בני יששכר מאמרי חודש ניסן/מאמר א
בני יששכר • מאמרי חודש ניסן • מאמר א • מאמר הבא
ראשון הוא:
עריכההנני רוצה לקיים בחיבורי זה מצות עשה דאורייתא, "החדש הזה לכם ראש חדשים" (שמות יב, ב), על כן הגם דלשנות העולם מתשרי מנינן (ראש השנה ב, א), עם כל זה אדבר מדי חדש בחדשו, ואתחיל מניסן:
א
עריכהידוע בי"ב חדשי השנה שולטים י"ב צירופי הוי"ה, והם בגימטריא שי"ב בגימטריא חד"ש. והנה צירוף הוי"ה של חודש ניסן הוא הצירוף הראשון כסדרה, יהו"ה, יוצא מפסוק ישמחו השמים ותגל הארץ (תהלים צו, יא), ראשי תיבות השם הנכבד הנ"ל. ומבואר זה בתיקוני זהר. והנה שארי האותיות חוץ האותיות השם הנ"ל הלא הם בגימטריא החדש הזה לכם ראש חדשים עם מספר הנקודות (והכולל, כי הוא הראשון וכולל כל החדשים):
ב
עריכהישמחו השמים ותגל הארץ. מראשי תיבות הפסוק הזה יוצא שם הוי"ה כסדרה אשר שולט בחדש ניסן. והנה ד' תיבות הללו בגימטריא יהו"ה ניס"ן החד"ש הז"ה לכ"ם רא"ש חדשי"ם (עם הכולל), (עיין מה שכתבתי הטעם באות א'):
ג
עריכהידוע מכתבי מרן האריז"ל, אשר בכל ראש חודש צריכין לכוין במוסף בסיום הברכה האמצעית צירוף הוי"ה השולטת באותו החודש. ובזה פירשנו מה שאמרו רז"ל [מדרש תהלים פרק צ"א]: מפני מה ישראל מתפללין ואינם נענים? מפני שאינם יודעים להתפלל בשם, שנאמר (תהלים צא, יד): "אשגבהו כי ידע שמי יקראני ואענהו", עכ"ל. והנה לכאורה אינו מובן. ועל פי הנ"ל יונח, היינו שאינם יודעים לכוין צירוף השם השולט באותו החודש. ועל פי זה פירשנו במשה, "ואתחנן אל הוי"ה בעת ההוא לאמר" (דברים ג, כג), דקשה, מהו הנרצה בעת ההוא דייקא? ומהו הלאמר? ועל פי דברינו הנ"ל יתפרש, "ואתחנן אל הוי"ה בעת ההוא", אל צירוף השם הוי"ה השולט בחדש ההוא, והוא הנרצה "לאמר" לדורות, שיכוונו בתפילתם צירוף הוי"ה השולט מדי חדש בחדשו ויהיו נענים בתפילתם:
ד
עריכהידוע מכתבי מרן האריז"ל, כל החדשים הם בבחינת איברי הראש. והנה חודש ניסן הוא בבחינת גלגולת דנוקבא. והנה תמצא, רא"ש חדשי"ם בגימטריא גלגל"ת נוקב"א רח"ל:
ה
עריכהבספר יצירה, י"ב פשוטות: הו"ז חט"י לנ"ס עצ"ק, יסודן שיחה הרהור הילוך, ראיה שמיעה מעשה, תשמיש ריח שינה, רוגז לעיטה שחוק וכו'. י"ב פשוטות וכו', יסדן חקקן חצבן צרפן שקלן והמירן וצר בהם י"ב מזלות בעולם וכו', טלה שור תאומים, סרטן אריה בתולה, מאזנים עקרב קשת, גדי דלי דגים. י"ב חדשים בשנה: ניסן אייר וכו' אדר. י"ב מנהיגים בנפש: זכר ונקבה, ב' ידים, ב' רגלים, ב' כליות, מרה דקין כבד קורקבן קיבה טחול. בבא א' מהראשונה, המליך אות ה' בשיחה וקשר לו כתר, וצרפן זה בזה, וצר בהם טלה בעולם וניסן בשנה ורגל ימין בנפש זכר ונקבה, ע"כ. כן הוא הגירסא בנוסחאות שלפנינו (וישנם נוסחאות שונות במפרשים הקדמונים). יש להתבונן, דהנה בכל השערים הפעולה שייכת אל האבר, למשל חדש אדר הפעולה הוא שחוק והאבר הוא טחול, מישך שייכי כי הטחול שוחק (ברכות סא, ב), מה שאין כן בכאן, מה שייכות יש לפעולות השיחה עם רגל ימין בנפש? וגם אעיקרא דמלתא ראוי לתת לב, מאי שייכות לפעולת השיחה עם חודש ניסן בשנה ולמזל טלה בעולם?:
והנה בראשית אומר לך, להיות החדש הזה הוא מלך לחדשים, החדש הזה לכ"ם (מל"ך) ראש חדשים, על כן הוא ראש השנה למלכים (ראש השנה ב, א). ועל פי סדר הדגלים – החודש הזה מישך שייך ליהודה, שממנו הוא חוטר המלכות. והנה דבר מלך שלטון (קהלת ח, ד), כי שליטת המלך הוא רק בדיבורו ומדיבורו יראים. ותתבונן מדת מלכות בזמן הגלות, נאמר "נאלמתי דומיה" (תהלים לט, ג), כי אין דבר המלך, וכתיב: "כרחל לפני גוזזיה נאלמה" (ישעיהו נג, ז). וכן היה במצרים בזמן הגלות. וכשיצאו ישראל מן הגלות נתגלה מלכות שמים בבחינת דיבור, דבר מלך שלטון, על כן נצטוינו להרבות בשיחה ודיבור. וזהו שרמז האריז"ל בכוונותיו הנוראים (שער הכוונות דרושי הפסח דרוש ג' ודרוש ו'), פס"ח – פה סח:
- [הגהה: אמר הקדוש מה"ר פנחס זצללה"ה מקארעץ, כל הכוונות של חג הפסח הוא בבחינת מלכות, כמבואר בכוונות, ומלכות פה, ותורה שבעל פה קרינן לה, ודברים שבעל פה אי אתה רשאי לאומרן בכתב, ולכן הוא פ"ה ס"ח, עכ"ד. ונראה לומר לפי זה, דהנה נכתב בתורה שבכתב פסח, ודרשינן במסורת בתורה שבעל פה פ"ה ס"ח, אם כן בתורה שבכתב נחסרה הה"א, והיא במסורת בתורה שבעל פה, כי אות ה' מרמזת למלכות, פה, ותורה שבעל פה קרינן לה. ולפי זה נראה עיקר המצוה לספר בעל פה, "והגדת לבנך" וכו', וסיפור מעליא בעינן. וזהו לדעתי ואפילו כולנו חכמים וכו' יודעים את התורה (בכתב) מצוה עלינו לספר וכו' בעל פה:]
ואם כן, יש לך להבין במעט קט: חודש הזה, שהוא במלכים יתקלס, בו השיחה והסיפור. ומה שהיתה מדת מלכות כרחל לפני גוזזיה נאלמה, הנה ציוונו הש"י ליקח בחדש הזה טלה לקרבן פסח (פ"ה ס"ח) לה'. והנה לפי הדרשה, תיבת פס"ח, פ"ה ס"ח, הנה נעלמת הה"א ולא נכתבה, כי היא סוד ה' אחרונה, מלכות פה ותורה שבעל פה קרינן לה, שיצאה מן הגלות, על כן נסמכה אות ה' בכאן בעל פה ולא בכתב. וזהו המלי"ך אות ה', כי הוא סוד מלכות, ה' אחרונה שבשם.
והנה כפי המקרא בתורה שבכתב, פסח פירושו דילוג וקפיצה, "ואכלתם אותו בחפזון פסח הוא לה'", לרמז שהיה הקב"ה מדלג על ההרים מקפץ וכו' לגאול את השכינה ובניה. על כן אוכלין אותו בחפזון, ושם הקרבן הוא פסח, דילוג כביכול, העיקר ברגל ימין (הרומז לנצ"ח בגימטריא פס"ח, נראה לי). ואם כן, בטלה הפסח נרמזין ב' העניינים, במקרא ובמסורת: כפי המקרא – פסח פירושו דילוג, נרמז רגל ימין אשר בו הדילוג; וכפי המסורת – פה סח בתוספת ה', נרמז המליך אות ה' בשיחה, ואתה תבין. ברוך המפליא פלאות היוצר כל הוא אלקינו, המגיד מראשית אחרית, המליך אות ה' (מבראשית) בשיחה, היינו המליך אות ה' אחרונה שבשם, רומז למלכות פ"ה אשר היא אם הבנים. והיא בחינת שכינה השוכנת עמנו גם בגלותינו, רק שבגלות הוא כביכול סתימת הפה, כרחל לפני גוזזיה נאלמה, וצר בו מבראשית טלה בעולם, ניסן בשנה, רגל ימין בנפש זכר ונקבה, הכל כמו שכתבנו לעיל:
ובזה תבין מה שאמרו רז"ל (ראש השנה ב, א), אחד בניסן ראש השנה למלכים ולרגלים. והקשו בגמרא (שם ד, א), רגלים אחד בניסן? ט"ו בניסן הוא! ותירצו: רגל שבו ראש השנה לרגלים. ואינו מובן, דאף על פי כן הלא ט"ו בניסן הוא, ולמה לו ליחסו לאחד בניסן? אבל תתבונן לפי הנ"ל, הנה בתחילת חודש ניסן ביום א' לחוד, תיכף מתחלת שליטת אות ה' בציור טלה בעולם לקרבן פסח לה'. ונצטייר בזה רגל ימין על שם הדילוג, "מדלג על ההרים מקפץ" וכו', "ופסחתי עליכם" במהירות ודילוג וקפיצה. הנה העניין הזה המצטייר מבראשית הוא גם כן תיכף בהתחלת החודש, כן נצטייר מבראשית בכל החודש טלה בעולם, ניסן בשנה, רגל ימין בנפש. והנה ראש השנה לרגלים הוא לעניין בל תאחר, שלא יתעצל האדם, רק ימהר עשות נדרו כאשר עלה ברצונו לנדור ליוצר בראשית. והנה נצטוינו בתורה: "והלכת בדרכיו" (דברים כח, ט), מה הוא רחום וכו', וכן הוא בכל העניינים. והנה הבטיח הקב"ה לאברהם אשר יגאל את בניו אחר ת' שנה לגלותם, והנה עדיין לא הגיע הזמן, והיה הש"י ממהר, מדלג על ההרים מקפץ על וכו', וכעניין הנאמר: "ופסחתי עליכם". על כן מבראשית, בחודש הגאולה צר בו טלה בעולם, הוא הנקרב לקרבן פסח הנקרא כן על שם הפסיחה והדילוג, ורגל ימין בנפש, אשר על ידי האבר הזה נעשה הדילוג בכח הנפש. אם כן, על שם הגאולה בדילוג שהקב"ה מיהר לעשות הבטחתו – צר רגל ימין בבחינת ראש חודש ניסן, זמן הגאולה הראשונה. והנה כתיב "והלכת בדרכיו", מחויב גם כן האדם למהר עשות הבטחתו מה שהבטיח בנדרו להש"י, ולא יאחר נדרו לשלם. הנה התחלת הלימוד הזה הוא באחד בניסן, וזהו "רגל שבו ראש השנה לרגלים", רצה לומר: יצירת הרגל שבו, הנצטייר בבחינת ניסן, על שם הדילוג והמיהור, הוא ראש השנה לרגלים, שלא יעבור האדם על בל תאחר, והבן:
ו
עריכהשמות החדשים עלו עמהם מבבל. כן אמרו רז"ל (ירושלמי ראש השנה א ב). ויצא להם זה, מדלא נמצא שום שם חודש בדברי נבואה, רק בכתובים, במגילת אסתר, בעזרא ונחמיה. ונראה לי דוודאי שמות החדשים נתקבלו גם כן מסיני, רק שהיה בבחינת תורה שבעל פה, דהרי נזכרו השמות של חודשים בתרגום, והתרגום נתקבל בסיני כידוע (מגילה ג, א), אבל התרגום הוא תורה שבעל פה, אבל לא ניתנו לכתוב בכתב עד שבאו לבבל. ואף על פי כן לא נמצא בכתובים אצלנו שמות כל החדשים, ואי"ה נדבר מזה אם יהיה הש"י בעזרינו. והנה בירושלמי (שם) אמרו: שמות החדשים ושמות המלאכים עלו עמהם מבבל. והוכחתם בוודאי הוא גם כן כנ"ל, מדלא מצינו שום שם למלאך בדברי נביאים הראשונים, רק בדניאל (ח טז, י יג) נזכרו מיכאל וגבריאל. ומה שיש לי לומר כעת בדרך אפשר, דהנה בבבל היתה אסיפת דור הפלגה שאמרו: "הבה נבנה לנו עיר" וגו' "וראשו בשמים ונעשה לנו שם" וכו' (בראשית יא, ד). והנה רצו להגביר המרכבה טמאה בשמות הקליפות, שהיו בקיאים בשמות ובנו את המגדל כפי חכמתם, כל חלק וחלק כפי החודש. והנה בלל הש"י שם שפת כל הארץ, ולא ידעו שמות החודשים והשרים של המרכבה טמאה שרצו להגביר כפי מזל כל חודש וחודש. והנה ידוע, גלויות ישראל בכל האומות ובכל מקום הוא לתקן ולברר הניצוצות הקדושים שבכל מקום, והם מבררין הטוב מן הרע כידוע. והנה גלו בראשונה לבבל, אשר שם פגמו דור הפלגה ונתבלבל לשונם ולא ידעו שמות החודשים והשרים, כנזכר לעיל, הנה ישראל תקנו בגלותם, על כן שמות החודשים והמלאכים עלו עמהם מבבל. ואי"ה עוד חזון למועד להאריך בדברים אלו והש"י יעזרנו:
ז
עריכהניסן. שמו נודע בשערים, והוא בכתובים במגילת אסתר. ופירושו נודע, נקרא ניסן, חודש של ניסים נגלים מוגבהים למעלה מן הטבע והשכל, חודש אשר הוא מוכן לניסים מששת ימי בראשית, "ליל שמורים הוא לה' להוציאם מארץ וכו' הוא הלילה הזה לה' שמורים לכל בני ישראל" (שמות יב, מב) לגאלנו בגאולה העתידה במהרה בימינו. והנה מה שכתבנו לעיל, אשר שמות החדשים ודאי היו מקובלים מסיני, אבל היה בבחינת תורה שבעל פה, ובבבל ניתנו לכתוב גם בבחינת תורה שבכתב, הנה בשם החודש הזה הראשון לכל חדשי השנה, יתכן שפיר נקרא ניסן על שם נס. והנה ידוע מכוונת האריז"ל [עץ חיים שער הכללים פרק י"א] נ"ס כוונתו אדנ"י מ"ה (כתב ובעל פה), ועוד יתבאר אי"ה:
ח
עריכהאבאר לך עוד, ניסן על שם נס. כבר כתבנו נקרא הפלא בלשון הקודש נס, על פי מה שאמרו רז"ל: מפני מה לא נאמרה נו"ן באשרי? מפני שיש בה מפלתן של שונאי ישראל (ברכות דף ד:), שנאמר: "נפלה לא תוסיף" וכו' (עמוס ה, ב), ואמרו אחר כך: אפילו הכי חזר דוד וסמכה ברוח הקודש, שנאמר: "סומך ה' לכל הנופלים" (תהלים קמה, יד). נמצא לפי זה, הנפילה נרמזת בנו"ן, והסמיכה לאוקמא מעפרא נרמז בסמ"ך, וזה מורה תיבת נ"ס בישועה וגאולה שהש"י מקים לכנסת ישראל. והנה החודש הזה מסוגל מבראשית לאוקמא שכינתא וכו' ובניה, "מושיבי עקרת הבית אם הבנים שמחה", על כן נקרא החודש ניסן:
ט
עריכהניס"ן בגימטריא ב' פעמים פ"ה ב' פעמים פ"ה שווה 170. דהנה במצרים, מה שהיה בגלות בבחינת "נאלמתי דומיה" הנה נפתח הפה, בסוד "פה סח". והנה מוכן החודש גם לעתיד במהרה בימינו, "הוא הלילה הזה לי"י שמורים לכל בני ישראל לדורותם". ומה שהוא כעת בגלות, אין חזון נפרץ, וכתיב: "כרחל לפני גוזזיה נאלמה" (ישעיהו נג, ז), הנה בחודש הזה יהיה פתחון הפה, "ושפכתי רוחי על כל בשר ונבאו בניכם ובנותיכם" (יואל ג, א) על שם הפסיחה והדילוג, ורגל ימין בנפש, אשר על ידי הפה, בזמן צאתנו מארץ מצרים ופתיחת הפה לעתיד במהרה בימינו. וזהו שאמר בספר יצירה: המליך אות ה' בשיחה וכו' וצר בו וכו' וניסן בשנה וכו', וכמו שכתבתי לעיל אות ה':
י
עריכהובזה ביארנו מדרש תמוה פרשת בשלח (שמות רבה כא ח): "ויאמר וכו' מה תצעק אלי דבר אל בני ישראל ויסעו", יסיעו דבר מלבן, כמא דאת אמר (ישעיהו מ, ב): "דברו על לב ירושלים", עכ"ל, והוא לפלא. ופירשנו, דהנה זמן הקץ אמרו רז"ל (סנהדרין דף צט.) שאמר הקב"ה: ללבי גליתי, לפומי לא גליתי (ובכמה מדרשים: לאברי לא גליתי, וכולא חד, כי גלוי האברים ותעלומותיהם הוא על ידי הפה בדיבור). ואומר לך, דהנה השכינה הקדושה שהיא עמנו בגלות, והיא בבחינת "נאלמתי דומיה", הנה נקראת רחל (זהר חלק ב כט ב), וכתיב בה: "וכרחל לפני גוזזיה נאלמה" (ישעיהו נג, ז). הנה רח"ל הוא מספר דב"ר ל"ב, היינו מן הלב נגלה התעלומות ובא אל הפה להיות בבחינת דבר; מה שאין כן כשהיא בבחינת "וכרחל לפני גוזזיה נאלמה", מתרחק הדבר מן הלב, והוא סוד שאמרו רז"ל: ללבי גליתי, לפומי לא גליתי.
והנה בשעת הגאולה והנחמה נאמר: "דברו על לב ירושלים", שיומשך ויקושר הדבר אל הלב, אז תהיה רחל בשלימות, אם הבנים שמחה; אז יתחדש דיבור הנבואיי אל הבנים, "ונבאו בניכם ובנותיכם". ומעתה הלא יאירו עיניך במדרש הנ"ל, "דבר אל בני ישראל ויסעו", יסיעו דבר מלבן, שעד עתה בגלות לא יצא הדבר מן הלב. והן היום, "ויושע ד' ביום ההוא", הנה יסיעו הדבר מן הלב וידעו בנבואה מפלאות תמים דעים. וראיית המדרש כמא דאת אמר (לעתיד במהרה בימינו) "דברו על לב ירושלים" וכנ"ל. והנה כן היה בגאולת מצרים, וכן יהיה לעתיד במהרה בימינו, בניסן נגאלו ובניסן עתידין להגאל (ראש השנה דף יא.). ומעתה יומתק לך מה שכתבתי לך, ניס"ן בגימטריא ב' פעמים פ"ה ב' פעמים פ"ה שווה 170, רמז אשר בחודש הזה היה פתחון פה במצרים, ובחודש הזה יהיה פתחון פה במהרה בימינו. ותמצא שתקנו בתפילת ראש השנה: "ותקוה טובה לדורשיך ופתחון פה למיחלים לך", ואתה הבן:
יא
עריכהניסן בהחשב הנו"ן האחרונה ת"ש כמשפט מנצפ"ך פשוטים אז מספר ניס"ן 50+10+60+700=820 ד' פעמים ה"ר ד' פעמים ה"ר שווה 820. המלכיות נקראו הרים, "שמעו הרים את ריב ה'" (מיכה ו, ב), וכן "על ההרים דלקונו" (איכה ד, יט). והנה גאולת כל הד' מלכיות בניסן. בבל, "ביה בליליא קטיל בלשצר" (דניאל ה, ל) וכמו שיסד הפייטן: "צפה הצפית ערוך השלחן בפסח" (הגדה של פסח פיוט אומץ גבורותיך). מדי, "בלילה ההוא נדדה" וכו' ונתלה המן, כידוע. יון, עיין ביוסיפון. ויום המקווה לעתיד במהרה בימינו בגמר מלכות הרביעית, "בניסן נגאלו ובניסן עתידין להגאל" (ראש השנה דף יא.), על כן ניס"ן בגימטריא ד' פעמים ה"ר ד' פעמים ה"ר שווה 820: