בני יששכר מאמרי חודש אדר/מאמר י
מאמר י - חקת התורה עריכה
בו יבואר דרושים לפרשת פרה, ונקרא שם המאמר חקת התורה:
דרוש א' עריכה
זאת חקת התורה אשר צוה י"י לאמר (במדבר יט, ב). הנה מהראוי להבין, למה נאמרה המצוה הזאת בחוק"ה? אם הוא שאין לחפש בה טעם, רק לקיימה בחוקה מבלי טעם, הנה גם בכל המצוות שאין מפורש בהם טעם בתורה כן הוא, דלא קיי"ל כרבי שמעון דדריש טעמא דקרא (יומא מב ב). וודאי אין כוונת רבי שמעון לכוין זה הטעם האמור בפשוטו, כי הנה רבי שמעון דורש טעמים בזהר פלאי פלאות ורזין דרזין בעסק המצוות, וחלילה לומר מי שאינו מכוין כל זה אינו יוצא ידי חובת המצות בעשייתם. ואם הכוונה אומרו המצוה הזאת בחוק"ה, היינו דבשארי המצוות גם כן אין מן הצורך לכוין בעשייתם טעמים, עם כל זה המחפש ומבין יוכל לתתבונן בהם טעמם (כפי אשר חלק לו השי"ת בבינה, הגם שאי אפשר לבוא לתכלית טעמיהן כי הוא שכל אלהי), מה שאין כן פר"ה אדומ"ה, לא ישיג האדם כלל שום טעם. הרי גם במצות פר"ה יש טעמים גנזי נסתרות לי"י אלקינו, הלא המה באוצרי המקובלים, וגם לפי פשוטו עיין בדברי רבי משה הדרשן (הביאו רש"י ז"ל, והוא מהראשונים, דבריו ז"ל הם כעין המדרש). וגם יש לדקדק, זאת חקת התורה אשר צוה ה' לאמר דבר אל בני ישראל, היה לו לומר מקודם "דבר אל בני ישראל" ואח"כ "זאת חקת התורה" וכו'. וגם מהו הלאמ"ר? כבר נאמר לאמר בפסוק הקודם:
ולהבין כל זה, התבוננתי בדברי חז"ל במדרש (במדבר רבה יט ד), אמר ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי: על כל דבר ודבר שהיה הקב"ה אומר למשה, היה אומר לו טומאתו וטהרתו. כיון שהגיע לפרשת "אמור אל הכהנים", א"ל משה: רבש"ע, אם נטמא זה במה תהא טהרתו? לא השיבו (הקב"ה). באותה שעה נתכרכמו פניו של משה. כיון שהגיע לפרשת פרה אדומה, א"ל הקב"ה: באותה שעה שאמרתי לך "אמור אל הכהנים" אמרת לי: אם נטמא, במה תהא טהרתו? לא השבתיך, זו טהרתו: "ולקחו לטמא" וכו'. והנה עם היות שהדברים היו מקובלים אצלם בתורה שבעל פה, אף על פי כן מהראוי שיהיה מזה איזה רמז בתורה שבכתב.
ונראה לי דדרשו זה מהפסוק: "אמרות ה' אמרות טהורות" (תהלים יב, ז) (שהתחילו שם בעלי המדרש לפתיחת פרשת אמור), דנקט ב' פעמים "אמרות"; רצה לומר, באמירה אחת של הקב"ה לא השמיע הטהרה, היינו בפרשת אמור אל הכהנים; עד שבאמירה אחרת, היינו בפרשת פרה דכתיב בה אמירה יתירה: "זאת חקת התורה אשר צוה ה' לאמר", באמירה הקודמת. וידוקדק בזה לאמר, וגם מה שאמר "זאת חקת התורה" קודם שאמר "דבר אל בני ישראל", שזהו רק הקדמה למשה: "זאת חקת התורה אשר צוה ה' לאמר", רצה לומר תשובה לדברי תורה הקודמת ששאלתני מאז, ולא אמרתי לך, הנני אומר לך כעת. ושיעור הכתוב כך הוא, זאת חקת התורה (אשר אשמיעך כעת) אשר צוה ה' (מקדם) לאמר (בפרשה הנאמרת באמירה, פרשת "אמור"):