דורות הראשונים/כרך א/חלק שני/פרק י
| יצחק אייזיק הלוי | |
| דורות הראשונים | |
|---|---|
| כרך א, חלק שני, פרק י | |
| →חלק שני, פרק ט | חלק שני, פרק יא← |
מראה פני הדור בכלל ושמעון השני בפרט. כבר הערנו בפרק ח׳ כי זמן קרוב אחרי מות אנטיגנוס איש סוכו נשתנו פני כל הדברים ביהודה, ויחלו לקבל צורה חדשה מבהילה מאד. אבל כל הדברים הרבים והגדולים ההם לא נחקרו כל עיקר ולא הושם אליהם לב לצרפם אל כל סדרי דברי הימים מאז ואילך עד סוף ימי הבית השני.
כבר דברנו על סדרי הדורות בראשית ימי היונים, כי שמעון הצדיק אשר תחלת ימיו נופלים בימי אלכסנדר, הנה עיקר ימיו נופלים בימי תלמי לאגו שר צבא אלכסנדר אשר אחרי מותו הי׳ למלך מצרים, וגם ארץ יהודה באה תחת ממשלתו.
וימי אנטיגנוס איש סוכו נופלים בימי תלמי השני, תלמי פהילאדעלפהוס, בנו של תלמי לאגו, הוא תלמי פהילאדעלפהוס אשר בימיו נעתקה התורה. והדברים האלה אשר ידובר לנו מהם בזה היו בימי תלמי השלישי בנו של תלמי פהילאדעלפהוס הוא תלמי אייערגעטעס, בסוף ימיו.
ויהיו תחלת ימי המאורע הגדול הזה יותר משתים ועשרים שנה לפני הזמן אשר התחילו המלחמות הגדולות בין אנטיוכס הגדול ותלמי החמישי תלמי עפיפאנעס. הדבר ידוע (ועי׳ גם סוף ימי החשמונאים) ויבואר לנו גם בדברינו על הבית דין הגדול כי בכל ימי הבית השני היתה כל ההנהגה בפנים הארץ על ידי הסנהדרין הגדולה, וכל דבר עניני הארץ עם המושלים מבחוץ בין בנוגע להמסים ובין לכל דבר המדינה וכלכול צבא המלחמה של המושלים הי׳ נהוג ובא על ידי הכהן הגדול, אשר אותו ביחוד ידעו מושלי העמים, ועמו ביחוד הי׳ כל דבר משאם ומתנם, וממנו ועל ידו קבלו את מס הארץ, ועל ידי כל זה הי׳ לו גם יד גדולה במדינה כפקיד נגיד.
ופתאום והנה חדשה נהיתה בשפלות ידי חניו השני, ובאשמת שמעון השני, וכל דבר הכהן הגדול במדינה יצאה מאתם ותבוא לידי אנשים אשר כבר נשאו עיניהם אל גילולי הגוים ואל כל תאותיהם.
והנה מוכס ועמו המון מוכסים הרודים על ידו לקחו הכל תחת ידם, ויקומו אבירים ביהודה ולא ארכו הימים ויהיו לחבורה גדולה ונוראה, על כל סביבה.
ויאזעפוס אלטטי׳ XII, 4, 1יספר שם את עצם הדבר ויאמר: "בעת ההיא סבלו היהודים הרבה מאד מאת השומרונים (הכותים) אשר עמדו אז במעלת ההצלחה וירעצו השומרונים וירוצצו את היהודים, את שדותיהם שדדו, ואת בעלי השדות לקחו עמהם בחזקה ויעשקו גבר ונחלתו, וכל זה הי׳ בימי חניו הכהן הגדול. כאשר מת אלעזר (אחי שמעון הצדיק) הי׳ אחריו לכהן גדול מנשה, ואחרי מותו שבה הכהונה הגדולה לחניו בן שמעון הצדיק (אשר במות אביו נשאר הוא אחריו ילד קטן) חניו זה הי׳ איש משחת אוהב כסף, ועל כן גם מנע מליתן למלך מצרים את עשרים טאלאנטים מס הארץ. תלמי אייערגעטעס שלח אליו להזהירו כי אם לא יביא לו המס יעלה ביהודה ויחלק את האדמה בחבל ויושיב שמה את צבאותיו, אבל חניו לא שת לבו גם לזאת. אז נבהלו כל העם ורעדה אחזתם מחמת מלך מצרים, ואיש הי׳ בירושלים ויוסף שמו והוא בן לטוביה ואמו אחות חניו. ויהי בשמעו את הסכנה הגדולה המרחפת על ראש העם בא אל חניו דודו ויוכיחו על פניו מדוע לא יתן לבו אל טובת העם, וימיט עליהם רעה גדולה רק לטובת כיסו אשר כפי שיאמרו לקח לו את ממשלת הארץ ומשרת כהן גדול רק למלאות אמתחתו כסף, ויוכיח לו כי עליו לכל הפחות לבוא אל המלך ולבקשו להניח להם המס, ולבלי להניח ידו בחיקו ולהביא סכנה כזו על הארץ. אבל חניו השיב לו, כי איננו חפץ כלל במשרה, וגם כתר כהונה ירצה להניח מידו, ואל המלך לא ילך. אז אמר לו יוסף כי ירשה לו לקחת הדבר בידו וללכת אל המלך, וכאשר הסכים לו חניו אסף יוסף את כל העם אל המקדש וכו׳ ואחר זה לקח את שליח המלך אליו וכו׳."
