ברכי יוסף על אורח חיים ב
סעיף ג עריכה
א עריכה
שלא יהפוך הפנימי וכו' הרב ט"ז כתב דכל אדם לכתחילה ות"ח דיעבד וכ"כ הרב אליהו רבה משם הפרישה אך הרב שמלה חדשה דף קי"ב ע"ב ימאן בזה וכתב דאפי' כל אדם אם לבשו מהופך יהפכנו עכ"פ לצורך תפילה ועמ"ש עוד שם.ובס' פרי צדיק דף ע"ב וע"ש דף קי"א מ"ש בדין ד':
סעיף ו עריכה
ב עריכה
אסור לילך בקומה זקופה ולא ילך וכו'. מדקדוק דברי מרן דקתני ברישא אסור גבי קומה זקופה והדר קתני ולא ילך ד"א בגלוי הראש משמע דליכא אסורא בהילך בגלוי הראש והכי משמע בש"ס בקדושין דף ל"א מדקאמר רב הונא בריה דרב יהושע לא מסגי וכו' מוכח דהוי מדת חסידות שנהג בו רב הונא בריה דר"י ואיהו ניהו דקאמר פרק כל כתבי תיתי לי דלא סגינא וכו' ומשמע דהוי מדת חסידות כאינך תיתי לי דהתם וכ"כ הכלבו סי' י"א הביאו מרן בב"י לקמן סי' צ"א וכ"כ רש"ל בתשובה סי' ע"ב. ומהר"ח אלפאנדרי בהגהתו בס' בני חיי הקשה מדאמרינן התם תיתי לי דקיימית מצות ציצית ומוכרת שאין זה עדת חסידות. ולק"מ דלאו על עיקר מצות ציצית קאמר תיתי לי רק על זהירות יתירה דהיה זהיר ביה גופי וכ"כ מהרש"ל סימן ע"ב דהא דלא מסגי בלא גילוי הראש הוא חסידות כמו שחשיב שם אינך תיתי לי וכ"כ הר"ן סוף פ"ק דע"ז והרב הנמוקי ס"פ ד' מיתות דכי קאמר תיתי לי הוא מדת חסידות ודלא כהרב שבות יעקב בח"א סי' קמ"ד שרצה לומר דגם כי קאמר תיתי לי איסורא הוי ע"ש:
וכן משמע מדברי הטור בסימן זה ולקמן סי' ח' וסימן צ"א דליכא איסורא בגלוי הראש וכמ"ש מור"ם בדרכי משה ע"ש. והסכים בפירושו הרב פרי צדיק דף ע"ז. ומה שהוכיח הרב יד אהרן מדברי קצור פסקי הרא"ש דאיכא איסורא. אינה הוכחה כל כך. וגדולה מזו ראיתי להרב אליה רבא לקמן סי' ד' ס"ק י"א שכתב ועוד נ"ל דמלשון אסור אין ראיה דהא לעיל סי' ג' גבי אם היה נשוי אסור פירש ב"י דמדת חסידות הוא וכן כתבתי בשם תוספות בסי' ר"ס גבי אסור לשמש בשני רעבון עכ"ל הרי דאף כי נקטו במילתא לישנא דאסור הנה מקום לפרש מדת חסידות. אלא שהרב אליה רבה עצמו בסימן ר"ס ס"ק ך' דעתו נוטה דלא שייך לישנא דאסור בדבר שהוא משום חסידות ופירש דברי התוס' דתעניות באופן אחר ע"ש ונראה קצת כסותר את עצמו ועיין מ"ש בס' בני חיי סי' ג':
ומהרש"ל סי' הנז' הביא ראיה דאף לקרות שמע שרי בגלוי הראש דאתמר בי מדרשא כי אמר א-לקים לא הטרחתי עליכם לקרות ק"ש לא עומדים ולא פרועים משמע דליכא אסור בפריעת ראש. וראיתי במכתב הגדול בדורו מאריה דארע' דישראל הר' מהר"ם גאלנטי שדחה ראיתו שהרי שם במדרש ויקרא רבה פ' כ"ז אמרו לא הטרחתי עליכם ולא אמרתי אליכם להתייגע בהרים להביא לפני קרבן מאלו שאינם ברשותך הרי דהגם דקאמר לא הטרחתי אסיורא איכא עכ"ד הרב המג"ן וראויים אליו דהא ריש לקיש דסבר דמקריב חיה טהורה הוא רשות ואינו עובר כלום הוא אתותב בזבחים דף ל"ד וקי"ל כר' יוחנן דעובר בעשה והגם דזימנין דמשכחת דמאן דאוקמיה תלמודא בתיובתא לא הדר ביה מסברתו ואיהו מפרק לה אלא דתלמודא לא ניחא ליה ההוא פירוקא ואסקיה בתיובתא ועל דרך שכתב מהרימ"ט בחידושי קידושין סוף דף נ"ט מהש"ס בפלגותא דר' יוחנן וריש לקיש דהתם ואתותב ר"ל ע"ש מ"מ אינו נכון לאוקומיה המדרש כר"ש דאסקיא תלמודא בתיובתא ובודאי דעובר בעשה ואיסורא איכא ואפ"ה קאמר לא הטרחתי עליכם ואזדא לה ראית מהרש"ל וכמ"ש הרב המג"ן:
ועוד יש לדחות ראיית מהרש"ל הנז' כמ"ש הרב ט"ז והרב יד אהרן לקמן סימן ס"א דהטור שם הביא המדרש הנז"ל ונרגשו מה הלשון אומרת לא הררחתי עליכם כדדייק מהרש"ל וופריקו לה ע"ש וק"ק דלא זכרו דמהרש"ל הביא ראיה זו והרב ט"ז כתבו משמו לקמן סי' ח' ס"ק ג' ע"ש:
ואחר זמן נדפס ס' אליה רבה וראיתי שכתב בדין זה וז"ל ורש"ל בתשובה הביא ראיה שאין איסור בפרוע ראש ממדרש וכו' ונ"ל דמשמע ליה שאין איסור דומיא דעומדין וקורין והשתא ניחא קושית העולם ממדרש רבה לא הטרחתי עליכם להביא קרבן מחיות דאסור להביא עכ"ל ולשון מהרש"ל בתשובה הנז' שכתב וז"ל ואפילו לקרות ק"ש שרי שהרי איתא במדרש וכו' משמע להדיא דליכא איסור בפריעת ראש אלא שלא החמיר עליהם עכ"ל מוכח שראיתו מהמדרש כפשטה מדקאמר לא הטרחתי עליכם אלמא שלא החמיר ואינו אסור ומה שדקדק הרב אליה רבה דהוי דומיא דעומדין וקורין אינה ראיה דהא כדאיתא והא כדאיתא:
אבל כבר כתבנו דמוכח מהש"ס דאין איסור בדבר וכמ"ש מהרש"ל והרב ב"ח וכן משמע קצת לשון מרן בדין זה אך מדברי מרן בב"י לקמן סי' ח' משמע דאיכא איסורא ע"ש ויש לישב קצת. ועמ"ש הרב שמלה חדשה דף קי"ב ע"ג והרב פר"ח לקמן סי' צ"א:
ג עריכה
הסכמת האחרונים דאפי' פחות מד' אמות אפי' יושב יש להחמיר ולצורך כגון להקר וכיוצא התיר הרב שמלה חדשה שם:
ד עריכה
הא דאמרינן דלא ילך ד' אמות בגלוי ראש יש מי שכתב דה"ד תחת אויר השמים וראיתי להרב שמלה חדשה שם שכתב וז"ל בספר בא היטב נתן טעות לפני המעיינים שכתב בשם רש"ל דאיסור גלוי ראש דוקא תחת אויר הרקיע ואין כן דעת שום פוסק או בתרא אע"ג דרש"ל כתבו בשם י"א מ"מ במסקנתו משמע להדיא דלא ס"ל הכי ופשיטא לטעם שכתב הט"ז וכו' אפי' לטעם הגמרא והרמב"ם וסיעתו שהוא משום שהשכינה למעלה מראשם אטו באויר הרקיע תליא מילתא ולכן ישתקע הדבר ולא יאמר עכ"ל וק"ק דלא לבד על באר הטב תלונותיו כי גם הרב בכ"הג והרב עולת תמיד כתבו כן משם מהרש"ל ותו דמתשובת מהרש"ל מוכח דהכי ס"ל באשר המעיין בעיניו יראה ואף שכתב סברא זו בשם מ"כ אחד הרואה דברי מהרש"ל עין לו ראתה דהכי ס"ל והשוה דעת מהרא"י לזה דמ"ש דאין לחלק בין בות לחצר היינו בהזכרת ה' אלא דאח"כ כתב דלהיות כי בעיני ההמון נחשב לפריצות יש לת"ח ליזהר אפי' בחדרו בכל מאי דאסור מפני מראית עין ע"ש. ומ"ש עוד הרב שמ"ח דגם לטעם הגמ' והרמ' אטו באויר וכו' ק"ק דהא מהרש"ל כתב שם דאף דמלא כה"כ לא חציף אלא תחת האויר ע"ש ונראה קצת שהם דברי מהרש"ל והרב עולת תמיד אחר שזכר תשובת מהרש"ל והאריך כתב בסוף דבריו משם הרב כנסת הגדולה דלענין הזכרת השם אין חילוק בין תחת האויר למקום אחר ופשוט הוא עכ"ל ולא ידעתי אמאי תלה זה בהרב כנ"הג והם דברי מהרש"ל בתשוב' הנז' והרב כנ"הג משמיה דמהרש"ל אמרה ע"ש:
ה עריכה
בבית המרחץ אפילו מדת חסידות אין בו ומיהו יש מדקדקים אפי' במרחץ. הרב שמלה חדשה שם. ונ"ל שאין להחמיר בזה כי הוא חומרא יתירה הרבה:
שיורי ברכה עריכה
סעיף ו עריכה
אסור לילך וכו' בפנים כתבתי דלשון מרן מוכח דלא ד' אמות לאו איסור' הוא כמ"ש תיתי לי וכו'. וראיתי בתשב"ץ לתלמיד מהר"ם סימן תקמ"ט כתב וז"ל ואינו אסור לילך בגלוי הראש ומה שיש בכל כתבי תיתי לי דלא מסגינא וכו' זהו מדת חסידות עכ"ל ומרוצת לשונו משמע דלשון תיתי לי אין פשט משמעותו חסידות והיינו דאצטריך לאוקומיה בהני ועמ"ש לפנים. אסור לילך בקומה זקופה מבואר בש"ס והפוסקי' דהוא אסור וכמ"ש מרן בדין זה והא דאמרו באבות דר' נתן דחזייה אחיתופל דדוד המלך ע"ה דהלך בקומה זקופה ואמר ליה בבית אלקים נהלך ברגש ומשמע דבר מבית אלקים איסורא ליכא. יש לומר דקומה זקופה דאמר התם דהלך דוד הע"ה לאו דוקא. א"נ חדא מגו חדא קאמר בבית אלקים נהלך ברגש ומינה דבחוץ לא בעי ברגש אבל בקומה זקופה אסור בכל מקום כדאמר ריב"ל משום מלא כל הארץ כבודו.