גור אריה על רש"י בראשית כב
<< · גור אריה על רש"י · בראשית · כב · >>
[א] אחר דבריו של שטן וגומר. דאם לא כן מאי "אחר הדברים האלה" דקאמר, דמשמע שתולה הדבר בענין הנזכר למעלה, אלא אחר דבריו של שטן. ואף על גב שדבר השטן לא נזכר בכתוב, כיון דכתיב בקרא הסעודה שעשה אברהם (לעיל כא, ח) - כאילו כתיב בפירוש דברי השטן, דודאי היה מקטרג. וכן מאחר דכתיב בקרא לעיל שיצחק נימול לשמנה ימים (שם שם ד), בודאי היה ישמעאל מתפאר, ולפיכך לא הוצרך לכתוב, ועליו קאי שפיר:
[ב] שניהם אני אוהב. אף על גב דלעיל כתב (רש"י כא, יד) שלא נתן לו כסף וזהב בשביל שיצא לתרבות רעה, זה הוכחה מגולה (ר' משלי כז, ה) כאשר ייסר איש את בנו (ר' דברים ח, ה), אבל מכל מקום אהבה היה לו על ישמעאל, שהרי בשרו השם יתברך שיעשה תשובה ישמעאל בנו, כדלעיל:
[ג] וכדי לחבב עליו המצוה. עיין למעלה בפרשת לך לך (יב, ב אות ח):
[ד] הקב"ה מתהא הצדיקים. מפני שהצדיקים חפצם לעשות רצון קונם, והם מצטערים אחר המצוה, וזה שכרם גדול מאד:
[ה] הוא בעצמו. דאם לא כן מאי בא לומר שחבש החמור, דאיך ירכב בלא חמור (כ"ה ברא"ם):
[ו] ישמעאל ואליעזר. מדכתיב "נעריו" ולא כתיב 'ושני נערים עמו', וכי לא היו לו רק אלו שני נערים שיאמר "ושני נעריו", והרי שי"ח ילידי ביתו היו לו (לעיל יד, יד), אלא אלו ב' נערים, ישמעאל ואליעזר, מיוחדים לו:
[ז] שאם יצטרך אחד כו'. עיין בפרשת בלק אצל "ושני נעריו עמו" (במדבר כ"ב, כ"ב):
[ח] ואילו היה לו שהות וכו'. ולפיכך איחר עד ג' ימים, דכן מצאנו לענין תפילה - שדעת של אדם אינה מיושבת עלו עד יום שלישי בבואו מן הדרך, שהיה טרוד:
[ט] ואם אין השה וכו'. דאם לא כן למה אמר "בני", די היה כשיאמר "אלקים יראה לו השה":
[י] ואעפ"י כן וילכו שניהם יחדיו. דאם לא כן למה חזר לכתוב פעם שנית "וילכו שניהם יחדיו":
[יא] ידיו ורגליו מאחריו. אף על גב דבקרא לא מוכח אם מלפניו או לאחוריו, מסתמא אחר שהעקידה הוא שלא יפרכס (ב"ר נו, ח) אם כן כך עדיף לעקוד ידיו ורגליו לאחוריו - שלא יפרכס:
[יב] אמר א"כ לחינם כו'. דאם לא כן "ואל תעש לו מאומה" למה לי:
[יג] א"ר אבא וכו'. דאם לא כן מאי נתינת טעם הוא זה [ל] למעלה שאמר "ולא חשכת את בנך את יחידך ממני כו'", אלא מפני שאמר אברהם אל הקב"ה על דבור "אל תשלח ידך" - 'אפרש שיחתי כו, והשיב לו הקב"ה לא שניתי את שפתי, כי לא אמרתי רק להעלותו, והרי העלית אותו, ואם תאמר למה לי לכל זה, "כי עתה ידעתי כי ירא אלקים אתה". ומפני שקשה והרי הכל גלוי וידוע לפני השם יתברך, ולמה אמר "כי עתה ידעתי כי ירא אלקים אתה", אמר כי פירושו כך - כי עתה יודע אני להשיב לשטן ולאומות ששואלים וכו':
[יד] מוכן היה. דאם לא כן "והנה איל" למה לי, כי לשון "והנה" הוא לשון הכנה שהוא מוכן, ולא ידענו מאיזה זמן הוא מוכן, לכך פירש מו' ימי בראשית:
[טו] שהיה רץ כו'. דאם לא כן 'אחוז' הוי למימר, דהוי משמע שהיה אחוז ועומד שם תמיד, אבל "נאחז" משמע שהיה נאחז על ידי אחר, כי היה רץ ונאחז על ידי שטן, לכך כתב "נאחז" לשון נפעל:
[טז] אחת לאב ואחת לבן. אף על גב שדרך הכתוב בכמה מקומות להכפל כאשר אחד מקור והב' פעל, יש לומר דכאן קשה לרז"ל (ב"ר נו, יא) למה בירך [רק] את האב, וידוע כי שכר יצחק גדול היה, ולמה לא נזכר, לכך דרשו ז"ל כי נזכר בלשון "ברך אברכך", ובודאי היכי דמוכח קרא הכל מודים דדרשינן:
