גר"א על ספר יצירה/א

גר"א על ספר יצירה · א · >>

א

בשלשים ושתים. כמו שמפורש במשנה ב' עשר ספירות וכו' ועשרים ושתים. והם במספר הקו הסובב לאלכסון עשר ונחלק לעשר וכ"ב לפי שמחלק העשר של האלכסון לג' אמות וז' כפולות, ולשבע ההיקף הוא כ"ב ולג' ההיקף עשר. והם באדם סתומין במוח שהוא חכמה ונחלקים בחוט השדרה ונשלחים בכל הגוף כידוע כמו שאכתוב לקמן שמהן בא ההרגש לכל האיברים (עי' פי' הראב"ד), והם בספירות החכמה קדומה שהוא מוחא סתימאה ונתפשט לחכמה ומשם לחכמה דז"א, והם בשמות ל"ב אלהים דמעשה בראשית של ששת ימים עד ויכולו. ושלשה אלהים שבויכולו הן שלשה ספרים דלקמן ונקראים אלהים לפי שבהן גנוז גבורה דעתיק, ולפיכך נקרא בוצינא דקרדוניתא שבה מדד משחתא ועשה הכל כמ"ש בזוהר. והן בעולם תחילתן ברוח ומתפרשין במים [שהוא חכמה] ומתפשטין לו' קצוות העולם:

נתיבות. כמ"ש ובמים עזים נתיבה. ועיקרן הן במים שהוא חכמה ונקרא מים עזים שבו גנוז גבורה דעתיק. ולפי שבו כ"ב אותיות שהן ב' פעמים רל"א כמה שכתוב לקמן פרק ב' והן מנין נתי"ב והן במנין כ"ב פעמים אהי"ה לפי שבכאן נקראים אהיה כידוע:

פליאות. לפי שמדבר עכשיו בכתר והוא נקרא פלא כידוע וכן אמרו במופלא ממך והן כאן בכתר מופלא בתכלית ההעלם ומהחכמה מתחילין להתפרש ובגופא להתחלק, ובחכמה נקראים נתיבות כמ"ש ובמים וכו', והן בעולם סתומים ברוח ומתפרשין במים, ובאדם הן סתומין באוירא דגולגלתא ומתפרשין במוח, והן בשם סתומים בקוץ של יו"ד ומתפרשין ביו"ד:

חכמה. הוא יו"ד שבשם שנקרא גולם שמוכן לקבל צורת כל האותיות וכן החכמה הוא מוכן לכל הנבראים כמ"ש כולם בחכמה עשית, וחכמה גימטריא גל"ם כמנין ע"ב השני מד' ע"ב שהוא ס"ג עם עשר אותיות הפשוטים ולפי שבו גבורה דעתיק כנ"ל והוא בשם ס"ג וכן אמרו ביו"ד דס"ג נברא העולם, ובעולם המים הוא מוכן לכל צורה וכן אין דבר בלא מים, ובאדם החכמה הוא מה שבשכלו להשיג כל דבר והוא מוכן להשיג כל דבר ומתפרש בבינה שהוא מצייר בשכלו איך להשיג הדבר והוא בכל דבר ודבר השגה בפני עצמו ולפיכך הציור הוא בבינה הנקרא ציר"י בנקודות והכתר קמ"ץ ששם סתומים הל"ב נתיבות והחכמה פת"ח שבו מתפתחין כנ"ל והבינה ציר"י כנ"ל. וכן הוא הכל בעולם ובאדם כנ"ל, ובדעת הוא השגת הדבר והוא מתפשט אח"כ בגוף כשעושה אח"כ הדבר ולכן אמרו דעת המתפשט והן ב' מיני דעת כידוע והם ע"ג שמות ג' הם הג' ספרים דלקמן וע' הנשארים הם שבעים שמות הידועים שנקראים תפארת וכן [ע' שמות למט"ט] ששמו כשם רבו, והן שקראו שכל ומשכיל ומושכל ומושכל כלול מן שכל ומשכיל והן באדם תלת חללי דגולגלתא שנים מלפניו ואחד מאחוריו כנגד שניהם כידוע, ונקרא חכמה כח מ"ה שהוא שקיו דאילנא מלגאו וכ"ח הוא מלוי דמלוי דמ"ה כמ"ש לקמן בארוכה. והל"ב נתיבות הוא כלול באל"ף שהוא כתר שלכך נקרא פליאות כיצד כשתחלק הוא"ו שבתוך האל"ף לשנים שכל אמצעי הוא כלול בשנים יבא י"ו למעלה י"ו למטה, והן בעולם מים עליונים ומים תחתונים והן מים דכורין ומ"ן, ובאדם ל"ב שינים י"ו למעלה י"ו למטה כי סוף החכמה הוא בחיך כידוע, והן בשם יו"ד ו"ו [והוא ת"ת דעתיק שהוא מתלבש בקרומא דאוירא שהוא יו"ד ו"ו והוא משם ב"ן כי עתיק הוא מלכות עילאה] כשעולה הו"ו לכתר להשלים השם דחושבן כתר כמ"ש בזהר והן יו"ד ה"א ו' כמ"ש לקמן והם מילוי דמילוי עם הפשוט כמו שיתבאר:

חקק. החקיקה הוא האותיות על הלוח ועדיין הוא מחובר הכל וכולם הם בהעלם:

יה וכו' עד וקדוש הוא. כולם הם כינוים לחכמה זו והם כ"ב תיבות כנגד כ"ב אותיות. ועוד עשר מבאר הספר בסוף המס' אלו הן כ"ב וכו' וברא את עולמו כמ"ש כולם בחכמה עשית:

ופליאות חכמה. כמ"ש והחכמה מאין תמצא לא ידע אנוש ערכה כו':

יה יהוה צבאות. כל הכנוים אלו בחכמה כמ"ש בחגיגה מלך אל וכו' שוכן עליהם בערבות שנאמר סולו לרוכב בערבות ביה וכו' והוא חכמה כמש"ל ונאמר ביה שמו הרי י"ה בחכמה והי' ידוע וה"א מצד הבן בחכמה כלול בינה בחכמה י"ה:

יהוה. בחכמה ג"כ כידוע שהוא כלל כל הספירות שלכן הוא יו"ד שבשם כמ"ש מה שמו ומה שם בנו ששניהם הן שם הויה והן במילואן בשמא מפרש גי' מ"ה זהו מה ומה כו' שופרא דיעקב מעין שופרא דאדם חכמה ועד"א:

צבאות. שהוא שם הזרע שלכן הוא בנו"ה בכליות שוחקים מן לצדיקים מבשלים הזרע דנפיק ממוחא, ועיקר השם בחכמה שלכן התפללה חנה בתפלתה ה' צבאות שמשם כל צבאות ישראל, וז"ש ותתפלל חנה על ה' שאמרו על ה' ממש שהוא רוכב שמים עד"א כמ"ש רוכב שמים בעזרך ואמרו ג"כ שהוא שוכן בערבות כנ"ל:

אלהי ישראל. כמו אלהי אלהים כמ"ש בני בכורי ישראל:

אלהים חיים. שנקרא אלהים ל"ב אלהים דמעשה בראשית ל"ב נתיבות חכמה, ובו החיים משכן החיה והחכמה תחיה בעליה, וכן בעש"נ כמש"ל, וז"ש כה אמר רם ונשא כו' שהוא חכמה כמש"ל להחיות רוח שפלים כו' כמ"ש למה נמשלה תורה למים שמנחת מקום גבוה והולכת למקום נמוך והחכמה נקראת חיים כמש"ל וזהו להחיות כו' וכן אמרינן בגמרא הנ"ל אל חי כו':

ומלך עולם. כמ"ש בגמרא הנ"ל מלך אל כו':

אל. כנ"ל בגמ' אל חי כו':

שדי. שאמר לעולמו די, בוצינא דקרדינותא חכמה מדד משחתא אע"פ שאלהים חיים ומלך עולם אל שדי ג"כ בבינה כידוע הוא מצד הבן בחכמה וחכם בבינה כנ"ל:

רחום וחנון. הוא שם רחום על אותן שצריכין רחמים יתומים ואלמנות כמ"ש סולו לרוכב בערבות כו' אבי יתומים כו' אלהים במעון קדשו:

רם ונשא שוכן עד וקדוש שמו מרום וקדוש הוא. כמ"ש כה אמר רם ונשא שהוא חכמה כמ"ש בגמרא הנ"ל וכתיב רם ונשא שוכן עד וקדוש שמו מרום וקדוש אשכון כו' ונקרא רם ונשא שהוא רם על כל רמים שלמעלה ממנו אין השגה והוא ראשית, שוכן עד על בינה שנקראת עד כמש"ל, וכן קדוש בחכמה כידוע, וכן בחכמה שהוא אצילות קדשו שנקרא חכמה יו"ד שבשם ברא כל העולמות:

וברא את עולמו בשלשה ספרים. בי"ע שהן ג' אמ"ש נגד ראש בטן גויה בינה שכולל הראש וז"א גויה חג"ת ומלכות בטן כנ"ל שהן כוללין ג' עולמות הנ"ל שמקננין בהן, וכן אויר ומים אש בג' עולמות:

וברא את עולמו בג' ספרים כו'. כמ"ש, והם כלולים כולם במ"ס:

בספר וספר וספור. הן חכמה ובינה ודעת שבהן נברא העולם כידוע והם ג' אותיות אמ"ש שבהן נעשה חב"ד כמ"ש לקמן וכן הן בעש"נ. ספר וספר הן ח"ב שעדיין הוא בשכל לבד. וסיפור הוא הדעת שמוציא השכל מהכח אל הפועל כמו הסיפור והן בשתי ידים ולשון ב' ידים מלבישין חכמה בינה דאריך אנפין ולשון הוא הדעת שמזווג חיך וגרון שהוא חכמה בינה והוא יסוד דעתיק כידוע שכל [יסוד] שלמעלה הוא דעת שלמטה ובשתי הידים הן כל האותיות (ע' מאמר קדישין להאר"י ז"ל) כי כ"ז אותיות הם ועוד א' בסופן להשלים לאלף כמ"ש נעוץ סופן כו' הרי כ"ח ובהן נברא העולם לפיכך שיתא אלפי שנין הוי עלמא שהוא כמנין אותיות הנ"ל עם ה"א שבה נברא העולם שכל האותיות יוצאים ממנה והיא מלכות של עולם דלעילא. ואם תחשוב אותן למאות שהוא מספר הגדול יהיו ששים רבוא אותיות לתורה וישראל, והכ"ח אותיות הן בב' ידים בי"ד פרקין שלכן נקרא י"ד והן כמו שתי לוחות, וספור הוא לשון שבו נקבעו כל האותיות לפי שכל מכריע הוא כלול משניהם, ובידים הן בכתב כמ"ש וביד כל אדם כו' והן בכתב הלוחות ולכן נקרא ספר. ובלשון הוא בדבור והוא מאמר עשרת הדברות לישראל ולכן נקרא ספור. וכן העולם נברא בשתי ידים כמ"ש אף ידי יסדה ארץ וימיני כו' ובלשון כמ"ש בדבר ה' כו', והכ"ח אותיות הן כ"ח דמילוי המילוי י"ד של י"ה ביד ימין וי"ד של ו"ה ביד שמאל ולכך ה' אותיות בא"ב הן כפולות כי מלוי דמלוי של ה"א אחרונה הוא כפול בה"א ראשונה ואל"ף שבסופה הוא א' שבאמצע המלוי של וא"ו שהוא אל"ף של אדני שמשם מתחלת מלכות ולכך הוא נעוץ סופן בתחילתן, והג' ספרים הנ"ל הן יו"ד ה"א ו' כי י"ה הן בחו"ב הן ב' ידים הנ"ל וא"ו הוא בדעת תפארת ו' בדעת ו' בת"ת שהוא ו' קצוות א' שבתוך וא"ו הוא היכל הקודש באמצע לכך בג' ספרים הם ל"ב כמנין שם הנ"ל והן ג' אמות דלקמן וא' ו' הנשארים הן שבע כפולות בהצטרף ו' שבדעת שמתפשט בגופו והן י"ב פשוטות הב' ואוי"ן כי האל"ף הוא להיכל הקודש שהוא אל"ף של אדני המתחלת באמצע כנ"ל. ולכן אמרו מכוון באמצע והרי בג' אותיות יו"ד ה"א וא"ו נברא הכל והן הג' ספרים ויתבאר לקמן הכל, והל"ב הוא ג"כ כ"ח דמלוי המלוי בב' ידים כנ"ל ובמכריע הוא הוי"ה פשוטה כי הוא בדעת כידוע, והן באותיות של א"ב כ"ח כנ"ל ועוד ד' אותיות אהו"י שהן כוללים כל האותיות כי הן גי' כ"ב והן תחילת העשר וסופן ואמצען ולכן בא מהם שמות העצם ולכן הם נחים נסתרים. וכל השלשה ספרים נכללים במוחא סתימאה כי תלת חללי דגולגלתא המתפרשים בז"א שהם הג' ראשונות הן נכללים כאן בחללא חדא והכל נקרא חכמה שכולן נכללין בה שהם גולגלתא ומ"ס וקרומא דאוירא שבהן חג"ת דעתיק שהן הג' ראשונות כנ"ל וכן נכללים באוירא דגולגלתא כי הוא המכריע והוא ג"כ נקרא חכמה כידוע שהוא מוחא לגולגלתא ולכך מתחילין כ"ב אותיות לקמן (משנה י') ברוח מרוח, ובאוירא כלול כל הג' מוחין חב"ד כידוע רק בהעלם גדול ובה מתחילין הל"ב נתיבות רק בהעלם גדול כנ"ל והוא הנקרא רוח לקמן וע"ז נאמר וברוח פיו כל צבאם כי הוא ת"ת דעתיק ונכלל בפיו ששם גנוז דעת דעתיק ונברא בה העולם בהתלבשו במוחא סתימאה. והל"ב נתיבות הנ"ל הם מפורשים כל שם ושם בהראב"ד ז"ל וכן מקומות התחלקם בגוף הנ"ל כי הם ג"פ עשר ספירות שהן בג' תיקונים שהם גולגלתא טלא קרומא דאוירא שהם נכללים במוחא סתימאה ועוד ב' צינורות מתיקון א' לב' ומב' לג' שנכללים הכל בה. וכן באוירא סתימאה הכוללם:

אופן ב'
בשלשים ושתים וכו'. הוא קו המדה משחתח דכל ספירה בעצמה וכ"ב צינורות ביניהם משחתא כו' והוא ביו"ד חכמה והוא כלול מג' יודי"ן קוצא וגזעא ושבילא וב' המחברות ב' פרגודים. וכן בכל עולמות וספירות כי הכל נכלל בג'. וז"ש בשלשה ספרים. וכן אמר לקמן ספ"ו אלו הם עשרים ושתים כו' ועשה מהם שלשה ספרים וברא כו', והענין שהכל נחלק בג' כי אמ"ש נחלק בג' וכן ז' כפולות וי"ב פשוטות כמש"ש שלשה כ"א כו' שבעה שלשה מול שלשה כו' ושנים עשר שלשה כו' הכל בשלשה (גם השבע כפולות כ"א נכלל בשלשה כמשי"ת בסוף זה הפרק בירר שלשה) וכן עשר ספירות בשלשה דספירה ראשונה מקול ורוח ודבור וג"ר אמ"ש וששה כ"א מג' אמ"ש כמש"ש בירר שלש אותיות מן הפשוטות בסוד כו' חמש כו' בירר ג' אותיות ר"ל שהן אמ"ש סוד חב"ד כידוע והן מתפשטים בכל ז' תחתו'. ואלו ג' מן הפשוטות הן מחשבה דבור ומעשה כמש"ל בפ"ה והן כוללין כל אמ"ש כידוע, וכן הם באדם שכל המעשה כולל בברית שלכן הן שתי בריתות ברית הלשון וברית המעור נגד תורה ומצות שקיום כל התורה תלוי במילה כמ"ש בז"ח רות ס"ח א' וש"מ והלב והפה, והן בג' ראש בטן גויה וכ"ה ברית באלו הג' כמ"ש ומלתם את ערלת לבבכם והוא מלמטה למעלה באור חוזר י' המעשה כו':

אופן ג'
בשלשים ושתים נתיבות פליאות חכמה כו'. ידוע כי כל התורה הוא שמו של הקב"ה ית', וכל השמות והתורה הכל בשם הוי"ה ב"ה והוא שם המפורש, והוא כלל כל העולם וזה כל האדם והוא קוטב הקף של כל השנה שנה אחר שנה, וע"ז הולך כל הספר הזה ג' חלקים עולם שנה נפש כמ"ש בפרקים שלפנינו, וכן הכל על התורה ונקודותיה וטעמיה בכל הג' חלקים בין בכללות ובין בפרטות בכל אבר ואבר של האדם ובפרטות של האיברים וכן בעולם וכן בכל רגע ורגע מחלקי הזמן כמ"ש לפנינו, והכלל כי שם הוי"ה וכל האותיות של תורה הכל אחד ובהן נברא ג' חלקי העולם. ואמר בפ' בראשית דף נ"א ע"ב ובפ' פקודי דרכ"ח ע"ב בארבעין וחמש זיני נהורין אתפליג עלמא כו' והוא הוי"ה במלוי אלפי"ן שהוא שם המפורש כמ"ש בתז"ח בהרבה מקומות רבו מלספור והוא שקיו דאילנא כמ"ש בהת"ז ובו נברא הכל והוא עשר אותיות בע"ס שהן פנימיות הספירות כמ"ש בהת"ז והן נקראות ספירות כמש"ש, והתורה מתחלקת לג' חלקים אותיות נקודות וטעמים והן נר"ן, טעמים בכתר ונקודות בחכמה ואותיות בבינה ואח"כ מתפשט טעמים בבינה שהיא כוללת ג"ר ונקודות בז"א ואותיות במלכות ושם מושב נר"ן, וכן הוא באדם בראש ובטן וגויה, ובשנה חום ורויה וקור, ובעולם בשמים ואויר וארץ, והטעמים נעלמים שהן בכתר והוא נעלם במופלא ממך כו' וכן בהתפשטותו בג"ר שכל ג"ר במקורן נעלמים. וכן בעולם השמים שמים לה' שלכן לא נזכר מבריאת שמים כלום בתורה כמ"ש בפ' בראשית. וכן באדם הנשמה נעלמת מאד ועיקר חיותו של האדם הוא הרוח והוא האדם המקבל שכר ועונש כידוע והוא המרגיש והוא כל כחותיו וחושיו והנשמה הוא השכל המלמד לאדם דעת והוא מזלו של האדם ומלאכו כידוע. והיא בשמים רק ניצוצות מתנוצצים ממנו על האדם להנהיגו ולהשכילו, ולכן נשמה באדם נגד שמים בעולם והתחלת אדם מרוח והוא עיקרו ובצאת הרוח מאדם הוא מת. ונגדו בעולם האויר שממנו חי האדם וא"א להתקיים בלתו אפי' רגע אחד ונקרא ג"כ רוח, וכן הנקודות באותיות שבלתם אין תנועה לאותיות כגופים בלא רוח. וכן בשנה התחלתו העיקרי מתשרי שהוא רויה כמ"ש לקמן והוא רוח השנה. וחום מניסן הוא נשמה כמ"ש לקמן הכל. וזה מחלוקת רבי אליעזר ור"י ואלו ואלו דברי א"ח רק שבריאת העולם מניסן הוא נעלם, כי ידוע שבריאת האדם בתשרי כמ"ש זה היום תחלת מעשיך, רק שאנו מונין בהר"ד לשנת תהו בשביל ה' ימים שקדם לאדם כידוע, אבל עיקר המנין משנת יצירה ומתשרי מנין השנים כמ"ש למבול כר"א. אבל לתקופה כר"י שבתחילת ליל ד' מנין התקופה והוא ניסן שנת תהו וכן החום הוא רק במחשבה, ונפש שיתופא דגופא נגדו הארץ בעולם שממנו הגוף וכן הנפש מד' יסודות כידוע שע"ז נאמר תוצא הארץ נפש חיה ואמרו נפשו של אדה"ר. וכן למעלה ארץ העליונה. וכן בשנה ימות הגשמים ואד יעלה מן הארץ והשקה את כו' וייצר ה' אלהים את האדם עפר מן האדמה כו'. וכלל העולה כי חלק הטעמים בכולם נעלם וכן הכתר נעלם שנקרא אין לרוב העלמו ובריאת העולם מתחיל מחכמה כמ"ש כולם בחכמה עשית וכן בראשית ברא אמרו בת"י בחוכמתא ברא כו' וכמ"ש בזוהר ותיקונים והוא נקרא ראשית שבו מתחיל היצירה והגלוי לכן אמר ג"כ כאן בל"ב נתיבות חכמה חקק כו' ושם מ"ה שמא מפרש הנ"ל מתחלק י"ג מדות בכתר ששם י"ג מכילין דרחמי כידוע שהן שרש הכל שע"ז אמרו שקודם שברא הקב"ה את העולם היה הוא ושמו אח"ד בכתר כי שם כל השם נכלל בקוצו של יו"ד באחדות גמור, ומחכמה ולמטה מתחלק לד' אותיות לד' פרצופים ושם הוא אחד בי"ג מכילין דרחמי ונשארין ל"ב נתיבות בחכמה כלל כל הספירות והעולמות ובהן העולם מתנהג וכן שנה ונפש כמ"ש לקמן, והן י"ג טעמים בכתר כמ"ש בתז"ח דף ע"ט ע"ב ע"ש באריכות, ול"ב נתיבות הן עשר נקודות וכ"ב אותיות, שחו"ב כלולים זה בזה בסוד הבן בחכמה וחכם בבינה כמ"ש למטה ולכן כל הל"ב נתיבות ג"כ בבינה ל"ב אלהים דעובדא דבראשית, ואף האותיות יצאו מחכמה רק שנתגלמו בבינה כמ"ש בז"ח שה"ש, והן מ"ה זיני נהורין דאתפליג עלמא בשמא מפרש, והנקודות הן ע"ס פנימיות שנקראו ספירות כמ"ש בה"ת כמה פעמים והן עשר אותיות דשמא מפרש הנ"ל כמ"ש שם, וכ"ב אותיות הן גוף של עשר ספירות וכלים שלהן והן ד' אותיות הוי"ה עצמן כמ"ש בה"ת ושם הוא חשבון המספר יה"ו הם כ"א מחכמה ולמטה וקוצו של יו"ד הוא אחד הן כ"ב וכמו שאחד ראשית המספר ואינו רק שרשן והמספר מתחיל מב' וכן הכתר אינו רק שרשן שלכן התורה מתחיל מב' ובו נברא העולם כלם בחכמה עשית כנ"ל וה' אחרונה של הוי"ה הן ה' אותיות מנצפ"ך שהן כפולות וכן ה' זאת היא כפולה וידוע שלית לה מגרמה כלום שלכן עיקרן כ"ב ויתבאר לקמן ענין ה' כפולות בפרטות אי"ה, ואותיות הן תיקונין דספירות כנ"ל וז"ס תורי זהב נעשה לך עם נקודות הכסף כי הנקודות מחכמה ששם עטרא דחסד ואותיות הן תורי זהב מבינה ששם עטרא דגבורה וזהו ל"ך נש"ב, וע"ס הפנימיות הן עשר נקודות כנ"ל, וע"ס החיצוניות הן כ"ב וענין כ"ב בע"ס וכן מה שבפנימיות הן עשר אותיות המלוי ומתחיל מכתר ובחיצוניות בד' אותיות הוי"ה מתחיל מחכמה, הענין כמ"ש האר"י ז"ל שבחיצוניות הספירות אין הכתר ממנינם רק שרשם והדעת משלימם ובפנימיות אין נמנה הדעת כי הוא פנימיות ז"ס תתאין רק הכתר ממנינם ע"ש, שלכן כאן מתחיל מכתר וכאן מחכמה וה' כפולה של הוי"ה משלים מנין כ"ב כי הדעת הוא ה' אותיות מנצפ"ך בוצינא דקרדינותא כמ"ש לקמן והדעת כולל ה"ח וה"ג שמתפשטין בה"ס מחסד עד הוד בז"א ובנוק' וכללותם שהיא בחי' ששית ביסוד דזו"נ והן י"ב והוא במקום הכתר שבו י"ב מכילין דרחמי וכללותם במזל תיקון י"ג כמ"ש בא"ר והן י"ג טעמים הנ"ל שלכן כאן כ"ב אותיות עשר וי"ב כמ"ש לקמן במתני' ב', והן עשר של עשר ספירות וי"ב של הדעת שהן י"ב תחומין בת"ת וביסוד ומלכות י"ב בקר י"ב פרקי המרכבה י"ב איברים פנימים באדם ויתבאר הכל לפנינו אי"ה, וכל השמות תלוים בשם הוי"ה ואותיות ונקודות כנ"ל, ועשר נקודות הראשון הוא נעלם והוא נתיב הראשון של ל"ב נתיב לא ידעו עיט ונשארין ט' נקודות הידועין שהן מתחלקין בספירות של ז"א מכתר עד יסוד ונשאר מלכות דלית לה מגרמה כמו בספירות העקודים, וט' הנקודות הן ח"י נקודות ט"ט של מטטרו"ן שלכן אמר בתז"ח ט' נקודות כפולין שורש אור ישר ואור חוזר כי קמ"ץ מורכב מב' נקודות ופת"ח מנקודה אחת (כמ"ש בז"ח שה"ש דכ"ח ע"א ע"ש) וציר"י ב' נקודות וסגו"ל ג' נקודות ושור"ק קטן ג' נקודות וכן שור"ק גדול כידוע ושב"א ב' נקודות וחול"ם וחיר"ק כ"א נקודה אחת הן ח"י נקודות והן ח"י עלמין שהן בחכמה שהן החיות שורש ח"י עלמין של יסוד כידוע ח"י אלפים עולמות (עז"ח ד"מ ע"א) שהקב"ה משתעשע בהן סוד הזווג כידוע שמתפשט ממוח דרך ח"י חוליין. וז"ש רבותיים אלפי שנאן א"ת שנאן אלא שאינן, ר"ל שעשר נקודות כפולים הן רבותים רק אלפי שאינן שהן נעלמים כנ"ל לפי שנקודה הראשונה הוא בכתר ששם נעלם ונק' אין וזהו שאינן, וח"י אלף עולמות הנ"ל הן ח"י משחתין שבין כ"ד עייני"ן של שם הוי"ה וזהו בחכמה ששם הוא בסוד נקודות, וכאן הוא שרש שם של י"ח שהוא ממונה על גשמי רצון ברכה ונדבה, ובבינה הם שמות של הנקודות שהן קמ"ץ פת"ח כו' שהן כ"ח אותיות כ"ח אתוון דעובדא דבראשית שבה עשייה של בראשית כמ"ש בזוהר ובתיקונים, והן כ"ח אותיות של בראשית ברא ושל וידבר אלהים וסודן בשם הוי"ה כ"ת אתוון דמלוי המלוי כידוע וממנה יוצאין עוד כ"ב אותיות כנ"ל ואלו הן נ' שערי בינה וזה סוד מופלג, ומתחלקין הכ"ב אותיות בג' קוין חג"ת כמ"ש בפ' בראשית דט"ז ע"ב ע"ש ואח"כ נכללין עוד במלכות כמש"ש דט"ו ע"ב ע"ש רק ששם למפרע כמ"ש בז"ח שה"ש דנ"ב ע"ד עש"ה. ולכן שם ע"ב הוא ברתיכא דחגת"ם וזהו סוד שם ע"ב. ומהן יוצאין ע"ב מלאכים שסובבין הכסא כמ"ש בז"ח שה"ש דנ"ד ע"ב, והגירסא משובשת והנוסחא האמיתית כמ"ש הרמ"ק זללה"ה שמצא נוסחא ישנה קדמונית בדוקה מקודם ד' חיות ארגמ"ן ואח"כ כ"ח מחנות של הנקודות ואח"כ א"ב ביושר ולמפרע ואין ארגמ"ן בכלל הע"ב. וא"ת הא אמר ע' ובפרטן אתה מוצא ע"ב, הענין א' כי שרשן בת"ת ע' ע' שמות כידוע ועם ב' זרועות ע"ב וכן ע' נפש עם יעקב והן ע"ב עם אברהם ויצחק וכן ע"ב אומות עם עשו וישמעאל כמ"ש במ"א באריכות, ושרשם בשם הוי"ה כ"ד עייני"ן בג' תגין וכן במלוי יודי"ן כידוע, והן שתין אתוון דמלוי הכ"ב אתוון ועם י"ב אתוון דמלוי מנצפ"ך הם ע"ב כמ"ש בז"ח שה"ש ע"ש כי מנצפ"ך הוא בדעת ושם שורש י"ב תחומין כנ"ל והן הכל ע"ב והן ע"ב פרקי גופא. כ"ח פרקי האצבעות של הידים וכ"ח של הרגלים ופה וצואר וב' עינים הם שתין פרקין ועם הי"ב פרקים של הידים והרגלים ג' פרקין בכ"א שהן מנהיגי כל הגוף והם י"ב בקר שהים עומד עליהם וכן בכסא כידוע הן ע"ב פרקין שמנענעין כל הגוף ועיין בז"ח שה"ש, וזהו רתיכא תתאה חג"ת עם מלכות, ורתיכא עילאה חג"ת עם בינה הוא שם מ"ב כמ"ש בזוהר פ' תרומה וברע"מ פ' יתרו יעו"ש. והענין כי חג"ת הם א"ב כ"ב אתוון כנ"ל ועם עשר נקודות כפולות הוא מ"ב ועיקרן מ' כי הם רק ח"י נקודות רק עם ב' אודנין דלבא הם מ"ב כמ"ש בסתרי אותיות בז"ח דצ"ו ואילין אינון מ' דקיימין ברזא דבראשית לתתא ברזא דשמא קדישא ותרין אזנין לאחדא בימינא ושמאלא כו' יעו"ש ושרשן כ"ד עיינין וי"ח משחתין וכן פשוטן ומלואן ומלוי מלואן כידוע. ושם י"ב הוא י"ב שבדעת ועיקר שרשן בכתר כנ"ל וכמ"ש בא"ז. והנה שם י"ב הוא ג' הויות ה' מלך כו' בניקוד מלך כידוע והנה הם מעידין על אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי אין אלהים וכמ"ש בתיקונים. והנה הוה והיה ויהיה הם אותיות ג' הויות וכן הוֶׁה הָיָה יִהְיֶה נקודתם מֶלֶךְ מָלָךְ יִמְלׁךְ. רק שנתחלף ראשון עם אחרון בסוד נעוץ סופן בתחילתן ותחילתן בסופן והן עשר אותיות ע"ס והן י"ב כי המלכות מקומה בג' מקומות בשלש ראשונות ואמצעיות ואחרונות רביעית לכל תלת כמה שכתוב בתז"ח בסוד יפה כלבנה בג' אחרונות ברה כחמה בג' אמצעיות איומה כנדגלות בג"ר, והן ג' יודי"ן בג"ס ימינים ג' ההי"ן בג' שמאליים ג' ווי"ן בג' אמצעיות ג' ההי"ן במלכות וכמ"ש בתז"ח דף ע"ח ע"ג כגוונא דא י' י' י' כו' יעו"ש באריכות. וכן הוא מלך מלך ימלוך כמ"ש בפ' בראשית דל"ד ע"א ר' אחא אמר ה' מלך דא עלמא עילאה דאיהו עלמא דאתי ה' מלך דא תפארת ישראל ה' ימלוך דא ארון הברית, והוא כנ"ל כי עלמא דאתי כוללת ג"ר, ות"ת כולל ג' אמצעיות, ומלכות כוללת נה"י ששם מקומה כידוע שלכן כל הע"ס מתחלק לתלת שמות אהי"ה הוי"ה אדנ"י. וכן מתחלק הכל לתלת תלת ומלכות רביעית לכולם ושורש הכל בכתר כמ"ש בא"ז (דרפ"ח ע"ב) בתלת עשר מכילין דרחמי אשתכח בגין דהאי חכמתא סתימאה דביה מתפרש תלת זמנין לארבע ארבע כו', והן ג' הויו"ת כידוע ושרשן ג' יודי"ן של שם ס"ג שהוא בכתר ועם עשר אתוון שלו הם י"ג מכילין והוא שרש י"ג וכמ"ש בתז"ח דע"ו ע"ב ואיהי שמא דכתר עילאה דאיהי חכמה קדומה דהכי סליק חכמה לחושבן שמא קדישא עם עשר אתוון בכללא דאינון יו"ד כו' דתמן תלתא יודי"ן כו' דאתמר ביה בג' יודי"ן דסגולה אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי אין אלהים כו' והאי אבנא חדא יו"ד בחושבנא עשר ואית לה קוצא לעילא וקוצא לתתא ונקודה באמצעיתא דכלא ומתמן קרא למשה עד"א בי"ג מכילין דרחמי, וכן שם ס"ג ג' יודי"ן וא' שבו שהן שורש שם ס"ג כידוע הן שרש לל"ב נתיבות חכמה והא' נעלם והנשאר ג"כ ל"ב כי הנתיבות הן כפולות כידוע, והענין כי הנקודות כפולות וכן האותיות כי כ"ב בחג"ת וכ"ב במלכות כנ"ל, וזה השם י"ב הן י"ב פרקי גופא המנענעים כל הגוף ופרקי המרכבה י"ב אנפי חיוון שהם ג"כ ג' הויו"ת דמלך מלך ימלוך כידוע וכל השמות הנ"ל הן כלם בעובדא דבראשית כמ"ש בריש הזוהר. וכן שם כ"ב בת"ת שבו כל כ"ב אתוון שכולל חג"ת כמ"ש שם:

פליאות חכמה. שחכמה נק' פלא כמ"ש בזוהר על פ' ויקרא שמו פלא וכל הנתיבות נק' פליאות וכן בבינה נק' פליאות ל"ב עם ח"י הנ"ל נש"ב נ'פלאות נ' פלאות כמ"ש בז"ח בס"א יעו"ש וזהו נתיבות כפולות בחו"ב כנ"ל. וכל הל"ב הם בקוצו התחתון של יו"ד כי ביו"ד הם תלת קוצין קוצא וגזעא ושבילא, קוצא קוץ העליון וגזעא גוף היו"ד ושבילא קוץ התחתון, ושם הוא ל"ב שבילין והוא בבינה שבחכמה בסוד הבן בחכמה שהוא שבילא הנ"ל כמ"ש בזוהר ויקרא ד"י ע"ב יו"ד דשמא קדישא אתקשר בג' עלמין כו' יעו"ש כל המאמר. וזה השביל הוא קוטרא בגולמא נעיץ בעזקא בתוך הבינה שלכן הוא נקרא פלא בסוד זה השביל כידוע. ולכן הם בסוד ל"ב אלהים שבבינה, וכן הוא בקוצו העליון של ה"א בסוד חכם בבינה כידוע. והן נ' פלאות (י"ה ה') [צ"ל י"פ ה', א"ש] שהן יו"ד בקוצו של ה' מאחוריו והן נ' פלאות ושרשן במ"ס בכתר ששם במופלא ממך כו' כמ"ש לקמן. וכל ג"ר נקראין פלא הנסתרות לה' אלהינו, ועיקר התפתחן בחכמה דז"א ומשתלחין בקו האמצעי בחוט השדרה לכל הגוף ששם ההרגש לכל האיברים וכבר כתבתי (באופן ג') סדר התחלקן בפרטות:

חקק כו'. כי החקיקה היא [נראה שחסר איזה תיבות. וע"ל באופן א' מש"ש בזה, א"ש] כמ"ש לקמן חקקן חצבן צרפן שקלן והמירן:

י"ה ה' צבאות. כבר כתבתי (באופן א') שהן כינויין של החכמה והן כינויין לל"ב נתיבות והן כ"ב תיבות ועשר ספירות יתבאר שמותן בסוף הספר כמ"ש לקמן:

וברא את עולמו בשלשה ספרים בספר וספר וספור. כבר כתבתי (באופן ב') שהן חב"ד כמ"ש בזוהר תרומה ובז"ח בראשית ובג' דברים אלו נברא העולם כמ"ש ה' בחכמה יסד ארץ כו', וכן המשכן ואמלא אותו רוח אלהים בחכמה ובתבונה ובדעת, וכן התורה נתנה בהם חכמים נבונים וידועים, והן ב' ידים ולשון כף זכות וכו' כמש"ש באריכות ושם חב"ד חו"ב בידים כמ"ש בתיקונים חכמה נחית בימינא כו' בינה נחית בשמאלא כו' ודעת בלשון כמ"ש בספד"צ פ"א אחתא ומודעתא כלילין כו' שתא נפקין כו' לישן דא סתים בין י"ה כו' ע"ש ושם פ"ב ו"ו אתפתח באחרא דכתיב הולך לדודי למשרים בבוצינא דקרדינותא כו'. והענין כי העולם נברא במעשה ובאמירה ובמעשה נברא בחו"ב והוא מכתב אלהים כמ"ש מעשה אצבעותיך כו' ואמרו הראשונים כל הכ"ב אותיות בהכוכבים וכן הוא בכל דבר כמ"ש לקמן שבכל מעשה הוא כ"ב אותיות במכתב והכל נברא שנים שנים כמ"ש כל מה שברא הקב"ה זו"נ נבראו וזהו ספר וספר וכן בלוחות שני לוחות חמש כנגד חמש כמ"ש לקמן (משנה ג') והאמירה הוא הדעת בלשון שבו נאמרו עשרת הדברות כולל ב' ספרים וכן באדם כל כ"ח אתוון מאל"ף עד אלף (שנעוץ סופן בראשן) כנ"ל (באופן א') בכ"ח פרקי ידים ה' נגד ה' כמו שני ספרים וכולם בלשון נקבעו הוא הספור, וענין ב' ספרים הם זו"נ וספור הוא הדעת שבו הזווג ומחברם כא' שלכן כינוי הזווג ראוה מדברת שע"י הדעת הוא הזווג בין למעלה בין למטה וזהו סוד שנברא העולם בב' שהן זו"נ ואמר הקב"ה לאל"ף אע"ג דאת בי"ת בה איברי עלמא לית בי יחודא אלא בך והוא סוד הדעת במקום הכתר שבחו"ב נברא העולם וכל היחוד הוא בכתר והתפשטותו למטה שהוא סוד הדעת מזלא קדישא כידוע וז"ש את תהא ראש לכל אתוון והתחילה התורה באל"ף (ר"ל עשרת הדברות), והן כלל הכל ב' וא' ספר וספר וספור. וכן בבריאת העולם אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים שהן שני ספרים הנ"ל קורא אני אליהם יעמדו יחדיו סוד הספור קורא ומזווג יעמדו יחדיו וזה סוד המתקלא (בריש ספד"צ) דעד לא הוה מתקלא לא הוו משגחין אפין באפין כנ"ל בעולם [התהו] שלא היה סוד הדעת מזלא קדישא התפשטות הכתר. ואמר שם עד רישא דכיסופא דכל כיסופין לבושין דיקר אתקין והוא מזלא קדישא לבושיה כתלג חיור כמ"ש בספד"צ ע"ש, סוד הספור, וכן בבריאת העולם שני אלפים תהו עד התורה סוד הספור כנ"ל ואז הציע השמים ושמי השמים על הארץ סוד קורא אני אליהם יעמדו יחדיו כנ"ל ואז וידבר אלהים כו' כ"ח אתוון ב"פ י"ד אותיות וכן בראשית כנ"ל סוד ג' ספרים כנ"ל. וזש"ה בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה ב' ספרים בדעתו תהומות נבקעו סוד הזווג שבוקע ופותח רחמה סוד התהום וזה סוד מאמרם ז"ל בתהומות שאמרו (תענית כ"ה:) האי רידיא כו' לתהום עילאה אמר חשור מימיך לתהום תתאה אמר אבע מימיך, מיין דוכרין ומיין נוקבין. והן ג' אותיות יה"ו כידוע וכמ"ש בספד"צ פ"א ע"ש. וזש"ה לקול צנוריך שהוא ו' הדעת, כל משבריך ה' שנשבר מחי"ת ונעשה ה' סוד הלידה פטר רחם ה' דמצה כידוע (ע' זהר פ' פנחס רנ"ב א'), וגליך זה יו"ד כידוע, יומם יצוה כו' עטרא דחסד, ובלילה שירה שיר של לוים עטרא דגבורה, תפלה לחבר לאל חיי סוד הזווג:

אופן ד'
בשלשים ושתים. כמ"ש למטה אותיות ונקודות והן בעש"נ. בעולם ע"ס כנ"ל וג' שמים וארץ ואויר הכוללין הכל וז' כוכבים וי"ב מזלות והן מלמטה למעלה וע"ס דלמטה למעלה מהם. בשנה עשר מועדים שבתורה (שבת ור"ח) כו' וחום כו' (ג') ושבוע (ז') וחדשים (י"ב). בנפש ראש כו' (ג') הכוללין הכל והן כלים לאיברים ראשים מ'ל'ך' והנקבים (ז') והמנהיגים (י"ב). ועוד ג' יסודות שבו אש כו' וז' חכמה כו' וי"ב חושים וע"ס דרוח פנימי. ובדורות ג' אד"ם (ר"ת אדם דוד משיח) וז'רועים וי"ב שבטים וע"ס עשרה שליטים. והתבונן במחנה גדעון [פירוש שהיה בתחלה בס"ה ל"ב אל"ף] וכן הוא בכ"ד אף באבן דומם. ע"ס תוהו (א') ובוהו (ב') וחומר ג' יסודות (ג') וצורתן (ג') הרי שמונה ואחר כך (ט') חומר וצורת העפר שבאים באחרונה יחד כמו הפה שאינו אלא אחד וההרכבה (י'). וכ"ב ג' עומקין ו"ק עם נקודה הפנימית וי"ב גבולין, וע"ס הנ"ל הן בדומם וכל דבר והוא נפשם אבל אינה נפש באמת, ועליה ג' נפשות של צח"מ והן ג' צחצחות שעל גבי הכתר דלא אתידע שהן נעלמות מאד ובהן הוא י"ג, ובאמת אינן אלא ע"ס ע"ס של פנימיות של ע"ס הנ"ל שבכל א' יש פנימי המקיימן והן י"ג של הטעמים שבמ"ה זיני נהורא אתפליג עלמא כנ"ל. וכ"ה בנר"ן שבנפש הוא לעולם כ"ב וברוח עשר ובנשמה י"ג, וכן בספירות, וכן בכח"ב טעמים ונקודות ואותיות. וספר יצירה הוסד על אתוון ונקודות לבד לכן מתחיל בל"ב כו' ולכן [בטעמים] הדבור אין בהם. וכ"ה במשכן דמות העולם ע"ס ט' כלים ג"פ ג' והמשכן (י'), וכ"ב ק"ק (א') והיכל (ב') וחצר (ג') הכוללין הכל ומנורה (ז') והשולחן (י"ב חלות), וכן בכל מצוה, תפלה ג' ברכות של ק"ש ז' ג"ר ואחרונות עם ברכת המינין שהיא היכל הקודש כתר דנוקבא וי"ב אמצעיות. וכן בתפילין ג' כריכות וז' וי"ב תפירות. וכן בציצית ל"ב חוטין, ובקדושין ג' דרכים וז' ברכות וי"ב מתנות שכנגדן ששון כו'. וכ"ה בתפלה עצמה ג' ק' וז' ברכות וי"ב אמצעיות שהן י"ב מתנות [עי' בלקוטיו ז"ל שחושבם כסדר אתה חונן חכמה וכו']. וכ"ה בכל מצוה ומצוה ובכל אבר ואבר ובכל פרט ופרט. ול"ב נתיבות הן החיות והן יוצאין בי"ח חליות י"ח וה' וגפ"ג שט' דנוק' מתחברין בי"ח דדכורא כ"ז אתוון. וה' שממנה יצאו שבראה את העולם, ובהן נחתם התורה תחילתה וסופה, וכן העולם אלהים דבראשית (שהן ל"ב אלהים). והכל בשם המיוחד כ"ב מספר הפשוט עם הקוץ וה' כנגד ה' כפולות, וע"ס הן דשמא מפרש, והתחלקותן יו"ד בג"ר ה"א בח"ג ה"א בנ"ה שהן עמודי שש ו' פרקין וכן בח"ג וא"ו בת"י ומל' א' בהיכל הקודש באמצע ו"ק בין חג"ת לנה"י ושם אצילותה ומקומה ב' ווי"ן ידועים בת"ת ויסוד וזהו ל"ב, ונש"ב הוא כ"ח דנקודין באתוון קמ"ץ וכו' וכ"ב אתוון. וכן ג' שמות המיוחדין וכוללין הכל והן בסוד אמ"ש במילואן ל"ב ועם שם ה"ג הוא מ"ב והן עשר אמירן ול"ב אלהים ובמ"ב נברא העולם והן שרש לשם מ"ב (וע' ת"ז ת"ע). וע"ב הוא עם תשר"ק והן ע"ב דודיך מיין כו' וכן הן ע"ב דאותיות עם י"ב דמנצפ"ך ובו שם י"ב דסלקין באוירא והן ע"ב פרקי המרכבה נ"ו הידועים וראש ועינים ופה וי"ב פרקין אחוריהם כו', וס"ה דאדני הוא בנקודין של ע"ב אתוון הנ"ל ומספרן תר"ב בסוד ותרב חכמת שלמה כו' ששם הנקודין במספרן בסוד גימטריאות פרפראות לחכמה עילאה וכשהיא בשלימותא דירתא כל הנקודין אז ותרב וכו', ומ"ב הן ל"ב עם עשר אמירן דבראשית [ומ"ה עם הטעמים כנ"ל], ושם דתמניסר על הגשמים הוא ח"י נקודין (כי השור"ק ג"כ ג' נקודין) ונקודה עשירית כפול ג"כ ונעלם והוא נתיב הראשון לא ידעו עיט. וזהו רכב כו' אלפי שאינן, ולפי פשוטו רכב הוא כ"ב אלף כמ"ש כ"ב אלפים מרכבות והוא של אותיות רכב לנקודות. וכל אחד מהל"ב כלול בעשר ואחד אין שהוא דבק באין והנשאר הוא י"ש ולכן נהירו דחכמתא הוא א"ל:

נתיבות. כמ"ש הנותן כו' ובמים כו' והוא כבוד עילאה ותתאה והוא שבילין וארחין למעלה שבילין ולמטה ארחין, וא"ב פנים ואחור הוא נתי"ב והן מתחלקים ההרגשות בגוף וזהו נתיבות. ומהן החיים לכל הגוף כמ"ש והחכמה תחיה כו' ובסוד מים חיים ובסוד חיה (מנר"ן ח"י) וכן ד' חיות נקראו ע"ש חיה הראשונה כדרך המקרא תדשא הארץ דשא ותדבר מרים כי בהם בהמה ועוף ואדם והראשונה הוא אות ראשון מהשם ולכן נקראו חיות, וכן נקראו חיות השדה ע"ש מלכם האריה וכן חיה שלמטה היא החיה כו' [חכמת שלמה]:

פליאות. שג"ר הן במופלא וכן נש"ב נקראו נ' פלאות ומ"מ מ"ט נגלו למרע"ה אבל הנ' לא נגלה לשום בריה כמ"ש ונעלמה וכו' וכמ"ש וקראתי כו' לפניך שהן לפניך כך עלה כו' רק אדם [הראשון] הוכן להשיגה שהוא בדרגא דילה ובחטאו ויגרש כו' וישכן כו' כי הוא חיים כנ"ל וכיון שהוכן למות א"א להשיגה וז"ס כי לא יראני כו' שבקש הראני כו' כבוד"ך כי החכמה תחיה כו' וזה א"א עתה ואף שער נו"ן מנש"ב שהוא דבוק בחכמה נעלם ומקומן הוא בפלא העליון ולכן נק' פלאות בסוד קוצא וגזעא ושבילא, והן בשבילא שלכן הוא שבילין והוא בהבן בחכמה ולכן הוא אלהים דבראשית בסוד בוצינא דקרדינותא וז"ס במים עזים נתיבה, וג' של היו"ד שהוא שלשים וב' התחברות הם ל"ב וכולן כלולין בשביל שלמטה:

חכמה. ר"ל נתיבות של פליאות של חכמה, והתחיל הספר מחכמה כמו התורה מבראשית, אבל הי"ג של כתר נעלמות שהוא קוצא שלכן ל"ק אלא פליאות וחכמה גזעא ושבילא ובקוצא י"ג מדות הידועים ט' וד' תתן כו' לחודא אסתמכון בנוק' שהם ו"ד עם הראש של וא"ו והד' הם בלא שערות ב' ארחין ותפוחין ופה וז"ס אחד א"ח ד' והן ט' בשמים ט' גלגלים וד' בארץ ד' יסודות והן סוד האופנים וחיות סוד שם י"ב שהן ג' בכל חיה שאדם של כל א' הוא בתוכן מדובק א' אל א' והן כולן א' משא"כ ג' הנשארים הן פרודות והן דבוקות באדם לבד לכן באדם הוא סוד זו"נ והן כולם י"ג וג' חיות בשמים ושם כל מרכבה אינה אלא ג' כמ"ש בז"ח שה"ש (נ' ב') אבל בארץ ד' של הרביעית (שהיא אדם) ובה ד' פרצופין ובאדם שלה נכללין כל ג' אדם העליונים. וכן באופנים י"ג גלגלי המרכבה י"ב ג' בכ"א וא' באמצע לכל וז"ס אופן א' בארץ וז"ס ד' יסודות בארץ ויסוד הרביעי כלולה מד' ד"פ, ולכן אדם בארץ הוא התכלית ובו תלוי היחוד כמ"ש כל מה שאתם מקלסין כו' וז"ס שנא"ן כסדר שפני אדם של הימנית הוא שור ושל אמצעית נשר כו' וכן בכל צד שהולכין:

חקק כו'. כ"ב כינויין ולקמן עשרה שמות. והשמות הן בגוף והן שבעה שמות שאינן נמחקין אהיה אל כו' צבאות שד"י אדנ"י והן כוללין כל השמות, וכן כלל הספירות הן ז' שלכן ז' ימים כוללים הכל, ושמות הוי"ה הן בנשמה והוא בג' דרגין הוי"ה א' כוללת כל ע"ס בפשיטותה בנפש ובמילואה ברוח ועשר הויות מנוקדות בנשמה, וכינויין המורין עליו ית' חנון כו' בלבושא כמו הלבוש שמצייר לאדם [הוא נאה ללבושו ולבושו נאה לו]. וכינויין אחרים כלחם כו' בהיכלא, והן כל התורה והן ד' דרגין והכל יוצא משם הוי"ה נמצא כל התורה הוא שמו:

בספר כו'. הן חב"ד כמ"ש בזהר פ' תרומה ובז"ח והן כוללין הכל כמ"ש בא"ז דעייל בכל גופא וכו' וכן אמ"ש כוללין כל גופא וכן יה"ו והכל א' וכמ"ש ה' בחכמה וכו' וכמש"ל ארץ ממים כו' שמים מאש ואמר בדעתו כו' שהוא האויר שנתחלקו מים עילאין מתתאין ובמקומן האויר, והן ב' ידים ולשון כמ"ש אף ידי יסדה ארץ וימיני כו' בדבר כו' וכמ"ש ויאמר אלהים יהי אור ויעש כו' והן ג' ספרים שנפתחים כו' וכמש"ל כף כו' וכף כו' ולשון כו' ובהן נכללים כל הל"ב ע"ס חמש אצבעות חמש כנגד חמש וכולן בלשון בנקודות, וכ"ב עם כפולתן הוא כ"ח בסוד שיתא אלפי שנין הוי עלמא והן בכ"ח פרקין שבהן וביד כל אדם כו' וכן הוא בלשון שהוא כלול שניהם יושב אהלים, והם ג"כ נחלקין בעשר ה' מוצאות וה' כפולות, וכ"ה בכ"ד זו"נ ושותף הג' אביו נותן ה' דברים וכו' ושותף השלישי השי"ת י'. וכן בספירות ג' שמות המיוחדין אהי"ה הוא שותף הג' ומילואן ל"ב כמש"ל. וכ"ה בלוחות ה' נגד ה' ספר וספר וניתנו ג"כ במאמר כל העשר וסודן שנברא העולם בב' לכן הכל זו"נ (וכן נבראו שמו"א שנים) ויחודן בא' כמ"ש כל יחודי כו' ובך אתחיל אנכי כו' ושם היחוד, כי שמים וארץ נתייחדו שם ע"י השי"ת כמ"ש רז"ל שהרכין השמים וכו' וכ"ה בכל דבר והיא המתקלא ומתנהג העולם בחד"ר ולכן מרע"ה ואנשי כנה"ג לא אמרו אלא ג' הגדול כו' והתחלת בל דבר בג' דאזדרע בג' נקודין חש"ק והן אמ"ש בסוד החו"ל (ע' תז"ח). והן מחשבה ודבור ומעשה. ספר במחשבה וזהו וירא אלהים כי טוב, וספר המעשה ויעש כו' והן בחו"ב אומר ועושה, וסיפור ויאמר, וז"ס ש"ם ש"ם ובשניהם חק משפט וש"ם בזה נסהו [ר"ל כי שם שם גימטריא ספר ספר, ושם בגי' ספור, וכ"ה ברבינו בחיי (ש"ל)]. והן אוירא וניצוצא ורעותא עלאה ג' אוירים ה' אלהינו ה' ה' קו המדה אלהינו חותמא דגושפנקא ובהן שם חו"ל גבול לים ובהן ארבה ימים ג' וז' וכ"ב ולכן הכל בג' והוא שם י"ב ה' אחרונה בג' מקומות וסודן מלך מלך כו' ובאותן נקודות ג"כ ההויות אלא שנתחלף ראשן בסופן היה כו' והן י"ב דמנצפ"ך שמספרן בפשיטותן מלך כו':

אופן ה'
בשלשים ושתים נתיבות. הן ג' שמות אהי"ה הוי"ה אדנ"י שכוללין כל האצילות [ר"ל שמילואן ל"ב אתוון כמש"ל באופנים הקודמים] א"א ז"א מלכות כי או"א גניזין תחות מזלא לכן לא הזכירום בא"ר, וכן ג' אלו השמות יב"ק שהם יחוד ברכה קדושה שכוללין הכל ואלו הג' הנ"ל הן כלולין בג' אותיות אמ"ש ראש בטן גויה כמ"ש לקמן פ"ג, והם ג' םפרים אמ"ש שכוללין כל הל"ב נתיבות, וכן יב"ק כלולין באמ"ש כמ"ש בפ"ג אמ"ש יסוד כף זכות כף חובה כו' שהן יב"ק ג' קוין כידוע וכ"א מאלו ג' שמות מהפרצופים כלול מעשר ובין כל אחד פרגוד והם ב' פרגודין פרגוד אחד הוא סוד פרוכת המבדלת בין קדש הקדשים שהן סוד ג' ראשונות דכלולין בהיכל הז' שנקרא קודש הקדשים שלכן נק' ק"ק קודש חד קדשים תרין הרי ג' ובין הקודש שהוא ו"ק דז"א ופרגוד שני בין קודש לחצר אהל מועד ששם נוקבא כי היא מתחלת כנגד שני שלישי התחתונים דז"א ועיקר בניינה נה"י דז"א ושם קומתה כי ב' השלישים דת"ת הן כתרה שהן ב' בחינות שבכתר שלכן ט' הכלים נגד ט' ספירות מתחלקין ג' ג' בק"ק ארון וכפורת כרובים שהם כח"ב ארון בינה כמ"ש בתי' כפורת חכמה כרובים כתר לכן הם ב' כנגד ב' בחי' שבכתר. ובאהל מועד מנורה שולחן מזבח נגד חג"ת כידוע (בע"ח שער ציור עולמות), מנורה בדרום ושולחן בצפון ומזבח באמצע [גי' א"ל הוי"ה. ואין זה סותר למ"ש בזהר מזבח הפנימי הוא אמא, כי באמת יסוד אמא מסתיים בת"ת כידוע] מכאן ואילך לבר מגופא נה"י ושם הנוקבא, בחצר אהל מועד כיור וכנו ומזבח החיצון כיור וכנו נ"ה ב' כליות ששם מים ולכן כיור על כנו כי הן נק' מעלה ומטה רום ותחת [נ"ל מ"ש, שלכן נעשו ממראות הצובאות שהעמידו צבאות הרבה, כי נו"ה נקראו צבאות וכן הן תרין ביעין. והבן] כדלקמן ומזבח יסוד נגד מזבח הפנימי כי יוסף דמות איקונין דומה ליעקב גוף וברית חד הוא אלא שיסוד לבר מגופא לכן נקרא מזבח החיצון, וכן באדם ב' הפרגודים בין ראש לגוף וחצר הכבד, הרי ג"פ עשר וב' פרגודין ל"ב נתיבות כוללין בג' ספרים, וכל הל"ב נתיבות כלולין במוח ומתחלקין בחוט השדרה לכל הגוף שמהן יבא ההרגש לכל הגוף כידוע. שכל ההרגש בא מן המוח כיצד ח"י חוליות בשדרה שנגדם תקנו ח"י ברכות ועוד חוליא קטנה בסוף השדרה שנגדה תקנו ברכת המינים הרי י"ט. והל"ב נתיבות הם נתיב א' בין פרק הצואר לחוליא הראשונה והוא נתיב הראשון לא ידעו עיט ול"א הנשארין הם ח"י נתיבות בח"י פרקין שבין י"ט חוליות וה' נתיבות בסוף חוליא י"ט יוצאין כאחד ומתחלקין לה' ואח"כ יוצאין עוד ב' נתיבות ובעגבות יוצאין ג' מב' עגבות ואח"כ יוצאין עוד ג'. וח"י נתיבות הראשונות נגד ח"י ברכות שהן בצדיק ח"י עלמין וברכות לראש צדיק שבו נכללין ט' ספירות מלמעלה למטה ומלמטה למעלה שהשדרה אמרו דומה ללולב שהוא יסוד וה' נתיבות [שבחוליא י"ט] הוא נגד ברכת המינין שהוא נגד כתר דנוקבא, שבנוקבא יש בה ב' בחינות א' ה"א אחרונה שבשם וא' שם אדנ"י, והענין כי ד' אותיות אדנ"י הוא בה מחכמה ולמטה כמו שם הוי"ה שבזעיר אנפין כידוע וה' אחרונה שבשם הוא בכתרה שהוא עטרת הברית שמשמש לכתרה ולמלכות של עד"א כמו בכל כתר כידוע שלכן נקראת עטרת שלכן ה' נתיבות נגד כתרה וקבועין בסוף ח"י נתיבות שבשדרה וב' נתיבות תיכף אחריהן נגד חו"ב דילה סמוכין לכתר ואחר כך ג' ואח"כ עוד ג' נגד חג"ת נה"י דילה שמתחלקין ג' ג' כנ"ל ומלכות דילה ל"ל מגרמה כלום ועלייתה למעלה שנגדה אמר אבן מאסו הבונים כו' כידוע לכן נגדה נתיב לא ידעו עיט למעלה כנ"ל אשת חיל עטרת בעלה. א"כ במלכות י"ד נתיבות נגד י"ד אותיות של השם פשוט עם המלוי שכלולין בה. וכל הל"ב נתיבות כפולין חוץ מנתיב הראשון נגד שם ס"ג שבחכמה שבו כמ"ש בתי' זוהר תי' מ"ח י' י' א' י' שבו הידועים כמנין א"ל הוא נגד הכפולים והשאר ל"ב נגד הפשוטים, וז' נתיבות שבראש נגד ז' שערים שבראש כמ"ש לקמן שכלל כולם הן ע' ע' אנפין של התורה שנגדן סידר רשב"י ע' תיקונים על בראשית שהיא חכמה כידוע ראשית חכמה ע' שמות של הקב"ה (מבוארין בבעה"ט פ' אספה לי) וע' נפש ליעקב. ואמר בשלשים ושתים שהן הכפולים כנ"ל והן מתחלקין בעולם ובשנה ובנפש כמ"ש לקמן עשר ספירות וכ"ב אותיות בעש"נ:

וברא את עולמו בג' ספרים. שנגדן בכל הספירות ג' כלים וג' אור הפנימי וג' מקיפין וכן התחלקן לג' קוין וג' שמות כוללין כנ"ל אהי"ה הוי"ה אדנ"י וכן כלל כל הגוף ראש בטן וגויה וכן בנשמה נר"ן וכן בשנה כלל כולם חום וקור ורויה וכן בעולם אמ"ש *)[גם זה נמצא בלקוטיו]:

בל"ב נתיבות. ביה"ו נברא העולם כי הה' אחרונה כלולה מכולם ולכן אמרו שבדצ"ח בכ"א כ"א מאות מינים בכ"א כמנין אר"ץ שארץ כלול מיה"ו וכ"א כלול ממאה כידוע דכל הספירות כלולין מעשר ובה סלקין למאה בסוד מאה אדנים בסוד אדנ"י וס"ה אדני החצר גי' אדנ"י במלכות ומאה בנקודה הפנימית ששם מאה ברכות שלכן באהל מועד [צ"ל היו מאה אדני כסף (ש"ל)]:

ב

עשר כו'. הוא פי' היאך נמצאים ל"ב ואמר עשר וכו' ועשרים ושתים כו' הרי ל"ב:

ע"ס. הנה במספר [אמר לי הרב המחבר בע"פ שנקראו ספירות ע"ש שהמספר אינו בריאה רק במחשבה, כי אף אם תספור אנשים או מינים בדרך א' ב' ג' ד' ה' ו' וכו', כשיתפרדו איה סופר ויעבור והנה איננו ואינו ניכר בחוצות מי הוא הא' ומי הוא הב', כיאינו דבוק בעצם. וכ"ה הספירות רק במחשבה וכשם שהמספר אין לו סוף כי תוכל לספור כמה שתרצה כשתגיע לי' שהוא סוף מספר האחדים תוכל לומר ולספור י' פעמים י' עד א"ס כן הע"ס אין סוף ואין תכלית לכן נקראו ספירות. הרמ"ש] אין יותר מעשר שאח"כ מתחיל אחד עשר וכן במאות ואלפים. ובטבעים הן עשר סוגי הסוגים. ובגופים הן שלשה העומקים עם ששה השטחים המקיפים והנקודה האמצעית הנושאה. ובעולם הן עשרה גלגלים עם גלגל השכל. ובשנה הם ג' זמנים, קור וחום ורויה וז' ימי השבוע. ובאדם הן גולגלתא ומוחא ולבא ופה וב' ידים וב' רגלים וגוף וברית. ובספירות הן כח"ב גג"ת נהי"מ. ובשמות הן שבסוף המסכת. ובשם הוי"ה הן קוצו של יו"ד ויו"ד וה"א וי"ו הוא כולל ששה וה' אחרונה, ובכולם ראשון אע"פ שהוא בכללם הוא שרשם ויתבאר לקמן, ועיקר שרשם הוא בחכמה לפי ששם הוא י' שבשם לפיכך כאן מתחילין אבל בכתר הוא סתום בקוץ וכן שם הוא א שצורתו יו"ד י' למעלה וד' מלמטה ו' באמצע כי הוא שורש היו"ד ספירות (לכן יו"ד כלולים בא'). אבל הם בהעלם גדול כלולים באל"ף לפיכך הוא רמוז באל"ף, והיו"ד של חכמה יש לו עוד ב' קוצין מלבד קוץ העליון שהוא רמוז לכתר והן רגל ימיני וקוץ התחתון והן ג' יודי"ן ושתי התחברות של ג' יודי"ן הם ל"ב והן כנגד ג' תיקונין [אפשר צ"ל הקוצין (ש"ל)] הנ"ל והתחברותם כנ"ל, וארבע היודי"ן של היו"ד הן שרש לד' יודי"ן של מילוי ע"ב שבחכמה והן שרש לד' אותיות של שם שכ"א כלול מעשר כידוע ולד' מילואין של השם שכ"א הוא מעשר אותיות לבד שם ב"ן לפי שמל' שבמלכות לית לה מגרמה כלום רק כלולה מכולם והן שרש ג"כ לד' עולמות אבי"ע שכ"א כלול מיו"ד ספי' ולכך נאמר כולם בחכמה עשית, והן [בשכל] החומר והצורה והפועל והתכלית [(גליון) שכ"א כלול מעשרה ג' עומקים ו' השטחים ונקודה הנושאה כנ"ל, והתכלית הוא היו"ד עצמה שהוא קודם במחשבה והשאר הן קוצין של יו"ד ובמעשה התכלית הוא האחרון, (כן מצאתי)] הוא האחרון. ולכן אמרו סוף כו' כנ"ל ולכן שם הוי"ה שבמחשבה היו"ד הוא הראשון ובמעשה שהוא אדנ"י היו"ד הוא האחרון. ולכן כל דבר הוא כלול מעשר כנגד היו"ד ומארבע נגד הד' יודי"ן, והם במספר כל העשרה נכלל בד' שמא' עד ד' בהצטרפם הן עשר. ובגופים הן נקודה וקו ושטח ועומק שהגוף כלול מכולם. ובגוף מלאכות הן החומר והצורה ופועל ותכלית. ובטבעים הן ד' יסודות. ובשנה ד' תקופות, וד' ליחות באדם, וד' רוחות בעולם. וי"ב מזלות נחלקין בד' תקופות, ובחומר הראשון הם ד' שכ"ד צריך החומר הראשון הכולל והעדר והצורה הכללית והצורה הפרטית. ובדומם כסף וזהב ונחושת וברזל. ובנמצאים הם דומם צומח וחי ומדבר. ובאדם הן עור ובשר וגידים ועצמות. ובנשמה הן חיה נר"ן לבד יחידה שאין באדם להשיגה כמו קוצו של יו"ד. ובגלגלים הן גלגל היומי גלגל המזלות וששה כוכבי לכת וגלגל הלבנה מקבלת והיא פועלת בעולם השפל כידוע, והן בעולם משמשי אדם בית ולבוש וגוף ונשמה, והן בכלל העולמות ד' אצילות בי"ע וד' חיות וד' אופנים שבמרכבה, והן בספירות היכלות ולבוש וכלים ועצמות שהן אור מקיף הישר ואו"מ [עי' ע"ח שער אבי"ע פ"ג] החוזר וכלים ואו"פ, והן בפרטיות חו"ב ו"ק ומל' והן ד' אותיות של שם העצם. והן ד' מילואין הידועים והן ד' מוחין חב"ד ודעת הוא כלול מחו"ג ובכולם הרביעי הוא כולל מכולם, דוק ותשכח. ובעשרה העשירית היא מקבלת מכולם ונושאת את כולם וית' לקמן:

בלי מה. פי' שצריך לבלום פיו שא"א להמצא יותר שא"א לומר במספר שום מספר יותר מעשר. וכן קודם לא' אמר לקמן ולפני א' וכו'. וכן בספירות תבלום פיך ולבך לפני האחד שאין יכול להשיג וע"ז אמרו כל המסתכל בד' וכו'. ואותיות בל"י מ"ה הן ל"ב נתיבות ויו"ד של חכמה הכוללם ומ"ה של שם החכמה והכל נכלל בע"ס חכמה לכך נקראין בלי מה וכן תולה ארץ על בלימה כי בחכמה יסד ארץ כמ"ש בזוהר ויתבאר לקמן ולפיכך נקראת ג"כ חכמה ונקראת ג"כ מה ובה נכלל שם של מ"ב כמ"ש בזוהר תיקון ד' וכולהו כלילין בבת שבע כמנין בל"י והן בל"י מ"ה. והי"ס הן בחכמה סתומין וכלולין ולפיכך הן באות יו"ד דלית בה חיורא כמ"ש בזוהר לכך נקראין בלי מה וכ"ז הוא לכ"ד שכלול מן עשר כל הנז"ל. וכ"ב אותיות הן אותיות הידועין והן בכל דבר שאין שום דבר פחות מכ"ב אותיות כלולים בו, והן תורה הקדומה אלפים שנה שהן מ"ס וליבא שמתלבשין באו"א קודם לו"ק וכ"א נק' א' כמ"ש אלף חכמה אלף בינה:

יסוד. פי' כי הן יסוד של כל הנאצלים והנבראים והיצורים ונעשים וכל דבר גשמי ורוחני טהור וטמא והן המזל המכה ואומר גדל והן נפש כ"ד ונקראין יסוד לפי שמתפרשין בע"ס כ"א במקומו [עי' ע"ח שער טנת"א פ"ו ותבין זה] והכל כלולים ביסוד שנק' כל וחוזרין ונכללין במלכות בתוספת ה' שנק' כלה ולכן נתוספים חמש אותיות מנצפ"ך, וכל הכ"ב הן כלולין בעשר באותיות אהו"י כנז"ל וכן הוא ביו"ד של שם שמספרו עשרים וב' צינוריות המחברן ולכן כשתחבר צינור הא' עם היו"ד הם א' י' וצנור הב' עם הד' הוא ה' ועם הו' נעשין אותיות אהו"י כנ"ל ולכן האותיות נחלקין חציין שרשיות שהן נגד יו"ד השורש עם התחברות צינור וחציין שמושיות נגד ו"ד המשמשין ליו"ד עם התחברות צינור ונחלקין לשנים ד' משמשין בראש (ר"ל אלב"ש) נגד הד' שבסוף המחשבה כו' ולפיכך כשתשים הד' קודם לו' נעשה ה' והוא שם י"ה שבחכמה ובד' הזאת כלולין כל כ"ב [ר"ל ציור ד הוא כ"ב כי הוא ב' ווי"ן וי' מאחוריו] ששרשן ד' אותיות אהו"י:

שלש כו' עד פשוטות. הוא מבאר בפרטות כל הכ"ב אותיות ויתבאר בפ' ג' ד' ה':

אופן ב'
עשר ספירות בלי מה ועשרים ושתים אותיות יסוד. מפרש מה הן הל"ב נתיבות. וע"ס הן הפנימיות עשר אתוון דשמא מפרש שקיו דאילנא מלגו וכ"ב אותיות הן ע"ס שנק' עשר תיקונין, וכ"ז בע"ס של ז"א וכמ"ש למטה כי בג"ר אין שם אותיות כלל כי האותיות לא אתגלימו עד צאתן מאימא עילאה כמ"ש בזהר בראשית ובז"ח שה"ש (חסר) שגם ספירות וסידורן הוא על הפנימיות כמ"ש בה"ת. ואמר ספירות כי הן במחשבה כי הם דרגא דחכמה כמ"ש בתיקוני זוהר דע"ג ע"א אדם הגדול חכמה ועשר חכמות איתקריאו ע"ס מסטריה. והענין כי כל האצילות הוא ע"ש יו"ד חכמה כידוע ובחכמה נאצלו כמ"ש כולם בחכמה עשית וכמ"ש בחכמה דא"ק כידוע, ואף בבריאה שאימא מקננת שם ונקראת ע"ש בינה מ"מ הספירות שבה הן ע"ש חכמה, כי בכל עולם ד' עולמות, הספירות שהן פנימיות ע"ש הנשמה הוא חכמה יו"ד, והתקונים שהם גופא דספירין הם בבינה ובאותיות שיצאו ממנה כנ"ל, ולבושין והיכלות יצירה ועשייה וכן בכל העולמות כידוע, ולזה אמר בלי מה שחכמה נק' בלי מה שחכמה תתאה מלכות נק' מה שידוע מהותה אבל חכמה עילאה לא ידיע כמ"ש והחכמה מאין תמצא לא ידע אנוש ערכה כו', ואין ידוע רק מציאותה ולא מהותה כידוע ולכן לא נק' רק יש, וזהו תולה ארץ על בלימה כמ"ש ה' בחכמה יסד ארץ. וזה שאמר ספירות כי ידוע כי אין דבר שהוא במחשבה לבד רק המספר שאין לו מציאות בפועל כלל רק במחשבה ולכן אחד של המספר הוא אחד אמיתי ואיננו מתרבה ולא שום מקרה. והן יו"ד נקודין דנפקין מחכמה כמ"ש בזוהר ובתקונים ובתז"ח כמה פעמים והם ע"ס. ואמר אותיות שהן אות וסימן על הדבר כמו הגידו האותיות לאחור וכאן גלוי יותר, ובאותיות כל אות מורה על מספרו אם נמצא הב' לבד אני יודע כי הוא במספר השנים כידוע שהם בעצמם מורים על מספרם משא"כ בנקודות שאינם במספר רק כשהם ביחד. ואמר יסוד כי התקונין והגוף נברא מהרבה אותיות כמ"ש לקמן פ"ב רל"א שערים רק שכ"ב אותיות הם יסוד של כל רל"א שערים כי לכל כ"א שערים אות א' הוא יסוד שלו כמו בכ"ב אותיות עצמן הכלל שלהם כ"א כמנין אהי"ה בינה שממנה יצאו ואל"ף אינו במנינם רק שרש שלהם שלכן התחיל התורה בב' כידוע, והם יה"ו של השם במספר עם קוצו של יו"ד שהוא שרשם נגד האל"ף כנ"ל שלכן נקרא אל"ף כידוע וה' אחרונה ה' כפולות לכן היא ה"א כפולה בשם כמש"ל:

שלש אמות. הם נגד כח"ב שהן אמות לכ"ד שהן מתפשטין בכל ז"ת כמ"ש באד"ז דף רפ"ט ע"ב איתגליף האי חכמתא כו' יעו"ש. ודעת נגד כתר כמש"ל שהוא מזלא קדישא שממנו תרין עטרין, וכן שם בדף רצ"ב ע"ב בחללא דגולגלתא נהירין כו' ומתפשטין בכל גופא:

ושבע כפולות. נגד ז"ת שבהן תרין עטרין דחו"ב כמ"ש בא"ז שהן ה' חסדים וה"ג כמ"ש באד"ר שמתפשטין בה' ספירין וכללותם ביסוד וממנו מקבלת מלכות לכן הם כפולים כמ"ש לקמן פ"ד כפולים בדגש ורפה שהן חו"ג:

ושתים עשרה פשוטות. הם בדעת עצמו המתפשט ה"ח וכללותם וה"ג וכללותם (והם ו"ו ו' בתפארת ו' ביסוד כמ"ש בזוהר שה"ש כלולין מי"ק. ועיקר ה"ח וכללותם בת"ת ועיקר ה"ג וכללותם ביסוד כמ"ש בתיקונין דת"ת נטל לימינא ויסוד נטל לשמאלא. וג' אמ"ש הן בג' מקומות בגוף, בראש, בטן, וגויה, כמ"ש לקמן שהם בינה ת"ת יסוד) והן מוחין דחו"ב עצמן כמ"ש בא"ז ירותא דאו"א ותרין גניזין דהוו גניזין בגוייהו שהן ד' בתי תפילין שאלו שני מוחין דאו"א נוטל יסוד העיקרן כמ"ש במתני' בסוף תז"ח דף צ' ע"ב עאל לאינון חמש מאה עלמין כו' לבתר לגבי או"א וממה דיהבי ליה כו' ע"ש והן י"ב, וכולן הם בת"ת ששם י"ב גבולי אלכסון י"ב צרופי הוי"ה ושם י"ב בקר י"ב חיוון רברבין כמ"ש בפ' פקודי שהם הי"ב פשוטות דכאן כמ"ש במ"א. והם י"ב מנהיגים כמ"ש לקמן. והענין כי שבע היכלות אינון כפולות כמ"ש בזהר שבעה ושבעה מוצקות וכן אמר כאן שבע כפולות ואמר שם פ' פקודי שהיכל רצון כולל שית היכלין. וכאן הם י"ב פשוטות החסדים לעצמן והגבורות לעצמן משא"כ בז"ס שכ"א נכלל מחו"ג שלכן נק' כפולות, ושלש בחי' במלכות בסוד חול"ם שור"ק חיר"ק, ע"ג ובאמצע ותחתיו כידוע. ובע"ס היא למעלה כמש"ל אחת כו' ובז' כפולות היא באמצע כמש"ל והיכל הקודש מכוון באמצע כו' ובחי' למטה ידוע. ולכן התחלקות ז' כפולות וי"ב פשוטות ג"כ בג' מקומות אלו ז' כפולות בראש וי"ב פשוטות בבטן וגויה כמש"ל, וסדר התחלקות כאן אינו כמו בספירות ששם ג"ר בראש וז"ת בגוף וכאן ז"ת בראש וג"ר בראש וכל הגוף שהם בטן וגויה אלא שהם עיקר הגוף ראש ובטן וגויה כמ"ש בז"ח שה"ש והשאר אינן כ"א מנהיגי הגוף לכן נק' שלש אמות:

אופן ג'
עשר ספירות. מפרש מה הן הל"ב נתיבות והן ע"ס שהן מ"ש בסוף הפרק והן יו"ד נקודות שבתורה והן הפנימיות וכ"ב אתוון הכלים שהן גוף בכ"ד, ומפרש מה הן כ"ב ג' אמות כו' והן שמא מפרש אלא שי"ג הוא לעילא וכנגדן י"ג מדות דהלכה ול"ב דאגדה במ"ה נהורין אתפליג עלמא:

בלי מה. דפנימיות נק' ספירות והחיצוניות אותיות ושניהן אינן רק במחשבה שאינן רק סימנין לדברים אלא שהאותיות ניכרין יותר משא"כ במספר כי אינן רק מחמת המצב ואם ישתנה המצב ישתנה מספרן ונעשה ראשון אחרון וכן בכולם ואינן רק במצב, וכל דבר שהוא במקרה הן בשרשם בעצם לכן האותיות והמספר הוא למעלה בעצם, וז"ש ע"ס בלי מה ר"ל שאינם בנושא וכן אמר על האותיות יסוד יסודן של אותיות למטה שהן בנושא. ואמר באותיות יסוד לפי שהן בנושא מקרה דבוק קצת כנ"ל משא"כ במספר כי אין רק מחשבה בלבד, ולכן אמרו כי אחדותן הוא אחד אמיתי לכן הם למעלה ג"כ בלי מהות שהן אורות שאין נתפסין משא"כ באותיות שהן כלים כנ"ל:

שלש אמות. שמהן נולדו כל האותיות כמ"ש בפ' תצוה, וכנגדם ג' ראשונות שמהן נולדו ז' כפולות שהן ז"ת והן כפולות שבהן ה"ח וה"ג וכללותן ביסוד ה"ח לבד וה"ג לבד ואח"כ כללותן במלכות ה"ח וה"ג יחד בסוד ה' הוא האלהים שלכן צריך לב' כללות בתחילה ה' אחד ושמו אחד ואח"כ ה' הוא כו' כנ"ל, וי"ב פשוטות הוא בדעת ששם כ"א בפ"ע ה"ח וה"ג וב' מוחין שלכן הם כ"ב עשר כלים וכלי הדעת משא"כ באותיות (בנ"א באורות) שאין שם דעת רק שרשי המוחין. ושלש אמות כוללין הכל שכח"ב מתכשטין בכל והן הכל וכמ"ש בא"ז אשתכח דכולא הוא עתיקא כו' וכן הג' יסודות אמ"ש ראש ובטן וגויה שמים וארץ ואויר. וכן בי"ע ג' דרגין דע"ס אהי"ה הוי"ה אדנ"י, ואמר בלי מה בל"י שם מ"ב שבו נברא העולם והן ל"ב נתיבות וי' מאמרות שהוא ע"ס דנשמה ומ"ה הוא עם ג' מוחין שבאין לו חדשות. כי ו"ק שלו הן ע"ס כי עשרה מאמרות נכללין בו' ימים ואח"כ באין לו ג"ר ג' אלהים דויכולו שהן ג"ר הז', וזה מ"ה, והג"ר כוללות כל המ"ה כידוע שכל עליון כולל כל התחתון, וכנגד ל"ב נתיבות עם השלשה שהן ל"ה אלהים יש בויכולו ל"ה תיבות שהן ל"ב נתיבות וג' אלהים ונגד עשרה מאמרות יש בו ג"כ עשרה מאמרות ויכולו, ויכל, עשה, וישבת, עשה, ויברך, ויקדש, שבת, ברא, לעשות. וז"ש בלי מה שעדיין אינן מה עד בא ג"ר והן בכתר ג' רישין וכאן מתחיל מחכמה שלכן אינן רק ע"ס כנ"ל. וז"ס שמות השבת [ר"ל אהי"ה יה"ו שהם בגי' מ"ב שמות המרגלא כידוע] שבמ"ב נברא העולם ובשבת נשלם עוד ג' שהם ג"ר ולכן שם ג' אלהים להשלים המ"ה וג' יום השביעי להשלים ע"ס שלא היו רק ו' ימים ועוד ו' לילות שהן א' שבה הכל לאחד הן ז' ונשלם שמא מפרש ביו"ד אותיות ומספרם מ"ה וז"ס שבמ"ה באין ג"ר ע"ש ב"ן כידוע:

ג

עשר ספירות וכו'. עכשיו הוא מבאר הע"ס עד סוף הפרק ובפרקים אחרים הוא מבאר כ"ב אותיות וכנגד העשר ספי' הן עשרה מאמרות עמ"ש בזוהר סוף חלק הראשון וכן יו"ד דברות ויו"ד הלולים:

במספר עשר אצבעות. כי אצב"ע בגימ' שם אהו"ה במלוי יודי"ן והוא חותם שנבראו בו שמים וארץ כדכתיב "את "השמים "ואת "הארץ:

חמש כנגד וכו'. והן ה"ח המתלבשים בימין וה"ג המתלבשים בשמאל ויוצאין באצבעות והן ב' ספרים הנ"ל ובהן כלל כל הל"ב בכל יד שלשים פרקים וקנה והזרוע:

וברית יחיד וכו' במילת הלשון. הוא הספר הג' שהוא הספור שהוא הלשון והוא דעת דא"א מכריע בין חו"ב המלבישים ב' הידים שבו כלול כל העשר:

ובמילת המעור. שהוא יסוד דעתיק כנ"ל. ועוד הלשון הוא ת"ת מכריע בין הידים שהן חו"ג, והמעור יסוד מכריע בין אצבעות הרגלים שהם נו"ה והן כ"ב, והן כנגד לוחות הראשונות והשניות. והן היו בכתב בשני לוחות ה' כנגד ה' נגד שני הספרים כתובים באצבע אלהים ועוד היו כולן במאמרו נגד ספור שהוא ברית הלשון. והראשונות נגד הידים והשניות נגד הרגלים, כי נה"י שבפרצוף העליון הן חב"ד של הפרצוף שלמטה ג"כ ג' ספרים ולכך אמרו שהלוחות הם נו"ה שעד שם מגיע הבינה בנ' תרעין. ואמרו מ"ם וסמ"ך שבלוחות שהן ע"ס של בינה כידוע בנ"ס היו עומדין דהיינו נ"ה שהן חמישית וששית לבינה. וכן בידים דאריך שהם נגד הראשונות הם מלבישים נו"ה דעתיק, ונקראו ברית שהתורה בלשון שהוא ת"ת ומילה ביסוד ששניהם ברית הן, ונקראו יחיד שקו האמצעי הוא בסוד יחוד כידוע בסוד יב"ק, ות"ת מיחד בין או"א ויסוד בין זו"נ ועוד בין ב' הצדדים חו"ג מיחד המחלוקת ת"ת. ובין נו"ה יסוד ושם נעשים א' ות"ת ויסוד הן ג"כ אחד כידוע גוף וברית כחדא חשבינן. ואמר מכוון באמצע כי הן בקו האמצעי, ומלת מ'כ'ו'ו'ן' נ"ל כי הן על ה"ס שהן בקו האמצעי מ' מלכות כ' כתר ו' ו' הן דעת ות"ת כידוע ן' הוא יסוד הנקרא כל, ושתי הבריתות הנ"ל הן הממלאים את הבאר מל' כידוע והוא באמצ"ע גימ' בא"ר. ואמר יחי"ד שהוא בגימ' ל"ב שבהן כלול כל הל"ב כנ"ל. ובספירות ה' נגד ה' ה"ח שהן כ"ח חת"נ וה"ג שהן ב"ג הי"מ ודעת הוא ברית כנ"ל שהוא הלשון והמעור כנ"ל, והוא שקיו לכל הע"ס, ובשם העצם במלואו ה' נגד ה' הן ה' דמילוי יו"ד ה"א נגד ה' דמלוי וא"ו ה"א וברית כו' הוי"ה פשוטה. ובמספר הן ה"ה שקצוות [ה' הראשונות] הן א"ה נגד ה' אחרונות שקצוות הן ו"י שהן אהו"י וברית יחיד הן ה"ו כמ"ש רז"ל ה"ו זה שמו של הקב"ה, והן ברית הלשון וברית המעור שהוא העטרה זו"נ כמ"ש אות ברית אות הוא דכורא ברית הוא נוקבא ובוא"ו נכלל ה"ח ובה' נכלל ה"ג והם מייחדים ומחברים באמצע. ובחושים הן ה' חושים חיצונים וה' חושים פנימים והמוח כוללם (ע' ליקוט סוף הספר סי' א'):

אופן ב'
עשר ספירות בלי מה במספר עשר אצבעות. כל הפרק הזה מפרש ע"ס וכל מתני' מפרשת את שלפניה. ובפרקים אחרים מפרש כ"ב אותיות:

חמש כנגד חמש וברית יחיד מכוון באמצע במילת הלשון ובמילת המעור, הן ה"ח וה"ג כמ"ש באד"ר דף קמ"ב ע"א גבורה דא דכלול חמש גבוראן והאי חסד כליל חמש חסדים חסד ימינא גבורה שמאלא. ולפיכך בכל יד ה' אצבעות בימין ה"ח ובשמאל ה"ג וכן ברגל כמ"ש למטה, וב' עטרין האלו שהן חסד דכליל ה"ח וגבורה דכליל ה"ג הן גנוזין באו"א כמ"ש בא"ז דף רצ"א ע"א מסטרא דאבא הוה גניז בגויה חד עטרא דאיתקרי חסד ומסטרא דאימא חד עטרא דאיתקרי גבורה כו' יעו"ש, ובדף רצ"ב ב' כד אתחברו אבא ואימא כו' וביה אתגניז האי אוירא ואכליל לבוצינא דנפיק מבוצינא דקרדינותא דגניז במעוי דאימא כו' יעו"ש. וידוע שאו"א מלבישין הידים דא"א שהם כלל פרצוף האדם וזהו עשר אצבעות חמש נגד חמש ואח"כ ירית ז"א אלו ב' עטרין ונותן לנוקבא עטרה דגבורה ולעצמו נוטל עטרה דחסד כידוע וכמ"ש שם (רצ"א א') בגין דהאי בן נטיל סימנים דאבוי ואימיה ואיקרי דעת דאיהו סהדותא דתרוייהו כו' ירותא דאו"א ירית מאי ירותא דא תרין עטרין דהוי גניזין בגווייהו ואחסינו לבן דא מסטרא דאבא כו'. כנ"ל, והאי בן ירית לברתא כו' יעו"ש. ובאד"ר דקמ"א ע"ב תנא האי ת"ת כליל ברחמי וכליל בדינא ואתפשט רחמי בדכורא ואתעבר ונקיב לס"א ותקין מעוי דנוקבא בסטרא דדינא ואתתקנו מעהא, שמעים בדעת אתתקנו כמ"ש בפ' משפטים, והן ה"ח וה"ג ואמר שם תאנא אתתקן דכורא בסטרא במאתן ותמניא וארבעין תקונין דכלילין ביה מנהון לגו מנהון לבר מנהון רחמי מנהון דינא כולהו דדינא אתאחדו בדינא דאחורוי דנוקבא אתפשטת תמן ואתאחדו ואתפשטו בסטרהא כו' אתבסם דא בדא ואיקרי אדם כלול מתרין סטרוי כו' יעו"ש. וידוע שזו"נ מלבישים ב' רגלים דא"א כלל הפרצוף אדם לכן ברגלים ג"כ עשר אצבעות חמש כנגד חמש כנ"ל. וזווג או"א הוא בדעת שהוא הלשון כמ"ש בספד"צ פ"א לישן דא סתים בין יו"ד וה"א כו' לישן דא סתים לאימא כו', וכן בפ' משפטים (קכ"ג א') דעת גניז בפומא כו' ובכמה מקומות כידוע. ויסוד הוא זווג של זו"נ וז"ש כאן וברית יחיד מכוון באמצע במילת הלשון בין ב' ידים שהוא עד הידים כידוע ומזווג בין או"א. ובמילת המעור בין ב' רגלים ומזווג בין זו"כ ושניהם נקראים ברית, הלשון הוא ברית התורה שנק' ברית והמעור הוא ברית המילה, וע"י אלו הב' בריתות הן קיום כל העולם כמ"ש אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי שדרשו על ברית התורה ועל ברית המילה. וזווג או"א ע"י הלשון נק' נשיקין שהוא זווג של בריאת המלאכים שהם רוחניים לפי שהזווג הוא רוחני. וזווג זו"נ שהוא ע"י יסוד שהוא גופני הוא זווג של נשמות ב"א שהוא גופני. וכן הוא באדם ע"י זווג גופני מוליד אדם וע"י התורה כל הבל נעשה מלאך כידוע, וכן אמרו כל דבור ודבור שיצא מפי הקב"ה נברא ממנו מלאך. ואלו שני בריתות משניהם נולד אדם ערל עד שמל אותם כמ"ש ימול בשר ערלתו ואצל הלשון נאמר ערל שפתים. וכמ"ש בתז"ח כבד פה באורייתא דבע"פ וכבד לשון באורייתא דבכתב ור"ל הת"ח שבדרא בתראה שהן נגדנו בשניהם בגלות הזה ומרע"ה מתלבש בכל הת"ח. ומילת הלשון שמתייגע בתורה עד שנתגדל בשניהם שאדם פרא יולד, ולפי שהברית הזה רוחני לפיכך מילתו ג"כ רוחני וברית המעור גשמי מילתו ג"כ גשמי בחתיכת הערלה. וכמו שברית הלשון כולל זו"נ פה ולשון כמ"ש בתיקוני ז"ח שם תורה שבכתב ושבע"פ והן שתי מילות כן במילת הברית המעור מילה ופריעה זו"נ כמ"ש בזוהר בהרבה מקומות. וז"ש כאן במילת הלשון ובמילת המעור ולעולם הברית כלול שניהם ה"ח וה"ג במעור יסוד דדכורא כולל ה"ח ויסוד דנוקבא כוללת ה"ג שע"י שניהם הזווג והוא ענין הברית כמו אות ברית ביני ובין בני ישראל שהוא זווג קוב"ה עם ישראל וכן ברית הקשת ולוחות הברית ובהן כולל חו"ג ואתבסמו יחד כמ"ש באד"ר (קמ"ב א') ותאנא בצניעותא דספרא אתפשט דכורא ואתתקן בתיקונוי אתתקן תיקונא דכסותא דכיא והאי הוי אמה דכיא. ואמר דכיא לפי שה"ח נק' אוירא דכיא כמ"ש בזוהר בא"ז, ארכיה דההוא אמה מאתן וארבעין ותמניא עלמין וכולהו תליין בפומא דאמה דאתקרי יו"ד, והן רמ"ח מ"ע שכולן הן מסטרא דחסד כמ"ש בזוהר ותיקונין ותליין בפומא דאמה ששם הברית. וכיון דאתגלי יו"ד פומיה דאמה אתגלי חסד עילאה, הנ"ל עטרא דחסד ולפי שהאמה הוא ג"כ נק' חסד כמ"ש שם לכן אומר חסד עילאה. והאי אמה חסד הוא דאתקרי ותלי בהאי פום אמה ולא אקרי חסד עד דאתגלייא יו"ד דפום אמה ות"ח דלא אתקרי אברהם שלים בהאי חסד עד דאתגלייא יו"ד דאמה וכיון דאתגלי אקרי שלים הה"ד התהלך לפני והיה תמים תמים ממש, דתמים הוא חסד כמ"ש בזוהר ע"פ הצור תמים פעלו דאתהדר הצור למיעבד פעלו דתמים, הנ"ל גבורה אתהדר חסד כמ"ש המוציא לך מים מצור החלמיש, וכתיב ואהיה תמים לו ואשתמרה מעוני מאי קא מיירי רישא וסיפא אלא כל דגלי האי יו"ד ואסתמר דלא עייל ליו"ד ברשותא אחרא להוי שלים לעלמא דאתי ולהוי צריר בצרורא דחיי מאי ברשותא אחרא דכתיב ובעל בת אל נכר ובגין כך כתיב ואהיה תמים לו, ר"ל ואהיה הוא בינה עלמא דאתי צרור החיים כידוע. דכיון דהוא תמים בגלויא דיו"ד ואשתמרה מעוני וכיון דאתפשט אמה דא אתפשט סטר גבורה מאינון גבוראן בשמאלא דנוק' ואשתקע בנוק' באתר חד וארשים בערייתא כסותא דכל גופא דנוק', לפי שהחסדים עושין רושם בבליטה והגבורות בשקיעה כמ"ש צדקתך כהררי אל משפטיך תהום רבה ויסוד דנוקבא נק' תהום כידוע ודדכורא נק' הר ציון כמ"ש כטל חרמון שיורד על הררי ציון וז"ש כהררי אל שהוא חסד, ונק' כסותא דכל גופא לפי שבהם נכללים כל איברים דדכורא ודנוקבא כנ"ל ארכיה דההוא אמה מאתן וארבעין ותמניא עלמין. ודנוקבא הם שס"ה היכלין כמ"ש בסוף תז"ח ובפ' בראשית דנ"א ע"ב תחות אלין תלת מאה ושתין וחמש גידין כו'. ובההוא אתר אקרי ערוה דכלה אתר לאצנעא לההוא אמה דאקרי חסד בגין לאתבסמא גבורה דא דכליל חמש גבוראן בהאי חסד דכליל בחמש חסדים כו' עד דנחית חסד עילאה ואתקיימו ואתבסמו תיקוני נוקבא בהאי אמה דאקרי חסד כו' ע"ש, ואמר שם ותאנא חמש ערייתא אתגליין בה בסטרא דדינין ה' ודינין ה' אתפשטו כו' יעו"ש, והן ה"ג נמצא כי בברית המעור כלול ה"ח וה"ג וזהו הזווג והמכריע שהוא המזווג צריך להיות כלול משניהם, וכ"ה בברית הלשון הן עשר נקודות שהן ע"ס כנ"ל והן חמש כנגד חמש ה"ח וה"ג כמ"ש בתז"ח דע"ח ע"ד והמשכילים עשר נקודין דקיימין לאנעא חמש מימינא וחמש משמאלא אורחא דאלין לקבל אלין חמש אינון רברבין בהאי גוונא זעירין. ואמר שה' ת"ג ימינא וה' ת"ק שמאלא אתכלילו אלין באלין יעו"ש. וכן באותיות כ"ב אותיות הן בנין גופא דז"א חסד וה' אותיות מנצפ"ך הן גבורות בנין גופא דנוקבא וכולן נקבעו בלשון, וכ"ב אותיות הן ה"ח בה' מוצאות הפה כמ"ש בס"י בפ"ב וה' אותיות מנצפ"ך הן ה"ג כידוע וה' מוצאות כסדר הן ה"ס מחסד עד הוד כידוע ולכן מנצפ"ך התחלתן מחיך ונשלם גבורות החסד בשפה שם ב' אותיות ממנצפ"ך והוא בוצינא דקרדינותא שאמר בספד"צ בפ"ב ו"ו אתפתח באחרא דכתיב הולך לדודי למישרים בבוצינא דקרדינותא למכסיא פתחא, ר"ל וא"ו הוא לישן הדעת ואתפתח בפומא בבוצינא ששם עטרא דגבורה ושם וחכך כיין הטוב שהוא יין דבינה עיט' דגבורה כידוע הולך לדודי למישרים שהם ה' אותיות מנצפ"ך כמ"ש בז"ח שה"ש דף נ"ב ונ"ג וכל דא בגין דנגילה ונשמחה בך עשרין ותרין אתוון רשימין עילאין ודא הוא ב"ך ורזא דא אשר נשבעת להם בך, ר"ל שאלו כ"ב אתוון נכללו בחג"ת כללא דז"א כמ"ש בפ' בראשית דט"ו וט"ז וסוד השבועה הוא שבעה כידוע והם ג' פעמים ז' שנתחלקו בחג"ת כמ"ש שם דט"ז ע"ב וא' כללא דכולהו בת"ת בו ח' אותיות כמ"ש שם והן אבהן, נזכירה דודיך מיין כיון דנתחבר כחדא כו' מסטרא דההוא יין דחדי כולא מישרים אהבוך מישרים אינון שאר אתוון דאשתארו ומאן אינון מנצפ"ך דלית בכל אתוון דאיקרון מישרים בר אינון ואינון דאתכפלו מישרים אלין באלין כו' ע"ש, ואמר שם דהא עשרין ותרין אתוון כללין בך אינון דאשתארו דאינון מישרים אהבוך לאתכללא עמך באינון עשרין ותרין אתוון. ור"ל שאלו כ"ב אותיות חסדים נכללו בז"א וה' אותיות מנצפ"ך שהן גבורות נשתארו ונכללו בנוק' והן רוצין להתכלל ולהתבסם בכ"ב אותיות חסדים כנ"ל באד"ר לאתבסמא ולאתכללא כו', ואמר שם אלין מישרים אינון אתוון טמירין גניזין גו עלמא עילאה כו' שהוא עטרא דגבורה גניז במעוי דאימא, ואמר שם והיינו מישרים אהבוך וכתיב אתה כוננת מישרים וחכך כיין הטוב הולך לדודי למישרים כולהו ברזא דאלין אתוון דאקרון מישרים ואלין אתוון כתרין גניזין גו עלמא דאתי אינון כו' כיון דמטו לההוא אתר דאיקרי אתה כדין אתתקנו מישרים, והענין כי אתה נק' מלכות כי א"ת הוא כ"ב אתוון מא' עד תי"ו כמ"ש בפ' בראשית דט"ו ע"ב א"ת כד נטיל אתוון כולהון כללא דכולא אתוון אינון רישא וסיפא לבתר אתוסף לאתחברא כולהו אתוון בה"א ואתקרי אתה וע"ד ואתה מחיה את כולם, ור"ל דאתחבר בה' אותיות מנצפ"ך כנ"ל, והוא סוד הוי"ה יה"ו הוא בז"א כידוע והוא כ"א ועם קוצו של יו"ד כ"ב וה' בנוק' ה' אותיות מנצפ"ך ושם אתתקנו מישרים והן ה' נגד ה' והן עשר אותיות דשמא מפרש, ואמר שם בשה"ש ועל דא תיאובתיה לאתחברא באינון אתוון למהוי כולא שמא שלים כו' יעו"ש, ואמר שם וכדין ירתא שמא דא את בתראה דבשמא קדישא לאתקרי אוף הכי ברוך כו', כידוע, כדין כולא איהו שמא שלים כו' עש"ה, נמצא כי בלשון ג"כ ה"ח וה"ג כלולין בה"ח כנ"ל משא"כ במילת המעור ששם כלולין ה"ח וה"ג ביחד, וז"ס שם יקו"ק י"ק באו"א ו"ה בזו"נ כי או"א הן חמש כנגד חמש ודעת חמש מכריע הן י"ה וזו"נ הן חמש נגד חמש ויסוד (וי"ב של מנצפ"ך וגם שרש של י"ב בריתות של הדעת כמש"ל) מכריע הן ו"ה ה' דידה וה"א שלו ויסוד ששי ובו כלול יסוד דנוקבא לכן בו ו' ובנוקבא ה' לבד. וכאן בס"י אין מדבר רק בזווג עליון נשיקין אצילות זו"נ שהם נאצלו בידים ע"י או"א כמ"ש אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים שהן ה"ח וה"ג שבב' הידים כמ"ש כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך והן ב' עטרין דגניזין באו"א דאחסינו לזו"נ וז"ש אף ידי כו' גבורות לנוק' וימיני כו' חסדים לז"א קורא אני אליהם יעמדו יחדיו שהוא הזווג לאתבסמא דא בדא כנ"ל, ועל ענין זה הולך כל ס"י ומבאר הכל ע"י אותיות התורה כל האיברים וכן שמים וארץ והזמן כמש"ל, וגוף וברית א' שהן ב' הבריתות כן או"א וזו"נ כולם, וז"ס שם הוי"ה שהכל אחד לא אבא בעיר כידוע ה' א' ושמו אחד כמ"ש בתז"ח ע"ש, וזהו בפרטות אבל בכללות נקודות הן רוח ה"ח ואותיות ה"ג, וז"ס הקטרת קח לך סמים הן קשט וקלופה חו"ב, נטף כתר, ושחלת וחלבנה יסוד ומלכות, סמים ה' סמים מור וקציעה נרד וכרכום וקנמון ה"ח ת"ק פרסה מחסד עד יסוד, ולבונה זכה או"מ. ויסוד מקבל מוחין דאו"א כמ"ש בסוף תז"ח ודאבא הן ט' נקודות שא' כללי ודאמא כ"א אותיות כנ"ל ולכן בורית כרשינה תשעה קבין ששפין בה את הצפורן שתהא נאה מצד החסד כי נאה לעולם מצד החסד ועזה מסט' דגבורה יין קפריסין מצד הבינה סאין תלתא וקבין תלתא כ"א קבין שתהא עזה מסטרא דגבורה, ועוד חו"ג על כל הקטרת מלח רבע הוא חסד שממתקת הבשר מעלה עשן כל שהוא מסטרא דגבורה שעולה כעשן כידוע, ולכן כ"ש ולכן היה מתמר והולך כמקל כידוע בסוד הגבורות, ונכללו כל הד' מוחין מהן זה מצד חסד וזה מצד גבורה ולכן אמרו שמלח על השולחן מגין מן היסורין מג"ש נאמר ברית במלח וברית ביסורין מה מלח ממתקת כו' ועל שניהם נאמר ברית כי שניהם נכללו בברית כנ"ל:

אופן ג'
עשר ספירות כו' במספר כו' חמש כו'. כי עשר ספירות הן ה"ח וה"ג ומתגלין באצבעות בימין ושמאל חו"ג וכן ברגלים, והענין כי ב' עלמין הן עלמא עילאה ועלמא תתאה הנסתרות והנגלות כו' והן חו"ב עילאין וזו"ן תתאין חו"ב הן מתגלין בידים ה"ח באבא וה"ג באימא וכן זו"ן ברגלין איהו בנצח כו', וז"ס ז"א שנק' תם שכולל הכל ונק' שם הוי"ה כי חג"ת שכולל ג"ר חב"ד דעת במקום הכתר שכולל כל הע"ס חו"ג וכן הוא ת"ת נו"ה כולל זו"ן ויסוד שניהם וז"ש במילת הלשון שהוא דעת כידוע ומעור ביסוד וכלל כולן הוא כ"ב והבריתות אינן נחשבין בפ"ע שאינן אלא כלל הקצוות לפיכך שם הוי"ה אינו אלא ד' אותיות או"א וזו"ן. וכן ח"ג נו"ה. ואינו דומה כלל הדעת לכלל היסוד שדעת כולל חו"ג ביחד והן חמשה אבל ביסוד נכלל כולם לאחד וידוע שאמצעי נוטה לימין ונכלל בו לכן השם הוא הוי"ה היו"ד כולל הדעת והוא"ו כולל היסוד כנ"ל:

ד

עשר ספירות בלימה עשר ולא כו' (עי' ליקוט סוף הספר סי' ב'). אמר שאע"פ שכאן הוא בחכמה אל תאמר שהתחלתן הוא מחכמה ולא מכתר שהוא מלכות של עולם שלמעלה ממנו וע"ז אמר אליהו כתר מלכות ויהיו רק תשע, ועוד כי כתר שבאריך נחלק לשנים גולגלתא וקרומא וגולגלתא היא מלכות שלמעלה והוא שורש עשר ספירות וקרומא הוא כתר של מטה וכן הוא בכתר של עשר ספירות הכללים שנחלקין לעתיק וא"א ולכן מחלק לקמן הרוח לשתים רוח ורוח מרוח, אל תחשוב כי הבחינה הראשונה אינה נחשבת כי התחלת הל"ב נתיבות שבהן הותחל להתפרש הע"ס הוא בחכמה כמ"ש בל"ב נתיבות כו' וכן בא"א שנק' חכמה קדומה לעתיק וכן בקרומא שנק' גם כן חכמה לגולגלתא וכן לקמן בחושבן הע"ס הזכיר הכ"ב אותיות בספירה השניה, מ"מ ספירה הראשונה בכללם, וידוע שמלכות האחרונה נוק' דא"א לא חשיב בכלל הע"ס כמו שיתבאר לקמן רק נכלל בבחינה ראשונה של כתר לכן אמר שאל תחשוב מלכות נוק' ויהיו אחת עשרה, וכ"ה בספירות הפרטיות של כל פרצוף שמסתיים ביסוד ומלכות נוקבא היא עטרת בעלה שעולה עמו ואינה יורדת. אבל בע"ס הכללים עתיק אינו מן המנין אבל מלכות נוקבא דז"א היא המשלמת לעשר. ולכך אמר עשר ב"פ עשר ולא ט' בפרטיות עשר ולא י"א בכלליות וכן להיפך כי מ"מ מלכות ספירה אחת היא או למעלה נחשבת או למטה. וכן שלא תחשוב כי היא אינה בחשבון כי היא נכללת מכולם וכן למעלה היא שרשית של כולם אעפ"כ היא במספרם. ובמספר ג"כ אל תחשוב שעשר הוא חוזר לא' כי הוא אחד של עשירית ועשרים שנים וכן במאות ואלפים והוא כלל כל האחדים. וכן שלא תחשוב שאחד אינו בכלל המספר כמו שחשבו בעלי המספר כי הוא שרש כל מספר ויסודו ולכן אמר ולא תשע. ואמר ולא אחת עשרה הואיל ועשר אע"פ שמשם מתחיל אחדות העשיריות אעפ"כ נחשב עמהם לא תחשוב ג"כ האחת עשרה אע"פ שמשם מתחיל האחדות העשרים מ"מ תחשוב עמהם. ובגופים שאל תחשוב הנקודה הנושאת שהיא שרשה וגם כללות הגשם ויהיו אחת עשרה. או שלא תחשוב שניהם כי הנקודה שרשה והגשם כללות ולכן אמר ולא כו' כי שניהם הם אחד כמ"ש לקמן נעוץ סופן בתחילתן וכ"ה בספירות כנ"ל, ועיקר מה שנתפרש בכאן שהכתר אע"פ שהוא שרש מ"מ הוא בכלל הע"ס בין בקרומא ובין במוחא סתימאה ששם גלוי הע"ס וכ"ה באו"א ששרשם קד"א ומ"ס שכתר של כללות שהוא א"א בכלל וכן באו"א עצמן הן ע"ס:

הבן בחכמה כו'. הוא מפרש כל הע"ס היאך נכללין בהן. הבן בחכמה וחכם בבינה פירוש שלא תאמר שבחכמה אין שם ספי' בינה וכן להיפך לכן אמר הבן וכו'. כי מלוי היו"ד הוא ו' ד' שנעשה ה' בינה וכן מלוי ה"י של בינה הוא י' שהוא חכמה וע"כ נחלקים לשנים או"א וישראל סבא ותבונה או"א הוא יו"ד של השם ונכללת אימא בו"ד וכאן הבן בחכמה ויש"ס ותבונה הן ה' של שם ונכלל יש"ס במלוי ה' שהוא יו"ד וכאן חכם בבינה ולכן נק' רעין דלא מתפרשין וכן בקד"א ומ"ס. ע"כ פירש ג"ס הראשונות היאך הן בהן שבהן אסור הבחינה והחקירה ועכשיו מתחיל לפרש ז"ס אחרונות שבחו"ב. ואמר בחון בהם (עי' ליקוט סוף הספר סי' ג') פי' באו"א ששניהם הן חכמה תבחון בהם היאך יוצאים הז' ספירות כי מלוי היו"ד הן ו"ד שהן ו"ק ומלכות. וחקור מהן שהן יש"ס ותבונה ששניהם הן בינה שבהן מותר החקירה כמ"ש בזהר דקיימא לשאלא ולא בה עצמה כי שאל נא לימים ראשונים וכו' אל הז"ס היוצאים ממנה, ולכן אמר מהן, והן יוצאין מה' שהוא ד' על ו' שלעולם עיקר גלוים בנוקבא לכן ביו"ד הם במלוי ובה' באות שרשית וביו"ד הקדים ו' לד' ששם הוא בזכר הקדים הו' וכאן בנוק' הקדים ד' לו', ומפרש ואזיל העמד דבר על בוריו. דבר הוא המלכות כידוע. והושב יוצר. הוא ו"ק שנקרא יוצר כידוע והוא מקנן ביצירה, והקדים דבר ליוצר כי עיקר הגילוים בבינה ששם ד' ע"ג ו'. ואמר על בוריו שהוא ו"ק ד' על ו'. ואמר על מכונו שהוא מלכות ו' על ד' כ"א כפי שרשו כי ו"ק שרשו בחכמה ומלכות שרשה בבינה. ובמספר אמר על הא' אע"פ שהוא שרש המספר מ"מ הוא בכללם כנ"ל ועל ב' וג' אמר הבן וכו' שנכללין כי אב"ג מספרן ששה ואם תחלקם על ב' חלקים יהיה כל חלק ג' ועל זה אמר הבן בחכמה ואם תחלקם על ג' יהיו ב' וזהו וחכם בבינה, ואמר בחון כו' ע"י שאר ז' מספרים שהן הד' וששה הנותרים שהן ד"ו שנכללין בהם. ואמר בחון היינו בב' שאם תכפול אותו בעצמו יהיה ד' ואם תכפול בג' יהיה ו', וחקור בג' שאם תחבר אותו אל א' יהיה ד' ואם תחבר אותו ג"כ בב' יהיה ו', ולכן יוצא מג' אותיות הנ"ל הד' והו' אותיות שאחריהן ולכך הקדים דבר ליוצר ולכן בספירות ד' הוא אחת וו"ק הם ו"ס כמו במספר [פי' שהד' היא אחת בא"ב ואח"כ עד יו"ד הם ו' מספרים], ואם תצרף אב"ג יהיה ו' ואח"כ ד' וזהו יוצר על מכונו וזה שורש ע"ס שלכך נכללין בד' אותיות וו' אותיות הנשארים הן אחר ד' וזהו דבר על בוריו וזהו סוד השם כסדר אבג"ד הם י' ואח"כ ה' ואח"כ ו' וד' הנשארים הם סוד ה' אחרונה שבשם שהיא בסוד ד' דלית לה מגרמה כלום וכשהיא מקבלת מן ו' אותיות הראשונות נעשית ה' ד' על ו' אבל בשם הן וא"ו על ד', ובאב"ג נכללין כל המספרים העשר כידוע שבכל ג' הראשונות נכללין השאר כנ"ל שלכן נק' ג' אמות כיצד כי העשר נחלקין לעשר ולארבע כנ"ל וכן במרובע הא' והג' הן יו"ד, ובמרובע הב' הוא ד', וכן בהצטרפם הן י"ד ד' אותיות השם ומלואו לכן חו"ב נכללין בידי"ם:

אופן ב'
עשר ספירות בלי מה עשר ולא תשע כו'. ידוע שמספר מורה על עשר ספירות ולכאורה המספר מסיים בתשע כי העשירי הוא אחד של העשירות וכן מאה ואלף ולעולם, אעפ"כ הוא סופו של האחדים וכן במאה ואלף וכו', וא"כ תאמר שהאחת עשרה הוא ג"כ בכללם אחר שהוא התחלה של אחדים של עשרים ואמרנו שהתחלה הוא סופו של ראשון אמר ולא אחת עשרה, כי דוקא מסופו של כלל ראשון להתחלה של כלל שני מאחדיות למאות אבל לא מפרט אחד לחבירו. וכ"ה בספירות שמלכות של עולם אחד הוא כתר של חבירו וכן מפרצוף אחד לחבירו. אבל בע"ס פרטיות של כל ספירה לחבירו אינו כן. והטעם כי בכללות הוא לקשר עולם ופרצוף לחבירו. משא"כ של פרצוף אחד שא"צ קשור כי היו מעולם כן משא"כ ספירה בחבירו שאינן אלא לאחר התיקון:

הבן בחכמה כו'. מפרש והולך שכל הע"ס קשורים זה בזה. וחו"ב של כל דבר הוא חומר הראשון היולי שעליו נאמר גלמי כו' וכן היו"ד הוא גולם כל דבר והוא בכל האותיות וכל האותיות בו בכח וה' צורה הראשונה שלכן נק' ציר"י וייצר כו' והן קשורים זה בזה בקשר גמור לעולם כחדא שריין וכחדא נפקין ולא כו' כידוע שלא היה לעולם חומר בלא צורה וצורה בלא חומר וכח החומר בצורה וכן כח הצורה בחומר וז"ש הבן וכו'. ואח"כ באין עליהם חומר ג' יסודות העליונים שהיה בהן בכח והיתה הצורה הראשונה מעוברת מהם מהחומר הראשון והם ג' אבות חג"ת ואח"כ באין ג' צורות יסודות ההן והן יותר בנגלה והן נה"י. ולכן מייחסין נה"י לבינה נביאים מבינה מלכא דשלמא דיליה. וז"ש חקור מהם על החומרים ובחון בהם על הצורות, ור"ל שתחקור ותבחין בחומר וצורה ראשונה ותשכח בהן חומר וצורות של היסודות כמו שהבן בכח באב ואם ואח"כ בא החומר והצורה של היסוד הרביעי שהוא יסוד העפר ביחד שלעולם הנוק' באה כל בחי' ביחד ובאה באחרונה אחר שנשלם בחי' הדכורא וכן בעקודים אורות אוזן חוטם פה ואח"כ נקודים וכ"ה בכל עולם ועולם. וז"ש והעמד דבר יסוד האחרון שנק' דבר על בוריו אחר שנשלם דכורא שממנה נבנית ואח"כ בא כח ההרכבה שהוא המשלים אותם והוא הכתר והוא הנקרא אין וגבוה מערך הספירות מאד כי הוא כח פנימי המתפשט בכולם ואינו חומרי, וז"ש והשב יוצר על מכונו והוא המלכות מכון של כתר שאין ע"ק נגלה עד דאשתלים זו"נ ועליה ג"ר דרדל"א שהן נעלמין מאד מעיני כל חי והן נפשות שלש שאחר כת ההרכבה נר"ן והן באין בתוספת שעמהן הן י"ג (מדות) שאמרו הגאונים שהן ג' צחצחות שע"ג הכתר שבכלל הספירות הוא רישא דלא אתיידע וע"ס שבז"א הוא ג' פרצופים הראשונים הן לו בתוספת שמתפשטין בג' מוחין והן מתפשטות בין בא"א בין בז"א לנר"ן ואינן בחשבון הע"ס שהן עצם דבוק בחומר אינו נפרד מחומר וז"ש למעלה עשר ולא כו' שלא תחשוב כלל הנפש ג"כ לאחת או לא תחשוב ג"כ כח הראשון כח ההרכבה שלכאורה הוא ג"כ כח פנימי כמו שאר ג' הנפשות, אמר הבן כו' בחון בהם כו' ותמצא בכח כולם כח הראשון משא"כ באלו שהן בתוספת משם מ"ה החדש שהן י"ג ועשר וכ"ב כנ"ל (משנה א'):

ה

עשר ספירות בלימה כו'. לפי שע"כ פי' שחו"ב כלולין מכל ע"ס עכשיו מפרש שכל ע"ס כלולין מכולן:

מדתן. כמ"ש בזוהר דבוצינא דקרדינותא מדיד משחתא שכולם נבראו בה כנ"ל במשנה ראשונה והיא קו המדה לפיכך כל הספירות נקראו מדות:

עשר שאין להם סוף. פי' שכל אחד כלול מעשר ועשר מעשר עד אין סוף כמו האותיות של תורה שהן מתמלאין במלוי ומלוי המלוי עד אין סוף, וכל זה לפי שאין סוף מתייחד בהם דהוא ואינון חד כמ"ש אליהו. וכך הם בכל הנבראים והיצורים והנעשים לפי שהוא שליט בכולם ע"י שם קדשו, ותראה שאפילו בגשמיים יתחלקו לשטחים אין חקר והשטחים לקוים אין חקר והקוים לנקודות אין חקר ואין יכולת באדם לשום תכלית למספרם. וכן במספר שתכלית המספר הוא העשר אעפ"כ אין חקר ותכלית למספר שהעשר יתחלקו עוד לעשר והן מאה והמאה נעשה אחד וחוזר ומתחלק לעשר והן אלף והאלף נעשה אחד וחוזר ומתחלק לעשר וכן עד אין תכלית. ולהכל הוא במקרה אבל בע"ס שם קדשו הוא בעצם:

עומק. הוא דבר שיש לו שלשה רחקים ואין כל דבר פחות ממנו בגשמיים, וברוחניים יש להם שלשה רחקים והן ג' אותיות אמ"ש שהן אמות כל דבר כמו שיתבאר לקמן, והן במספר אב"ג שהן התחלת כל מספר שהא' השרש והב' התחלת הזוגות והג' התחלת הנפרדים. ובספירות הן חב"ד שבהן ברא כו' כנ"ל במשנה א' והן יה"ו שבשם ובכ"א הוא שם ע"ב כידוע ג' ע"ב של שם ג' מלואין ומהם ג' ע"ב של ויסע ויבא ויט שהן רי"ו גי' עומ"ק, ואמר שלכל ג' הרחקים של העומק א"ס, ועכשיו מפרש העומקים של כל הע"ס שבכולם א"ס, ואע"פ שהזכיר מדתן היינו לפי המקבלים אבל בעצם אין מדה ח"ו ואין גוון ולא שם ידיע ולא חד"ר:

עומק ראשית. הוא חכמה שהיא ראשית כמש"ה ראשית חכמה לפי שכ"ע אע"פ שהוא ממנין אינו רק שורש הע"ס והוא בחינה תחתונה שלמעלה כנ"ל והוא מייחד להון מלגאו וכן אין שום השגה בכתר כמ"ש במופלא ממך כו' שכך אמר לעיל בחון בהם אבל בכתר אף בחינה אסור, אבל בחכמה אף שכתוב והחכמה מאין כו' לא ידע אנוש ערכה נתיב כו' מ"מ הבחינה מותר כנ"ל שלכן נק' יש שמושגת מציאותה בשכל, וכן היו"ד הוא ראשית לכל האותיות שאין אות בלתי אם קדם לה נקודה והנקודה היא שרשם וחיותם כמ"ש דנקודין אינון רוחין לאותיות והנקודין מחכמה כידוע והיא נק' חיה ולכך אמר כי רוח החיה באופנים דאינון אותיות. וכן בעולם המים קדמו לכ"ד והן קודם לכל תולדות שא"א להיות דבר בלי מים אפי' דבר שגמרו בידי אדם לבשל התחלתן הוא ממים ואבאר לקמן. ובמספר הוא ב' כי האל"ף אינו מספר כי הוא שרשם:

ועומק אחרית. היא הבינה שהיא אחרית כל דבר וכן היא שבת אחרית הימים של השבוע והיא אחרית כל דבר להגמר שתחלתן הוא מים וסופן להגמר באש וכן גידולן של כ"ד בשמש כמ"ש וממגד תבואות שמש שהוא מאש שמים נבראו מאש וכן השמש כמ"ש לקמן, והיא אחרית כל דבר שאליה ישובון הכל שהוא העוה"ב, וכן הכסא ששם צרורין נפשות הצדיקים דאימא מקננת בכורסיא והיא יובל הגדול שאז ישוב הכל אל השרש כידוע, וכן [בעולם] הוא אש הגשמי שהוא סבה לבשל ולגמור כ"ד והוא סיבת הפסדו ובו ישוב כ"ד לשרשו, וכן אש הבע"ח הוא סיבת חיותו ומותו וכן אש היסודי הוא סיבת גמר כ"ד והפסדו ואליו ישוב נפש היסודי וכן אמר הכתוב והרוח תשוב אל האלהים והוא סוד הקרבנות לחמי לאשי וידוע למבין, ובה נברא העוה"ז כמ"ש כי ביה ה' צור עולמים נברא ב' כו' ועדיה ישובון: ובמספר ג' הוא תכלית המספר כי מרובעו הוא ט' שהוא תכלית המספר כנ"ל:

עומק טוב. הוא כתר כי הוא נקרא א"א דשם וותרנותא דכולא בכל הז' תיקונים, וי"ג תיקונים הוא רחמים עד אין קץ שאין שם דין כלל:

ועומק רע. הוא מלכות אע"פ שאין שם רע כלל ח"ו כמ"ש אני ה' לא שניתי כו' מ"מ רגליה יורדות כו' וכל מאני כו' וכן אמרו בגמ' בא דוד והורידן לארץ שנאמר לא יגור במגורך כו' והיא ראש לשועלים דעלמא דפרודא. וכן במספר העשיריות היא ראש לעשיריות שהם נפרדים אע"פ שהיא בכלל אחדים:

עומק רום. הוא נצח:

ועומק תחת. הוא הוד כמ"ש והקרנים גבוהות כו' וכן ברצועות כמ"ש בזוהר:

עומק מזרח. הוא תפארת כמ"ש והוא כחתן יוצא מחופתו ממזרח:

ועומק מערב. הוא יסוד שבו מתערבין כל הספי' והוא נק' כל ולכן אמרו שהשכינה במערב:

עומק צפון. הוא גבורה כמש"ה מצפון תפתח הרעה ושם הוא גיהנם ושם הוא מדור המזיקים ומשם באה הטובה לעולם כי אור החסד גנוז וא"א לקבלו ושם הזהב וכן אמר מצפון זהב וכו' וכן אמרו הרוצה להעשיר וכו':

ועומק דרום. הוא חסד כמ"ש ויסע אברם כו' הנגבה והן ששה קצוות הידועים:

אדון יחיד אל מלך נאמן מושל בכולם. אמר אע"פ שהזכרתי לך עשר עומקים, אין פירוד ח"ו ביניהם כי אדון יחיד הוא א"ס מושל בכולם והוא מייחדם. וכן אמר אליהו ומאן דאפריש כו' וכל הכינויים שהזכירו ח"ו לאו על מהותו אלא ע"ש מדותיו כמש"ש אנת חכים ולאו בחכמה ידיעא, והזכיר חמשה כינוים. אדון, נגד המלכות כי כשא"ס מייחדם נק' אדון בסימנא דכורא כידוע כמ"ש פני האדון ה'. יחיד, נגד ז"א שהוא יחוד כל הספירות כידוע ובו כל הנחלים הולכים אל מקום אחד וכן יקוו המים כו' בשלישי בסוד יב"ק כו'. אל, הוא בינה בסוד אל עליון כידוע [ובסוד י' י' א' י' דס"ג שבבינה גימ' א"ל. נ"ל מ"ש]. מלך, הוא חכמה מלכא עילאה כידוע. נאמן, הוא כתר שהוא אמון מופלא והוא אומן של מ"ב ועליו נאמר ואהיה אצלו אמון. והתחיל ממטה למעלה לפי שאמר מושל בכולם והוא ממדת המלכות:

ממעון קדשו עד עדי עד. עכשיו מפרש כסדר התייחדו. ממעון, הוא כתר שאור א"ס גנוז בכתר ומשם ואילך הכל על ידי התלבשות כידוע. קדשו, היא חכמה שכל קדש היא בחכמה כידוע. עד עדי עד, הן בינה ו"ק מלכות כסדר, כי עד הוא מלכות כמש"ה עד ערב לפי שע"כ הוא מגיע היחוד, ועד שני נק' בינה כי עד שם מותר הסתכלות כי נק' מי אף שבעצמה אין רשות לשאול מ"מ ע"י היוצאין ממנה מותר, ולכן מלכות נק' מה שבה מותר השאלה על מהותה והיא נקראת מי כמו מבטן מי כו' ואמר אם ידעת בינה מי שם וכו' ר"ל שואל על המעשה מי עושה את הדבר הזה, והם ב' שמות אלהים המתחלפים בשם ע"ד כידוע, ועליה נאמר מן העולם ועד העולם ממטה למעלה. ועדי, הוא ת"ת שהוא מגיע מן העולם ועד העולם כמ"ש בזוהר, והוא בתוספת יו"ד שאחוז הוא בב' ההי"ן כמ"ש מקצה השמים ועד כו' וע"ז אמר בטחו בה' עדי עד. ולפי פשוטו עומקים הן דבר שאין יכולת באדם להשיגו. עומק ראשית ואחרית הן קודם בריאת העולם ואחריו, עומק טוב ורע הן להשיג היאך הן בבורא ית' קשורים עד תכליתו, עומק רום כו' עד סוף הן חוץ לעולם מו"ק, וע"ז אמרו רז"ל בפרק ב' דחגיגה כל המסתכל בד' דברים כו' וכל שלא כו', מה למעלה מה למטה הן עומק רום עד עומק מערב [פי' כמ"ש התוס' שם], מה לפנים מה לאחור הן עומק ראשית ואחרית, וכל שלא כו' הן עומק טוב ורע ואמרו בגמרא זה העובר עבירה כו' ר"א אומר זה המסתכל בקשת וד"ל:

ו

עשר ספירות בלי מה צפייתן כמראה הבזק. כל המשנה הזאת הוא פירוש על המשנה שלמעלה. צפייתן וכו' הוא פירוש על מה שקראן עומקין, פירוש צפייתן שאדם צופה להשיגו כמו הבזק שאין יכולת לראותו רק ברגע אחד וחוזר לאחור כמ"ש במשנה ח' בלום פיך כו', ואמר צפייתן שצופה הוא דבר שרואה מרחוק ולכן הנביאים נקראו צופים שרואין את ה' מרחוק כמ"ש מרחוק ה' נראה לי וכן דרשו בגמרא (סוטה י"א) ותתצב אחותו מרחוק ע"ש החכמה, והספירות הן כולם בחכמה כמש"ל:

ותכליתן אין להם קץ. אמר אע"פ שא"א להשיגם אל תחשוב לפי שרחוקים הן ממנו לכן אמר ותכליתן אין להם קץ שהם מתייחדין בכל העולמות עד אין קץ שאין שום דבר פנוי מהם כמ"ש דלית אתר פנוי דלא אית ביה הוי"ה, ואמר במשנה שלמעלה שאין להם סוף הוא למעלה עד אין סוף ב"ה ואמר כאן ותכליתן כו' הוא למטה וכן אמרו למעלה עד א"ס ולמטה עד אין תכלית:

ודברו. הוא חוזר על מה שאמר אדון יחיד אמר ודברו בהם ברצוא ושוב, פי' אע"פ שאמר לעיל כי א"ס מצד המלכות דא"ק מתייחד בהם, אמר ודברו הוא מלכות דא"ק, בהם בספירות, ברצוא ושוב שאין יכולת להשיגו וע"ז אמרו בזוהר מטי ולא מטי וכן בעתיק של כל העולמות שכן אמרו בזוהר והחיות כו' רצו"א בנוריא"ל ושו"ב במט"ט פי' שגימ' רצו"א הוא נוריא"ל וגימ' ושו"ב מטטרו"ן שגימ' שד"י, והענין שד' חיות הן ד' אותיות הוי"ה שביצירה שהן ד' פרצופין ומט"ט הוא על גבם מסטרא דכתר והוא נחלק לשתי בחינות אחת מצד א"א ואחת מצד עתיק ומצד א"א הוא ג"כ ב' בחינות [נ"א בבחינת חיות] בסוד ארגמ"ן ומצד עתיק הוא נעלם מהם ושם הוא בסוד כי שמי פי' מלכות דבריאה בקרב"ו והוא שם שד"י ומסטרא דארגמ"ן נק' נוריאל ומסטרא דבריאה נקרא מט"ט ששמו כשם רבו ולכן אמרו והחיות רצוא מסטרא דנוריאל ששם יכולין להשיגו ושוב מסטרא דמט"ט כי אין יכולין להשיגו, ורצוא ושוב שניהם גי' תרי"ג (ר"ל עם התיבות) כי מסטרי' באין תרי"ג מצות טהור וטמא כידוע ואם תוסיף ז' מצות דרבנן כנגד ז' תחתונים דעתיק שמתלבשין בו [ר"ל מל' דבריאה נעשה עתיק בראש עולם היצירה] שנקראין דרבנן שהן מסטרא דמלכות יהיה בגי' כת"ר והן תר"ך עמודי אור שבכתר שהכתר הוא אור כדלקמן:

ולמאמרו כסופה ירדופו. פי' ולמאמר של א"ק שהם ו"ק של א"ק שאינו בהם אף ברצוא ושוב רק שהן רודפין אחריו להשיגו כמו מלכות דא"ק שרודפת אחריו כמו שידוע בכל מלכות של העולמות כמ"ש שימני כחותם וז"ש כסופה שהיא מלכות סוף כל דרגין בתוס' ה' שהיא ה' אחרונה של הוי"ה שבה נברא העולם, וסופה גי' קנ"א אהי"ה דההי"ן שהיא במלכות ולפי שהיא מתלבשת בהן רודפין אחר מאמרו וכן עושין אנחנו כשהשכינה מתקשרת בנו קוראין אנחנו להקב"ה כמ"ש בזוהר וזהו שאמר כסופה:

ולפני כסאו הם משתחוים. פי' כסאו הוא בינה דא"ק שכל כסא הוא בבינה כידוע דאימא מקננא בכורסייא, הן משתחוין מצד שאין יכולת להשיגו כלל כמ"ש ע"פ ואראה ואפול על פני, ואמר ולפני כסאו שהוא חכמה דא"ק שהוא פני כסאו כי בבינה יש קצת השגה בשאלה כנ"ל משא"כ בחכמה רק משיגים מציאותה והן משתחוין לו כי הוא עילתם כי א"ס ע"י התלבשו בחכמה דא"ק האציל ע"ס שבאצילות ולכן הן כולן במחשבה לבד ונקראין ע"ש יו"ד שבהוי"ה, וע"י התלבשו בבינה דא"ק וחוזר ונתלבש בבינה דאצילות ברא ע"ס דבריאה ולכן נק' ע"ש ה' שבשם, וע"י התלבשו בו"ק דא"ק ודאצילות ודבריאה יצר ע"ס דיצירה ונקראו ע"ש וא"ו של השם, וע"י התלבשו במלכות דא"ק ואצילות ובריאה ויצירה עשה ע"ס דעשיה ולכן נק' ע"ש ה' אחרונה של הוי"ה ב"ה:

ז

עשר ספירות בלימה נעוץ סופן בתחלתן ותחלתן בסופן. הוא חוזר למעלה שאמר עשר ולא כו' שאין לחשוב בחינה ראשונה שבכתר וגם מלכות, כ"א נחשוב בחי' א' שבכתר א"צ לחשוב מלכות כי נעוץ סופן בתחלתן ואם תחשוב מלכות נעוץ תחלתן בסופן כו':

כשלהבת קשורה בגחלת. שבהם יתראה היאך נעוץ סופן בתחלתן, כי חמשה אשות הן בשלהבת. א' גוון תכלת שסביב הפתילה נגד מלכות והוא חשמ"ל מתוך האש. והשני גוון חיור שסביב לה נגד ו"ק והוא נקרא אש. והג' כמו נוגה סביב האש שאינו נראה אלא בסתימו דעיינין נגד בינה דלא קיימא לאסתכלא והוא הנק' נוגה סביב. והד' הזוהר המאיר משלהבת שאין יכולת להשיג איך בא האור משלהבת והיא בעצמה אינה שם ובהעתק השלהבת מעתיק ג"כ האור נגד חכמה והיא נק' זוהר ולכן קראו בתיקונים בהקדמה כל ספי' זוהר כי הן בחכמה כנ"ל. והה' היאך נאחזין בגלגל האש והוא גוון שחור ועליו נאמר ישת חושך סתרו. וכל הגוונים דלעיל מ"מ מושג משא"כ בגוון הדא שאינו מושג כלל והוא נגד א"א שנקרא חושך כנ"ל, והאש היסודי בעצמו הוא שרש של כל הגוונים הנ"ל וכולם קשורים בו והוא נגד עתיקא סתימאה (נ"א ע"י) ובגחלת עצמו יש בו בחי' אש יסודי שבלא"ה לא היה האש נאחז בו ובו התקשרות גוון תכלת ובו נאחז האש היסודי וע"י באין כל הגוונין וז"ש תחילתן בסופן, וכן גוון התכלת שבו האש היסודי נאחז בגלגל האש וע"י כולן נאחזין שאם תכבה האש שצריך להסתלק, האש התכלת מן הגחלת חוזר למקומו וכל הגוונין עמה, וכן הוא במלכות שכולן עולין לכתר ע"י ושם נק' כתר מלכות וז"ש סופן בתחלתן, והגחלת הוא בחי' העולמות התחתונים שמלכות יורדת ומתקשרת בהן ולכן גוון התכלת הוא סביב הגחלת משא"כ בשאר הגוונים שכולם מאירים מרחוק אל הגחלת והיא בוררת מן הגחלת ניצוצין של אש היסודי וכן כל הד' יסודות וחוזרין לשרשם, וכן עושה מלכות בסוד ומלכותו בכל משלה והיא מבררת ע"י מוחא עילאה כידוע הוא סוד הזווג והבן. והיא חכמה ששם השמן לכך צריך פתילה לשמן וזה סוד כל המצות והכוונות וסוד מיין דכורין מיין נוקבין, וז"ס לעבדה ולשמרה, וכל זה שאמרנו שעתיק פעמים נחשב במנין היינו בבחי' המלכות של הספירות שבה מתייחד עתיקא סתימאה וע"י מתייחד בכל הספירות, והיינו שאמר במשנה ד' עשר ולא י"א ופירוש משנה שאחריו עשר העמקים ואמר אבל אדון יחיד פירוש עתיק יומין שנקרא אדון הוא מושל בכולם ואינו ממנינם, והזכיר אדון יחיד מלמטה למעלה כנ"ל שעיקר יחודו הוא במלכות ועל ידה מתייחד בכולם, וכן אמרו בזוהר דלא נחית עלוי עד דאפיק בת זוגיה, ולכן אמרו כל אדם שאין לו אשה שרוי כו', ופירש במשנה ו' שאע"פ שמתייחד בהם מ"מ הוא נעלם מהם ולכן אינו במניינם, וחזר ופירש כאן שא"א לומר שהוא במניינם שאדון יחיד ואין לו שני, פי' כי א"א להכנס במספר רק דבר שיש לו שני נקרא הוא אחד אבל דבר שאין לו שני א"א לקרותו אחד כידוע לכל חכם וא"ק א"א לומר שם ח"ו כלל שם שני ועליו אמרו בזוהר אני אני הוא ואין אלהים עמדי דל"ל שותפו דתניינא, שאע"פ שאמרנו חכמה ובינה וכל הספי' בא"ק היינו בבחי' שפעו בתחתונים והכל לשבר האוזן כידוע לפיכך א"א לומר שהוא בכלל הספירות:

ולפני אחד מה אתה סופר. אמר כאן שא"א לומר שיש מספר בא"ק כיון שכתר הוא אחד וא"ק ע"כ הוא לפני התחלת הספירות היאך יוכל לומר שם שום מספר כמו שאין יכול לומר שום מספר לפני אחד:

ח

עשר ספירות בלי מה בלום פיך מלדבר ולבך מלהרהר. לפי שהמאמר מתחלק לה' חלקים רצון ומחשבה והרהור וקול ודבור. הרצנון הוא התחלת הרצון לדבר, והמחשבה הוא שמחשב מה לדבר אבל אינו מצייר דיבור, והרהור הוא שמצייר דבור בהרהור, וקול הוא בגרונו קודם שיורד לפה, והדבור הוא חתוך האותיות, והרצון הוא בנפש, והמחשבה הוא במוח, והרהור הוא בלב, וקול ודבור הוא בגרון ופה, והן כנגד ה' פרצופין, וע"כ אין יכולת באדם להשיג רצון הנפש אבל המחשבה משיגין שע"כ היה צריך למחשבה אבל אין משיגין מהותה אבל ההרהור אף שבעצמה אין משיגין ממנה מ"מ ע"י הדבור משיגין ציור הדבור והוא ההרהור. והקול דומה למחשבה שהוא פשוט והדבור הוא דומה להרהור רק שמוציא אל הפועל והן כלל ופרט ע"כ הה"א כפולה שהוא ענין אחד משא"כ בקול אף שהוא דומה למחשבה מ"מ הוא ענין אחר כי המחשבה הוא בבהילו וברגע א' ולכן הוא בצורת י והקול הוא באריכות לכן הוא בצורת ו, וכבר בארתי שהספירות הן במחשבה לכך בלום פיך שהוא כלול קול ודבור, ולבך מלהרהר, וכאן פירש שלכן נקראו בלימה ואף ע"ס שבד' עולמות כולן נקראו בלימה לפי שבכל ד' עולמות יש ד' עולמות אבי"ע, הספירות הן אצילות, והכלים הן הכסא מקום מחצב הנשמות, והלבוש מקום מחצב המלאכים, וההיכל הן העולם עצמו בסוד עשרה גלגלים ורקיעים וארצות ואוירים וכל מה שביניהם וכולם הם בסוד מחשבה והרהור וקול ודבור:

ואם רץ פיך לדבר ולבך להרהר שוב למקום, הידוע. והוא שנאמר הנה מקום אתי כו' פי' מקום שהוא אצלי שם תשיג לפי שהוא בסוד הרהור אבל כבודי לא יראני כו'. ואמר למקום פי' כ"א למקום הידוע, הדבור למקום הדבור וההרהור למקום ההרהור:

שלכך נאמר והחיות רצוא ושוב. פירוש החיות הן בסוד ד' מוחין ששם משכן החיה שהיא החכמה כידוע בסוד יחידה חיה נר"ן כמ"ש והחכמה תחיה בעליה הן ברצוא ושוב שהמחשבה הוא בבהילו ברגע וחוזרת לאחור, ועל ראשם רקיע הוא הקרום שע"ג המוח, ועל הקרום אבן ספיר הוא קד"א כמו ספיר דמות כסא, ועל הכסא דמות אדם הוא הנפש, ע"כ יש לך רשות מכאן ואילך במופלא ממך הוא השכל שע"ג קרום העליון שאין יכולת להשיג אף מציאותו משא"כ בנפש שמושג מציאותו:

ועד"ז נכרת ברית. אומר לך מהו ענין ברית והוא אדם שיש לו אוהב כנפשו ורוצה שלא יפרוש ממנו אבל א"א להיות אצלו נותן לו דבר שכל מגמתו ותשוקתו אליו והן נקשרים ע"י הדבר ההוא אע"פ שנוטל ממנו את הדבר מ"מ כל מחשבתו שם הוא, ולשון ברית הוא הבטחה שע"י הדבר ההוא ודאי לא יתפרד ממנו, וזהו ענין לשון כריתה שכורת ממנו דבר הדבוק לו ונותן לו, וכן הוא הקשת שהוא דבר מאצלו יתברך, ונשתבשו בו כל הפילוסופים והמפרשים הנמשכים אחריהם לפי שהוא דבר למעלה מן השכל, וכן היא התורה והמילה הן דברים אמצעים בין הבורא ית' ובין ישראל, וכל זה לפי שאין יכולת להשיגו בעצמו ית'. וכן היו צריכין ישראל במשכן ומקדש לאמצעים כמו ארון וכרובים ונקרא ארון הברית הכל לפי שא"א להשיגו רק ע"י אמצעים. ולכן אמרו עד"ז נכרת ברית [בליקוטיו ז"ל כ"י ממש. שלכך נאמר כו' ועד"ז כו', ברית כמו ברית מלח שהוא דבר קיים, כן טפסין שריקין פתחין וסגרין, וז"ש ברית כרתי לעיני]:

ט

עשר ספירות בלימה אחת כו'. עכשיו הוא מפרש סדרן של ע"ס, אחת רוח אלהים חיים, היא ספירה ראשונה והוא כמשל האדם המנפח בכלי זכוכית לעשות כלי ומוציא רוח ממנו, יש שם עשרה דברים א' הרוח שבקרבו ואח"כ כשיוצא הוא מתחלק לרוח ומים הוא הרטיבות שברוח ואש הוא החמימות ואח"כ נתפשט לו"ק של הכלי, כן הוא בנמשל בו ית' שורש הרוח שבקרבו ית' והוא מטי ולא מטי ברוח ומים ואש שמתחלקין ממנו אח"כ שעל זה נאמר ורוח אלהים מרחפת על פני המים כדבר שנוגע ואינו נוגע והוא רוח שעל המים שעל הרקיע, זהו בעולם. ובשנה הוא גלגל השכל. ובנפש הוא השכל שבין הגלגולת לקרום העליון. ובגוף הוא גולגלתא ומסתיים בפה בסוד נעוץ תחלתן בסופן ועליו נאמר מלכות פה כו'. ובספירות הוא עתיקא קדישא שהוא מלכות דא"ק שהוא בסוד א"ס והוא חיות של כל העולמות ובו אין רמז לא ביו"ד ולא בקוצו של יו"ד וכל הספירות הם גלוייו ונקראין שמו ית' והוא דבר קודם לרצון וע"ז אמרו בזוהר בריש הורמנותא כו':

ברוך ומבורך. ברוך הוא ע"י עצמו והוא מלמעלה למטה ומבורך ע"י הצדיקיס ממטה למעלה:

שמו של חי העולמים. הן כל הספירות שנאצלים ממנו כנ"ל שהוא שקיו של כל האצילות. ובסוד כל העולמות הוא אויר קדמון שהוא אמצעי בין המאציל הראשון ובין כל העולמות, שעל האויר הקדמון א"א לומר אדם אפילו לשבר את האוזן ולא שם וכנוי וע"ז נאמר וברוח פיו כל צבאם כו', והרוח היוצא מהאדם כולל בהליכתו קול והוא הנגרר על הקנה והרוח הוא הרוח שבאמצע הקנה ודבור הוא הפנימי ויוצא אח"כ בחיתוך אותיות והם שרשים לחו"ב וז"א ונוקבא, כי הרוח הראשון הוא שרש החכמה שבה נברא הכל, וקול הוא שורש הבינה שהוא קול גדול כידוע, ורוח הוא שרש ז"א כידוע דומה לחכמה, ודבור הוא שרש מלכות דומה לבינה, וז"ש קול ורוח ודבור [בליקוטיו כ"י ז"ל ממש כתב שצ"ל רוח וקול ודבור, ורוח הוא קול גדול דלא פסק קלא פנימאה, והן כוללין כל ע"ס רוח ג"ר וקול ודבור זו"נ, והן ג' קשרין חו"ל, אבל כאן הכל בקשרא עילאה אלא שכוללת הכל בסוד בן י"ק], והן שרש רוח מים אש שנתפשט ממנו ית' וז"ש בדבר ה' שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם שהן קול ורוח ודבור כי דבר ה' הנאמר בפסוק כולל ג"כ קול הרי קול ודבור וברוח פיו הוא רוח, והוא בספי' ד' בחינות מאדם קדמון מחכמה עד מלכות מתלבשים במלכות דא"ק לפי שאצילות שרשם מחכמה דאדם קדמון כנ"ל, ובעולם הוא הרוח אלהים שכולל רמ"א שלמטה ממנו והוא האור של מעשה בראשית כמ"ש במע"ב, ובאדם הוא השכל שבגלגולת שכולל הג' מוחין כידוע וכן בשנה (חסר):

והוא רוח הקדש. לפי שהוא אמצעי בין הבורא ובין הנבראים והוא אור הגנוז שבה יכולין לראות מסוף העולם עד סופו וגנזה לצדיקים כי ברוה"ק יכולין להשיג מסוף העולם ע"ס זהו בעולם, ובשנה הוא גלגל השכל שקראוהו שכל הפועל, ובאדם הוא השכל והוא ניצוץ אלהי ששורה באדם והוא רוח של נביאים שנאמר ורוח נשאתני והוא אלהים שנאמר אצל הנביאים ויעל מעליו אלהים והוא המתייחד בישראל שנקרא אלהי ישראל וכן אלהי אברהם לפי שהוא מלכות שלמעלה ממנו:

אופן ב'
אחת רוח אלהים חיים כו' ב' רוח מרוח כו' ג' מים מרוח כו'. כי הע"ס שחשב הכל בז"א כנ"ל, וכל הס"י מדבר בסוד הנשיקין בענין הקול ודבור דנפיק מגרון ממעי הבינה ששם הן ע"ס כמ"ש בתז"ח במאמר רזא דטעמים כי מתחילה אתעביד רוח בחשאי בגרון ואח"כ כשמגיע לחיך נטיל ושני לה בתלת גוונין רוח מים ואש ואחר כך כשמגיע ללשון נעשה ו', והן ע"ס תחילה בגרון והוא כתר שהוא מאימא בינה שהוא בגרון ושם הוא רוח אלהים חיים כמ"ש בפ' נח, ואח"כ בחיך הוא חב"ד ג' גוונין אמ"ש כנ"ל והן רוח מרוח שבתחילה רק רוח לבד ואח"כ מתחלק ממנה לג' אחרים רוח מים אש, ואח"כ ו"ק בלשון כמ"ש בס"א שית סמכין באגוזא לשית סטרין, והן ע"ס והכל יצאו מבוצינא דקרדינותא, ולכן יצאו בכולם האש למעלה ואח"כ האויר ואח"כ המים וזהו בסטרא דאותיות אבל כאן שהם בסטרא דנקודות יצאו מים קודם שהנקודות מסטרא דחסד כידוע:

י

שתים רוח מרוח. הוא הרוח שעל פני המים שהרוח אלהים מרחפת עליו והוא הרוח שמתחלק מן הרוח שבפיו והוא בשנה גלגל היומי, ובאדם הנפש שבין ב' הקרומים והיא קרומא דאוירא, והוא בספי' א"א, ובעולמות אבי"ע א"ק והוא קוצו של יו"ד שבשם, והוא בגוף קרקפתא:

חקק וחצב בה. חקק הוא חקיקת האותיות על הלוח ונוטל את תוכן. חצב שנוטל האותיות מן הלוח כמו חוצב אבנים מן ההר כמ"ש במשנה שלאחריו:

כ"ב אותיות יסוד. הן כ"ב אותיות הידועים ונקראים יסוד כנ"ל ועוד לפי שהן נחלקין בספירות ונכללין כולם ביסוד שלפיכך נקרא כ"ל:

שלש אמות ושבע כפולות וי"ב פשוטות. הן הכ"ב אותיות ויתבאר לקמן בפרטות, וכאן הוא התחלת הספירות בעצם אע"פ שהתחלתן קודם ברוח אלהים אינן אלא לפי שהוא שרש והוא במקום מלכות שעד כאן הוא עלייתה וכאן כוללין הע"ס, והן עשר נקודין הידועין והן ל"ב הנ"ל ומתחלקין בע"ס ג' בכ"א שהן ג' כלים בכ"א כידוע וב' פרגודין א' בין ג' ראשונות לז' אחרונות והוא הפרוכת שבין קדש לק"ק והוא הקרום שתחת המוח ופרגוד שני קודם התחלת הנוקבא והוא מסך הפרוכת והוא חצר הכבד:

ורוח אחת מהן. פי' שהרוח הזה הוא א' מאותיות שלא תאמר שהיא אינה מן המנין אלא בה נחקקין אלא גם היא מהם שהיא אות א אויר כמ"ש בפ"ב ולכך א' בראש האותיות הוא כולל כל הספירות, והאותיות שאחר הא' הן כ"ו עם הכפולות וא צורתו יו"י שהוא גי' כ"ו והן ג' אחדים בסוד ג' אותיות אמ"ש, וכן מילוי האל"ף (זה ג"כ ראיה שכל האותיות נכללין באל"ף) לפי שהאל"ף הוא ראש של אותיות הגרון שהיא הראשונה שבמוצאות. והלמ"ד הוא אמצעות אותיות הלשון שהוא אמצעי שבמוצאות, והף' הוא סוף אותיות השפה שהוא סוף המוצאות, ושני רוחות (פי' רוח אלהים הנ"ל שהוא עתיק, ורוח זה שהוא א"א נכללים שניהם בשם כתר) הן א' והוא כתר ובכללו המלכות, והוא באדם גלגולת ופה, והכל בסוד אין כמו הרוח שאינו נתפס ועליהן אמרו במופלא כו' ובמכוסה. מופלא על א"א בסוד פלא, ומכוסה עתיק שהוא מכוסה בא"א:

יא

שלש מים מרוח. הוא המים שעל הרקיע שבו כל הגלגלים והכוכבים והוא תחת רוח, זהו בעולם. ובשנה גלגל המזלות שבהן חיות העוה"ז. ובאדם הן המוחין ובו משכן החיה. והן בעולמות אצילות קדשו ית', ובספירות חכמה:

חקק וחצב בהן כ"ב אותיות. כאן התחלת גלויים שלכך נקראת ראשית כנ"ל ובה מתחילין להתפרש הל"ב נתיבות ולכך נקראת י"ש שכל נתיב כלול מעשר ונתיב אחד לא ידעו עיט והנמצאין בשכל הן במנין י"ש:

מתהו ובהו רפש וטיט. עכשיו מפרש בריאת הארץ שהיא נבראת ממים כמ"ש בפ' ג', והן ד' דברים שהן במים תהו ובהו נגד חו"ב רפש וטיט הן בתהום נגד ו"ק ומלכות, רפש הוא רקק שבו נברא עוף השמים וטיט בו נבראו חיות הארץ (ר"ל השמים ו"ק והארץ מל'), ור"ת של הד' דברים הן גימטריא תרי"א שהוא גימט' תור"ה שהן מן כ"ב אותיות של המים. והתורה מתחלת בבי"ת ומסיימת בלמ"ד נגד ל"ב נתיבות:

חקקן כמין ערוגה. היא חקיקת האותיות כנ"ל כמו שזורע מיני זרעים בערוגה כ"א לבד וכולם קבועים בערוגה כמ"ש בפ"ב:

חצבן כמין חומה. היא חציבת האותיות כנ"ל (עיין סוה"ס ליקוט מכ"י ז"ל ממש), כמין חומה הוא הרל"א שערים פנים ואחור שקבען בגלגל כמין חומה כ"ש בפ"ב:

סיבבן במין מעזיבה. שעשאן אחר כך כמו מרובע שעשאן כ"ב בתים ובכ"א כ"א שערים כמ"ש לקמן והקיף פנים ואחור יחר כמ"ש לקמן וכ"ז הוא בסוד מיין נוקבין:

ויצק עליהם שלג. הוא מיין דכורין שהוא נקפא משא"כ במים נוקבין כ"ש בזוהר והוא מן החכמה שהוא במוח:

ונעשה עפר. הוא מה שכתב לקמן ארץ נבראת ממים דאבא יסד ברתא:

שנאמר כי לשלג יאמר הוא ארץ. שכן הוא בירידת המטר שעולין מיין נוקבין מן הארץ בעבים ואח"כ יורד בעבים מים העליונים שעל הרקיע שהם דכורין ובה מתברכין מים התחתונים ויורדין לברכה וע"ז אמרו (ברכות נ"ט ב', תענית ו' ב') משיצא חתן כו' ואמרו ותענית שם) מטרא בעלה דארעא ואמרו (שם) מאי רביעה כו', והמים העליונים הם טיפת מוח הזכר כי הן בחכמה והמים תחתונים הן טיפת מוח נקבה כי המים שעל הארץ הן חכמה של הארץ כמ"ש:

יב

ארבע אש ממים. הוא גלגל האש שתחת הרקיע והוא בסוד הבינה ולכן החסד נקרא מים שהוא מחכמה וגבורה נקרא אש שהוא מבינה והרקיע שבינתים הוא הדעת המכריע ובו חמה ולבנה כוכבים ומזלות שהן חיות כל העולם כלו כמו הדעת שבו חדרים מלאים כל טוב כמ"ש ובדעת כו' שהוא פנימיות שבע הספירות וחיותן והוא מאש ומים במקום שנפגשין יחד שמשם נמזג הרקיע כמו שהוא בכל שני יסודות במקום שנפגשין צריך דבר ממוצע כנ"ל וכן הוא בדצח"ם האלמוגים והידעוני והקוף, ומ"מ עיקרו הוא מאש וזה האש הוא מגיע עד למעלה ומתחבר במים ולכך קודם בינה לדעת בסוד חב"ד, והן בא"א מים מוחא סתימאה וסיומו בחיך, ואש בגרון וסיומו בלב וע"ז אמרו בזוהר בינה ליבא, והלשון הוא הדעת המכריע בינתים ולכן הגשמים יורדין בגבורה שבמ"ס גנוז גבורה דעתיק, והוא בשנה גלגל שבתאי שאין רצונו להיות בישוב העוה"ז רק בעוה"ב והוא חלק של הפרושים והשוכנים במדבריות כידוע. והוא בעולמות עולם הבריאה שהוא כסא הדין והוא עוה"ב ולכן אמרו דבינה דינין מתערין מינה אבל היא בעצמה היא מקום רחמים כמו אש היסודי שכל האשות השורפות נמשכין ממנה אבל היא בעצמה אינה שורפת ולכן היא הוי"ה בניקוד אלהים:

וחצב בה כסא הכבוד. [בליקוטיו ז"ל כ"י ממש כסא הכבוד כו', ה' דברים נגד ה' של שם והיא כסא לכבוד וגם מקננא בכורסיא], כידוע שאימא מקננא בכורסיא והיא נקראת כסא כי הכסא גימ' אלהים והיא כסא לכבוד שהיא חכמה שבה ל"ב נתיבות גימט' כבו"ד וכן הבריאה לאצילות שג"כ נקרא כבוד כידוע:

שרפים. הם מבינה כידוע ולכן נקראו שרפים. ולכן כתיב עומדים ממעל לו והם בבריאה:

ואופנים וחיות הקודש [והקדים אופנים לחיות כי כאן הוא בסוד ה ד' על ו'. והבן] ומלה"ש. אף שהם ביצירה ועשייה שהן בו"ק ומלכות מ"מ בריאתן מבינה דמקננא בכורסיא רק שרפים הם מבינה שבבינה וחיות מת"ת שבבינה ואופנים הן ממלכות שבבינה (וכן בינה ו"ק ומלכות שבבריאה), וכ"ז הוא ג"כ באש היסודי ששם הוא ג"כ כנ"ל ולכן נאמר אשר ירד עליו ה' באש ולכן גלוי השכינה וכ"ד שהנהגתו ע"י רצונו ועל המזבח הכל באש, וכן הוא ד' חיות הקודש בד' רוחות שבאויר העולם שהן מקבלים תפלת ישראל ועיין בזוהר. ולכן נאמר והארץ שהיא כולל כל הנ"ל כמ"ש במעשה בראשית הדום רגלי:

ומשלשתן יסד מעונו. ג"ר נקראים מעונו שע"כ העלם כבודו ומעולם לא ירדה שכינה למטה:

שנאמר עושה מלאכיו רוחו"ת משרתיו א"ש לוהט. ומסיים פסוק המקרה במי"ם עליותיו והוא כמו וגו'. והמים והאש הן בסוד י"ה של השם ובסוד המלואין הם ע"ב ס"ג:

יג

בירר שלש אותיות [בליקוטיו כ"י ממש, בירר שלש אותיות כו' אמ"ש כו', שג"ר מתפשטין בכל הו"ק כמ"ש בא"ז אתגלף האי חכמתא ואתעביד כו' וכ"ה בעש"ן כי א"א בלא הג' יסודות אמ"ש, אלא שבג"ר הן פשוטות כ"א לבדו ובו"ק בכ"א מורכב כל הג' אמ"ש ואינן חלוקין זה מזה אלא בסדרן כמש"ו]. הן יה"ו שהן מן י"ב פשוטות: בסוד שלש אמות אמ"ש. כנ"ל שהשלש אמ"ש הם בסוד חב"ד שהכתר והדעת הן זה בסוד חיצוניות וזה בסוד פנימיות כידוע והן יה"ו שבשם וכולן נכללין בדעת כנ"ל והדעת נתפשט אחר כך בו' קצוות וזה שאמר וקבען בשמו הגדול וחתם בהם ששה קצוות : חמש חתם וכו'. הן ו' קצוות הידועים שחתומים ביה"ו שג' אותיות בונות ששה בתים כדלקמן. והתחיל ברום לפי ששם הוא כסדר יה"ו. וסדר בנין הבתים שני הבתים שהתחלתן ביו"ד הוא בחסד ונצח שהן מימין כי יו"ד הוא בחכמה, והוד וגבורה התחלתן בה"א שהוא בינה, ות"ת ויסוד התחלתן בוא"ו שהוא בדעת, וכן בב' הבתים של כל אות ואות חתם כסדר מזרח קודם למערב ורום ותחת הם קדומים לצפון ודרום לפי שאיהו בנצח ואיהי בהוד ולכן נקראים רום ותחת והן מתעלין בהתעלותן עד הכתר. והן באדם הידים (דרום וצפון) והרגלים (רום ותחת) גוף (מזרח) וברית (מערב) והן רוח האדם. ובעולם הן ששה קצוות העולם שבהן הוא האויר כמ"ש לעיל. ובשנה הן שאר הששה כוכבי לכת (פי' חוץ משבתאי). ובעולמות הוא יצירה שהוא מט"ט ששה סדרי משנה. וכל הח"י אותיות שבששה שמות הנ"ל כלולין ביסוד שלכן נקרא ח"י עלמין בסוד ח"י ברכות וברכות לראש צדיק ומלכות נוקבא דז"א אינו חושב כאן רק כוללה בספי' הראשונה, וגם מלכות שהיא עטרת היסוד אינו חושב כי היא נכללת ביסוד וגם בכתר שלכן נקראת עטרת: אופן ב'
וחתם בהם ששה קצוות. וזהו שעשר ספירות אלו כוללין כ"ב אותיות דנפש לפי שבאלו ששה הוא י"ח הרי כ"ב, והנה הוא"ו הוא עצם הוא"ו קצוות והן ששה ווי"ן בסוד שם מ"ב כידוע וי"ה הן חו"ב מוחין שהן י"ב פשוטות דדעת והן י"ב פשוטות דאותיות והווי"ן הן כפולות חו"ג ב' דילה כמ"ש בז"ח שה"ש נ"א ע"א ולכן הן ז' כפולות נגדן כידוע שהשביעית אינה כפולה בעצם רק מיחדהו והוא א' שבתוך הוא"ו והן ששה אלפי"ן שהוא וי"ו בה"א אחרונה שהוא מ"ח כלל הכל והן נש"ב (עמ"ש באופן ב' על מ"ד דפ"ד, ש"ל):

יד

אלו עשר ספירות כו'. [אחת, ל"ג] וכל זה הוא בז"א אבל נוקבא דז"א כוללת כל הספירות ג"כ ע"ס והיא מתחלת משליש השני של תפארת דז"א כידוע, וכן באדם שאשתו נכלל בו בה ג"כ ע"ס. ובשם היא ה"א אחרונה שבשם. ובעולמות היא עשיה. ובשנה היא גלגל לבנה שכוכב נוגה הוא כולל נו"ה שהן תרי פלגי דגופא כידוע ולכן פעמים הוא כוכב השחר ופעמים הוא כוכב הערב וכן כוכב שהוא יסוד שהוא מכריע פעמים הוא בבקר ופעמים הוא בערב והוא ידוע. ובעולם הוא הארץ ועשר ספירות שלה רוח ורוח מרוח הוא שני חלקים התחתונים מן האויר כנ"ל שהתחלתה בשליש השני שבת"ת. ולכן האויר נחלק לשלשה אוירים כידוע, ושם הוא וילון והוא הפרגוד הנ"ל והוא משמש לה ג"כ שהוא ראשיתה והמים שעל הארץ הוא חכמה שלה, ובארץ ז' ארצות העליונה היא תבל ובה ג"ע מקום הצדיקים והוא בסוד הבינה עוה"ב ותחתיה אש מקור הגיהנם שעל הארקא דמינה דינין מתערין ותחתיה שש ארצות נגד ו"ק ורגליה יורדות כו' שהן ד' קליפין תהום שבהם טיט ורפש. ותהו ובהו וחשך שהן מדרגות מלמטה למעלה וכ"ז הוא בסוד מלכות דעשייה אבל בע"ס דעשייה וילון עם כל שתחתיו הוא מלכות וע"כ אינו משמש כלום דל"ל מגרמיה כלום אלא נכנס וכו' בסוד ותקם בעוד לילה וכו'. והרקיע עם כל הגלגלים הוא יסוד דעשיה כי הרקיע הוא בסוד יסוד כידוע והוא דעת של המל' כי כל יסוד שלמעלה הוא דעת שלמטה כו'. שחקים הוא נו"ה שהן שוחקות מן לצדיקים כי הן מבשלות הזרע לצדיק וצדק. זבול הוא ת"ת כידוע והארץ בכללה שהוא מרוח אלהים כו' עד סוף כל דרגין הוא נוקבא דעשייה והתחלתה האור שמגיע עד זבול כמ"ש שמש ירח עמד זבולה והוא בת"ת. מכון הוא גבורה שבו אוצרות שלג ואוצרות כו' ודוד בקש והורידן לארץ כי כל מאני זיינין דיליה בידה מסירין והוא לדון העולם במדה"ד הרפה. מעון הוא חסד שבו כתות כו' שנאמר יומם יצוה כו', וחשיב מכון למעלה ממעון שהוא בעשייה ששם בסוד הדינין וכן ארקא ששם הגיהנם אחר תבל. ערבות היא בינה שבו צדק כו' חשיב עשרה דברים כנגד ע"ס הכלולים בה כנ"ל ושם אופנים ושרפים וחיות הקדש ומלה"ש וכסה"כ כנ"ל ד' אש כו' וחקק כו'. מלך אל חי וקיים הוא חכמה כידוע. חושך ענן וערפל מקיפין הוא הכתר בסוד ג' רישין שהן אין מתלבשין והן מקיפין גולגלתא ומ"ס וקד"א. וכן הוא בז' היכלין דבריאה ומדורין דיצירה והן ידועין בכתבי מהרח"ו רק הראשונים כתבו שלבנת הספיר הוא מלכות ועצם השמים יסוד וכנגדו הוא כוכב החמה שהוא ספרא דחמה ולכן נקרא עצם השמים. ונוגה הוא נו"ה וכנגדו כוכב נוגה: