דורות הראשונים/כרך א/חלק שני/פרק א
יצחק אייזיק הלוי | |
דורות הראשונים | |
---|---|
חלק שני, פרק א | |
→פרק לב | פרק ב← |
עם הלל ושמאי יותחל לנו תקופה חדשה בדברי ימי ישראל תקופת ימי התנאים.
התקופה הזאת עומדת לעצמה ונבדלת מההולכים לפניה, בהיות כל ענינה לברר הקבלות אשר הי׳ להם בפירוש דברי המשנה, ולהעמיד יחד קבלותיהם בגדר עניני המשנה.
יסוד המשנה כולה כבר היתה מסודרת ימים רבים מאד לפני ימי התקופה הזאת (ככל אשר יבורר לפנינו) וכולה היתה לפניהם סדורה טבועה וקבועה בכל לשונה כמו שהוא לפנינו היום.
וישימו הם לבם מראשית ימי התקופה הזאת עד סופה לברר קבלותיהם בכל הנוגע לגדר דברי המשנה.
ובסוף ימי התקופה הגדולה הזאת של ימי התנאים נתחברו ונתוספו גם תמצית כל דברי גדולי התנאים אל יסוד המשנה, ומאז הנם כבר יחד לפנינו, ונכללים אצלינו תחת השם הזה הכוללם יחד.
ודבר כל מעשיהם הגדולים היו מפני כי כבר עברו ימים רבים ושנות מאות מאז נסדרה יסוד המשנה, ובתוך הימים הרבים ההם רגזה ארץ אבותינו תחתיה, בתחלה על ידי מלכי מצרים וסוריא מבחוץ, ואחר זה נוספו גם מהומות ומבוכות גדולות ונוראות מבפנים על ידי המתיונים הצדוקים וכל אגפיהם (ויבואר כל זה לפנינו) וימי האורה אשר היו שם בתוך הזמן הזה לא נמשכו כל פעם כי אם מעט ולא הי׳ שם זמן כדי לבנות חרבות, ולשוב אחר זה לשובב נתיבות.
ורק מה שהיתה כבר המשנה עצמה שגורה בפי כל, בכל לשונה וסגנונה, הצילה מתוך ההפכה ושלא תשתכח תורה בלימודה.
אבל לא הי׳ הדבר יכול להיות כן בנוגע לפירוש דברי המשנה, והנוגע לגדר דבריה. כי מפני אשר כל הדברים האלה לא היו עוד סדורים, ועדין לא הונח אז עליהם עוד חותם לעשותם לטבועים וקבועים בסגנון אחד לכל, כי על כן הנה מסר זה אז כל אחד לתלמידיו בלשונו הוא ובסגנונו, על כן נתחלקו הלשונות, ונשתנו הדעות, וברבות הימים היו מזה ספיקות, ודברים רבים אשר לא ראי זה כראי זה. והן דברי עקביא בן מהללאל בן דורם של הלל ושמאי אשר אמר לבנו על הארבעה דברים אשר נחלק עם חכמי דורו בנוגע לגדר דברי המשנה (כאשר יבואר) וכמו שהוא במשנה עדיות פ"ה מ״ז.
״בשעת מיתתו אמר לבנו, בני חזור בך בארבעה דברים שהייתי אומר. אמר לו ולמה לא חזרת בך, אמר לו אני שמעתי מפי המרובין והם שמעו מפי המרובין אני עמדתי בשמועתי והם עמדו בשמועתן אבל אתה שמעת מפי היחיד ומפי המרובין, מוטב להניח דברי היחיד ולאחוז בדברי המרובין.״
וזה בא בהכרח גם בבבל אשר שם הי' חסר לגמרי סנהדרי גדולה כוללת, ובארץ ישראל, על ידי המבוכות הרבות והנוראות, ואשר ראשי חכמי התורה גם נרדפו על צוארם ופעמים רבות הוכרחו או להתחבא ולהסתתר, או לצאת בגולה ולברוח מהארץ.
והדבר הגדול הזה אשר נתעוררו אז כל חכמי הדור על ידי הלל הבבלי מאז בא אל ארץ ישראל, זה הוא ענין דברי ריש לקיש במס׳ סוכה ד׳ כ׳ ״חזרה ונשתכחה עלה הלל הבבלי ויסדה".
"וכל מי שיתבונן בהמשנה שלפנינו, וכל מי שיש לו ידיעה ברורה בה, יראה ויכיר כי דברי כל התנאים כולם, גם דברי הראשונים שבהם כהלל ושמאי, וגם דברי הקודמים להם שבא שם ונזכר מהם, כולם יחד דבר אין מהם ביסודי המשנה, וביסודי ההלכות.
ודברי כולם אשר נסדרו לפנינו מראש המשנה עד סופה, הנם רק או בפי׳ הדברים אשר "ביסוד המשנה" או בגדר דבריה עד היכן הם מגיעים, או בנוגע למקרה הבא ומתחדש לחקור ולדעת איך הדין בו על פי יסודי המשנה הקבועים וידועים.
ועל כן גם יבדלו מיסוד המשנה בזה עצמו, כי ביסוד המשנה אין שם לא דרשה ולא ראיה, ולא לימוד, לפי ששם נסדר לפנינו רק דברים שהנם קבלה פשוטה, מה שאין כן בדברי כל התנאים אשר נסדרו על זה.
ומשך זמן התקופה הזאת הוא ערך מאה ושמונים שנה, תחלתה ימי הלל ושמאי, וסופה בדור ר׳ מאיר ור׳ יהודה וכל חבריהם (עי' ח״ב עמוד .(79—76
ואין ספק שאלו היו השנים כתיקונם הי׳ מעשיהם נגמר במשך זמן קצר יותר.
אבל פעולתם הגדולה הזאת, אשר נתנו כולם נפשם עליה נפלה בימי האסונות היותר גדולות אשר באו על האומה בארץ ישראל.
רק כי עודדם פתגמו הכולל של הלל ואם לא עכשיו אימתי, והמאורעות הנוראים ההם עצמם הראו להם להבין עוד יותר את כל עומק הדברים הקצרים האלה, ובהיות תורת ד׳ מעוזם התגברו על כל התלאות הנוראות, ויגמרו את כל מלאכתם הגדולה, והנה היא לפנינו.
וכל הדברים האלה על דבר המשנה בהיותם כולם חדשים מאד עלינו לבארם ולבלי להשאיר בהם כל ספק.