דורות הראשונים/כרך א/חלק שני/פרק ט

יצחק אייזיק הלוי
דורות הראשונים
כרך א, חלק שני, פרק ט - שמעון השני זמנו וענינו
→חלק שני, פרק ח חלק שני, פרק י←



‫שמעון השני זמנו וענינו‪.‬‬


‫דברי ימינו נשארו בכל מקום סתומים מפני שלא נחקרו לא מתוכם ומענינם, ‫ולא מסדרי המעשים‪.‬‬

‫וגם שמעון השני הזה אשר הרבו עליו פלפולים זרים כל אחד על פי דרכו‬ הנה נשתומם לראות כי לא ידעו לא זמנו ולא ענינו‪.‬‬

‫הן שמעון הצדיק לפי דברי בן סירא, ולפי כל מה שבא עליו בגמרא‬ ‫ומדרשים מהדברים אשר היו מפורסמים בהאומה עליו, הנה פעל ועשה לטובת‬ ‫עמו המון מעשים רבים, וגם השם הגדול אשר ניתן לו, מה שלא ניתן לאיש‬ ‫זולתו בישראל, כל זה יעיד לנו כי לא קנה לו עולמו בשעה אחת, וכי ימים‬ ‫רבים עמד לנס בתוך עמו, וישמש בכהונתו ויהי ראש עמו ולאומו משך זמן גדול אשר בהם קנה לו את כל לבבם, ובאמת מפורש עליו בדברי חז״ל כי הי׳ כהן‬ גדול ארבעים שנה. ‬ ‫אבל שמעון השני הזה לא היו כל ימי כהונתו כי אם כשתים או שלש שנה‪.‬‬ ‫ומעשיו, לא לבד שלא עשה טובה לישראל כי אם שגם מפורש שנתן ‫ידו אל המתיונים הפריצים "פריצי עמך" בדברי דניאל אשר בזמן קרוב אחר זה‬ ‫הביאו השמד הנורא על יהודה וישראל, והוא הי׳ אשר חיזק את ידם, ואשר זה‬ ‫הוא גם זמנו סמוך לימי השמד‪.‬‬

והנה קראכמאל־הזקן לכל הפחות הרגיש גם הוא כי מיצה את ימיו עד ימי‬ ‫השמד אף כי גם הוא לא הרגיש כי כל ימי כהונתו לא היו כי אם כשתים שלש שנה.‬ ‬‬‫‬‬‫‬‫ ‫אמנם החכם גרעץ ועמו כל ההולכים אחריו החליטו וכתבו ימיו בראשית‬ ‫ימי אנטיוכס הגדול, ובח״ב מספרו מעמוד ‪ 261‬ולהלן יספר באריכות גדולה את‬ אשר הי' ביהודה, כבר על ידי שתי המפלגות של בני יוסף בן טוביה (יוסף‬ ‫החוכר) ויאמר שם: ‬ "הפלגות ביהודה רבו מאד אחרי מות יוסף בן טוביה בשנת ‪208‬ וכו׳ אבל‬ ‫הכהן הגדול שמעון השני בן חניו הכריע לטובת בני טוביה הגדולים."

‫והנה הי׳ לו שנת ‪ 208‬כבר אחרי מות יוסף בן טוביה, וכבר גם ימי כהונתו‬ ‫של שמעון השני דהיינו כמעט בראשית ימי אנטיוכס הגדול‪.‬‬

‫אחריו יאמר החכם ווייס ח״א עמוד ‪99‬: ‬ "גם המלחמה הכבדה אשר היתה בין אנטיוכוס הגדול ובין תלמי השלישי‬ ‫והרביעי מלכי מצרים הביאה צרות רבות ורעות לישראל וכו׳ בעת ההיא הי׳ לראש‬ ‫הכהן הגדול שמעון בן חניו וכו׳ גם לשמעון השני נתנו בני דורו תאר תהלה‬ ‫וקראוהו שמעון הצדיק."

‫והנה באו ונתנו את ימי שמעון השני בימי אנטיוכס הגדול, וכי בשנת ‪208‬‬ ‫כבר הי׳ לכהן גדול נגד דברים מפורשים שגם במות אנטיוכס הגדול, דהיינו יותר‬ ‫מעשרים שנה אחר זה בשנת ‪ 187‬לפס"ה, עדין הי׳ חי חניו אבי שמעון השני‬ ‫הזה אשר מת בימי בנו של אנטיוכס הגדול, סילייקוס הרביעי‪.‬‬

‫ודברי יאזעפוס באלטטי׳ ‪ XII, 4, 10‬מפורשים לאמר‪:‬‬

"בעת ההיא משל באזיען סילייקוס פהילאפאטאר (סילייקוס הרביעי) בנו של‬ ‫אנטיוכס הגדול. בימיו מת יוסף בן טוביה אבי הורקנוס וכו׳ וגם אחי אמו‬ ‫חניו (הכהן הגדול) מת זמן קצר אחריו, ויכהן תחתיו במשרת כהן גדול שמעון‬ ‫בנו, ואחרי מותו הי׳ לכהן גדול חניו בנו.״‬

‫מבואר ומפורש כי אך אחרי מות אנטיוכס הגדול בימי בנו סילייקוס, אך‬ ‫אז מת יוסף בן טוביה חוכר המסים, ואחריו מת חניו אבי שמעון השני, ורק אז‬ ‫הי׳ שמעון השני לראש ולכהן גדול‪.‬‬

‫והטעות הגדול אשר טעה בזה החכם גרעץ בא לו מתוך פלפולו על דבר‬ ‫יוסף בן טוביה לפני זה בעמוד ‪ 244‬בהערה אשר יאמר שם:

״ימי יוסף אשר יאזעפוס יזכיר שני פעמים שנמשכו שנים ועשרים שנה‬ ‫כבר קבע זה שטארק בספרו ‪ Gaza‬עמוד ‪ 416‬בדברים ברורים והוכיח נגד ‪Droysen‬‬ ‫אשר לא ירצה בכל זה, המעשים בימי חניו (אבי שמעון השני) אשר אז הגיע‬ ‫יוסף לגדולתו היו עוד בימי איערגעטעס, ‬אם כן עוד בשנת ‪ 230‬והבן אשר נולד‬ ‫למלך מצרים לא יכול להיות כי אם פטאלאמעוס עפיפהאנעס, ואם כן היו‬ ‫ימי יוסף בימי תלמי הרביעי פהילאפאטאר, וכאשר מת פהילאפאטאר אחרי אשר‬ ‫משל שבעה עשר שנה דהיינו בשנת ‪ 206‬הי׳ בנו עפיפהאנעס בן חמש שנים, אם‬ ‫כן נולד ‪210‬, אז הי׳ יוסף כבר זקן ושלח למצרים לחג הבן הזה את בנו הורקנוס, ‫וכאשר יוצא מדברי יאזעפוס במקום הזה מת יוסף קרוב לזמן הולדת הבן הזה‬ ‫אחרי שוב הורקנוס בנו ממצרים היינו אחרי ‪210‬, ואם נחליט כי מת ‪ 208‬אם‬ ‫כן הותחלו ראשית ימיו בשנת ‪230‬" אלה דבריו‪.‬‬

‫וכל יסוד הפלפול הגדול הזה אינו כי אם טעות על טעות‪.‬‬ ‬‬‫‬‬‫‬‫ ‫וטעה בדברי יאזעפום והזמן של עשרים ושתים שנה שם אינו זמן חיי ‫יוסף בן טוביה, כי אם משך הזמן אשר היו בידו חכירת כל מסי המדינות‪.‬‬

‫וטעה גם בדברי שטארק בספרו ‪ Gaza‬אשר ישען עליהם‪.‬‬

‫כי בכל דברי שטארק אין שם שום הוכחה על זמן מות יוסף, וכל דבריו‬ ‫של שטארק שם אינם כי אם על תחלת זמנו של יוסף, אשר יחלוק שם על‬ ‫‪ Droysen‬הרוצה לעשות את יאזעפוס לטועה ויחפוץ עוד לאחר גם את זמן כל‬ ‫המעשים מתחילתן ולקבוע זמנם בין הזמן אשר נשא פטאלאמעוס עפיפהאנעס‬ ‫את קלעאפאטרא בת אנטיוכס הגדול (‪ 198—191‬קס"ה) לבין הזמן אשר מלך‬ ‫אנטיוכס עפיפהאנעס (‪ 175‬קס״ה)‪.‬‬

‫על זה יאמר שם שטארק שדברי יאזעפוס הנם נכונים שתחלת זמנו של‬ ‫יוסף בן טוביה היו בימי אייערגעטעס, ויבאר זה שם עמוד ‪.412 — 417‬‬

ובזה בודאי צדקו דברי שטארק לא לבד כפי מה שביאר זה הוא שם‪ ,‬כי‬ אם עוד יותר מתוך מה שיבואר לנו עוד, ויתבאר יותר במקומו‪.‬‬

‫אבל סוף ימי יוסף בן טוביה, בזה אין ספק ואין חקירה כלל, ושטארק‬ ‫עצמו בעמוד ‪ 415‬יאמר גם הוא בדברים ברורים כי יוסף מת בימי ממשלת‬ ‫סילייקוס, והדבר מפורש בדברי יאזעפוס ‪XII, 4, 10‬‬:

"בעת ההיא משל באזיען סילייקוס, אשר יקרא נוסף על שמו גם בשם‬ ‫פהילאפאטאר, אשר הי׳ בנו של אנטיוכס הגדול, בימיו מת אבי הורקנוס יוסף‬ ‫אשר על ידי כשרונותיו הרים את היהודים למצב טוב, ומשך זמן של עשרים‬ ‫ושתים שנה הי׳ בידו חכירת כל המסים מסיריען, צור, ושומרון."

‫ואיזה ספק יוכל להיות בזה‪.‬‬

ומפורש במקום הזה עצמו:

‫״גם אחי אמו חניו הכהן הנדול מת זמן קצר אחריו ויכהן תחתיו במשרת‬ כהן גדול שמעון בנו."

‫והאם יכול להיות בזה ספק בזמן מות יוסף, ובזמן כהונת שמעון השני, ‫והזמן אשר חיזק שמעון את ידי בני יוסף הגדולים אחרי מות אביהם נגד הורקנוס‬ ‫אחיהם, שכל זה הי׳ בימי סילייקוס הרביעי סילייקוס פהילאפאטאר‪.‬‬

‫ודבר העשרים ושתים שנה הדברים פשוטים וברורים שאינם כי אם בנוגע‬ ‫להימים אשר היו חכירת מסי המדינות בידי יוסף, לפי שכל זה לא הי׳ בידו עד‬ ‫‬‫יום מותו כי אם נתבטל זמן רב לפני זה. ‬ ‫ואך לחנם נבוכו בזה כי הדברים פשוטים וענינם זה הוא‪.‬‬

‫כי אף שיוסף בן טוביה הי׳ חי עוד עד זמן סילייקוס אבל חכירת המכס‬ ‫הי׳ בידו רק בסוף ימי תלמי אייערגעטעס, וימי בנו תלמי פהילאפאטאר, ותחלת‬ ‫ימי בנו תלמי עפיפהאנעס מלכי מצרים אשר משלו גם בחילת־סוריא‪.‬‬

‫כי אחרי מות תלמי פהילאפאטאר נשאר בנו תלמי עפיפהאנעס ילד קטן בן‬ ‫חמש שנים, ואז עשו ביניהם חוזה אנטיוכס הגדול מלך אזיען ופהיליפס מלך‬ ‫מוקדן לחלק את ממשלת מצרים ביניהם‪.‬‬

‫ואף כי הרומיים עצרו את מרוצתם הנה בכל זה זמן קצר אחר זה אבדה‬ ‫מצרים את ממשלתה בחילת סוריא. ‬‬‫‬‬‫‬‫ ‫ואז נתבטל ממילא דבר היות יוסף בן טוביה חוכר המסים על פי ממשלת‬ ‫מצרים‪.‬‬

‫ושטארק בספרו שם עמוד ‪ 397‬יאמר:

‬"עם מות תלמי פהילאפאטאר נפלה ממשלת מצרים מהיות עוד ממשלה‬ ‫כוללת, ואף כי לא הצליח חפץ שני מלכי הברית (אנטיוכס הגדול ופהיליפ) לחלק‬ ‫ביניהם לגמרי את ממשלת מצרים, ולבטל את הממשלה הזאת כי הרומיים עמדו‬ ‫לימין מצרים ותחסה מאז תחת כנפי רומא, אבל ממשלתה בחילת־סוריא אשר הי׳‬ ‫לה מימים רבים אבד לה, ומאז שב וילך אל ממשלת סוריא."

‫וכבר בשנת ‪ 202 203‬בא אנטיוכס הגדול בשערי ירושלים ויקח בידו‬ ‫את כל ערי יהודה, ואם כי בשנת ‪ 201‬שב ובא שר צבא מצרים סקאפוס‬ ‫לירושלים, הנה זמן קצר אחר זה ניגף לפני אנטיוכס הגדול‪. ‬‬ ‫ועל מה שהי׳ עם מסי המדינות האלה מיד אחרי כריתת ברית השלום בא‬ ‫מפורש בדברי יאזעפוס אלטטי׳ ‪ XII, 4, 1‬ויאמר שם‪:‬‬

"אז כרתו אנטיוכס (הגדול) ופטאלאמעוס (עפיפהאנעס) ברית שלום, ואנטיוכס נתן את קלעאפאטרא בתו לפטאלאמעוס לאשה, ושילוחים נתן לה את‬ ‫חילת־סוריא, שומרון, יהודה, וצור, בתור נדה ושילוחי נשואין, ואחרי אשר מאז‬ ‫ואילך נתחלקו כל מסי המדינות האלה בין שני המלכים, קנו נכבדי כל עיר ועיר‬ ‫את המסים, והם עצמם גבו זה בכל עיר, ויביאו להמלכים לכל אחד חלקו."

‫ומבואר כי מאז לא היו עוד כל מסי המדינות האלה תחת יד חוכר אחד‬ ‫ראשי, כי אם תחת יד נכבדי עיר ועיר לעצמה, והם עצמם הביאו זה אל שני‬ ‫המלכים האלה.

‫ולפני זה בימי המלחמה דבר שאין צריך לאמר הוא שבטל אז כח יוסף‬ ‫החוכר אשר הי׳ לו רק ממלך מצרים, בהיות רוב כל עת המלחמה ערי הארצות‬ ‫האלה בידי מלך סוריא‪.‬‬

‫ועל כן אף שיוסף בן טוביה חי עוד גם אחר זה, ומת רק בימי סילייקוס‬ ‫בן אנטיוכס הגדול אבל גבית המסים בכל המדינות האלה, חילת־סוריא שומרון‬ ‫יהודה וצור, אשר הי׳ בידו על פי מלכי מצרים, זה נתבטל ‬זמן קצר אחרי מות‬ פטאלאמעוס פהילאפאטאר‪.‬‬

‫וזה הוא ענין דברי יאזעפוס בשני המקומות כי חכירת המסים היו בידי‬ ‫יוסף עשרים ושתים שנה, ולשונו ‪ XII, 4, 10‬כבר העתקנו שהוא‪:‬ ‬ "בעת ההיא משל באזיען סילייקוס וכו׳ בימיו מת אבי הורקנוס יוסף אשר‬ ‫על ידי כשרונותיו הרים את היהודים למצב טוב, ומשך זמן של עשרים ושתים‬ ‫שנה הי׳ בידו חכירת כל המסים מסיריען, צור ושומרון‪.‬״‬

‫והמקום השני גם הוא בפרק זה, ואחרי אשר לפני זה באות ‪ 5‬סיפר איך‬ ‫באו כל מסי המדינות ליד יוסף ואיך גבה זה בחזקת היד, יתחיל אות ‪ 6‬ויאמר‪:‬‬

"פרי ההצלחה הזאת הי׳ לו ליוסף עשרים ושתים שנה, מאחת משתי נשיו‬ ‫‬היו לו שבעה ‬בנים וכו׳‪.‬״‬

‫ומבואר שאין כאן דבר על דבר מספר ימי חייו, כי אם על מספר השנים‬ ‫אשר הי׳ בידו חכירת כל מסי המדינות‪.‬‬ ‬‬‫‬‬‫‬‫ ‫ואך בהשתוממות אפשר לראות איך נשתבשו בדברים פשוטים כאלה, ולא‬ ‫מצאו דרכם ויבואו ויהפכו את כל דברי הימים‪.‬‬

‫והחכם גרעץ יבנה שם יסוד דבריו לאמר "וכאשר יוצא מדברי יאזעפוס‬ ‫במקום הזה מת יוסף קרוב לזמן הולדת הבן הזה אחרי שוב הורקנוס בנו ממצרים‬ היינו אחרי ‪210‬״‪.‬‬ ‫ והנה בא גם לדרוש סמוכים בדברי יאזעפוס, כי מפני אשר לפני זה סיים‬ ‫יאזעפוס כל דבר יוסף עם בנו הורקנוס כי בשובו ממצרים הרחיקו ממנו, והורקנוס‬ ‫הלך מירושלים, ואחר זה סמוך לזה יתחיל הדברים ממות יוסף, בודאי הי׳ זה‬ ‫סמוך יחד ובזמן אחד‪.‬‬

‫ובזה הורה לנו החכם גרעץ כי מעולם לא שם לב לדבר יאזעפוס וסגנון‬ ‫דבריו אשר יתנהג כן בכל מקום ומכיון שאין לו מה לספר יותר על יוסף באו‬ ‫דבריו תכופים, וה‬וא יעשה כן בכל מקום‪.‬ ‬ ‫ובכלל כבר הערנו שאין ללמוד כל מאומה גם מסגנון דברי יאזעפוס, אף‬ ‫כי מסמיכות דבריו, בדברי יאזעפוס אין לנו כי אם עצם הדברים הם לבדם, ‫אפס זולתם‪.‬‬

‫וגרעץ הי׳ יכול לדעת זה גם מפרק הזה עצמו ‪XII, 4‬ כי בראש הפרק‬ יתחיל:

‫״ועל זה כרת אנטיוכס (הגדול) עם תלמי (עפיפהאנעס) ברית שלום ויתן‬ ‫לו את קלעאפאטרא בתו לאשה.״ ‬ ‫ומיד אחר זה יספר דבר חניו הכהן הגדול ויוסף החוכר ויאמר ״חניו הי׳‬ ‫איש כילי וכו׳ ולא רצה לתת למלך את העשרים טאלאנטים וכאשר כעס עליו‬ ‫תלמי אייערגעטעס מלך מצרים וכו׳ אז הי׳ דר בירושלים איש אחד יוסף בן‬ ‫טוביה שמו וכו׳ והולך ומספר כל מעשיו מאז ואילך".‬‬ ‫ אבל הלא גרעץ עצמו יאמר שראשית ימי יוסף היו עוד בימי אייערגעטעס‬ ‫כמו שזה מפורש שם בדברי יאזעפוס ובדברי שטארק.

‫והנה בא בראש הפרק דברים הנוגעים לתלמי החמישי ואחר זה סיפור ארוך‬ ‫אשר הותחל כבר ימים רבים לפני זה בימי תלמי השלישי, אשר תלמי החמישי‬ נולד ימים רבים אחרי מותו‪.‬‬

‫אבל בכל דברי יאזעפוס דבר אין לנו עם סמיכות דבריו, ולא עם סגנון‬ ‫לשונו וגם לא עם מליצותיו אשר בחר, ולא נוכל לקחת משם לדברי הימים כי‬ אם עצם המעשים עצמם‪.‬‬ ‫ ובזה דבריו מבוארים בדברים ברורים שאינם משאירים שום ספק, כי יוסף‬ ‫מת בימי סילייקוס הרביעי בנו של אנטיוכס הגדול, ואחריו מת חניו השני אבי‬ ‫שמעון ואז הי׳ שמעון לראש ולכהן גדול(ח)‪.‬‬ ‫ובידינו ללכת הלאה בדרכינו ולברר גם כמה ארכו ימי שמעון זה ומתי נפטר‪.‬‬ ‫‬‬‫‬‬‫‬‫ ‫כי בספר חשמונאים ב׳ הדבר מבואר כי חניו בנו של שמעון זה כבר הי׳‬ ‫לכהן גדול עוד בימי סילייקוס‪.‬‬

‫ובהיות הדברים שם עיקר גדול בכל דברי ימי הדור ההוא ונצטרך לזה גם‬ ‫לכל הדברים לפנינו וגם לדברינו בראשית ימי הצדוקים נעתיק אותם ונראה, שם‬ ‫סי׳ ג׳ נאמר‪:‬‬

"בשבת ירושלים בתוך שלות השקט, ותורה ומצוה נשמרים ונעשים על ידי‬ ‫יראת ד׳ אשר הי׳ לחניו ומהשמרו מכל חטא, הי׳ הדבר כי גם המלכים כבדו את‬ ‫בית ד׳, וגם סילייקוס מלך אזיען נתן מתנות וכו׳ אבל איש אחד שמעון שמו‬ ‫ממטה בנימין, אחד מגזברי המקדש, רב עם הכהן הגדול בנונע למשמרת פקודת‬ ‫אנרדמן בשוקי ירושלים וכאשר לא יכול לו לחניו הלך אל אפאללאניוס נציב‬ ‫המלך בחילת־סוריא וצור ויספיר לו כי אוצרות המקדש מלאים כסף וזהב וכו׳‬ ‫אבל שמעון הנזכר המלשין ועוכר ארץ מולדתו, שב וילשין את חניו עוד הפעם‬ ‫וכו׳ וכאשר פרץ הריב כל כך עד כי גם נהרגו אנשים וכו׳ אז ראה חניו את כל‬ ‫מראה בלהות של הריב הזה וכו׳ כי על כן ראה לו להכרח ליסע אל המלך‬ ‫כי ראה אשר בלא דבר המלך לא יהי׳ קץ להריב הגדול הזה, אבל בהיותו שמה‬ (באנטוכיא) מת סילייקוס ועל מקומו הי׳ למלך אנטיוכס עפיפהאנעס, ואז הצליח‬ ‫בידי יאזאן (לדחות את חניו מכהונתו) כי ימסור לו אנטיוכס את משמרת הכהונה‬ ‫הגדולה.״‬

‫והנה הדבר ידוע כי כל ימי סילייקוס זה סילייקוס הרביעי היו רק אחד‬ ‫עשר או שנים עשר שנים כי מלך בהשנה השלישית להאלימפא המאה ארבעים‬ ‫ושמנה עד השנה הראשונה להמאה וחמשים ואחת, היינו משנת ‪ 187‬קס״ה עד ‪175‬. ‬ ‫וחניו בנו של שמעון יש לנו עליו המון מעשים רבים ככל אשר יבואר‬ ‫כל זה עוד, ובודאי כי ארכו ימיו משך זמן של איזה שנים ככל אשר יתבאר זה‪.‬‬

ואחרי אשר הדבר מפורש בדברי יאזעפוס כי גם יוסף החוכר מת בימי‬ ‫סילייקוס ואחריו מת חניו אבי שמעון ונתבאר לנו מתוך ספר החשמונאים כי גם‬ ‫כל ימי פעולותיו של חניו בן שמעון זה נופלים כולם בימי סילייקוס, כי במות‬ ‫סילייקוס הסירו אנטיוכס עפיפהאנעס מכהן גדול ויתן את כהונתו ליאזאן‪.‬‬

‫מבואר הדבר מעצמו כי כל ימי שמעון השני היו רק ימים מעטים מאד‬ ‫ולפנינו בפרק י׳ יצומצם הדבר לגמרי כי כל ימיו לא יכלו להיות כי אם שתים‬ ‫שלש שנים.

‫ואמנם כי עוד הרבה יותר, כי לא לבד אשר שמעון השני לא הי׳ צדיק‬ ‫מושל ביראת אלקים עד שיהי׳ ראוי להכבוד הגדול והנפלא הזה מה שלא נעשה‬ ‫לשום אדם מישראל להקרא "שמעון הצדיק", ולא לבד שלא הי׳ ראש לחכמי‬ ‫התורה ומלמדה ברבים כמו שעשו אותו לדור ראשון למיסדי הלכות בישראל‪.‬‬

כי אם שאך הוא ואביו אשמים ‫בכל הרעה אשר הגיעה אז לבני ישראל‪.‬‬ ‫‬ ‫ואם כי את אביו נוכל לדון לזכות כי לא הי׳ זה מפני כי שב מאחורי‬ ‫תורת ד׳, כי אם שלא הבין את הרעה אשר ימצא את עמו על ידי זה‪.‬‬

‫אבל שמעון השני הוא חיזק ידי מרעים בשעה שכבר נתקו מהם כל מוסרי‬ ‫התורה בשעה שכבר הסירו מפניהם מסוה וינזרו לבושת בשעה שכבר לטשו חרב‬ ‫נוקמת לקום ולהרוג ולאבד את כל שומרי תורה ומצוה‪.‬‬ ‬‬‫‬‬‫‬‫ ‫ובהיות דברי כל המעשים אז יסוד כל מה שהי׳ מאז ואילך עד סוף ‬ימי ‫הבית השני, וביותר נדרש לדעת זה בנונע להצדוקים אשר ידובר לנו בכרך זה, ‫וגם כי להכיר ולדעת את כל דבר שמעון השני, אשר פתאום הי׳ לנו לדור ראשון‬ ‫של מיסדי הלכות או מתקני תקנות וגוזרי גזירות, כי על כן עלינו לחקור זאת, ‫ולברר הדברים ולראות אותם בכל תארם כמו שהם‪.‬‬ ‬‬‫‬‬‫‬‫

הערות

הערה (ח): וראוי להעיר בזה על הדברים בספר המיוחס לחשמונאים ג׳ שכבר הסכימו כל החוקרים כי‬ הנהו ספר מזויף, וגם יסוד המעשה היתה בזמן מאוחר בימי פתיוקא היינו תלמי השביעי, וכן הוא בדברי‬ ‫יאזעפוס בספרו נגד אפיאן ‪ II, 5‬וסיפר זה על תלמי השביעי ועי׳ גם לשירער חלק ג׳ עמוד 365, וכן יאמר גם החכם גרעץ בח״ב עמוד ‪ 236‬בהערה.‬ ‬‬‫‬‬‫‬‫