גר"א על ספר יצירה/ב

<< · גר"א על ספר יצירה · ב · >>

א

בפרק הזה מבאר הכ"ב אותיות ופרטן:

שלש אמות אמ"ש הן ג' מים רוח אש והן ג' ספרים הנ"ל שמתלבשים בידים ולשון כנ"ל. וז"ש יסודן כף זכות שהוא יד ימין וכף חובה שהוא יד שמאל ולשון חק מכריע בינתים הוא הלשון והוא כמו מאזנים ששני כפות תלוין והלשון באמצע וע"ש כך נקרא כפות:

ולשון חק מכריע בינתים. הוא הדבר בשוה ואינו לא יותר ולא מעט כמו ואכלו את חוקם כו' הטריפני לחם חוקי, והן יסוד שמהן מתפשטין לכל העולמות הכל בסוד ג' קוין חד"ר, ופרטן של אמ"ש בכל הדברים יתבאר לקמן פ"ג:

מ' דוממת. שהיא מן השפה ואין בה תנועת הלשון והקול וכן הדבור הוא בנחת בפרט בלי קול וכן מדת החסד סובל הכל ושותק וכן הם המים שבמקומם נחים:

ש' שורקת. שהיא מהלשון בשינים והיא שורקת יותר מכל האותיות וכן הקול וכן מדה"ד שצועקת וכן האש שאינה נחה אפי' רגע, וכן שורפת כל דבר:

א' אויר רוח. שהיא בפתיחת הגרון ברוח לבד בלא לשון והוא כנגד הרוח וכן הוא מדה"ר:

ב

עשרים כו' חקקן חצבן כו'. כמ"ש בפ"א חקקן כמין ערוגה חצבן כמין כו':

צרפן. פירוש שצירף שתי אותיות יחד כמו א' עם ב' וכן בכלם וצרפן:

שקלן. בכף זכות והוא רל"א פנים:

והמירן. בכף חובה רל"א אחור ואח"כ כללן בלשון וברא בהן את כל העולם כמ"ש בדבר ה' שמים כו':

וצר בהם את כל היצור. שבהן נברא כל דבר כמ"ש בראשית שהיא התורה נברא העולם וכן כולם בחכמה עשית כנ"ל שבה כ"ב אותיות:

ואת בל העתיד לצור. שהכל נבראו בששת ימים כמ"ש ואין כל חדש תחת כו' רק שמוציאן מהכח אל הפועל:

ג

עשרים כו' חקקן בקול כו' [ג"כ ט"ס וצ"ל חקקן ברוח חצבן בקול, וכנ"ל. כ"ה בכ"י ממש]. הוא נגד ג' אמ"ש כנ"ל:

קבען. הוא מ"ש בפ"א קבען כמין ערוגה:

בחמשה מקומות שבפה. הוא ה' שבשם. וכן שרש האותיות הוא מרוח אלהים שהוא ה' (כי היא מל' דא"ק):

ד

עשרים כו' קבען בגלגל כמין חומה. לפי שחוזר פנים ואחור והן זה כנגד זה פנים של הא' כנגד האחור של הא' וכן בכל האותיות והן מחוברין הפנים והאחור וזה א"א לצייר אלא בגלגל ועוד שחוזרין חלילה כמ"ש לקמן:

ברל"א שערים [בליקוטיו כ"י ממש. ברל"א שערים, ז"ש (בזוהר) בפ' בראשית בא"ב דר"א וסי' א"ך ב"ך א"ל, שכ"ב שורות הן ובכ"א כ"א בתים והן רל"א, ומ"ש א"ל הוא האמצע א"ל ב"ם שהוא כללם] וחוזר הגלגל פנים ואחור. הוא כמו שמפרש במשנה שאחריו שצירף הא' עם ב' כזה א"ב וכן עם כל האותיות והוא שער אחד. וכן א' עם ג' כזה א"ג וכן עם כל האותיות וכן ב' עם כל האותיות (וכן בכל האותיות), והם תס"ב שערים רק שהם כפולים א"ב ב"א שהם הכל מא' עם ב' וכן בכולם ולא יבאו מאותיות שונים רק חציים שהוא רל"א שערים וחציין יבאו בהיפך שהוא אחור וכל מה שיבאו האותיות כסדר הא"ב נקרא פנים ולמפרע נקרא אחור וכולן יבאו בגלגל זה כנגד זה רק שתשמור הסדר כזה שתצטרף הא' עם כל האותיות שאחריה כסדר והן כ"א צירופים ואח"כ הב' עם כל האותיות שאחריה והן כ' צירופים וכן הולך ומתמעט עד שהשי"ן אין לה צירוף אלא א' והתי"ו אין לה צירוף כלל בפנים שהוא אחור של כל האותיות ובאחור תצטרף התי"ו עם השי"ן ואין להתי"ו צירוף קרוב יותר אלא השי"ן ואח"כ תצטרף התי"ו עם הרי"ש והשי"ן עם הרי"ש ויש לרי"ש ב' צירופין וכן הולך ומתרבה עד שלאל"ף יש כ"א צירופין ולא' אין להאחור כלל צירוף כנ"ל ובפנים הולך ומתמעט דשארי בפרודא וסיים בחיבורא ובאחור הולך ומתרבה להיפך דשארי כו' ולכן כל ריבועי השמות נקראו אחוריים וכל הלחשים הולכין ומתמעטין כמו שבריר"י בריר"י ריר"י יר"י ר"י וכן בכל הלחשים שכל הלחשים שליטתן הוא באחוריים ולא בפנים וכשמזכירין הפנים הם מסתלקין ולכן מסיים בב' אותיות שהוא צירוף האחרון. ואמר ואל תתמה שהאותיות בעצמן שהם בפנים והן באחור וכאן הן זכות וכאן הן חובה ועוד שצירוף הא' יבא בפנים למעלה והוא בפנים עליונים ובאחור הוא באחוריים התחתונים שכ"כ יתהפכו ולכן אמר וסימן לדבר אין בטובה כו'. נגע וענג הן האותיות עצמן רק שהן מתהפכין:

ה

כיצד צרפן שקלן והמירן. עכשיו הוא מפרש הרל"א שערים:

א' עם כולם וכולם עם א'. כנ"ל והם פנים עליונים ואחור תחתונים:

ב' עם כולם. פירוש עם הנשארים שא"א לחשוב ב' עם א' שכבר כלל כולן עם א' וכן וכולם עם ב'. וכן בכל האותיות. וכל זה הוא בצירוף בב' אותיות. אבל אם תרצה לצרף כל האותיות יחד יהיה הרבה מאד כמ"ש בפ"ד מכאן ואילך כו' אבל כל הצירופים הן כולם סעיפים של הרל"א שערים והרל"א כוללם כי בכל ב' אותיות מהם שתצטרף כבר הן ברל"א שערים כי בכל הצירופים א"א לשנות רק ב' אותיות להיפך כמו אליהו אליוה שבב' הצירופין אלו הם שוין רק ה"ו הן מתהפכין וכן בכל צירוף וצירוף ולכן בכל שער ושער יש כמה צירופים מכ' אותיות הנשארים רק שהן כלולין כנ"ל וז"ש וחוזר חלילה לכן קראם שערים כי לא יחשוב רק ב' אותיות הראשונים מכל צירוף שהן שער הצירוף אבל בכל א' פרטים רבים כנ"ל:

ונמצא כל היצור וכל הדבור יוצא משם אחד. פי' כל תיבה שתרצה לדבר בכל לשון שיהיה אפילו התיבה יהיה מאותיות הרבה יוצא משם א' ר"ל יהיה הוראת התיבה לחסד או להיפך או ממוזג או נוטה לצד זה או לצד זה או נוטה הרבה או מעט הכל לפי ההיפוך של האותיות לפנים או לאחור ואיזה פנים ואחור העליונים או התחתונים או האמצעים או לפי קירובם לעליון או לתחתון ולפי רבוי האותיות והיפוכן, ובזה תבין סוד השמות וצירופיהם, וכן כל היצור נוצר מן כל הכ"ב אותיות ואם נחסר אחד מהם הוא בעל מום והן נוטין לחסד ולהיפך וכן כל הנ"ל כפי צירוף האותיות א"ב והיפוכן כנ"ל וע"ז אמרו (ברכות נ"ה א') יודע היה בצלאל לצרף האותיות שבהן נבראו וכו'. וידוע שכלם נבראו בשם הוי"ה ית' והוא כי ל"ב נתיבות הן עשר ספירות שהם בסוד השם כנ"ל וכ"ב אותיות, ועשר ספירות שהן השם הוא פנימיות האותיות בסוד נקודות שהוא החיות של האותיות ובהשם יש ד' מלואין הידועין ע"ב באות יו"ד ס"ג באות ה"א מ"ה באות וא"ו ב"ן באות ה"א השניה והוא מתייחד באותיות כסדר י"ה עם הב' מלואים ע"ב ס"ג בפנים ושם י"ה באמצע בין ע"ב לס"ג והן כ"א כי י"ה נחשב לא' והן על כ"א צירופים של הא' והולך השם ומתמעט בכל אות ואות מאות אל"ף עד שבצירוף השי"ן יבא יו"ד של השם ע"ב לבדו ויבא השם י"ה על אותיות א"ל ב"ם כו' עד כ"ת ואח"כ שאין בצירופים אותיות מא"ל ב"ם גם השם י"ה לא יבא בהם, ובאחור יבא מילואי מ"ה ב"ן ושם ו"ה באמצעם והן הולכין מלמטה עד למעלה ומתמעטין והולכין רק שאין מתחילין אלא מצירוף השני לפי שצירוף הראשון הוא בסוד מלכות דמל' דל"ל מגרמה כלום וכן מלוי של ב"ן ל"ל אלא ט' אותיות מטעם זה, והוא דוקא מצד אחוריים אבל מצד פנים יש לה ג"כ והן הולכין משמאל לימין. וכן ו"ה משמאל לימין הכל להיפך וכן האלב"ם יבא להיפך משמאל לימין וממטה למעלה כמו הצירופים של האותיות שהן הכל להיפך, ואם תרבע הפנים לאחור דהיינו שהשי"ן של אחור יהיה בצד ב' של פנים וכן בכולם עד שהב' של אחור יהיה בצד שי"ן של פנים יהיה כמין מרובע וז"ש לעיל כמין מעזיבה רק לאל"ף ותי"ו לא יהיה בן זוגו, וז"ש שבת שהיא פנים עליונים לכולם כו' ואמר הקב"ה כ"י שהיא התי"ו יהיה בן זוגך והוא בסוד א"ת ב"ש ביושר כ"ז שהאלב"ם הולך ביושר וכשהולך למפרע גם הא"ת ב"ש הולך למפרע רק שא"ת ב"ש הוא בקצוות ואלב"ם הוא באמצע דהיינו הא"ת ב"ש הא' בימין ותי"ו בשמאל ובשורה ב' הב' בימין ושי"ן בשמאל וכן בכולם ומחציו הוא למפרע ואלב"ם הוא באמצע כל הכ"ב אותיות זה כנגד זה וכן השם י"ה ו"ה זה על זה רק שהשם ו"ה הוא לאחור שהוא באחור. והן כנגד ע"ס ביושר עם עתיק שהוא שרשם הוא י"א ולכן בצירוף הראשון שהוא כנגד ע"ס (ר"ת עתיקא סתימאה) אין שם אחור כלל והאחור הוא בסוד בי"ת באור חוזר ומלכות דאחור הוא היפוך והשם הוא מתגלגל כ"א פעמים כ"א שהן אהי"ה פעמים אהי"ה והם כ"א אזכרות שבתפילין והן גימט' אמ"ת ולכן חותמו הוא אמת ונמצא כל הרל"א שערים הוא מתגלגל וז"ש כל היצור וכל הדבור יוצא משם א':

ו

יצר ממש כו'. כידוע שתהו ובהו וחשך הם כח"ב למפרע, כי תהו קו ירוק הוא בינה כידוע שמקיף את כל העולם שממנה יוצא חשך לעולם כנ"ל בסוד נקודות אלהים, ובהו כנגד חכמה שהן אבנים מפולמות שהן יו"ד המשוקעות בתהום דאבא יסד ברתא שמהם מים יוצאין לעולם, וחשך כנגד הכתר שנאמר ישת חשך סתרו כנ"ל, ובהן שלש אמות אמ"ש כנ"ל שהארץ כלולה מכולם כידוע, ומפרש כאן יצירתה מכולם כנ"ל בפ"א במשנה (י"א) שלש וכו', ואמר יצר ממש מתהו דיצירה הוא מבינה בסוד כונן שמים וכו':

ועשה את אינו ישנו. פירוש המלכות הוא אין בסוד נעוץ כו' ועשה שהיא בסוד עשיה עשה ישנו מסט' דבהו שהוא חכמה הנקראת יש. ואחר שפירש יצירה ועשיה של הארץ פירש העמודים של הארץ מהיכן הם. ואמר וחצב עמודים גדולים מאויר שאינו נתפס. שהוא בכתר בסוד קרומא דאוירא ששם תר"ך עמודים וכן אמרו בגמ' הארץ כו' על העמודים והעמודים על המים והוא התהום ועליו התהו, מים על ההרים והוא אבנים המפולמות וכו', וההרים על הרוח והרוח בסערה הן שני רוחות רוח ורוח מרוח אלא שלמעלה הוא אור וכאן הוא החושך. ואמר וזה סימן כו', שאל תקשה לך שהולך בהפוך תהום על תהו כו' וכן היצירה של הארץ הכל הוא בהיפך לפי שהוא כאן באחור. ואמר וזה סימן א' עם כולם וכולם עם א'. באחור והוא אחור התחתון:

צופה וממיר. פירוש שהמרתו הוא פנים העליון נגד אחור תחתון ופנים הב' נגד אחור הב' מתחתון כאשר תראה בהמרובע הנ"ל, ולכן אמר צופה שהוא מרחוק כנ"ל. ובזה עשה את כל היצור ואת כל הדבור שם אחד, שהוא המרובע הנ"ל, והן כ"ב י"א בפנים נגד יו"ד אצבעות הידים וברית הלשון שהוא גוף ת"ת מכריע בינתים וי"א באחור נגד יו"ד אצבעות הרגלים וברית המעור מכריע בינתים, וזהו שאמר שכולם הם שם אחד וסימן לדבר כ"ב חפצים בגוף אחד שהן הידים והרגלים הגוף והברית [בליקוטיו ז"ל, הכלל בצירופים רל"א פנים ואחור א' עם כולן וא"כ אותיות השניות בפנים של האל"ף הוא מב' עד ת' בכ"א בתים והן א"ב א"ג עד א"ת, באחור כולן עם א' והוא בדרך תשר"ק עד ב' והשניות הם אלפי"ן ת"א ש"א כו' עד ב"א, והן בשני שנויים מהופכים דשם בדרך א"ב ג"ד וכאן בדרך תשר"ק ושם האלפי"ן באות הראשון וכאן באות השני ושם הוא פנים העליונים וכאן אחור התחתונים וכן הוא ב"ב ב"ג ב"ד כו' ב"ת, ת"ב ש"ב כו' וכן ג"ג כו' וכן בכולן]. והרל"א שערים הם כמנין השם הוי"ה בד' מלואין ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן (עוד תראה כי כל הקצוות של כ"ב א"ב הן א"ת ב"ש שבשורה הראשונה א' בקצה הימין ובקצה השמאל ת' וכן בכולם עד חציו ומחציו ולמטה להיפך. ועוד הכלל כי השערים של הפנים ואחור הן שוין זה לזה בא"ת ב"ש כיצד שער הראשון של הפנים הוא א"ב ושער הראשון של אחור הוא ת"ש שהוא א"ב בא"ת ב"ש והשני של הפנים א"ג והשני של אחורים וכו') ובכל שער מן הרל"א שערים נצרפים אחריו כ' אותיות הנשארים כל כך פעמים כמנין בתים שהתיבה של כ' אותיות עושה כדלקמן, ולא חשב כאן אלא ב' אותיות הראשונות אבל הנשאר כולן כלולין באלו הרל"א שערים כמו בשער הא' שהוא א"ב והצירוף הראשון של השער הזה הוא א"ב כסדר יש בו כ"א שערים. השער השני ממנו ב"ג הוא כלול בשער הראשון מאות ב'. השער השלישי ג"ד הוא כלול בשער הראשון מאות ג'. השער הרביעי הוא ד"ה הוא כלול בשער הראשון מאות ד' וכן כולם כלולין בשערים הראשונים של האותיות והשאר באותיות אחרים, וכשתצטרף כל השערים יהיו כל כך אלפ"א ביתו"ת כמו שתיבה אחת של כ"ב אותיות בונות בתים ובהם תמצא כל הדבור מכל תיבה שבעולם ומכל לשון שיהיו בעולם וכן כל היצורים שנתהפכו בהם הא"ב כולם תמצאם בכאן ופרטי היצורים הן כפי הבתים של כ"ב אותיות, ואלו הכ"ב אותיות הן הספירות הכלים שלהם כמ"ש לקמן ונקודות הן פנימיות הספירות דנקודין אל האותיות הן כרוח לגופא כמ"ש בזוהר שהן עשר נקודין חמש ת"ג וחמש ת"ק. והן חמש כנגד חמש שאמר בפ"ק והאותיות עם הנקודות הם ל"ב נתיבות חכמה ששם שה' תנועות גדולות הן ה' חסדים וה' ת"ק הן ה"ג לכך בא אחריהם דגש או שב"א שהן מגבורה כמ"ש לקמן ועוד ה' שואין שוא נע ושוא נח ג' חטפין והן ג"כ כנגד ה"ג אלא שאלו הן גבורות שאינן ממותקות והראשונות הם ממותקות דינא קשיא ודינא רפיא נגד ב"פ מנצפ"ך כידוע, לכן הת"ק נחטפות שאין להאריך בהם והשואין נחטפים יותר עד שא"א לשב"א בלא תנועה אחרת ולכן הת"ק נכללות בתנועות הגדולות וכל מוצא האותיות באות בת"ג (ר"ל אָלֵף כו' דָלֵית כו' חֵית כו' יוׁד כו' בסוד פִּיתּוּחֵי חוׁתָם) כידוע: