דורות הראשונים/כרך א/חלק שני/פרק י



‫מראה‬ ‫פני‬ ‫הדור‬ ‫בכלל‬ ‫ושמעון השני בפרט‪.‬‬ ‫ כבר הערנו בפרק ח׳ כי זמן קרוב אחרי מות אנטיגנוס איש סוכו נשתנו‬ ‫פני כל הדברים ביהודה, ויחלו לקבל צורה חדשה מבהילה מאד‪.‬ ‬ ‫אבל כל הדברים הרבים והגדולים ההם לא נחקרו כל עיקר ולא הושם‬ ‫אליהם לב לצרפם אל כל סדרי דברי הימים מאז ואילך עד סוף ימי הבית השני‪.‬‬

‫כבר דברנו על סדרי הדורות בראשית ימי היונים, כי שמעון הצדיק אשר‬ ‫תחלת ימיו נופלים בימי אלכסנדר, הנה עיקר ימיו נופלים בימי תלמי לאגו שר‬ ‫צבא אלכסנדר אשר אחרי מותו הי׳ למלך מצרים, וגם ארץ יהודה באה תחת‬ ממשלתו‪.‬‬

‫וימי אנטיגנוס איש סוכו נופלים בימי תלמי השני, תלמי פהילאדעלפהוס, ‫בנו של תלמי לאגו, הוא תלמי פהילאדעלפהוס אשר בימיו נעתקה התורה. ‬ ‫והדברים האלה אשר ידובר לנו מהם בזה היו בימי תלמי השלישי בנו של‬ תלמי פהילאדעלפהוס הוא תלמי אייערגעטעס, בסוף ימיו‪.‬‬

‫ויהיו תחלת ימי המאורע הגדול הזה יותר משתים ועשרים שנה לפני הזמן‬ ‫אשר התחילו המלחמות הגדולות בין אנטיוכס הגדול ותלמי החמישי תלמי‬ עפיפאנעס‪.‬‬ ‫ הדבר ידוע (ועי׳ גם סוף ימי החשמונאים) ויבואר לנו גם בדברינו על הבית‬ ‫דין הגדול כי בכל ימי הבית השני היתה כל ההנהגה בפנים הארץ על ידי הסנהדרין‬ ‫הגדולה, וכל דבר עניני הארץ עם המושלים מבחוץ בין בנוגע להמסים ובין לכל‬ ‫דבר המדינה וכלכול צבא המלחמה של המושלים הי׳ נהוג ובא על ידי הכהן‬ ‫הגדול, אשר אותו ביחוד ידעו מושלי העמים, ועמו ביחוד הי׳ כל דבר משאם‬ ‫ומתנם, וממנו ועל ידו קבלו את מס הארץ, ועל ידי כל זה הי׳ לו גם יד גדולה‬ במדינה כפקיד נגיד‪.‬‬

‫ופתאום והנה חדשה נהיתה בשפלות ידי חניו השני, ובאשמת שמעון השני, ‫וכל דבר הכהן הגדול במדינה יצאה מאתם ותבוא לידי אנשים אשר כבר נשאו‬ ‫עיניהם אל גילולי הגוים ואל כל תאותיהם‪.‬‬

‫והנה מוכס ועמו המון מוכסים הרודים על ידו לקחו הכל תחת ידם, ויקומו‬ ‫אבירים ביהודה ולא ארכו הימים ויהיו לחבורה גדולה ונוראה, על כל סביבה‪.‬‬

‫ויאזעפוס אלטטי׳ ‪ XII, 4, 1‬יספר שם את עצם הדבר ויאמר: ‬‬‫‬‬‫‬‫ "בעת ההיא סבלו היהודים הרבה מאד מאת השומרונים (הכותים) אשר עמדו‬ ‫אז במעלת ההצלחה וירעצו השומרונים וירוצצו את היהודים, את שדותיהם שדדו‪,‬‬ ‫ואת בעלי השדות לקחו עמהם בחזקה ויעשקו גבר ונחלתו, וכל זה הי׳ בימי חניו‬ ‫הכהן הגדול. כאשר מת אלעזר (אחי שמעון הצדיק) הי׳ אחריו לכהן גדול מנשה, ‫ואחרי מותו שבה הכהונה הגדולה לחניו בן שמעון הצדיק (אשר במות אביו נשאר‬ ‫הוא אחריו ילד קטן) חניו זה הי׳ איש משחת אוהב כסף, ועל כן גם מנע מליתן‬ ‫למלך מצרים את עשרים טאלאנטים מס הארץ. תלמי אייערגעטעס שלח אליו‬ ‫להזהירו כי אם לא יביא לו המס יעלה ביהודה ויחלק את האדמה בחבל ויושיב‬ ‫שמה את צבאותיו, אבל חניו לא שת לבו גם לזאת. אז נבהלו כל העם ורעדה‬ ‫אחזתם מחמת מלך מצרים, ואיש הי׳ בירושלים ויוסף שמו והוא בן לטוביה ואמו‬ ‫אחות חניו. ויהי בשמעו את הסכנה הגדולה המרחפת על ראש העם בא אל חניו‬ ‫דודו ויוכיחו על פניו מדוע לא יתן לבו אל טובת העם, וימיט עליהם רעה גדולה‬ ‫רק לטובת כיסו אשר כפי שיאמרו לקח לו את ממשלת הארץ ומשרת כהן גדול‬ ‫רק למלאות אמתחתו כסף, ויוכיח לו כי עליו לכל הפחות לבוא אל המלך‬ ‫ולבקשו להניח להם המס, ולבלי להניח ידו בחיקו ולהביא סכנה כזו על הארץ. ‫אבל חניו השיב לו, כי איננו חפץ כלל במשרה, וגם כתר כהונה ירצה להניח‬ ‫מידו, ואל המלך לא ילך. אז אמר לו יוסף כי ירשה לו לקחת הדבר בידו וללכת‬ ‫אל המלך, וכאשר הסכים לו חניו אסף יוסף את כל העם אל המקדש וכו׳ ואחר‬ ‫זה לקח את שליח המלך אליו וכו׳."

‫אחר זה יספר יאזעפוס באריכות גדולה איך בא יוסף אל מלך מצרים, וכי‬ ‫בשמעו את מכסת המחיר אשר אמרו שאר המוכסים לתת בעד מסי המדינות‬ ‫מארץ יהודה, פיניקיא, חילת־סוריא ושומרון, אמר כי ירצו להונות את המלך וכי‬ ‫הוא יביא תחת זה כסף משנה. אז נתן המלך את חכירת כל מסי המדינות האלה‬ ‫בידי יוסף, ואף אלפים איש מאנשי הצבא שלח עמו לרד לפניו את הערים אשר‬ ‫לא יסורו למשמעתו ויתיצבו נגדו. וכאשר הקשו אנשי אשקלון את ערפם ולא‬ ‫רצו לשלם ליוסף את המס הגדול אשר שם עליהם, הראם יוסף קשה, ויט ידו‬ ‫עליהם ועשרים איש מראשי העיר המית ואת רכושם אלף ככר כסף שלח אל‬ ‫המלך וכן עשה לאנשי בית שאן, ויעש לו עושר גדול מאד, וילך הלוך וגדול‬ עד כי גדל מאד‪.‬‬ ‫ והנה פתאום בא שבט המושלים בישראל אל תחת יד מוכס אשר כדברי‬ ‫יאזעפוס שם ‪XII, 4, 9‬ הי׳ למלה בפי באי בית המלך "יוסף אכל את בשר‬ ‫כל ארץ סוריא ויפשיט עורם, ולא הניח כי אם עצמותיהם". ‬ ‫ואמנם כי לא הי׳ יוסף יחיד בדבר כי אם עשה לו עוזרים הרבה, בהיות‬ ‫מצודתו פרושה על ערים רבות, ומדינות שונות‪.‬‬

‫ועוזרי רהב אלה עשו להם גם הם עושר גדול שלא בצדק ושלא במשפט‬ ‫על ידי חמס ידיהם אשר פלסו בארץ, ויהיו לאבירים בתוך עמם‪.‬‬

‫ויאזעפוס שם ‪ XII, 4, 10‬בדברו על מות יוסף יאמר:

"בימים ההם מת יוסף אשר על ידי מעשיו ועל ידי כביר כח רוחו הרים‬ ‫את בני ישראל מענים ומרודם, וירימם למעמד העושר‪.‬״‬ ‬‬‫‬‬‫‬‫ ‫אבל בכל דברי יאזעפוס עליו אין זכר כי עשה דבר מה להרבות סחר‬ ‫הארץ ולא הי' זה ענין מעשיו כלל‪.‬‬

‫והדברים מבארים את עצמן‪.‬‬ ‫ הדבר הזה כי הי' יוסף לחוכר המסים בכל המדינות האלה, ויותר מזה מפני‬ ‫בי העלה את מסי המדינות על אחת שבע וינרוס עצמותיהם ויוציא זה מהם ביד‬ ‫חזקה וזרוע נטויה, כל זה הי' דורש עוזרים ופקידים רבים, גזברים ואמרכלים, וגבוהים עליהם‪.‬‬

‫ועל כן אם יוסף עצמו עשה לו עושר גדול ומופלג מאד, ככל הסיפורים‬ ‫אשר באו שם בדברי יאזעפוס, הנה מלאו להם חוריהם כסף גם כל הרודים על ידו‪.‬‬

‫ועל ידי זה הנה קמה עתה בין בני ישראל מפלגת עשירים בעלי זרוע, אשר גדלו ‫והעשירו רק‬ ‫בכח אגרופם, ומחמס ידיהם, ויוסף ואחר זה בניו היו‬ להם לראש‪.‬‬ ‫ ובעוד זמן קצר נראה לפנינו בארץ יהודה דבר אשר לא הי' מיום היותו‬ ‫לגוי, עדת אבירים קמים מתוך העם, ועושים חוזה עם מלכי היונים לקום על כל‬ ‫שומרי תורה להומם ולאבדם ולהכרית זכרם, עוד מעט והנה נראה לפנינו כי כל‬ ‫אלה אחזו ברסן הממשלה בארץ יהודה, ובעזרת היונים שלחו ידם בכל קדש, ‫להעביר את בני ישראל מדתם ולהכריחם ללכת בכל דרכי היונים, וגם לעבוד את‬ ‫עצביהם‪.‬‬

‫והדבר מתבאר מעצמו‪.‬‬

כלל גדול הוא כי מושל מקשיב על דבר שקר כל משרתיו רשעים‪.‬‬

‫יוסף עצמו מראשית דרכו אחז בכל דרכי היונים, אכל על שולחן המלך‬ ‫במצרים, ויתהולל שם ויתמכר גם לתבל ומזמה ויעגב על אשה זרה יוצאת במחולות‬ ‫בחצר המלך, ככל הסיפור המתועב אשר יספר ממנו יאזעפוס ‪XII, 4, 6‬‬.

‫ובראשית דבריו מכל המאורעות האלה ‪ XII, 4, 1‬יאמר יאזעפוס‪: ‬ "בימים ההם הרעו מאד השומרונים לבני ישראל ויגזלו מהם שדותיהם ויקחו‬ ‫להם גבר ונחלתו את שדותיהם בזזו ואת בעליהם שבו ויוליכו אתם."

‫ובכל זה הנה נראה את יוסף כי כבר הי׳ גם אז באמנה אתם באופן גדול‬ ‫ומפליא כזה עד כי כאשר רצה אז לרדת מצרימה, וידיו היו ריקות נתנו הם כל‬ ‫הנדרש לו‪.‬‬

ויאזעפוס שם ‪ XII, 4, 3‬יאמר:

"יוסף לוה מאוהביו אשר בשומרון כסף די צרכו, ויקן לו בגדים וכלי כסף‬ ‫סוסים וגמלים, ויוציא על כל זה עשרים אלף דרכמונים ויסע למצרים.״‬

‫ובדברי יאזעפוס שם ‪ XII, 4, 9‬אחרי אשר יספר מכל מעשי הורקנוס בן‬ ‫יוסף החוכר הזה אשר שלחו אביו אל מלך מצרים, נאמר שם‪:‬

"בהשמע לאחיו איך קבל המלך את הורקנוס וכל אותות אהבה אשר הראה‬ ‫לו, וכי הנהו שב לביתו בכבוד גדול נסעו לקראתו למען התנפל עליו ולהמיתו, ‫ואביהם לא שת לבו למונעם מזה מפני כי קצף על הורקנוס על אשר פזר כסף‬ ‫רב במתנותיו בבית המלך, אבל כאשר נפגשו האחים עם הורקנוס ובני לויתו גבר‬ ‫עליהם הורקנוס, ויפיל איזה מבני חברתם וגם שנים מהאחים מתו בהמלהמה הזאת, ‫והנשארים ברחו לירושלים אל אביהם." ‬‬‫‬‬‫‬‫ ‫ומזה לבד הננו יכולים כבר לדעת עד כמה התרחק גם יוסף עצמו מכל‬ ‫‬‫דרכי היהודים, ועד כמה הלך בכל דרכי היונים, עד אשר הרשה לבניו להתנפל‬ ‫על אחיהם ולהמיתו, ואשר כל חטאתו היתה כי נתן שם מתנות יותר מאשר צוה‬ ‫עליו אביו בשלחו אותו לשם.

‫ואשר באמת הי׳ כל חטאתו רק זאת כדברי יאזעפוס בראשית דבריו‪:‬ ‬ "בהשמע לאחיו איך קבל המלך את הורקנוס בכל אותות אהבה, וכי הנהו‬ ‫שב לביתו בכבוד גדול, יצאו לקראתו למען המיתו ויעשו זאת בידיעת אביהם.״

‫ואת ידי האחים הרשעים האלה בני יוסף אשר כבר סרו אז מכל דת יהודה ‫וישראל (כאשר יבואר עוד) חזק שמעון השני כי יהיו הם מנהיגי המדינה‪.‬‬

‫ולא הי׳ די לפניו את אשר הוא ואביו חזקו את ידי יוסף עצמו, ולא‬ ‫השתדלו לקחת מידו את כל ההנהגה גם אחרי אשר כל הארצות ההם יצאו מתחת‬ ‫יד מלכי מצרים, וחכירת המסים נתבטלה, ויוסף נשאר רק תקיף בעשרו הגדול לבד‪.‬‬

‫כי אם שגם אחרי מות יוסף, ובניו היו גם שפלים ונבזים אשר גם לא יכלו‬ ‫לעמוד בעצמם בהיכל מלך‪.‬‬ ‫ עד שיאזעפוס שם ‪ XII, 4, 7‬יספר: ‬‬ "‬בימים ההם הגיעה ליוסף בן טוביה הידיעה כי נולד בן לתלמי מלך מצרים‬ ‫וכי כל גדולי סוריא וכל הארצות מסביב יובילו שי למלך, ויסעו לשוש שם אתו‬ ‫משוש שמחתו, ואחרי אשר הוא עצמו מזקנותו הי׳ קשה עליו לנסוע, שאל את‬ ‫בניו מי מהם ירצה ליסע תחתיו, בניו הגדולים לא רצו ללכת מפני כי לא הי׳‬ ‫בהם כח לעמוד בחצר המלכות ולא ידעו איך להתנהג שם ועל כן יעצו לאביהם‬ ‫לשלוח את הורקנוס וכו׳." ‬ ‫וכל כחם ביהודה הי׳ עתה רק עושר כבוד ביתם‪ ,‬בכל זה לא השתדל‬ ‫שמעון להוציא אה ההנהגה מתחת ידם ולהשיבה למקומה, כי אם עוד חזק‬ ‫את ידם‪.‬‬

‫ושם ‪ XII, 4, 11‬יאמר יאזעפוס‪:‬ ‬ "אחרי מות יוסף בא על ידי בניו ריב בין העם, כי האחים הגדולים יצאו‬ ‫אז למלחמה נגד הורקנוס אחיהם הצעיר, ועל ידי זה בא פלגות בין העם חלק‬ ‫גדול מהם נטו אחרי האחים הגדולים כי כן עשה גם הכהן הגדול שמעון, מפני‬ ‫קרבת משפחה אשר היתה לו עמהם(ט)."

והנה תחת להשתדל עתה להשיב ההנהגה למקומה בשעה מוכשרת כזו‬ אשר יוסף עצמו מת, תחת זה עזר הוא להקים את בניו תחתיו, ויקם רועים‬ ‬‬‫‬‬‫‬‫ ‫אוילים ובעזבו את השעה הגדולה הזאת לא הי' אפשר עוד אחר זה לשרש‬ ‫אחריהם.‬‬

‫ועד כמה הי׳ הנקל לעשות כן, ועד כמה הי׳ זה הכרח גמור נוכל לדעת‬ מזה, כי הנה שמעון הי׳ כהן גדול רק זמן קצר ואחריו‬ הי׳ חניו בנו אשר שב‬ ‫אל דרכי אבותיו הראשונים לשמור משמרת התורה והוא באמת מיד בראשית דרכו‬ ‫לא לבד כי לקח מידם את ההנהגה, כי אם שגם גרשם מירושלים‪.‬‬

‫ויאזעפוס במלחמות היהודים ‪ I, 1‬יאמר: ‬ "בימים ההם כאשר לחם אנטיוכס עפיפהאנעס עם תלמי הששי(י) על‬ ‫דבר הממשלה בסיריען פרץ גם ריב בין ראשי היהודים על ‫דבר הממשלה במדינה, ולא אחד מהם רצה להכנע תחת יד רעהו, בהריב הזה עלה‬ בידי חניו אחד מהכהנים ‫הגדולים להיות ידו רוממה ויגרש את בני טוביה מירושלים."

‫ועל חניו הננו יודעים באמת גם ממקום אחר כי שב לכל דרכי אבותיו‬ ‫הראשונים וישתדל בכל עוז לשוב ולשמור את משמרת התורה, וכמו שכבר‬ ‫העתקנו דברי ספר חשמונאים ב׳ עליו לאמר‪:‬‬

"בשבת ירושלים בתוך שלות השקט ותורה ומצוה נשמרים ונעשים על ידי‬ ‫יראת ד' אשר להכהן הגדול חניו והשגחתו."

‫ותהי באמת ראשית דרכו להסיר את המפלצת הזאת מישראל ולקחת את‬ ‫ההנהגה מבני טוביה (יוסף בן טוביה) ולהסיר את כל הפקידים אשר העמידו הם‬ ‫במו שיבואר‪ ,‬ולגרש אותם בעצמם גם מירושלים‪ ,‬כי גם ישיבתם שם היתה כבר‬ ‫לפוקה ולמכשול גדול(י"א)‪.‬‬ ‫ והדבר הזה הי׳ יכול לעשות גם שמעון כמו שעשה זה חניו בנו לפי‬ ‫ששני מלכי סוריא הראשונים מאז באו בני ישראל תחת ממשלת סוריא, היינו‬ ‫אנטיכוס הגדול וסילייקוס הרביעי, הי׳ לבבם טוב לבני ישראל, והחזיקו את ידי המפלגה‬ ‫הגדולה מיראי ד׳ אשר בראשה עמדו הסנהדרין, ונתנו להם גם זכיות רבות לבלי‬ ‫יוכלו מנדיהם לעשות להם רעה ככל אשר יבואר‪.‬‬

‫ובכל זה לא יכלו יראי ד׳ לדחות את יוסף עצמו ואחר זה את בניו מההנהגה ‫במדינה, מפני כי הכהנים הגדולים עצמם גם חניו השני וגם שמעון בנו מתוך רוח‬ ‫כהה ושפלות ידים עמדו לימינם, ובחבורתם נרפא להם‪.‬‬

‫ועל ידי זה נשארו גם כל הרודים על ידם לפקידי המדינה, וגזברים‬ ‫ואמרכלים בבית המקדש ואשר מזה יצא הרעה אחר זה על ידי שמעון המלשין‬ ‬‬‫‬‬‫‬‫ ‫אשר הי׳ פקיד נגיד בבית המקדש מימי יוסף החוכר והריב על דבר משמרת‬ ‫פקודה על שוקי ירושלים בימי חניו השלישי, בנו של שמעון‪.‬‬

‫חניו שב אל דרכי אבותיו הראשונים אל דרכי שמעון הצדיק, וישב ויתן‬ ‫ידו אל יראי ד׳, ועל ידי התאחדות הכוחות הצליח עתה חפצם בידם להכות‬ ‫אויביהם לאחור ולקחת ההנהגה מידם, ולהשתדל לרפא שבר עמם‪.‬‬ ‫ וגם הורקנוס עזר על ידם, אבל בכל אשר היו באמנה אתו, וגם אף כי‬ ‫בפרטים רבים הי׳ טוב מאחיו הגדולים, בכל זה לא לבד כי לא עלה על דעתם‬ ‫למסור לו את ההנהגה במדינה, כי אם שלא נתנו גם לו לשוב לירושלים‪.‬‬

‫לפי שראו גם בו סכנה לתורה ומצוה ולכל דרכי העם לבלי יחובל להם‪.‬‬ ‫ וכל זה יוצא לנו בדברים מפורשים מתוך דברי ספר החשמונאים ב'.‬‬

‫והנה זה כי הורקנוס הי׳ באמנה את יראי ד׳ וישם גם כל בטחונו בם, הננו‬ ‫רואים כי שם ג׳ נאמר‪:‬‬

"בשבת עיר הקדש בתוך שלות השקט ואורה נשמרת ונעשית על ידי‬ ‫יראת ד׳ אשר לחניו הכהן הגדול וכו׳ אבל איש אחד שמעון שמו משבט בנימין ‫אשר הי׳ מהפקידים (עוד מימי יוסף ובניו) בבית המקדש רב עם חניו בדבר‬ ‫משמרת פקודה על שוקי ירושלים(י״ב) ואחרי אשר לא הי׳ יכול לפעול כל‬ ‫מאומה, הלך שמעון זה אל אפאללאניוס שר חילת־סוריא וצור, ויגד לו כי לשכת‬ ‫בית האוצר אשר בבית המקדש בירושלים מלאה כסף וזהב, ולבית המקדש אין‬ ‫צורך בזה כלל, והמלך יוכל לקחת לו זה אל גנזי המלך, אפאלאניוס בבואו אל‬ ‫המלך הביא לפניו את הדברים האלה, אז נשלח העליאדארוס לירושלים, והכהן‬ הגדול קבלו באהבה ומאור פנים, וכאשר הגיד לו העליאדארוס את דבר בואו, ‫ביאר לו הכהן הגדול כי הכסף האצור בלשכת המקדש הוא כסף יתומים ואלמנות‬ ‫וחלק מהם שייכים להורקנוס בן טוביה(י״ג) איש טוב וישר וכו׳‪.‬״‬ ‫ והנה הי׳ אז הורקנוס באמנה עמהם כל כך עד אשר מיראת אחיו אשר‬ ‫ארבו לו שמר את כספו בירושלים בתוך לשכת המקדש אשר עמדה תחת השגחת‬ ‫הבית דין הגדול (עי׳ דברינו בסוף ימי החשמונאים עמוד 60) והכהן הגדול. ‫ובכל זה מבואר מדברי יאזעפוס כי גם אז נשאר הורקנוס רק בעבר הירדן‬ ‫ולא בא לירושלים‪.‬‬

‫ובאלטטי׳ ‪ XII, 4, 11‬יאמר יאזעפוס:

"הורקנוס וכו׳ ישב לו בעבר הירדן, ויהי לו שם תמיד מלחמות עם הערביים, ‫וכו׳ ויבן לו שם מצודה חזקה, ובההרים אשר מסביב חצב לו מערות וכו׳ ואת ‬‬‫‬‬‫‬‫ ‫המעבר להמערות ההם עשה צר מאד עד כי לא יוכל כי אם איש אחד לעבור‬ ‫דרך שם מפני כי ירא את אחיו וכו' פה שרר הורקנוס שבעה שנים כל הימים‬ ‫אשר משל בסיריען סילייקוס (הרביעי), אבל כאשר מת סילייקוס, ואחיו אנטיוכס‬ עפיפהאנעס מלך תחתיו וכו' ובידעו את כחו הגדול של אנטיוכס עפיפהאנעס‬ ‫וביראו ממנו כי ינקום ממנו את נקמת הערביים ויצוה להמיתו, המית הוא את עצמו."

‫ומבואר כי נשאר הורקנוס גם כל העת ההיא בעבר הירדן, אשר זה הוא‬ גם כל ימי חניו‪.‬‬

‫והעתקנו את כל דברי יאזעפוס אלה כי יש בזה גם דבר נפלא מאד לראות‬ ‫עד כמה יתאימו יחד חקירת דברי הימים מתוך המקורים השונים‪.‬‬

‫כי אף אשר יאועפוס סתם כל דבריו הנה הדברים הולכים יחד ומבארים זה‬ ‫את זה, עד שיעידו על עצמן. ‫ כי הנה דברי יאזעפוס כשהן לעצמן, אין להם שחר, ומדוע הי' הורקנוס‬ ‫ירא על זה מאנטיוכס עפיפהאנעס יותר מלפני זה מסילייקוס, והלא כל מעשי‬ ‫הורקנוס עם הערביים בעבר הירדן היו כולם בימי סילייקוס, והוא נתן לו להתנהג‬ ‫שם כרצונו ולא כהה בו, ומדוע הי׳ ירא עתה כי יפקוד עליו אנטיוכס עפיפהאנעס‬ ‫את עון הערביים אשר הי׳ בימי סילייקוס‪.‬‬

וגם סילייקוס הי׳ מלך אדיר ובמה נחשב נגדו הורקנוס ומספר אנשים אשר‬ ‫עמו, ובודאי שגם מלחמה לא הי׳ לו לעשות עם הורקנוס, ואלו רק גער בו על‬ מעשיו הי׳ גם זה די‪.‬‬

‫ובכל זה לא ירא אז הורקנוס כל מאומה ויעשה את אשר עשה‪.‬‬

ופתאום הננו רואים כי כאשר אך מלך אנט‬יוכס עפיפהאנעס נשתנו הדברים‬ ‫כל כך עד כי גם המית הורקנוס את עצמו‪.‬‬

‫אבל הדברים מבוארים כל צרכן, ואם כי יאזעפוס כסה הכל בכל פרטי‬ ‫הדברים בראשית ימי חבורת המתיונים, הנם גלוים לפנינו מתוך האמור בחשמונאים‬ ב׳ פי׳ ד' ושם נאמר:

"אבל שמעון הנזכר המלשין ועוכר ארץ מולדתו שב וילשין את חניו עוד‬ ‫הפעם וכו׳ וכאשר הריב פרץ כל כך עד כי על ידי אחד מחבורת שמעון גם‬ ‫נהרגו אנשים אז ראה חניו והכיר את כל מראה בלהות של הריב הזה, וכי גם‬ ‫בידי שמעון הצליח כי אפאללאניוס נציב חילת־סוריא וצור יתמוך בידו כי על כן‬ ‫ראה לו להכרח ליסע אל המלך, לא למען הביא דבתו נגד אחרים אנשים מבני‬ ‫עמו, כי אם מפני שדאג לטובת הכלל, כי הדבר נגע להעם בכלל, וליחידים רבים‬ ‫בפרט, וכי ראה אשר בלא דבר המלך לא יסור שמעון מאולתו, אבל בהיותו‬ ‫כבר שמה מת המלך סילייקוס, ועל מקומו בא אחיו אנטיוכס עפיפהאנעס, ואז‬ ‫הצליח בידי יאזאן כי ימסור אנטיוכס לו את משרת הכהונה הגדולה, כי הבטיח‬ ‫לאנטיוכס לתת לו שלשה מאות וששים טאלאנטים כסף, ולבד זה עוד שמונים‬ ‫טאלאנטים מהכנסות שונות, וגם הבטיח עוד מאה וחמשים טאלאנטים אם ירשה ‫להם המלך לבנות בתי משחק בירושלים וכו׳.״

וההשתנות הגדולה הזאת נגעה אז גם בנפש הורקנוס עד כי ידע והכיר כי‬ ‫כלתה אליו הרעה‪.‬‬ ‬‬‫‬‬‫‬‫ גורל הורקנוס הי׳ תלוי עתה בגורל כל יראי ד׳ הנלחמים נגד אחיו הגדולים‬ ‫וכל בני חבורתם, עתה כאשר לאסון בני ישראל קם מלך חדש אשר נתן ידו‬ ‫לחבורת המתיונים וימלא כל משאלותם ביהודה, הנה ידע הורקנוס בי בא קצו‬ ‫אמת בצעו‪.‬‬

‫וגם חניו עצמו נהרג אחר זה על ידי ראשי חבורת המתיונים‪.‬‬

‫ומיד אחר זה נאמר שם בספר חשמונאים ב' ד׳ שם: ‬ "כאשר אך נתן המלך ידו לו (ליאזאן) ויסכים לחפצו, והוא הי׳ לראש, ‫הפך את כל סדרי בני ישראל לדרכי היונים, ויבטל את כל הזכיות הטובות אשר‬ ‫על פי אהבת האדם נתנו המלכים להיהודים, אשר השיגו אותם על ידי השתדלות‬ ‫יונתן אבי אייפאלעמוס, הוא אייפאלעמוס אשר כרת את הברית מבני יהודה‬ ‫עם הרומיים."

‫והנה אם בטל יאזאן את הזכיות האלה מזה עצמו הננו יודעים מה הי׳ טיבם‬ ‫של הזכיות ההם‪.‬‬

‫שהרי דבר שאין צריך לאמר הוא שאילו הי׳ זה זכיות אזרחיות לאכול‬ ‫מפרי הארץ ולשבוע מטובה לא הי' יאזאן מבטלם כי אם מחזקם בכל כחו‪.‬‬ ‫ אבל הנה זמנו של יונתן זה אשר השתדל להשיג הזכיות ידענו מהסימן‬ ‫הניתן עליו כי הי׳ אבי אייפאלעמוס אשר כרת הברית עם הרומיים‪.‬‬

‫והכונה על הנאמר בחשמונאים א׳ סי׳ ח׳ י"ז‪:‬‬

"ויבחר יהודה המכבי את אייפאלעמוס בן יונתן בן הקוץ, ואת יהושע בן‬ ‫אלעזר וישלח אותם לרומא לכרות שם ברית שלום ומחסה."

‫ומבואר לנו שני הדברים יחד, כי זמנו של יונתן האב נופל קרוב לימי‬ ‫אנטיוכם עפיפהאנעס, היינו בימי אנטיוכס הגדול אביו וימי סילייקוס אחיו, אשר‬ ‫עליהם הוא שנאמר "אשר נתנו המלכים להיהודים״‪.‬‬

‫וזאת שנית הנה מבואר בי בנו אייפאלעמוס הי' מבני חבורת יראי ד׳ והוא‬ ‫נשלח מהם במלאכות עמו, מזה ידענו שגם כן הי׳ אביו‪.‬‬ ‫ והנה אין בידינו היום דבר פקודות המלכים ודברי הזכיות ההם בפרט, אבל‬ ‫גם מתוך מה שנשאר לפנינו בדברי יאזעפוס אלטטי׳ ‪ XII, 3, 3‬מדברי אנטיוכס‬ ‫הגדול במכתבו לשר צבאו נוכל להציל איזה פרטים כמו שיאמר שם‪:‬‬

"לכל העם כלו (מהיהודים) ינתן רשות לחיות ככל חוקי אבותיהם‪.‬‬

‫זקניהם כהנים סופריהם (סופרי המקדש שם בלשונו) והמשוררים פטורים‬ ‫ממס הגולגולת, מס הכתרת ומכל שאר המסים."

‫ומכל זה נוכל להבין כי מיד כאשר יצאו בני ישראל מתחת יד מלכי‬ ‫מצרים עוזרי רהב של יוסף החוכר וכל אגפיו, אשר כבר שמו חותמם על ארץ‬ ‫יהודה, הנה הפילו תחנתם הטובים בעם לפני מושלי סוריא לתת להם להשיב רוחם‪.‬‬

‫והוכרחו לעשות כן האחת מפני שהארץ נשארה גם אחר זה תחת ד׳‬ ‫רשויות, ואף שחכירת המסים על כל המדינות ההם נתבטלה, ותהי אחר זה גם‬ ‫משותפת למלכי סוריא ומצרים, אבל יוסף ובני חבורתו נעזרו עוד עוזר גדול על‬ ‫ידי מלכי מצרים‪.‬‬ ‬‬‫‬‬‫‬‫ ‫וזאת שנית כי בעשרם הגדול מאד, ותוקף זרועם במדינה על ידי כל הפקידים‬ ‫אשר הי׳ רוחם נאמנה אתם, ועל ידי אשר חניו הכהן הגדול בזקנותו ושמעון בנו‬ ‫תמכו בידם, וירצו פעלם, ויקבלו טובתם‪.‬‬

‫על ידי כל זה לא יכלו לדחותם עוד, ויהיו מוכרחים להשתדל לקבל פקודות‬ ‫המלכים כי לכל הפחות לבלי יוכלו להרע להם, ועיקר הכל לבלי ישנו דת ודין‪.‬‬

‫וחוקרי העמים חשבו כי טעה יאזעפוס וחשב כי סילייקוס מלך רק שבע‬ שנים אף כי באמת מלך ‪ 12—11‬שנה‪.‬‬ ‫ אבל אין הדבר כן ודברים כאלה ידע יאזעפום אבל דבריו על הורקנוס:

"שם משל הורקנוס שבע שנים כל הזמן אשר משל סילייקוס באזיען אבל‬ ‫כאשר מת סילייקוס וכו׳."

‫הנה הם על הזמן מאחרי אשר נדחה הורקנוס מירושלים בפעם שניה אחרי‬ ‫מות אביו על ידי אחיו אשר נשארה ההנהגה תחת ידם בעזרת שמעון השני אשר‬ ‫אך על זה ילכו דבריו שם‪.‬‬ ‫ כי בראשונה עוד בחיי אביו הלך וישב בעבר הירדן, והן דברי יאזעפוס‬ שם ‪XII, 4, 9‬ אבל אז לא חצב לו בסלע קנו ולא בנה לו מצודות, וגם לא‬ ‫התישב שם בקביעות, כי חכה אשר במות אביו יגבר ידו על אחיו השפלים וכל‬ ‫ההנהגה תסוב אליו‪.‬‬

‫אבל אחרי מות אביו בבואו בראש חילו קדמו אחיו את פניו במלחמה‬ ‫ושמעון השני הכריע לעזרת אחיו, אז נתיאש מירושלים, ויתישב בקביעות בעבר‬ ‫הירדן, ויבן שם כמו רמים היכלים גדולים, וישם מצודות סלעים, ויחצוב מערות‬ ‫ומנהרות, והן דברי יאזעפוס שם ‪ XII, 4, 11‬והדברים פשוטים(י"ד)‪. ‬‬ ‫ואחר כל זה הנה נוכל לצמצם לגמרי זמנו של שמעון השני, היינו משך‬ ‫ימי כהונתו‪.‬ ‬ ‫כי הנה זה ידענו מדברי יאזעפום כי משך הזמן מאז הכריע שמעון השני‬ ‫לטובת האחים הגדולים והורקנוס ראה כי אבדה תקותו וילך וישב אל עבר הירדן‬ ‫ויקבע שם מקומו הקבוע ויבן לו שם היכלים ומצודות, זה נמשך שבע שנים עד‬ מות סילייקוס, כמו שיאמר זה יאזעפוס מפורש‪.‬‬ ‬‬‫‬‬‫‬‫ ולפני ימי השבע שנים האלה אז הוא זמן מריבת האחים אחרי מות אביהם, ‫אשר לא נתנו להורקנוס גם לבוא לירושלים‪.‬‬

‫ומפורש בדברי יאזעפוס כי במות יוסף אביהם הי׳ חניו אבי שמעון עדין חי‪.‬‬

‫והיינו כי הם רבו יחד בימי חניו, אבל כאשר מת ושמעון בנו מלא מקומו‬ ‫והוא כדברי יאזעפוס הכריע לטובת האחים הגדולים, אז נמשכו אחריו אבירים‬ ‫רבים ויד האחים היתה רוממה, והורקנוס הלך ושב למקומו לעבר הירדן ונתיאש‬ ‫מדבר ההנהגה בירושלים, ויתישב לגמרי בקביעות בעבר הירדן ויבן לו שם היכלים‬ ‫ומצודות ומאז נשארו עוד כשבע שנים לימי סילייקוס‪.‬‬

‫והנה בכל האופנים לא נמשך הריב הרבה, שהרי הורקנוס גם לירושלים לא‬ ‫בא אז, ואין בדברי יאזעפוס דבר ממלחמות ודברים פרטים בהריב הזה.

‫ועל כן גם אם נאמר שהריב ארך שנה שלמה, ושאז מת חניו ויכהן שמעון‪,‬‬ ‫הנה כיהן שמעון רק אחרי ערך ארבע שנים לימי סילייקוס, ונשארו מאז והלאה ‫רק לכל היותר שמונה שנה עד סוף ימי סילייקוס‪.‬‬

‫וחניו בנו של שמעון השני אשר מפורש עליו בחשמונאים ב׳ כי בהיותו‬ ‫באנטוכיא לבקש על עמו מת סילייקוס ואנטיוכס עפיפהאנעס העבירו מכהן גדול‬ ‫ויתן את הכהונה הגדולה ליאזאן אחיו, הנה אין ספק כי נמשכו ימיו משך איזה‬ ‫שנים‪.‬‬

‫לפי שיש לנו עליו המון מעשים, וגם כאלה הדורשים זמן מרובה‪.‬‬

‫בחשמונאים א׳ י"ב ז׳ נזכר מכתב מלך אשפרתא בלאצעדעמאניא אליו, והדבר‬ ‫הזה בא גם בדברי יאזעפוס ‪.XII, 4, 10‬‬

‫ובדברי יאזעפוס במלחמות היהודים ‪ I, 1‬נאמר כי הוא לקח ההנהגה מיד‬ ‫בני טוביה ויגרשם מירושלים‪.‬‬ ‫ והדבר מובן מעצמו כי לא בין לילה נעשה דבר גדול כזה, ואבירים‬ ‫ותקיפים גדולים כאלה אשר גם שמעון אביו חיזק את ידם, לא ביד יוקחו, ואין‬ ספק שעבר על זה עידן ועידנים‪.‬‬ ‫ ואחר זה במעשה שמעון המלשין עושה דבר האחים אשר שב לעשות‬ ‫מחלוקת עם חניו יותחלו הדברים מזה בחשמונאים ב׳ סי׳ ג׳:

"בשבת עיר הקדושה (ירושלים) בשלום ושלות השקט ותורה נשמרת ונעשית‬ ‫על ידי יראת ד׳ אשר לחניו הכהן הגדול וכו׳ בא הדבר כי גם המלכים וכו׳ אבל‬ ‫איש אחד שמעון וכו׳."

‫ואין ספק כי הדברים האלה יורו על עצמן, כי מחלוקתו וריבו של שמעון‬ על חניו לא הלכה יחד עם המחלוקת עם האחים בני טוביה, ולא באה מיד‬ ‫אחר זה‪.‬‬

‫כי אם שבנתיים כבר עבר משך זמן של ימי שלות השקט, ושיבת הסדרים‬ ‫למקומם‪.‬‬

‫וכבר גם האמינו כולם בימי שלותם וכי אין שטן ואין פגע רע, עד כי‬ ‫הורקנוס כבר גם בטח לבו בשלותם ויביא את אוצר כספו מעבר הירדן ויפקד‬ ‫בירושלים תחת יד חניו‪.‬‬

‫ואחר ביאת העליאדארוס לירושלים וכל המעשה עמו ושובו אל המלך‬ ‫נאמר שם:‬ ‬‬‫‬‬‫‬‫ "אבל שמעון לא שקט וכו׳ וכאשר פרץ הריב למרחוק עד כי על ידי אחד‬ ‫מחבורת שמעון גם נהרגו נפשות, אז ראה חניו והכיר את כל הרעה הנשקפת מזה‬ ‫וכו׳ ועל כן נסע אל המלך וכו׳.״

‫ועל כל הדברים האלה יחד הלא עברו זמנים שונים, ובודאי שנמשכו ימיו‬ כחמשה ששה שנים‪.‬‬

‫ונשארו לימי שמעון אביו רק זמן קצר מאד כשתים או לכל היותר כשלשה שנים‪.‬‬

‫ולהבין יותר את כל מעשי שמעון השני עם האחים האלה, עלינו להעיר‬ ‫עוד עד כמה התרחקו אלה מכל תורת ד׳ עד הקצה האחרון להיות ככל הגוים‬ ‫בית ישראל‪.‬‬

‫הנה הם נצחו את חניו על ידי יאזאן והוא הי׳ כבר יוני לאמיתו, ובחשמונאים‬ ‫ב׳ סי׳ ד׳ נאמר עליו‪:‬‬

"הוא הפך מיד את כל סדרי הדברים לדרכי היונים וכו׳ ויבן אצל המקדש‬ גימנאזיום (לגימנאסטיק והתאבקות אשר גם הלכו שם ערומים) ויכריח את כל‬ ‫הנערים ללכת לשם, וכל דרכי הגוים לקחו עמדתם, עד כי הכהנים מאסו בעבודת‬ ‫המקדש וכו׳ וכאשר בעיר צור הי׳ אז חג לאומים שלח יאזאן לשם מתנות גדולות‬ ‫ולהקריב בהם קרבנות לעבודה זרה לשם הערקלוס וכו׳.״‬

‫ובכל זה עדין לא זכה יאזאן בעיני האחים האלה אחרי אשר בירושלים‬ ‫עצמה ובבית המקדש עוד לא עבדו לעצבים‪.‬‬

‫ושם ד׳ כ"ג נאמר‪:‬‬

"אחרי זמן של שלש שנים שלח יאזאן את מענעלאוס אחי שמעון המלשין‬ להביא אל המלך את הכסף ולשאול ממנו על איזה דברים נחוצים, והוא חנף‬ ‫להמלך וישתדל כי ימסור לו את משרת הכהן הגדול וכו׳ והנה נדח עתה יאזאן וכו׳.״

ויאזעפוס שם ‪ XII, 5, 1‬יאמר‪:‬‬ ‫ "כאשר פרץ עתה הריב בין יאזאן אשר הי׳ כהן גדול לפני זה לבין מע‫נעלאוס אשר הי׳ עתה כהן גדול תחתיו, והעם (האבירים) נתחלקו לשתי כתות, היו‬ ‫עם מענעלאוס רק בני טוביה וכל העם (תקיפי האבירים) היו עם יאזאן ועל ידי זה‬ ‫מטה יד בני טוביה ומענעלאוס כל כך עד כי הוכרחו ללכת אל המלך ויגידו לו‬ ‫כי חפצם לעזוב לגמרי את דרכי היהודים וכו׳(ט״ו)‪.‬‬ ‫ ומבואר מזה כי הם היו עם מענעלאוס נגד יאזאן, הוא מענעלאוס אשר‬ ‫כבר עבד עבודה זרה בירושלים, והוא יחד עם בני טוביה הפיקו חפץ אנטיוכס‬ ‫עפיפהאנעס לגזור שמד על כל היהודים בארץ ישראל, ככל אשר נשוב עוד לכל‬ ‫זה בדברינו על ראשית ימי הצדוקים‪.‬‬ ‬‬‫‬‬‫‬‫ ‫ועם האנשים האלה התהלך שמעון וביד אלה תמך, ויחזק אותם להיות‬ ‫ידם רוממה ביהודה וירושלים‪.‬‬ ‫ אף כי את אשר הי׳ עליו לעשות אז, הי׳ רק זאת לדחות מכל ההנהגה גם‬ ‫את הורקנוס וגם את האחים וכל בני חבורתם, ולבלי לתת להם לשלח שרשם, כי‬ ‫בימי סילייקוס הי׳ הנקל לעשות כן כמו שהננו רואים ממעשי חניו אחר זה, אף‬ ‫שאז כבר הי׳ קשה מאד לדחותם אחרי אשר כבר נטעו גזעם וכבר הי׳ הכל תחת‬ ‫ידם, ובכל זה הננו רואים בימי סילייקוס כי כל המפלגה נדחתה כל כך לאחור‬ ‫עד שגם מלשיניהם לא שלחו לשונם באנטוכיא עצמה במקום המלך ולפניו כי‬ ‫אם עשו דרכם רק על ידי נציב חילת־סוריא‪.‬‬

‫ועל כן אין ספק כלל כי אילו הי׳ שמעון חפץ להתאחד עם יראי ד׳, אז‬ ‫הי׳ הנקל מאד לעשות כן ככל אשר נעשה אחר זה בימי חניו, ואלו עשה כן אז‬ ‫הי׳ לבני ישראל אור במושבותם והיו נשמרים מכל הרעות הגדולות והנוראות אשר‬ ‫באו אחר זה במשך זמן גדול של חמשה וארבעים שנה מן קל״ז לשטרות‬ ‫עד קע״ב‪.‬‬

‫ואמנם כי יש בזה עוד דבר גדול אשר ישוב ויבאר לנו גם הוא את הדבר‬ כמו שהוא‪.‬‬ ‬‬‫‬‬‫‬‫

הערות

הערה (ט): כבר הערנו פעמים רבות כי אצל יאזעפוס נוכל לקחת רק המעשה ‬עצמה, אבל טעמיו‬ ‫ומליצותיו אין להם שחר‪.‬‬

‫והנה יאמר כי שמעון נטה אחרי האחים הגדולים מפני קרבת משפחה אבל הלא קרבת משפחה הי׳‬ לו עם הורקנוס אחיהם לא לבד כמו עמהם כי אם עוד יותר מאשר עם האחים הגדולים‪.‬‬

‫לפי שעמהם הי׳ קרוב רק על ידי יוסף אביהם, ועם הורקנוס גם על ידי אמו אשר היתה בת אחיו‬ ‫שלום כמו שהוא אצל יאזעפוס שם ‪4, 6‬. ‬ ‫וראוי להעיר עוד על לשונו של יאזעפוס, כי החלק היתר גדול מהעם נטו אחרי האחים הגדולים״ וכבר‬ ‫הערנו כי אצל יאזעפוס העם כלו, העם עצמו אינו כלום, וכל דבריו הם רק על האבירים בעם העשירים והתקיפים, ‫ואין ספק שהעם עצמו לא רצו לדעת לא מהאחים הגדולים ולא מהורקנוס, אבל דברי יאזעפוס הנם רק בנוגע‬ ‫להתקיפים והאבירים‪.‬‬ ‬‬‫‬‬‫‬‫

הערה (י): יאזעפוס יתחיל ספרו זה מלחמות היהודים מדברי ימי החשמונאים ומלחמתם עם אנטיוכס‬ ‫עפיפהאנעס, ומפני שכל דבריו הנם מימי אנטיוכס עפיפהאנעס, על כן יתחיל רק ממנו, אף כי ראשית מעשי‬ חניו היו איזה שנים לפני זה כמו שהוא מבואר באורך לכל פרטיו בחשמונאים ב' וכמו שיוצא גם מתוך דברי‬ יאזעפוס עצמו באלטטי׳ כאשר יבואר‪.‬‬

‫אבל יאזעפוס דבר אין לו שם כי אם עם מה שהי׳ מימי אנטיוכס עפיפהאנעס ואילך, ‬ועוד נשוב‬ לבירורי הפרטים האלה‪.‬‬

‫ובכלל ערבב יאזעפוס שם אחר זה את כל דבריו ונדבר על כל זה בפרט בדברינו במקומו בכרך שלפני זה.

הערה (י"א): מעתיקו של יאזעפוס ד״ר קלעמענץ העיר במלחמות היהודים שם וכתב״ לא חניו הי׳ זה ‫כי אם יאזאן גרש את בני טוביה עי׳ אלטטי׳ ‪."XII, 5, 1‬‬ ‫ והנה חשב שיש כאן סתירה בדברי יאזעפוס, אבל טעה בדברים פשוטים כי שם הוא ענין מאוחר אשר‬ ‫הי׳ אחר זה בין יאזאן לבני טוביה, ויבואר כל זה לפנינו‪.‬‬ ‬‬‫‬‬‫‬‫

הערה (י״ב): כבר נתבאר לנו בעמוד ‪ 110‬כי זה היתה אז משרה נכבדה וגדולה.

‫והננו רואים כי חניו השתדל להסיר כל הפקידים הקודמים אשר הוקמו על ‬‫ידי יוסף ובניו מבני חבורתם,

‫וכאשר רצה להסיר גם את זה נתמלא להם הסאה ושמעון זה יצא להלשין עליו לפני הנציב, והוא הי' שליח מכולם כמו שנראה עוד‪.‬‬

ובידעם כי סילייקוס עצמו הוא נגדם עשו במחשך מעשיהם על ידי נציב חילת-סוריא. ‬ ‫הערה (י״ג): יוסף אביו הוא הי׳ בן טוביה אבל בהיות יוסף המיסד את המשפחה העשירה הזאת, והוא‬ ‫ואחיו התקיפים הגדולים נקראו "בני טוביה" נשאר השם הזה גם לבניהם אחריהם "בני טוביה" וכן יכנה יאזעפוס‬ ‫‪ XII, 5, 1‬את יתר בני יוסף אחי הורקנוס סתם בשם "בני טוביה" וכן יקרא להם במלחמת היהודים ‪I, 1‬‬ ‫וכן נקרא גם הורקנוס כאן לפנינו בחשמונאים ב'.‬‬ ‬‬‫‬‬‫‬‫

הערה (י"ד): החכם גרעץ נסתבך ונשתבש בזה מאד, ויברא לו בח״ב עמוד ‪ 257‬ ועמוד ‪ 261‬החלטות ‫שונות וישלח את הורקנוס גם למצרים, וגם לירושלים, ובהערה עמוד ‪ 257‬יבאר יסור דבריו ויאמר‪:‬‬

‫״יאזעפוס ‪ 4, 9‬יאמר (כבר בימי יוסף) כי הלך הורקנוס וישב בעבר הירדן, אבל יאזעפוס עצמו ‪4, 11‬‬ ‫יכתוב ישיבתו בעבר הירדן לזמן מאוחר בימי סילייקוס פהילאפאטאר ‪ ,187—175‬ולפני העת הזאת בהכרח הי׳‬ ‫הורקנוס בירושלים כי הלא על ידו באו בירושלים כיתות מתחלקות ויכול להיות כי בהמקום הראשון יחסרו דברים‬ ‫אצל יאזעפוס." ‬‬ ‫ועל פי זה כתב גם בעמוד ‪ 261‬כי מתוך דברי יאזעפוס ‪ 4, 11‬יוצא מפורש כי אחרי מות‪-‬אביו הי׳‬ ‫הורקנוס בירושלים ועל ידי זה שלחו גרעץ בהשערותיו גם למצרים‪.‬‬

ולא ידענו מה הי׳ לו כי נשתבש כל כך בדברים פשוטים ומפורשים להיפך‪.‬‬

‫ודברי יאזעפום שם ‪ 4, 11‬מבוארים כי אחיו נסעו לקראתו למלחמה למנעו מלבוא לירושלים‪, והכתות‬ ‫אשר נתחלקו, היינו כי היו שם אבירים אשר גם רצו לבוא לעזרת הורקנוס, אבל מרבית האבירים תמכו ביד‬ ‫האחים הגדולים, אשר הלכו בדרכם הרעה הרבה הלאה מהורקנוס וכל הדברים פשוטים‪.‬‬

‫וכבר נתבאר בפנים שאין בזה לא סתירה ולא חסרון בדברי יאזעפוס, והורקנוס ישב כל העת ההיא‬ ‫בעבר הירדן.‬‬ ‬‬‫‬‬‫‬‫

הערה (ט״ו): כבר הערנו כי יאזעפוס ערבב את סדרי הדברים גם בשגגה גם בזדון ככל אשר עוד‬ יבואר לנו כל זה‬ במקומו בכרך שלפני זה בדברינו על כל זה בפרט‪.‬‬

‫אבל את אשר איני נוגע לסדרי הדברים, ואת אשר אין סתירה בינו לבין המקורים הברורים, ‬זה נוכל‬ ‫לקחת ממנו ולצרפם אל סדרי המעשים‪.‬‬

‫״ובמקום הזה נראה כי ערבב הדברים למען תת להם פנים כי מענעלאוס והאחים בני טוביה עשו‬ ‫מעשיהם מאונס, ויעזבו את דת היהודים מהכרח, ויגזרו שמד על ארץ יהודה רק כהולכים לתומם‬ ‬‬‫‬‬‫‬‫