אחר זה יספר יאזעפוס באריכות גדולה איך בא יוסף אל מלך מצרים, וכי בשמעו את מכסת המחיר אשר אמרו שאר המוכסים לתת בעד מסי המדינות מארץ יהודה, פיניקיא, חילת־סוריא ושומרון, אמר כי ירצו להונות את המלך וכי הוא יביא תחת זה כסף משנה. אז נתן המלך את חכירת כל מסי המדינות האלה בידי יוסף, ואף אלפים איש מאנשי הצבא שלח עמו לרד לפניו את הערים אשר לא יסורו למשמעתו ויתיצבו נגדו. וכאשר הקשו אנשי אשקלון את ערפם ולא רצו לשלם ליוסף את המס הגדול אשר שם עליהם, הראם יוסף קשה, ויט ידו עליהם ועשרים איש מראשי העיר המית ואת רכושם אלף ככר כסף שלח אל המלך וכן עשה לאנשי בית שאן, ויעש לו עושר גדול מאד, וילך הלוך וגדול עד כי גדל מאד. והנה פתאום בא שבט המושלים בישראל אל תחת יד מוכס אשר כדברי יאזעפוס שם XII, 4, 9 הי׳ למלה בפי באי בית המלך "יוסף אכל את בשר כל ארץ סוריא ויפשיט עורם, ולא הניח כי אם עצמותיהם". ואמנם כי לא הי׳ יוסף יחיד בדבר כי אם עשה לו עוזרים הרבה, בהיות מצודתו פרושה על ערים רבות, ומדינות שונות.
ועוזרי רהב אלה עשו להם גם הם עושר גדול שלא בצדק ושלא במשפט על ידי חמס ידיהם אשר פלסו בארץ, ויהיו לאבירים בתוך עמם.
ויאזעפוס שם XII, 4, 10בדברו על מות יוסף יאמר:
"בימים ההם מת יוסף אשר על ידי מעשיו ועל ידי כביר כח רוחו הרים את בני ישראל מענים ומרודם, וירימם למעמד העושר.״ אבל בכל דברי יאזעפוס עליו אין זכר כי עשה דבר מה להרבות סחר הארץ ולא הי' זה ענין מעשיו כלל.
והדברים מבארים את עצמן. הדבר הזה כי הי' יוסף לחוכר המסים בכל המדינות האלה, ויותר מזה מפני בי העלה את מסי המדינות על אחת שבע וינרוס עצמותיהם ויוציא זה מהם ביד חזקה וזרוע נטויה, כל זה הי' דורש עוזרים ופקידים רבים, גזברים ואמרכלים, וגבוהים עליהם.
ועל כן אם יוסף עצמו עשה לו עושר גדול ומופלג מאד, ככל הסיפורים אשר באו שם בדברי יאזעפוס, הנה מלאו להם חוריהם כסף גם כל הרודים על ידו.
ועל ידי זה הנה קמה עתה בין בני ישראל מפלגת עשירים בעלי זרוע, אשר גדלו והעשירו רק בכח אגרופם, ומחמס ידיהם, ויוסף ואחר זה בניו היו להם לראש. ובעוד זמן קצר נראה לפנינו בארץ יהודה דבר אשר לא הי' מיום היותו לגוי, עדת אבירים קמים מתוך העם, ועושים חוזה עם מלכי היונים לקום על כל שומרי תורה להומם ולאבדם ולהכרית זכרם, עוד מעט והנה נראה לפנינו כי כל אלה אחזו ברסן הממשלה בארץ יהודה, ובעזרת היונים שלחו ידם בכל קדש, להעביר את בני ישראל מדתם ולהכריחם ללכת בכל דרכי היונים, וגם לעבוד את עצביהם.
והדבר מתבאר מעצמו.
כלל גדול הוא כי מושל מקשיב על דבר שקר כל משרתיו רשעים.
יוסף עצמו מראשית דרכו אחז בכל דרכי היונים, אכל על שולחן המלך במצרים, ויתהולל שם ויתמכר גם לתבל ומזמה ויעגב על אשה זרה יוצאת במחולות בחצר המלך, ככל הסיפור המתועב אשר יספר ממנו יאזעפוס XII, 4, 6.
ובראשית דבריו מכל המאורעות האלה XII, 4, 1יאמר יאזעפוס: "בימים ההם הרעו מאד השומרונים לבני ישראל ויגזלו מהם שדותיהם ויקחו להם גבר ונחלתו את שדותיהם בזזו ואת בעליהם שבו ויוליכו אתם."
ובכל זה הנה נראה את יוסף כי כבר הי׳ גם אז באמנה אתם באופן גדול ומפליא כזה עד כי כאשר רצה אז לרדת מצרימה, וידיו היו ריקות נתנו הם כל הנדרש לו.
ויאזעפוס שם XII, 4, 3יאמר:
"יוסף לוה מאוהביו אשר בשומרון כסף די צרכו, ויקן לו בגדים וכלי כסף סוסים וגמלים, ויוציא על כל זה עשרים אלף דרכמונים ויסע למצרים.״
ובדברי יאזעפוס שם XII, 4, 9אחרי אשר יספר מכל מעשי הורקנוס בן יוסף החוכר הזה אשר שלחו אביו אל מלך מצרים, נאמר שם:
"בהשמע לאחיו איך קבל המלך את הורקנוס וכל אותות אהבה אשר הראה לו, וכי הנהו שב לביתו בכבוד גדול נסעו לקראתו למען התנפל עליו ולהמיתו, ואביהם לא שת לבו למונעם מזה מפני כי קצף על הורקנוס על אשר פזר כסף רב במתנותיו בבית המלך, אבל כאשר נפגשו האחים עם הורקנוס ובני לויתו גבר עליהם הורקנוס, ויפיל איזה מבני חברתם וגם שנים מהאחים מתו בהמלהמה הזאת, והנשארים ברחו לירושלים אל אביהם." ומזה לבד הננו יכולים כבר לדעת עד כמה התרחק גם יוסף עצמו מכל דרכי היהודים, ועד כמה הלך בכל דרכי היונים, עד אשר הרשה לבניו להתנפל על אחיהם ולהמיתו, ואשר כל חטאתו היתה כי נתן שם מתנות יותר מאשר צוה עליו אביו בשלחו אותו לשם.
ואשר באמת הי׳ כל חטאתו רק זאת כדברי יאזעפוס בראשית דבריו: "בהשמע לאחיו איך קבל המלך את הורקנוס בכל אותות אהבה, וכי הנהו שב לביתו בכבוד גדול, יצאו לקראתו למען המיתו ויעשו זאת בידיעת אביהם.״
ואת ידי האחים הרשעים האלה בני יוסף אשר כבר סרו אז מכל דת יהודה וישראל (כאשר יבואר עוד) חזק שמעון השני כי יהיו הם מנהיגי המדינה.
ולא הי׳ די לפניו את אשר הוא ואביו חזקו את ידי יוסף עצמו, ולא השתדלו לקחת מידו את כל ההנהגה גם אחרי אשר כל הארצות ההם יצאו מתחת יד מלכי מצרים, וחכירת המסים נתבטלה, ויוסף נשאר רק תקיף בעשרו הגדול לבד.
כי אם שגם אחרי מות יוסף, ובניו היו גם שפלים ונבזים אשר גם לא יכלו לעמוד בעצמם בהיכל מלך. עד שיאזעפוס שם XII, 4, 7יספר: "בימים ההם הגיעה ליוסף בן טוביה הידיעה כי נולד בן לתלמי מלך מצרים וכי כל גדולי סוריא וכל הארצות מסביב יובילו שי למלך, ויסעו לשוש שם אתו משוש שמחתו, ואחרי אשר הוא עצמו מזקנותו הי׳ קשה עליו לנסוע, שאל את בניו מי מהם ירצה ליסע תחתיו, בניו הגדולים לא רצו ללכת מפני כי לא הי׳ בהם כח לעמוד בחצר המלכות ולא ידעו איך להתנהג שם ועל כן יעצו לאביהם לשלוח את הורקנוס וכו׳." וכל כחם ביהודה הי׳ עתה רק עושר כבוד ביתם ,בכל זה לא השתדל שמעון להוציא אה ההנהגה מתחת ידם ולהשיבה למקומה, כי אם עוד חזק את ידם.
ושם XII, 4, 11יאמר יאזעפוס: "אחרי מות יוסף בא על ידי בניו ריב בין העם, כי האחים הגדולים יצאו אז למלחמה נגד הורקנוס אחיהם הצעיר, ועל ידי זה בא פלגות בין העם חלק גדול מהם נטו אחרי האחים הגדולים כי כן עשה גם הכהן הגדול שמעון, מפני קרבת משפחה אשר היתה לו עמהם(ט)."
והנה תחת להשתדל עתה להשיב ההנהגה למקומה בשעה מוכשרת כזו אשר יוסף עצמו מת, תחת זה עזר הוא להקים את בניו תחתיו, ויקם רועים אוילים ובעזבו את השעה הגדולה הזאת לא הי' אפשר עוד אחר זה לשרש אחריהם.
ועד כמה הי׳ הנקל לעשות כן, ועד כמה הי׳ זה הכרח גמור נוכל לדעת מזה, כי הנה שמעון הי׳ כהן גדול רק זמן קצר ואחריו הי׳ חניו בנו אשר שב אל דרכי אבותיו הראשונים לשמור משמרת התורה והוא באמת מיד בראשית דרכו לא לבד כי לקח מידם את ההנהגה, כי אם שגם גרשם מירושלים.
ויאזעפוס במלחמות היהודים I, 1יאמר: "בימים ההם כאשר לחם אנטיוכס עפיפהאנעס עם תלמי הששי(י) על דבר הממשלה בסיריען פרץ גם ריב בין ראשי היהודים על דבר הממשלה במדינה, ולא אחד מהם רצה להכנע תחת יד רעהו, בהריב הזה עלה בידי חניו אחד מהכהנים הגדולים להיות ידו רוממה ויגרש את בני טוביה מירושלים."
ועל חניו הננו יודעים באמת גם ממקום אחר כי שב לכל דרכי אבותיו הראשונים וישתדל בכל עוז לשוב ולשמור את משמרת התורה, וכמו שכבר העתקנו דברי ספר חשמונאים ב׳ עליו לאמר:
"בשבת ירושלים בתוך שלות השקט ותורה ומצוה נשמרים ונעשים על ידי יראת ד' אשר להכהן הגדול חניו והשגחתו."
ותהי באמת ראשית דרכו להסיר את המפלצת הזאת מישראל ולקחת את ההנהגה מבני טוביה (יוסף בן טוביה) ולהסיר את כל הפקידים אשר העמידו הם במו שיבואר ,ולגרש אותם בעצמם גם מירושלים ,כי גם ישיבתם שם היתה כבר לפוקה ולמכשול גדול(י"א). והדבר הזה הי׳ יכול לעשות גם שמעון כמו שעשה זה חניו בנו לפי ששני מלכי סוריא הראשונים מאז באו בני ישראל תחת ממשלת סוריא, היינו אנטיכוס הגדול וסילייקוס הרביעי, הי׳ לבבם טוב לבני ישראל, והחזיקו את ידי המפלגה הגדולה מיראי ד׳ אשר בראשה עמדו הסנהדרין, ונתנו להם גם זכיות רבות לבלי יוכלו מנדיהם לעשות להם רעה ככל אשר יבואר.
ובכל זה לא יכלו יראי ד׳ לדחות את יוסף עצמו ואחר זה את בניו מההנהגה במדינה, מפני כי הכהנים הגדולים עצמם גם חניו השני וגם שמעון בנו מתוך רוח כהה ושפלות ידים עמדו לימינם, ובחבורתם נרפא להם.
ועל ידי זה נשארו גם כל הרודים על ידם לפקידי המדינה, וגזברים ואמרכלים בבית המקדש ואשר מזה יצא הרעה אחר זה על ידי שמעון המלשין אשר הי׳ פקיד נגיד בבית המקדש מימי יוסף החוכר והריב על דבר משמרת פקודה על שוקי ירושלים בימי חניו השלישי, בנו של שמעון.
חניו שב אל דרכי אבותיו הראשונים אל דרכי שמעון הצדיק, וישב ויתן ידו אל יראי ד׳, ועל ידי התאחדות הכוחות הצליח עתה חפצם בידם להכות אויביהם לאחור ולקחת ההנהגה מידם, ולהשתדל לרפא שבר עמם. וגם הורקנוס עזר על ידם, אבל בכל אשר היו באמנה אתו, וגם אף כי בפרטים רבים הי׳ טוב מאחיו הגדולים, בכל זה לא לבד כי לא עלה על דעתם למסור לו את ההנהגה במדינה, כי אם שלא נתנו גם לו לשוב לירושלים.
לפי שראו גם בו סכנה לתורה ומצוה ולכל דרכי העם לבלי יחובל להם. וכל זה יוצא לנו בדברים מפורשים מתוך דברי ספר החשמונאים ב'.
והנה זה כי הורקנוס הי׳ באמנה את יראי ד׳ וישם גם כל בטחונו בם, הננו רואים כי שם ג׳ נאמר:
"בשבת עיר הקדש בתוך שלות השקט ואורה נשמרת ונעשית על ידי יראת ד׳ אשר לחניו הכהן הגדול וכו׳ אבל איש אחד שמעון שמו משבט בנימין אשר הי׳ מהפקידים (עוד מימי יוסף ובניו) בבית המקדש רב עם חניו בדבר משמרת פקודה על שוקי ירושלים(י״ב) ואחרי אשר לא הי׳ יכול לפעול כל מאומה, הלך שמעון זה אל אפאללאניוס שר חילת־סוריא וצור, ויגד לו כי לשכת בית האוצר אשר בבית המקדש בירושלים מלאה כסף וזהב, ולבית המקדש אין צורך בזה כלל, והמלך יוכל לקחת לו זה אל גנזי המלך, אפאלאניוס בבואו אל המלך הביא לפניו את הדברים האלה, אז נשלח העליאדארוס לירושלים, והכהן הגדול קבלו באהבה ומאור פנים, וכאשר הגיד לו העליאדארוס את דבר בואו, ביאר לו הכהן הגדול כי הכסף האצור בלשכת המקדש הוא כסף יתומים ואלמנות וחלק מהם שייכים להורקנוס בן טוביה(י״ג) איש טוב וישר וכו׳.״ והנה הי׳ אז הורקנוס באמנה עמהם כל כך עד אשר מיראת אחיו אשר ארבו לו שמר את כספו בירושלים בתוך לשכת המקדש אשר עמדה תחת השגחת הבית דין הגדול (עי׳ דברינו בסוף ימי החשמונאים עמוד 60) והכהן הגדול. ובכל זה מבואר מדברי יאזעפוס כי גם אז נשאר הורקנוס רק בעבר הירדן ולא בא לירושלים.
ובאלטטי׳ XII, 4, 11יאמר יאזעפוס:
"הורקנוס וכו׳ ישב לו בעבר הירדן, ויהי לו שם תמיד מלחמות עם הערביים, וכו׳ ויבן לו שם מצודה חזקה, ובההרים אשר מסביב חצב לו מערות וכו׳ ואת המעבר להמערות ההם עשה צר מאד עד כי לא יוכל כי אם איש אחד לעבור דרך שם מפני כי ירא את אחיו וכו' פה שרר הורקנוס שבעה שנים כל הימים אשר משל בסיריען סילייקוס (הרביעי), אבל כאשר מת סילייקוס, ואחיו אנטיוכס עפיפהאנעס מלך תחתיו וכו' ובידעו את כחו הגדול של אנטיוכס עפיפהאנעס וביראו ממנו כי ינקום ממנו את נקמת הערביים ויצוה להמיתו, המית הוא את עצמו."
ומבואר כי נשאר הורקנוס גם כל העת ההיא בעבר הירדן, אשר זה הוא גם כל ימי חניו.
והעתקנו את כל דברי יאזעפוס אלה כי יש בזה גם דבר נפלא מאד לראות עד כמה יתאימו יחד חקירת דברי הימים מתוך המקורים השונים.
כי אף אשר יאועפוס סתם כל דבריו הנה הדברים הולכים יחד ומבארים זה את זה, עד שיעידו על עצמן. כי הנה דברי יאזעפוס כשהן לעצמן, אין להם שחר, ומדוע הי' הורקנוס ירא על זה מאנטיוכס עפיפהאנעס יותר מלפני זה מסילייקוס, והלא כל מעשי הורקנוס עם הערביים בעבר הירדן היו כולם בימי סילייקוס, והוא נתן לו להתנהג שם כרצונו ולא כהה בו, ומדוע הי׳ ירא עתה כי יפקוד עליו אנטיוכס עפיפהאנעס את עון הערביים אשר הי׳ בימי סילייקוס.
וגם סילייקוס הי׳ מלך אדיר ובמה נחשב נגדו הורקנוס ומספר אנשים אשר עמו, ובודאי שגם מלחמה לא הי׳ לו לעשות עם הורקנוס, ואלו רק גער בו על מעשיו הי׳ גם זה די.
ובכל זה לא ירא אז הורקנוס כל מאומה ויעשה את אשר עשה.
ופתאום הננו רואים כי כאשר אך מלך אנטיוכס עפיפהאנעס נשתנו הדברים כל כך עד כי גם המית הורקנוס את עצמו.
אבל הדברים מבוארים כל צרכן, ואם כי יאזעפוס כסה הכל בכל פרטי הדברים בראשית ימי חבורת המתיונים, הנם גלוים לפנינו מתוך האמור בחשמונאים ב׳ פי׳ ד' ושם נאמר:
"אבל שמעון הנזכר המלשין ועוכר ארץ מולדתו שב וילשין את חניו עוד הפעם וכו׳ וכאשר הריב פרץ כל כך עד כי על ידי אחד מחבורת שמעון גם נהרגו אנשים אז ראה חניו והכיר את כל מראה בלהות של הריב הזה, וכי גם בידי שמעון הצליח כי אפאללאניוס נציב חילת־סוריא וצור יתמוך בידו כי על כן ראה לו להכרח ליסע אל המלך, לא למען הביא דבתו נגד אחרים אנשים מבני עמו, כי אם מפני שדאג לטובת הכלל, כי הדבר נגע להעם בכלל, וליחידים רבים בפרט, וכי ראה אשר בלא דבר המלך לא יסור שמעון מאולתו, אבל בהיותו כבר שמה מת המלך סילייקוס, ועל מקומו בא אחיו אנטיוכס עפיפהאנעס, ואז הצליח בידי יאזאן כי ימסור אנטיוכס לו את משרת הכהונה הגדולה, כי הבטיח לאנטיוכס לתת לו שלשה מאות וששים טאלאנטים כסף, ולבד זה עוד שמונים טאלאנטים מהכנסות שונות, וגם הבטיח עוד מאה וחמשים טאלאנטים אם ירשה להם המלך לבנות בתי משחק בירושלים וכו׳.״
וההשתנות הגדולה הזאת נגעה אז גם בנפש הורקנוס עד כי ידע והכיר כי כלתה אליו הרעה. גורל הורקנוס הי׳ תלוי עתה בגורל כל יראי ד׳ הנלחמים נגד אחיו הגדולים וכל בני חבורתם, עתה כאשר לאסון בני ישראל קם מלך חדש אשר נתן ידו לחבורת המתיונים וימלא כל משאלותם ביהודה, הנה ידע הורקנוס בי בא קצו אמת בצעו.
וגם חניו עצמו נהרג אחר זה על ידי ראשי חבורת המתיונים.
ומיד אחר זה נאמר שם בספר חשמונאים ב' ד׳ שם: "כאשר אך נתן המלך ידו לו (ליאזאן) ויסכים לחפצו, והוא הי׳ לראש, הפך את כל סדרי בני ישראל לדרכי היונים, ויבטל את כל הזכיות הטובות אשר על פי אהבת האדם נתנו המלכים להיהודים, אשר השיגו אותם על ידי השתדלות יונתן אבי אייפאלעמוס, הוא אייפאלעמוס אשר כרת את הברית מבני יהודה עם הרומיים."
והנה אם בטל יאזאן את הזכיות האלה מזה עצמו הננו יודעים מה הי׳ טיבם של הזכיות ההם.
שהרי דבר שאין צריך לאמר הוא שאילו הי׳ זה זכיות אזרחיות לאכול מפרי הארץ ולשבוע מטובה לא הי' יאזאן מבטלם כי אם מחזקם בכל כחו. אבל הנה זמנו של יונתן זה אשר השתדל להשיג הזכיות ידענו מהסימן הניתן עליו כי הי׳ אבי אייפאלעמוס אשר כרת הברית עם הרומיים.
והכונה על הנאמר בחשמונאים א׳ סי׳ ח׳ י"ז:
"ויבחר יהודה המכבי את אייפאלעמוס בן יונתן בן הקוץ, ואת יהושע בן אלעזר וישלח אותם לרומא לכרות שם ברית שלום ומחסה."
ומבואר לנו שני הדברים יחד, כי זמנו של יונתן האב נופל קרוב לימי אנטיוכם עפיפהאנעס, היינו בימי אנטיוכס הגדול אביו וימי סילייקוס אחיו, אשר עליהם הוא שנאמר "אשר נתנו המלכים להיהודים״.
וזאת שנית הנה מבואר בי בנו אייפאלעמוס הי' מבני חבורת יראי ד׳ והוא נשלח מהם במלאכות עמו, מזה ידענו שגם כן הי׳ אביו. והנה אין בידינו היום דבר פקודות המלכים ודברי הזכיות ההם בפרט, אבל גם מתוך מה שנשאר לפנינו בדברי יאזעפוס אלטטי׳ XII, 3, 3מדברי אנטיוכס הגדול במכתבו לשר צבאו נוכל להציל איזה פרטים כמו שיאמר שם:
"לכל העם כלו (מהיהודים) ינתן רשות לחיות ככל חוקי אבותיהם.
זקניהם כהנים סופריהם (סופרי המקדש שם בלשונו) והמשוררים פטורים ממס הגולגולת, מס הכתרת ומכל שאר המסים."
ומכל זה נוכל להבין כי מיד כאשר יצאו בני ישראל מתחת יד מלכי מצרים עוזרי רהב של יוסף החוכר וכל אגפיו, אשר כבר שמו חותמם על ארץ יהודה, הנה הפילו תחנתם הטובים בעם לפני מושלי סוריא לתת להם להשיב רוחם.
והוכרחו לעשות כן האחת מפני שהארץ נשארה גם אחר זה תחת ד׳ רשויות, ואף שחכירת המסים על כל המדינות ההם נתבטלה, ותהי אחר זה גם משותפת למלכי סוריא ומצרים, אבל יוסף ובני חבורתו נעזרו עוד עוזר גדול על ידי מלכי מצרים. וזאת שנית כי בעשרם הגדול מאד, ותוקף זרועם במדינה על ידי כל הפקידים אשר הי׳ רוחם נאמנה אתם, ועל ידי אשר חניו הכהן הגדול בזקנותו ושמעון בנו תמכו בידם, וירצו פעלם, ויקבלו טובתם.
על ידי כל זה לא יכלו לדחותם עוד, ויהיו מוכרחים להשתדל לקבל פקודות המלכים כי לכל הפחות לבלי יוכלו להרע להם, ועיקר הכל לבלי ישנו דת ודין.
וחוקרי העמים חשבו כי טעה יאזעפוס וחשב כי סילייקוס מלך רק שבע שנים אף כי באמת מלך 12—11שנה. אבל אין הדבר כן ודברים כאלה ידע יאזעפום אבל דבריו על הורקנוס:
"שם משל הורקנוס שבע שנים כל הזמן אשר משל סילייקוס באזיען אבל כאשר מת סילייקוס וכו׳."
הנה הם על הזמן מאחרי אשר נדחה הורקנוס מירושלים בפעם שניה אחרי מות אביו על ידי אחיו אשר נשארה ההנהגה תחת ידם בעזרת שמעון השני אשר אך על זה ילכו דבריו שם. כי בראשונה עוד בחיי אביו הלך וישב בעבר הירדן, והן דברי יאזעפוס שם XII, 4, 9 אבל אז לא חצב לו בסלע קנו ולא בנה לו מצודות, וגם לא התישב שם בקביעות, כי חכה אשר במות אביו יגבר ידו על אחיו השפלים וכל ההנהגה תסוב אליו.
אבל אחרי מות אביו בבואו בראש חילו קדמו אחיו את פניו במלחמה ושמעון השני הכריע לעזרת אחיו, אז נתיאש מירושלים, ויתישב בקביעות בעבר הירדן, ויבן שם כמו רמים היכלים גדולים, וישם מצודות סלעים, ויחצוב מערות ומנהרות, והן דברי יאזעפוס שם XII, 4, 11והדברים פשוטים(י"ד). ואחר כל זה הנה נוכל לצמצם לגמרי זמנו של שמעון השני, היינו משך ימי כהונתו. כי הנה זה ידענו מדברי יאזעפום כי משך הזמן מאז הכריע שמעון השני לטובת האחים הגדולים והורקנוס ראה כי אבדה תקותו וילך וישב אל עבר הירדן ויקבע שם מקומו הקבוע ויבן לו שם היכלים ומצודות, זה נמשך שבע שנים עד מות סילייקוס, כמו שיאמר זה יאזעפוס מפורש. ולפני ימי השבע שנים האלה אז הוא זמן מריבת האחים אחרי מות אביהם, אשר לא נתנו להורקנוס גם לבוא לירושלים.
ומפורש בדברי יאזעפוס כי במות יוסף אביהם הי׳ חניו אבי שמעון עדין חי.
והיינו כי הם רבו יחד בימי חניו, אבל כאשר מת ושמעון בנו מלא מקומו והוא כדברי יאזעפוס הכריע לטובת האחים הגדולים, אז נמשכו אחריו אבירים רבים ויד האחים היתה רוממה, והורקנוס הלך ושב למקומו לעבר הירדן ונתיאש מדבר ההנהגה בירושלים, ויתישב לגמרי בקביעות בעבר הירדן ויבן לו שם היכלים ומצודות ומאז נשארו עוד כשבע שנים לימי סילייקוס.
והנה בכל האופנים לא נמשך הריב הרבה, שהרי הורקנוס גם לירושלים לא בא אז, ואין בדברי יאזעפוס דבר ממלחמות ודברים פרטים בהריב הזה.
ועל כן גם אם נאמר שהריב ארך שנה שלמה, ושאז מת חניו ויכהן שמעון, הנה כיהן שמעון רק אחרי ערך ארבע שנים לימי סילייקוס, ונשארו מאז והלאה רק לכל היותר שמונה שנה עד סוף ימי סילייקוס.
וחניו בנו של שמעון השני אשר מפורש עליו בחשמונאים ב׳ כי בהיותו באנטוכיא לבקש על עמו מת סילייקוס ואנטיוכס עפיפהאנעס העבירו מכהן גדול ויתן את הכהונה הגדולה ליאזאן אחיו, הנה אין ספק כי נמשכו ימיו משך איזה שנים.
לפי שיש לנו עליו המון מעשים, וגם כאלה הדורשים זמן מרובה.
בחשמונאים א׳ י"ב ז׳ נזכר מכתב מלך אשפרתא בלאצעדעמאניא אליו, והדבר הזה בא גם בדברי יאזעפוס .XII, 4, 10
ובדברי יאזעפוס במלחמות היהודים I, 1נאמר כי הוא לקח ההנהגה מיד בני טוביה ויגרשם מירושלים. והדבר מובן מעצמו כי לא בין לילה נעשה דבר גדול כזה, ואבירים ותקיפים גדולים כאלה אשר גם שמעון אביו חיזק את ידם, לא ביד יוקחו, ואין ספק שעבר על זה עידן ועידנים. ואחר זה במעשה שמעון המלשין עושה דבר האחים אשר שב לעשות מחלוקת עם חניו יותחלו הדברים מזה בחשמונאים ב׳ סי׳ ג׳:
"בשבת עיר הקדושה (ירושלים) בשלום ושלות השקט ותורה נשמרת ונעשית על ידי יראת ד׳ אשר לחניו הכהן הגדול וכו׳ בא הדבר כי גם המלכים וכו׳ אבל איש אחד שמעון וכו׳."
ואין ספק כי הדברים האלה יורו על עצמן, כי מחלוקתו וריבו של שמעון על חניו לא הלכה יחד עם המחלוקת עם האחים בני טוביה, ולא באה מיד אחר זה.
כי אם שבנתיים כבר עבר משך זמן של ימי שלות השקט, ושיבת הסדרים למקומם.
וכבר גם האמינו כולם בימי שלותם וכי אין שטן ואין פגע רע, עד כי הורקנוס כבר גם בטח לבו בשלותם ויביא את אוצר כספו מעבר הירדן ויפקד בירושלים תחת יד חניו.
ואחר ביאת העליאדארוס לירושלים וכל המעשה עמו ושובו אל המלך נאמר שם: "אבל שמעון לא שקט וכו׳ וכאשר פרץ הריב למרחוק עד כי על ידי אחד מחבורת שמעון גם נהרגו נפשות, אז ראה חניו והכיר את כל הרעה הנשקפת מזה וכו׳ ועל כן נסע אל המלך וכו׳.״
ועל כל הדברים האלה יחד הלא עברו זמנים שונים, ובודאי שנמשכו ימיו כחמשה ששה שנים.
ונשארו לימי שמעון אביו רק זמן קצר מאד כשתים או לכל היותר כשלשה שנים.
ולהבין יותר את כל מעשי שמעון השני עם האחים האלה, עלינו להעיר עוד עד כמה התרחקו אלה מכל תורת ד׳ עד הקצה האחרון להיות ככל הגוים בית ישראל.
הנה הם נצחו את חניו על ידי יאזאן והוא הי׳ כבר יוני לאמיתו, ובחשמונאים ב׳ סי׳ ד׳ נאמר עליו:
"הוא הפך מיד את כל סדרי הדברים לדרכי היונים וכו׳ ויבן אצל המקדש גימנאזיום (לגימנאסטיק והתאבקות אשר גם הלכו שם ערומים) ויכריח את כל הנערים ללכת לשם, וכל דרכי הגוים לקחו עמדתם, עד כי הכהנים מאסו בעבודת המקדש וכו׳ וכאשר בעיר צור הי׳ אז חג לאומים שלח יאזאן לשם מתנות גדולות ולהקריב בהם קרבנות לעבודה זרה לשם הערקלוס וכו׳.״
ובכל זה עדין לא זכה יאזאן בעיני האחים האלה אחרי אשר בירושלים עצמה ובבית המקדש עוד לא עבדו לעצבים.
ושם ד׳ כ"ג נאמר:
"אחרי זמן של שלש שנים שלח יאזאן את מענעלאוס אחי שמעון המלשין להביא אל המלך את הכסף ולשאול ממנו על איזה דברים נחוצים, והוא חנף להמלך וישתדל כי ימסור לו את משרת הכהן הגדול וכו׳ והנה נדח עתה יאזאן וכו׳.״
ויאזעפוס שם XII, 5, 1יאמר: "כאשר פרץ עתה הריב בין יאזאן אשר הי׳ כהן גדול לפני זה לבין מענעלאוס אשר הי׳ עתה כהן גדול תחתיו, והעם (האבירים) נתחלקו לשתי כתות, היו עם מענעלאוס רק בני טוביה וכל העם (תקיפי האבירים) היו עם יאזאן ועל ידי זה מטה יד בני טוביה ומענעלאוס כל כך עד כי הוכרחו ללכת אל המלך ויגידו לו כי חפצם לעזוב לגמרי את דרכי היהודים וכו׳(ט״ו). ומבואר מזה כי הם היו עם מענעלאוס נגד יאזאן, הוא מענעלאוס אשר כבר עבד עבודה זרה בירושלים, והוא יחד עם בני טוביה הפיקו חפץ אנטיוכס עפיפהאנעס לגזור שמד על כל היהודים בארץ ישראל, ככל אשר נשוב עוד לכל זה בדברינו על ראשית ימי הצדוקים. ועם האנשים האלה התהלך שמעון וביד אלה תמך, ויחזק אותם להיות ידם רוממה ביהודה וירושלים. אף כי את אשר הי׳ עליו לעשות אז, הי׳ רק זאת לדחות מכל ההנהגה גם את הורקנוס וגם את האחים וכל בני חבורתם, ולבלי לתת להם לשלח שרשם, כי בימי סילייקוס הי׳ הנקל לעשות כן כמו שהננו רואים ממעשי חניו אחר זה, אף שאז כבר הי׳ קשה מאד לדחותם אחרי אשר כבר נטעו גזעם וכבר הי׳ הכל תחת ידם, ובכל זה הננו רואים בימי סילייקוס כי כל המפלגה נדחתה כל כך לאחור עד שגם מלשיניהם לא שלחו לשונם באנטוכיא עצמה במקום המלך ולפניו כי אם עשו דרכם רק על ידי נציב חילת־סוריא.
ועל כן אין ספק כלל כי אילו הי׳ שמעון חפץ להתאחד עם יראי ד׳, אז הי׳ הנקל מאד לעשות כן ככל אשר נעשה אחר זה בימי חניו, ואלו עשה כן אז הי׳ לבני ישראל אור במושבותם והיו נשמרים מכל הרעות הגדולות והנוראות אשר באו אחר זה במשך זמן גדול של חמשה וארבעים שנה מן קל״ז לשטרות עד קע״ב.
ואמנם כי יש בזה עוד דבר גדול אשר ישוב ויבאר לנו גם הוא את הדבר כמו שהוא.
הערות
הערה (ט): כבר הערנו פעמים רבות כי אצל יאזעפוס נוכל לקחת רק המעשה עצמה, אבל טעמיו ומליצותיו אין להם שחר.
והנה יאמר כי שמעון נטה אחרי האחים הגדולים מפני קרבת משפחה אבל הלא קרבת משפחה הי׳ לו עם הורקנוס אחיהם לא לבד כמו עמהם כי אם עוד יותר מאשר עם האחים הגדולים.
לפי שעמהם הי׳ קרוב רק על ידי יוסף אביהם, ועם הורקנוס גם על ידי אמו אשר היתה בת אחיו שלום כמו שהוא אצל יאזעפוס שם 4, 6. וראוי להעיר עוד על לשונו של יאזעפוס, כי החלק היתר גדול מהעם נטו אחרי האחים הגדולים״ וכבר הערנו כי אצל יאזעפוס העם כלו, העם עצמו אינו כלום, וכל דבריו הם רק על האבירים בעם העשירים והתקיפים, ואין ספק שהעם עצמו לא רצו לדעת לא מהאחים הגדולים ולא מהורקנוס, אבל דברי יאזעפוס הנם רק בנוגע להתקיפים והאבירים.
הערה (י): יאזעפוס יתחיל ספרו זה מלחמות היהודים מדברי ימי החשמונאים ומלחמתם עם אנטיוכס עפיפהאנעס, ומפני שכל דבריו הנם מימי אנטיוכס עפיפהאנעס, על כן יתחיל רק ממנו, אף כי ראשית מעשי חניו היו איזה שנים לפני זה כמו שהוא מבואר באורך לכל פרטיו בחשמונאים ב' וכמו שיוצא גם מתוך דברי יאזעפוס עצמו באלטטי׳ כאשר יבואר.
אבל יאזעפוס דבר אין לו שם כי אם עם מה שהי׳ מימי אנטיוכס עפיפהאנעס ואילך, ועוד נשוב לבירורי הפרטים האלה.
ובכלל ערבב יאזעפוס שם אחר זה את כל דבריו ונדבר על כל זה בפרט בדברינו במקומו בכרך שלפני זה.
הערה (י"א): מעתיקו של יאזעפוס ד״ר קלעמענץ העיר במלחמות היהודים שם וכתב״ לא חניו הי׳ זה כי אם יאזאן גרש את בני טוביה עי׳ אלטטי׳ ."XII, 5, 1 והנה חשב שיש כאן סתירה בדברי יאזעפוס, אבל טעה בדברים פשוטים כי שם הוא ענין מאוחר אשר הי׳ אחר זה בין יאזאן לבני טוביה, ויבואר כל זה לפנינו.
הערה (י״ב): כבר נתבאר לנו בעמוד 110כי זה היתה אז משרה נכבדה וגדולה.
והננו רואים כי חניו השתדל להסיר כל הפקידים הקודמים אשר הוקמו על ידי יוסף ובניו מבני חבורתם,
וכאשר רצה להסיר גם את זה נתמלא להם הסאה ושמעון זה יצא להלשין עליו לפני הנציב, והוא הי' שליח מכולם כמו שנראה עוד.
ובידעם כי סילייקוס עצמו הוא נגדם עשו במחשך מעשיהם על ידי נציב חילת-סוריא. הערה (י״ג): יוסף אביו הוא הי׳ בן טוביה אבל בהיות יוסף המיסד את המשפחה העשירה הזאת, והוא ואחיו התקיפים הגדולים נקראו "בני טוביה" נשאר השם הזה גם לבניהם אחריהם "בני טוביה" וכן יכנה יאזעפוס XII, 5, 1את יתר בני יוסף אחי הורקנוס סתם בשם "בני טוביה" וכן יקרא להם במלחמת היהודים I, 1 וכן נקרא גם הורקנוס כאן לפנינו בחשמונאים ב'.
הערה (י"ד): החכם גרעץ נסתבך ונשתבש בזה מאד, ויברא לו בח״ב עמוד 257 ועמוד 261החלטות שונות וישלח את הורקנוס גם למצרים, וגם לירושלים, ובהערה עמוד 257יבאר יסור דבריו ויאמר:
״יאזעפוס 4, 9יאמר (כבר בימי יוסף) כי הלך הורקנוס וישב בעבר הירדן, אבל יאזעפוס עצמו 4, 11 יכתוב ישיבתו בעבר הירדן לזמן מאוחר בימי סילייקוס פהילאפאטאר ,187—175ולפני העת הזאת בהכרח הי׳ הורקנוס בירושלים כי הלא על ידו באו בירושלים כיתות מתחלקות ויכול להיות כי בהמקום הראשון יחסרו דברים אצל יאזעפוס." ועל פי זה כתב גם בעמוד 261כי מתוך דברי יאזעפוס 4, 11יוצא מפורש כי אחרי מות-אביו הי׳ הורקנוס בירושלים ועל ידי זה שלחו גרעץ בהשערותיו גם למצרים.
ולא ידענו מה הי׳ לו כי נשתבש כל כך בדברים פשוטים ומפורשים להיפך.
ודברי יאזעפום שם 4, 11מבוארים כי אחיו נסעו לקראתו למלחמה למנעו מלבוא לירושלים, והכתות אשר נתחלקו, היינו כי היו שם אבירים אשר גם רצו לבוא לעזרת הורקנוס, אבל מרבית האבירים תמכו ביד האחים הגדולים, אשר הלכו בדרכם הרעה הרבה הלאה מהורקנוס וכל הדברים פשוטים.
וכבר נתבאר בפנים שאין בזה לא סתירה ולא חסרון בדברי יאזעפוס, והורקנוס ישב כל העת ההיא בעבר הירדן.
הערה (ט״ו): כבר הערנו כי יאזעפוס ערבב את סדרי הדברים גם בשגגה גם בזדון ככל אשר עוד יבואר לנו כל זה במקומו בכרך שלפני זה בדברינו על כל זה בפרט.
אבל את אשר איני נוגע לסדרי הדברים, ואת אשר אין סתירה בינו לבין המקורים הברורים, זה נוכל לקחת ממנו ולצרפם אל סדרי המעשים.
״ובמקום הזה נראה כי ערבב הדברים למען תת להם פנים כי מענעלאוס והאחים בני טוביה עשו מעשיהם מאונס, ויעזבו את דת היהודים מהכרח, ויגזרו שמד על ארץ יהודה רק כהולכים לתומם