[יז] אחר הרהורי דברים וכו'. הקשה הרא"ם על מדרש רז"ל (ב"ר נז, ג) למה לנו לפרש אחר הרהורי דברים של אברהם, וזה לא נזכר כלל בכתוב שלפני זה, ולמה לא נפרש אחר שאמר לו הקב"ה "הרבה ארבה את זרעך" (פסוק יז) שנולדה רבקה בת זוגו להשיאו לו לאשה, ובזה תתקיים הברכה. ואין בדבריו כלום, דלא שייך בזה "אחרי הדברים" אבל הכל הוא מעשה אחד, שהשם יתברך הבטיחו על הבנים - "ויגד לאברהם כו'", ולא שייך בזה "אחרי הדברים" - דמשמע שאינו ענין אחד עם הדברים הראשונים, אבל בהא מלתא הוי שפיר לשון (אחד) ["אחרי"], שהיה מהרהר אברהם שהיה לו להשיא לו אשה שאינה בת זוגו - באה עליו בשורה כי נולדה רבקה בת זוגו. ומה שהקשה דלא נזכר בכתוב הרהורי דברים, בודאי כיון שהיתה העקידה - מסברא שהיה אברהם חושב כך. וכך פירוש הכתוב - אחר הדברים שהגיע יצחק לשחיטה, ובודאי אברהם חושב שיש לו להשיאו אשה - אף על גב שהוא משיא לו מבנות ענר ואשכול, ולפיכך נתבשר שנולדה בת זוגו:
ומה שהקשה עוד דהרי "אחרי" בכל מקום מופלג (רש"י לעיל טו, א), ואיך דרשינן כאן סמוך, והשתא לדברי הרא"ם שכל "אחרי" הוא (סמוך) [מופלג], תקשה ליה "אחרי מות שני בני אהרן" (ויקרא ט"ז, א'), שהרי פרשת אחרי מות - ביום שהוקם המשכן נאמרה, ובו ביום מתו נדב ואביהו (זבחים דף קטו:). וכן אחרי מות משה (וכן) [כתיב] "כי ידעתי אחרי מותי השחת תשחיתון" (דברים ל"א, כ"ט), ומוכח מדברי רז"ל - והביאו רש"י (שם) - שהקשו והלא כל ימי יהושע לא השחיתו, אלא מכאן תלמידו של אדם חביב עליו כגופו, הרי הם מפרשים "אחרי מותי" סמוך דוקא:
ובב"ר (מד, ה) אמרו ר' יודן ורב הונא תרוייהו בשם ר' יוסי בן זמרא, ר' יודן אמר כל מקום שנאמר "אחרי" - סמוך, "אחר" - מופלג, ורב הונא אמר כל מקום שנאמר "אחר" - סמוך, "אחרי" - מופלג. ומחלוקת שניהם כי חלוק יש בין "אחר" ובין "אחרי", כי "אחר" הפך קודם, ואחריו הפך לפניו, וזה תמצא בכל מקום שכך הוא. ומפני זה כמו שנאמר "לפניו" ביו"ד הרבים, כך "אחריו" בלשון רבים. וההפרש שיש בין "אחר" ובין "אחריו" - כי "אחר" יאמר כאשר דבר זה היה קודם - ודבר זה היה אחר דבר פלוני, אבל כאשר יאמר דבר זה הוא 'לפניו' או דבר זה 'אחריו', פירוש שהוא אחורי הדבר שהוא סוף הדבר, כמו "אחורי המשכן" (שמות כ"ו, י"ב). ודעת רב הונא כי כאשר כתיב "אחר הדברים" הוא סמוך, שאם היה מופלג איך יאמר שדבר זה היה אחר זה, וזה לא שייך רק כשהם סמוכים יחד זה לזה - שאז שייך לומר זה אחר זה, אבל "אחרי" נאמר על מופלג, כמו שנוכל לומר פלוני היה לפני זה, או פלוני היה אחרי פלוני, ואין במשמעות זה שהם סמוכים. ולא שייך זה בלשון "אחר", שכאשר יאמר 'פלוני אחר פלוני' הוא סמוך לו. ולדעת רבי יודן היה אפכא, כי "אחרי" סמוך - מפני כי האחוריים וכן הפנים מצטרפים ומתחברים אל הדבר, וכאשר יאמר "וה' הולך לפניהם יומם" (שמות י"ג, כ"א) (הרצון) [רוצה לומר] שהיה מצורף להם - מחובר להם, וכן האחוריים מצורפים אל הדבר, שהם אחורי הדבר. ולדעת רב הונא מכל מקום הפנים והאחורים הם נבדלים ומחולקים מגוף הדבר כמו שידוע, לפיכך סבירא ליה כי נוכל לומר "אחרי" מופלג:
אמנם מזה נלמוד כי לא כל מקום שנאמר "אחרי" שהוא מופלג בזמן הרבה, כי אין האחורים הם בענין זה, ואין חלוק בין שהוא מופלג הרבה ובין שהוא מופלג מעט - רק שהכתוב בא להפליגו, כמו "אחרי מות שני בני אהרן" (ויקרא ט"ז, א'), שהכתוב בא לומר אחר שעבר מעשה הראשון ונשלם - היה מעשה זה אחריו. לכן כל מקום שנאמר "אחר" שהוא מסמיך אותו, רוצה לומר כאילו היה ענין אחד, ולפיכך "אחר הדברים האלה היה דבר ה' אל אברהם במחזה" (ר' לעיל טו, א), שהיה אברהם ירא שקבל שכרו (רש"י שם), והשיב הקב"ה שלא קבל שכרו, הכתוב רוצה לומר כאילו היה מעשה אחד, ולכך כתיב "אחר". אבל במקום הזה שכתיב "אחרי", אפילו היה סמוך בזמן הוא מופלג ממנו, שאין צריך שיהיה מופלג זמן ארוך, רק שאינו כמו מעשה אחד, וזהו מופלג שאמרו. וברורים הם אלו דברים למי שיבין דבר תורה על אמיתתם: