גור אריה על רש"י שמות לח

<< · גור אריה על רש"י · שמות · לח · >>

פסוק ח

[א] בנות ישראל היו בידן מראות שרואות כו'. והא דכתיב "אשר צבאו פתח אהל מועד", יראה שרוצה לומר כי צבא גדול של אותם הנשים הביאו למשכן, וזה נקרא, "אשר צבאו":

פסוק יח

[ב] לעמת קלעי החצר כמידת קלעי החצר. דלא שייך בזה לומר לשון 'נוכח':

פסוק כא

[ג] אלה פקודי המשכן משכן שנתמשכן שני פעמים כו'. ואם תאמר, ומאי ענינו לכאן לכתוב זה כאן, ולמה לא כתב זה בכל הפרשה שקדמה, אמנם דבר זה הוא מופלא בחכמה, וזה ידוע ממה שנשתברו הלוחות מפני שניתנו בפומבי ושלט בהם עין הרע (תנחומא תשא, לא), ומפני שכאן כתיב "אלה פקודי המשכן" שנמנו כל המשכן, ומפני כך שלט בהם עין הרע, שכל דבר שבמנין עין הרע שולט בו (רש"י לעיל ל, יב), ומפני שהיה מנין לכל דבר שבמשכן, שלט עין הרע בזה. וכן בית המקדש, כל דבר שהיה במקדש היה בו מנין כאשר נכתב בפירוש, וכל מקום שיש מנין עין הרע שולט בו:

[ד] שויתר להם הקב"ה וכו'. אבל נתינת הלוחות לישראל אינו עדות, מפני כי התורה היא עול [ל]ישראל, וכפה עליהם הר כגיגית עד שהוצרכו לקבל (רש"י לעיל יט, יז), אבל השכינה בישראל הוא עדות, שאין אחד דר אצל שונאו כי אם אצל האוהב, ודוחה השונא ממנו, ולכך ראיה שויתר להם עון. ועוד, כי כאשר ישראל עשו את העגל, היו כמו אשה שמזנה תחת בעלה, דבקו באלקי נכר, ואמרו (סוטה דף כח.) כי האשה המזנה אסורה עוד לבעלה, ואין היכר שנתרצה להם אלא כאשר היה שכינתו ביניהם, ואם כן נראה כי לא נטמאו, רק ערב רב הם שעשו וגרמו לישראל לחטוא, ולפיכך כאשר חזר הקב"ה אל ישראל, והשכינה עמהן, אם כן נתרצה להם, בעבור שלא היה החטא מן ישראל רק מן ערב רב, כמו שפירש רש"י בפרשת תשא (לעיל לב, ז):

פסוק כב

[ה] אפילו דברים שלא אמר לו רבו וכו'. ואם תאמר, ומשה למה לא ציווה לעשות מהשכן קודם, יש לומר דמשה היה מקדים את הכלים, דהרי הכלים הם חשובים מן המשכן, כמו שמוכיח שהכלים משא בני קהת (במדבר ד', ט"ו), והמשכן במשא בני מררי (שם שם לא-לב), ובני קהת היו חשובים מן בני מררי, ויש להתחיל בעיקר. אבל בענין המעשה, יש להקדים את המשכן, מפני שהמשכן הוא שמירת הכלים. ולפיכך בצלאל אשר היה ממונה על המעשה, בא אליו הידיעה לעשות את המשכן קודם. אבל משה דהיה ממונה על הלימוד בלבד, והיה יודע ציור המשכן, וזהו הלימוד איך יצוה, התחיל בכלים תחלה, אבל ענין העשיה מה יקדים במעשה נשכח הימנו, עד כי בצלאל, המיוחד לעשיה, הזכיר אותו. על זה אמר לו משה 'שמא בצל אל היית', כי משה מיוחד לתלמוד ולא למעשה, ובצלאל לעשיה. כלל דבר הדבר, למשה בא הידיעה בענין התלמוד, לפי שהוא מיוחד אל הלימוד, ויש להתחיל בלימוד בדברים שהם עיקרים. ולבצלאל המיוחד על המעשה, בא אליו [הידיעה] איך יעשם, ולכך היה יודע בצלאל עשייתם:

פסוק כד

[ו] לפיכך כו'. פירוש, שמנה של קודש כפול היה, שהרי 'מונה בפרוטרוט וכו, ואם לא היה כפול, מיד שהגיע לאלף שקלים וחמש מאות, שהוא ככר של חול (בכורות דף ה.), הוי ליה למנות ככר, והוי ליה לומר ככר אחד ומאתים ושבעים וחמשה שקלים, אלא ככר של קודש כפול היה. והקשה הרא"ם דהא בגמרא (שם) הביא ראיה מזה, ודוחה ראיה זאת שמא 'כללי ופרטי רברבי דככרי חשיב, כללי זוטרי לא חשיב', פירוש כללי ופרטי רברבי - מאה ככרין, אבל לחשוב ככר אחד - לא חשיב, ולכך לא מנה ככר אחד, ומתרץ התם אלא מהכא "והשקל עשרים שקלים וכו'" (יחזקאל מ"ה, י"ב), שמע מינה דאין ראיה מזה כלל מה שמנה בפורטרוט השקלים שלא הגיעו לג' אלפים, ואיך הביא רש"י ראיה ממילתא דנדחה בגמרא, ואין זה קושיא כלל, כי רש"י בא לפרש האמת, דהא האמת כך שהיה ככר של קודש כפול, לכך אמר 'לפיכך וכו, ולא קאמר 'תדע שכך הוא שהרי מנה בפרוטרוט', אלא מפני שאין זה ראיה גמורה, וזה שאמר 'לפיכך מנה בפרוטרוט' הוא הודעה בלבד, לא הוכחה:

פסוק כו

[ז] כך היו ישראל וכו'. מה שהוצרך לומר כך, מפני שהכתוב אמר "בקע לגלגולת לכל העובר על הפקודים לשש מאות אלף", דמשמע שהיה יותר ממנין זה אלא שאלו נתנו שקלים בלבד, מדלא כתיב 'שש מאות אלף' בלא למ"ד, אבל "בקע לגלגולת לשש מאות אלף" משמע דלסך זה היה מגיע, אבל הם יותר, ומזה הטעם עצמו השמיט הלמ"ד בקצת פירושים לומר 'שש מאות אלף', כלומר שכך הוא הסכום והמנין, ולפיכך אמר 'כך היו ישראל' בכלל, והלמ"ד היא נוספת. ואמר אחר כך 'וכך היה עולה מנינם לאחר שהוקם המשכן, אף עתה כך היו', רוצה לומר אף על גב שכך היה מנין ישראל אחר שהוקם המשכן (במדבר ב', ל"ב), ובשביל זה קשה וכי שוים היו בשני המספרים ולא היו נוספים ישראל אף אחד, ובשביל כך היה עולה על הדעת שלא נתנו רק אלו, והווה אמינא שמי שאינו רוצה שיהיה נמנה אינו נמנה, כי המנין הזה הוא כל יוצא צבא (רש"י לעיל ל, ד), ומי שאינו רוצה לצאת בצבא אינו נמנה, ואם היה פירושו כך היה מתורץ הכל, לכך הוצרך לומר שהוא מנין ישראל שהיו כך בפרשת במדבר (במדבר ב', ל"ב), ואף עתה היו כך בנדבת המשכן, ואף על גב שנדבת המשכן היה חצי שנה לפני שהוקם המשכן, כמו שהתבאר בפרשת כי תשא:

פסוק כח

[ח] וציפה ראשיהם של עמודים מהם וכו'. פירוש, שאין "וציפה ראשיהם" קאי על הווים. גם לא בא לומר שציפה ראשיהם של עמודים, דזה אין כאן מקומו לומר שהיה מצפה ראשי העמודים, דלא בא הכתוב לומר רק מה שעשו מן הכסף, ולפיכך פירשו 'וציפה ראשיהם של עמודים מהם', פירוש מן האלף ושבע מאות [ושבעים] וחמשה שקלים - ציפה ראשים של עמודים מהם (כ"ה ברא"ם):