דורות הראשונים/כרך א/חלק שני/פרק ג



ובדרכי המשנה עמוד ‪ 27‬יאמר הרב פראנקעל: ‬ "דורות חכמי המשנה והברייתא נחלקים בכלל לחכמי מתקני תקנות וגוזרי‬ ‫גזירות ולחכמי ההלכה. חכמי התקנות הם הדורות הראשונים עד הלל ושמאי אשר‬ ‫‬‬‫‬‫ תקנו תקנות וגזרו גזירות, ולא נודע היאך נתגלגל הדבר בדרך משא ומתן של‬ ‫תורה. ובלתי ספק גם יסודתן בהררי קדש של ההלכה והוציאו דבר מתוך דבר‬ ‫בחכמה ובסברא אך לא נודע הדרך איך הגיעו לקבוע הלכה למעשה ולא נקראה‬ ‫ההלכה על שמם, מהטעם אשר בארנו למעלה בפרק א׳, וחכמי ההלכה הם דורות‬ ‫התנאים מתלמידי הלל ושמאי וכו׳" אלה דבריו‪.‬‬

‫ואין ספק שידע הרב פראנקעל עצמו כי דבריו הנם רק לבלבל בהם את‬ ‫הקורא, שהרי מה ענין "ולא נודע היאך נתגלגל הדבר בדרך משא ומתן של תורה״‬ ‫לתקנות וגזירות שענינם המורגל הוא עשית סייג לתורה, ומה ענין "ובלתי ספק גם‬ ‫יסודתן בהררי קדש של ההלכה והוציאו דבר מתוך דבר בחכמה ובסברא" לתקנות‬ ‫וגזירות‪.‬‬

‫ומה ענין לאמר על תקנות וגזירות "אך לא נודע הדרך איך הגיעו לקבוע‬ ‫הלכה למעשה, ולא נקראה ההלכה על שמם". ‬ ‫ועליו הי' לאמר בדברים ברורים את אשר יחפוץ, והי׳ עליו לדבר דברו‬ ‫בשפה ברורה ולאמר "כי כל יסודי המשנה כולם אינם כי אם תקנות וגזירות, אשר‬ ‫תקנו וגזרו מעצמם, ולא הי׳ שם אצל בני ישראל לפני זה, לא תורה ולא מסורת‬ ‫כי אם שהכל נעשו מחדש ויהיו לתקנות וגזירות‪.‬‬

‫ואז הי׳ לדבריו ענין והיו הולכים אצלו על סדרם והי׳ לו להשמיע דבריו‬ ‫מפורש ולאמר בדברים ברורים‪.‬‬

‫כי להטעות את ישראל הראו לתקנותיהם וגזירותיהם פנים בחכמה וסברא, ‫רק שאנחנו לא נדע הדרך איך עשו זה ואיך הגיעו לקבוע הלכה למעשה, ואיך‬ ‫נתגלגל אצלם הדבר בדרך משא ומתן של תורה, ואיך עשו יסודתן בהררי קדש‪.‬‬

‫ואמנם כי גם נס גדול נעשה לו להרב פראנקעל ואם כי במקום הזה איננו‬ ‫יודע היאך נתגלגל הדבר אצל הראשונים ההם, הנה במקום אחר לא לבד שהוא‬ ‫יודע כל זה כי אם שגם מצא זה מפורש במשנה שלפנינו שבדרך נס נשארו שם‬ ‫שלשה מקומות שהנם יוצאים מכלל כל סגנון דברי המשנה, ובדרך פלא נשאר‬ ‫בהם הסגנון של אנשי כנסת הגדולה המשונה לגמרי מסגנון המשנה כולה, ומזה‬ ‫הננו יודעים כבר את הכל‪.‬‬

‫ומשם הננו יודעים את כל דרכם של הראשונים, ואיך הוציאו התקנות‬ ‫והגזירות ההן ואיך עשו אותם יסודתן בהררי קודש‪.‬‬

‫ובדרכי המשנה עמוד ‪ 5‬יאמר:

"וכאשר נעבור "בעיון" על פני ים המשנה נמצא איזה משניות משונות‬ ‫מאד מחברותיהן, כי לא נשנו בסגנון המדרש, וגם לא בסגנון ההלכה, כי אם‬ ‫בדרך הפירוש, והמשניות האלו נראין ישנות מאד ויצאו מפי הסופרים, והן "מגידות‬ ‫הדרך אשר דרכו בה" עי׳ נגעים פי״ב מ"ה עד סוף הפרק‪ .‬במשנה ה׳ מתחיל כיצד‬ ‫ראיית הבית ובא אשר לו הבית וכו׳ ואפי׳ תלמיד חכם ויודע שהוא נגע ודאי לא יגזור‬ ‫וכו׳ והוא הפירוש לדברי המקרא כנגע נראה לי וכו׳‪ .‬משנה ו׳ אינו הולך לתוך‬ ‫ביתו ומסגיר וכו׳ והסגיר את הבית שבעת ימים וכו׳ וראה אם פשה וצוה הכהן‬ ‫וכו' הן דברי המקרא, אינו נוטל אבנים מצד זה ומביא לצד זה וכו' הוא הפירוש‪.‬‬ ‫משנה ז׳ בא בסוף שבוע וראה אם חזר ונתץ את הבית כו׳ הוא לשון המקרא‬ "וכל מעיין במשנה יודע שאין דרך המשנה כלל להביא מקראות שלמות ולפרשן" ‫‬‬‫‬‫ ‫ויותר יוקשה להמבין שהמשניות אלה נראין כפי׳ רצוף אל פרשה אחת וזה אין‬ ‫ענינו כלל להכוונה אשר כיוונו אליה מיסדי המשנה ״לכן נראה בירור שנשאר‬ ‫לנו פה מדרש הסופרים ודרך לימודם" והוא הי׳ פשוט מאד ומצורף אל המקרא‬ ‫וכו׳ וכן מצינו עוד פי׳ הפרשה והוא שנוי בסוטה פ"ח מ״א מ"ב ודבר אל העם‬ ‫בלשון הקדש ואמר אליהם וכו׳ על אויביכם ולא על אחיכם, ודברו השוטרים וכו׳‬ ‫ועוד משולש פי׳ הפרשה במס׳ מעשר שני פ״ה מ״ז וכו׳ בהוספה קצת מיד הבאים‬ אחרי הסופרים" אלה דבריו‪.‬‬

ומה נעשה להם לכל החוקרים האלה כי הרשו לעצמם לדבר גם ביסודי‬ ‫חכמת ישראל ובדברים היותר עקרים שם מבלי לראות הפשט הפשוט‪.‬‬

‫וסבור הי׳ החכם פראנקעל שהפסוקים הובאו בהמשניות האלה כדי לפרשם, ‫והוא קורא לכל זה פי׳ פרשה ופי׳ רצוף אל פרשה ועל כן גם בדא מלבו שנעשה‬ ‫לו נס במקום הזה, ונשאר בזה מדרש הסופרים, דבר אשר בדו עליהם חוקרי‬ ‫אשכנז, כי הסופרים דרשו דרשות ויעשו מהם דינים או תקנות וגזירות‪.‬‬

‫ולא הבין שהפסוקים בהמשניות האלה לא באו שם לעשות פירוש עליהם, ‫כי אם שהנם שם דין המשנה‪.‬‬ ‫ ולא ידע שכן הוא לא בהשלשה מקומות האלה בלבד‪.‬‬ ‫ כי אם שבמקום אשר דברי הכתובים בתורה אינם דין מופשט, כי אם סדר‬ ‫של מעשים, בא הדבר במשנה בלשון הכתובים עצמם‪.‬‬ ‫ ונמצא כן במשנה גם במקום שהדבר מפורש שם שהוא מדברי התנאים‬ ‫שאחר החורבן‪.‬‬ ‫ כי אחרי אשר דברי הכתובים הנם להגיד בפה כך וכך ולעשות סדרי מעשים‪, ‫הנה דברי הכתובים הנם שם במקום ההוא סדר המשנה‪.‬‬

‫וכידוע הנה בתחלת בוא האיש אשר לו הבית לפני הכהן צריך הוא גם‬ ‫לדקדק בלשונו ולא להחליט הדבר שזה נגע, כי אם לאמר כלשון המקרא על זה‬ "כנגע נראה לי״‪.‬‬ ‫ וזה הוא עצם הלשון שעליו לאמר ולא לשנות מזה ולאמר "נגע נראה לי‬ ‫בבית״‪.‬‬ ‫ והן דברי המשנה שם יחד עם סדר המעשה, ודיני הדברים כסדר שהוא‬ במקרא ובלשונם‪.‬‬

"כיצד ראיית הבית״‪ ,‬ובא אשר לו הבית והגיד לכהן לאמר כנגע נראה לי‬ ‫‬‫בבית‪.‬‬ ‫ וזה הוא את אשר עליו לעשות, ואת אשר עליו לאמר ולהגיד‪.‬‬

‫ונוסף על זה במשנה שאין לו לשנות מזה‪.‬‬ ‫ ״אפי׳ תלמיד חכם ויודע שהוא נגע ודאי לא יגזור ויאמר נגע נראה לי‬ ‫בבית אלא כנגע נראה לי בבית‪.‬״‬ ‫ ואחר זה נסדר סדר המעשה שאחר זה היינו מה שעל הכהן לעשות אז‪.‬‬

"וצוה הכהן ופנו את הבית, ואפי׳ חבילי עצים ואפי׳ חבילי קנים דברי ר' ‫יהודה, ר׳ שמעון אומר עסק הוא לפנוי, אמר ר׳ מאיר וכי מה מטמא לו אם‬ ‫תאמר כלי עציו וכו׳‪.‬״‬

‫והרב פראנקעל הרשה לו גם להטעות את הקוראים‪.‬‬ ‫‬‬‫‬‫ כי הביא דברי המשניות שם, ודלג על כל משנה זו שבאה בינתיים, מפני‬ ‫שראה שנאמרו בה רק דברי ר' יהודה ר׳ שמעון ור׳ מאיר, אבל מה תועלת יש‬ ‫בדרכים כאלה, והרי המשנה עומדת לפנינו, ומפורשים בה התנאים האחרונים‪.‬‬ ‫ ואלו לא נחלקו ר׳ שמעון ור' מאיר על ר׳ יהודה אז היו באים דברי ר׳‬ ‫יהודה סתם משנה, ולשון המשנה הי׳ בא סתם‪.‬‬

"וצוה הכהן ופנו את הבית, ואפי׳ חבילי עצים ואפי׳ חבילי קנים."

‫ואז הי׳ הרב פראנקעל מביא לנו גם את המשנה הזאת, להראות לנו מה‬ ‫שנשאר מדברי הסופרים, שגזרו ותקנו ופירשו על זה פירושים‪.‬‬

‫אבל אין כאן במשניות אלו פסוקים עם פי׳ רצוף עליהם, והלשון "וצוה‬ ‫הכהן ופנו את הבית״ נסדר ביסוד המשנה בלי פי׳ עליו ובלי דרשה, רק לסדר‬ ‫המעשה, והוא לשון המשנה על הדין הזה, ואין במשנתינו לשון אחר על זה‪.‬‬

‫וזה לבד הי׳ כן ביסוד המשנה, והי׳ כן נם לפני ר׳ יהודה ור׳ שמעון ור׳‬ ‫מאיר, והם נחלקו במה שנחלקו, ונתחבר גם זה אל יסוד המשנה, ונתוסף עליה, כמו שהוא בכל הש"ס וכמו שיתבאר כל זה לכל פרטיו לפנינו‪.‬‬

‫והדבר להיפך לגמרי שביסוד המשנה אין שם דרשות לפי שיסודי הדברים‬ הנם קבלות, ונסדרו כן, ורק בדברי התנאים יש שם לימודים אם מיסוד המשנה ‫אם ממקום אחר וגם דרשות וזה באמת נתפרש בהמשנה עצמה ככל אשר יבורר לפנינו‪.‬‬

‫ואחר זה שם במשנה נגעים כאשר ידובר שם עוד הפעם בסדר המעשה, ‫בא עוד הפעם כל סדרי המעשים כמו שנסדרו במקרא, ונסדר במשנה בלשון זה‬ ‫עצמו ויאמר שם‪:‬‬

"והסגיר את הבית שבעת ימים, ובא בסוף שבוע וראה אם פשה וצוה הכהן‬ ‫וחלצו האכנים אשר בהן הנגע והשליכו אתהן אל מחוץ לעיר אל מקום טמא‬ ‫ולקחו אבנים אחרות והביאו אל תחת האבנים ועפר אחר יקח וטח את הבית, אינו‬ ‫נוטל אבנים מצד זה ומביא לצד זה, ולא עפר מצד זה ומביא לצד זה, ולא‬ ‫סיד וכו׳‪.‬״‬

‫ואך בהשתוממות אפשר לראות איך לא שם הרב פראנקעל לב לדברים‬ ‫פשוטים כאלה, ואיך לא ראה שהכתובים בזה אינם כדי לפרשם, כי אם לשון‬ ‫המשנה מעצם הדין‪.‬‬

‫ולא ראה כי אחר זה במשנה ז׳ גם לא נתוסף כל מאומה ובא שם:‬

"בא בסוף שבוע וראה אם חזר ונתץ את הבית את אבניו את עציו ואת‬ ‫כל עפר הבית והוציא אל מחוץ לעיר אל מקום טמא."

‫ואמנם כי גם לא ראה הרב פראנקעל את אשר בין עיניו, והנה כתב:

"משנה ו׳ אינו הולך לתוך הבית ומסגיר וכו׳ והסגיר את הבית שבעת ימים‬ ‫וכו׳ וראה אם פשה וצוה הכהן וכו׳ הן דברי המקרא, וכו׳ משנה ז׳ בא בסוף‬ ‫שבוע וראה אם חזר ונתץ את הבית וכו׳ הוא לשון המקרא‪.‬״‬

‫אבל טעה בדברי המשנה כי אין זה לשון המקרא, המשנה רק השתמשה‬ ‫בתוך לשונה בלשון המקרא במקום שהוא עצם המעשה עצמה אבל דברי‬ ‫המשנה אינם לשון המקרא עד שיהי׳ אפשר גם לטעות ולאמר שהעתיקו תחלה‬ ‫לשון המקרא ועל זה הוסיפו פירוש‪.‬‬ ‫‬‬‫‬‫ ‫ונעתיק לשון הכתובים מזה ולשון המשנה‪.‬‬

לשון הכתובים שם מן והסגיר את הבית ואילך זה הוא:‬

"והסגיר את הבית שבעת ימים, ושב הכהן ביום השביעי וראה והנה פשה‬ ‫הנגע בקירת הבית, וצוה הכהן וחלצו את האבנים אשר בהן הנגע והשליכו אתהן‬ ‫אל מחוץ לעיר אל מקום טמא. ואת הבית יקצע מבית סביב ושפכו את העפר‬ ‫אשר הקצו אל מחוץ לעיר אל מקום טמא. ולקחו אבנים אחרות והביאו אל תחת‬ ‫האבנים ועפר אחר יקח וטח את הבית. ואם ישוב הנגע ופרח בבית אחר חלץ את‬ ‫האבנים ואחרי הקצות את הבית ואחרי הטוח‪ ,‬ובא הכהן וראה והנה פשה הנגע בבית‬ ‫צרעת ממארת הוא בבית טמא הוא‪ ,‬ונתץ את הבית את אבניו ואת עציו ואת כל‬ עפר הבית והוציא אל מחוץ לעיר אל מקום טמא‪.‬״‬ ‫ ובמשנה "והסגיר את הבית שבעת ימים״ ״ובא בסוף השבוע״ וראה "אם״ פשה‬ ‫וצוה הכהן וחלצו את האבנים אשר בהן הנגע והשליכו אתהן אל מחוץ לעיר אל‬ ‫מקום טמא. ולקחו אבנים אחרות והביאו אל תחת האבנים ועפר אחר יקח וטח את‬ ‫הבית אינו נוטל וכו׳ יבא בסוף שבוע וראה אם חזר ונתץ את הבית את אבניו ואת‬ ‫עציו ואת כל עפר הבית והוציא אל מחוץ לעיר אל מקום טמא‪.‬‬ ‫ ומבואר לפנינו שגם הפסוקים שהביאו שינו אותם ללשון אחר, לפי שהמשנה‬ ‫לא הביאה הפסוקים לפרש אותם אחר זה כי אם שדברה דבריה על פי סדרה בלשון‬ ‫המקרא במקום המעשה עצמו, ולא במקום שהוא הדין‪.‬‬

"והסגיר את הבית שבעת ימים״ שזה הוא מעשה נאמר בלשון המקרא עצמו‪.‬‬

‫אבל הנאמר במקרא אחר זה בתור דין ״ושב הכהן ביום השביעי וראה‬ ‫והנה פשה הנגע בקירת הבית״ כל זה בא בקיצור במשנה‪:‬‬

"ובא בסוף השבוע וראה אם פשה״‪.‬‬ ‫ ואחר זה שהוא עוד הפעם המעשה עצמו ולא דין, כי אם מה שיעשה‬ ‫נאמר עוד הפעם בלשון המקרא עצמו, בלי שינוי במשנה‪.‬‬

"וצוה הכהן וחלצו את האבנים אשר בהן הנגע והשליכו אתהן אל מחוץ‬ ‫לעיר אל מקום טמא ולקחו אבנים אחרות והביאו אל תחת האבנים ועפר אחר יקח‬ וטח את הבית‪.‬״‬ ‫ שכל זה מעשה הוא ובא במשנה ממש בלשון המקרא‪.‬‬

‫ואחר זה שהוא עוד הפעם דין, הנה תחת מה שבא בלשון המקרא:‬

"ואם ישוב הנגע ופרח בבית אחר חלץ את האבנים ואחרי הקצות את הבית‬ ‫ואחרי הטוח, ובא הכהן וראה והנה פשה הנגע בבית צרעת ממארת הוא בבית‬ ‫טמא הוא‪.‬״‬ ‫ תחת כל זה נאמר במשנה בקצרה:

‫״בא בסוף שבוע וראה אם חזר‪.‬״‬

‫אמנם מיד אחר זה שהוא עוד הפעם המעשה עצמה ולא דין, כי אם מה ‫שיעשה נאמר עוד הפעם במשנה בלשון המקרא בלי שינוי‪:‬‬

‫״ונתץ את הבית את אבניו ואת עציו ואת כל עפר הבית והוציא אל מחוץ‬ לעיר אל מקום טמא." ‫‬‬‫‬‫ ‫ודברים פשוטים בולטים כאלה לא ראה, ולא שם לב לאשר בין עיניו, ויאמר על זה:

"וכל מעיין במשנה יודע שאין דרך המשנה כלל להביא מקראות שלמות‬ ‫ולפרשן."

ולא ראה שאין כאן מקראות שלמות ופירושן כי אם סידור המשנה, אשר‬ ‫במקום שהוא עצם המעשה עצמה דברו בלשון המקרא‪.‬‬

‫והרי הדבר להיפך שאלו שנתה שם המשנה מלשון המקרא, הי' עלינו לחקור‬ ‫זאת למצוא טעם על הדבר מדוע עזבה את לשון הכתוב‪.‬‬

‫עכשיו כשהדבר על מכונו וכמו שראוי להיות, הנה יאמר לנו הרב פראנקעל‬ ‫שמצא בזה תמהון גדול‪.‬‬

‫וכל זה גרם להם שחשבו למותר לעיין בדבר, ולראות שיהי' לדבריהם איזה‬ ‫ענין, ויסתפקו בגבובי דברים מבלי לדעת פשטן של דברים, וענינם מה הוא‪.‬‬ ‫‬‬‫‬‫