בני יששכר מאמרי חודש אדר/מאמר א

בני יששכר • מאמרי חודש אדר • מאמר א • מאמר הבא

מאמר א – מהות החודש

בו ידובר מעניין מהות החודש, וצירוף השם הנכבד המאיר בו ומזלו, ועניינים המבוארים בספר יצירה:

א

צירוף שם הנכבד המאיר בחודש הזה ההי"ו, ויוצא מפסוק מסופי תיבות עיר"ה ולשורק"ה בנ"י אתונ"ו (בראשית מט, יא), ואי"ה ידובר בזה כמה עניינים כיד ה' הטובה עלינו:

ב

בספר יצירה (פרק ה משנה י), המליך אות ק' בשחוק וקשר לו כתר וכו', וצר בו דגים בעולם, ואדר בשנה, וטחול בנפש זכר ונקבה, ע"כ. הנה אות ה' בו צר היוצר בראשית חודש ניסן (שם משנה ז), והנה כל האותיות שבאל"ף בי"ת הם גולם אחד, חוץ אות ה' ואות ק', שהם בחדשי אדר ניסן, הם חדשי הנסים נסתרים וגלוים, ויתבאר אי"ה:

ג

בזוהר תרומה (דף קמ"ח ע"ב), אשת חיל, ההוא רשימו ואת דיליה הוא אות ה', והכי איתחזי לה, אשת זנונים ההוא רשימא ואת דילה איהו כההוא גוונא, ולא איתתקן למהוי הכי, ואת דילה ק', את דילה איתתקנא בתיקונא דאת ה', כגוונא דקופא אצל בני נשא דאזלא בתר בני נשא ולא אתתקן למעבד הכי, עכ"ל, הנה תתבונן לפי זה, מלכות שמים מלכותא קדישא נרמזת באות ה', ומלכותא דס"א נרמזת באות ק'. וכל המוסיף גורע, הנה יתירה מספר ק' על מספר ה' צ"ה, מזה תתבונן מה שכתוב במגילה (אסתר ג, א): "אחר הדברים האלה גדל המל"ך אחשורוש את המ"ן וכו' במנין מספרו צ"ה, להגביר את עצמו על מלכות שמים ועל ישראל בני מלכים. ועל ידי הקדמה זו יתבאר אי"ה כמה עניינים. והנה אות ק' היא המולכת באדר, ואות ה' בניסן, וכמו שנתגברה מלכות שמים בחודש ניסן ברשימא ואות דילה אות ה', כן רצתה מלכותא חייבתא להתגבר בחודש אדר ברשימא ואות דילה אות ק' (כקוף בפני אדם), על ידי זה גדל המל"ך את המ"ן, הוא מספר הנוסף. והנה יד על כ"ס י"ה (שמות יז, טז) [בגימטריא צ"ה] מלחמה לה' בעמלק, וימחה את שמו מתחת השמים, ויכונן כס"א דו"ד [בגימטריא צ"ה] במהרה בימינו אמן, ויתבאר אי"ה.

ד

בסודי רזי (הובא במגילה עמוקות (אופן מד)), מלאך של חודש אדר שמו אברכיא"ל, ויש תחתיו כ"ה מלאכים כולם שמותיהם מורים לטובה, ע"כ. נ"ל, המלאך הזה בגימטריא סד"ר, דבאדר התחילו נסים נסתרים מלובשים בטבע שהיא הנהגה מסודרת מששת ימי בראשית, משא"כ נסים נגלים בשידוד המערכה הוא נס לשעתה בגזירתו ית"ש לשנות הסדר לחיבת בניו.

ה

והנה שם המלאך אברכיא"ל, יש לי לומר על פי מה שישנו מדרש פליאה, ששאלה אסתר: מפני מה נתחייבו שונאיהם של ישראל כליה? והשיבו לה מן השמים: מפני שנעשו ישראל מ"ך ור"ש, מיד פתחה אסתר ואמרה (תהלים כב ב): "אלי אלי למה עזבתני", ע"כ. וכתבו בשם מוה"ר שמשון מאסטרפאליע הקדוש זצללה"ה הי"ד בפירוש זה המדרש, להיות דבכל מלאך, אותיות משמות הקודש אשר בו הן הם חיותו הנמשך אליו מחיי כל החיים ב"ה, וכשמסתלק ח"ו ממנו אותיות של השמות נשאר בלי תנועה וחיות. והנה מיכא"ל הוא אפטרופסא רבא דישראל, הוא הממליץ טוב בעדינו בכל זמן ועידן בכח אותיות השם אשר בו, היינו אותיות אל"י, ואם ח"ו גורמים העונות ואינם פועלים בו אותיות אל"י נשאר מ"ך. וכן עם הקודש ישרא"ל בעצמם דומים למלאכי השרת, חיותם והתגברותם על ידי אותיות השמות המאירים בהם, היינו ג"כ אותיות אל"י, וח"ו כשגורמים העונות אינם פועלים בהם אותיות אל"י ונשארים ר"ש. וזהו שהשיבו לאסתר: מפני שנעשו מ"ך ור"ש, שנחסרו אותיות אל"י ממיכא"ל אפטרופסא דישראל ונמשך מ"ך, וכן מישרא"ל ונשארו ר"ש. זהו שפתחה אסתר: אל"י אל"י למעה עזבתני, ועל ידי תפילתה נחזרו אותיות אל"י למיכא"ל ואותיות אל"י לישרא"ל. עכ"ד. ולפי זה תמצא טוב טעם לקריאת שם המלאך של החודש הזה, שבו נעשה הנס, אברכיא"ל, אותיות אבר"ך אל"י, אבר"ך מלשון המבריך את האילן. הבן הדבר.

ו

מ"ך ר"ש בגימטריא קס"ת, הוא סוד מנצפ"ך כפולים, ב' פעמים מנצפ"ך בגימטריא קס"ת, סוד הגבורות (כדכתיב בגבריאל (יחזקאל ט, ג) אשר קס"ת הסופר במתניו) אשר נתגברו אז בעוה"ר בהסתלקות אל"י אל"י סוד החסדים. לזה תמצא בכתבי מרן האריז"ל (פע"ח שער הפורים פ"ו) אשר המן הרשע עם זרש אשתו עם חכמיו ואוהביו היו יונקים מן שמרי הגבורות דמנצפ"ך, היינו המן מן מ"נ דמנצפ"ך, וזרש אשתו מן צ', וחכמיו מן פ"ך. והנה אסתר אשר התפללה אל"י אל"י לעורר החסדים, תיכף בו ביום נתמתקו הדינים והיה תיכף מפלת המן עם הנלוים אליו.

ז

"חסדי ה' כי לא תמנו" (איכה ג, כב). היינו, חסד"י ה', ב' פעמים אל"י ב' פעמים אל"י שווה 82 בגימטריא חסד"י, על ידי זה לא תמנו, שהוחזרו החסדים ונמתקו הגבורות. והוא הנרמז ג"כ ברמז: "אמרתי אעלה בתמ"ר" (שיר השירים ז, ט), בגימטריא ישרא"ל עם אפוטרופוס שלהם מיכא"ל, כשהן בשלימות אזי ודאי יש לישראל עליה על כל גויי הארץ. ועוד נדבר מזה אי"ה.

ח

בגמרא (ביצה דף טו:), הרוצה שיתקיימו נכסיו יטע בהן אדר, שנאמר (תהלים צג, ד) "אדיר במרום ה'", ע"כ. כל הרואה משתומם על המראה, ויבין שדברי חז"ל המה רמיזא דחכמתא [ועיין בדרושי חנוכה (מאמר ד סימן פג) פירשנו בארוכה]. וכעת נדבר בקיצור, דהנה בניסן נתגלו ניסים נגלים לבאי עולם, ונתגלה לכל כי הש"י משדד המערכה, כוכבי השמים וכסיליהם. אבל הנהגת הטבע, איך הש"י מנהיגם בחפצו ורצונו בהשגחתו על כל פרט ופרט, הכל בהשגחה נפלאה, לא נתאמת עדיין לכל באי עולם, לאותן שאינן מבני בינה של תורה, והיו סוברים שהש"י מסר עולמו לטבעיים המה הכוכבים ומזלות, ועל ידם מתנהגת ההנהגה הטבעית כפי שפיטת המזלות לכל זמן, זולת כשעולה ברצונו ית"ש לשדדם בנס. והנה בהגיע תור וזמן הנס שנעשה לישראל בחודש אדר, שהיה הנס טבעי בלא שידוד המערכה, ואעפ"כ נתוודע לכל באי עולם כי יד ה' עשתה זאת, ולא נסתפק שום בן אדם לומר שהיה העניין הזה במקרה, בזולת השגחת משגיח (כאשר הארכנו בהסברת העניין הזה בדרושי חנוכה (שם), ועוד יתבאר להלן בעזה"י), אזי אז נתוודע לכל שגם הנהגת הטבע הוא הכל בהשגחה נפלאה מאת המשגיח ב"ה וברוך שמו. ממילא כל עסקי העולם וכל ענייניו, שקונה האדם עושר ונכסים, הכל היא בהשגחת המשגיח, ולא יוסיף ולא יגרע האדם ברוב השתדלות וחריצות, ולא יאמר האדם: כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה, רק ידע עם לבבו כי הש"י המשגיח וכל יכול הוא הנותן לו כח לעשות חיל; הגם שמשתדל האדם בטבע במסחר ובמשא ומתן, השגחתו ית"ש היה בענייני הטבע ההוא, ליתן לו כח ואומץ להשתכר ההון ועושר. כעניין שנראה בעליל בנס דחודש אדר, שהיה בטבע, עכ"ז הכירו וידעו כל באי עולם שהוא בהשגחה נפלאה. ובאם יאמר האדם: כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה הנה לא יתקיימו נכסיו. וזהו שרמזו חז"ל: הרוצה שיתקיימו נכסיו יטע בהן אדר, היינו יתקע בהן העניין הנרצה באדר, שהיה נס מופלג בטבע, להתוודע ולהגלות שהכל בהשגחה נפלאה, גם כל הענינים הנעשה בטבע. הבן כי קיצרתי.

ט

ונ"ל לרמז עוד, הרוצה שיתקיימו נכסיו יטע בהן אדר. דהנה ידוע מכתבי מרן האריז"ל (פע"ח שער ר"ה פ"ד) בעניין ראשי חדשים, שכל החדשים הן בבחינת איברי הראש. אדר הוא סוד החוטם בשיעור קומת הראש. והנה בחוטם הוא חוש הריח; על כן תראה ב' הגואלים אשר נעשה הנס באדר על ידם – נקרא שמם בשם הבשמים המהנים לחוש הריח, דהיינו מרדכי נרמז במר דרור, דמתרגמינן מרי דכי, כמו שאמרו רז"ל (מגילה דף י:). אסתר נקראת הדס"ה (אסתר ב, ז), הבן. על כן נאמר במרדכי (אסתר ד, א) "ויזעק זעקה" וכו', ולא נאמר מה אמר, אך הוא מפני שהקול יפה לבשמים. ויתבאר אי"ה להלן ביתר שאת (מאמר ה סימן ז).

י

והנה תראה, כל החושים נזכרין אצל חטא אדם הראשון, כי כולן השתמשו שם בחטאו. "ותרא האשה" וכו' (בראשית ג, ו), חוש הראיה. "ותקח מפריו", חוש המישוש. "ותאכל," חוש הטעם. "וישמעו" (בראשית ג, ח), חוש השמע. אבל חוש הריח לא נזכר שם. והנה נראה מזה אשר חוש הריח לא נפגם כל כך כאינך החושים, כי לא נשתמשו בו אז. על כן תמצא עד היום חוש הריח רוחני, הנשמה נהנית ממנו ולא הגוף.
ובזה יונח לנו מאי דמיבעיא לך בגמרא (ברכות מג, ב): מנין שמברכין על הריח? דכתיב (תהלים קנ, ו): "כל הנשמה תהלל", איזהו דבר שהנשמה נהנית ממנו ולא הגוף? זה הריח, ע"כ. והנה הוא לפלא בעיני, דהרי סתמא אמרו חז"ל ||ממ|ברכות|לה|א}}: אסור להינות מן העולם הזה בלא ברכה, ואסקו שם זאת בסברא, ואסמיכו אקראי: "לה' הארץ ומלואה" (קודם ברכה) "והארץ נתן לבני אדם" (לאחר ברכה). ואם כן, למה נצטרך לימוד על ברכת הנאת הריח? ואדרבא, דבר שאין מברכין עליו צריכין אנן להתבונן מה השתנה, כגון הא דאקשו האחרונים למה אין מברכין על שמיעת קול זמר וכיוצא, וג"כ הקשו למה אין מברכין על הנאת המשגל. אבל הוא לדעתי, דידוע ענין הברכה הוא לברר הטוב מן הרע שנתערבו בחטא אדם הראשון בעץ הדעת טוב ורע. והנה כל החושים נזכרו שם, והנה יש בכולן סוד הבירור, ואסביר לך הענין באכילה (וממנו תקיש אל השאר). המאכל המוגשם אשר האדם אוכל, הנה הטוב והמובחר והיפה נברר ונעשה דם כאדם, להוסיף לו חיותו, והרע נדחה לחוץ. והנה חוש הריח לא נפגם כל כך, כנ"ל; אם כן לפי הדומה והנראה אין מן הצורך בו לבירור.וכן תמצא שאין בו הפרדה ובירור בגוף בעסק הנאתו, ועל כן הוא דבר שהנשמה נהנית בו הקיימת לעד, ולא הגוף נפסד. וכיון שכפי הדומה אין צריך הנאה זו לבירור, סלקא דעתך אמינא שאין צריך לברך, על כן צריכין לימוד בפני עצמו שנצטרך לברך. והטעם נראה, כי בהדי הוצא וכו' (בבא קמא צב, א). ועוד, כיון שהבושם ההוא הוא דבר מוגשם בעולם הזה, עולם העשיה, צריכין לבירור; ועל כן צריכין לברך, ודי בזה.
ועל כל פנים יצא לנו אשר חוש הריח לא נפגם כל כך בחטא אדם הראשון. על כן משיח צדקנו שיתגלה במהרה בימינו, נאמר בו פעולת חוש הריח, "והריחו ביראת ה'" (ישעיהו יא, ג), הוא פעולת החוטם, שהוא פעולת הנשמה הקיימת לעד. ותתבונן בזה גם כן טעם לבשמים במוצאי שבת, הוא לפי הנ"ל, כעניין סעודת מוצאי שבת, נקרא הלויית מלכה, שאמרו הראשונים שמזאת הסעודה נהנה העצם לוז, שיש לו כוח הקיום, שלא נהנה מעץ הדעת בערב שבת.
ומעתה תבין הרמז, הרוצה שיתקיימו נכסיו יטע בהן אדר, שהוא בחינת החוטם אשר בו חוש הריח, שהוא פעולת הנשמה, דבר המתקיים, ולא פעולת הגוף, הבן הדבר. הנה קצרתי בכאן, ובמקום אחר אי"ה יבואר בארוכה.

יא

אין הכשפים שולטים במי שנולד באדר שני [רבינו אפרים על התורה, הביאו הרב הגדול החיד"א בספר דבש לפי (כ, טז)]. ונראה לומר, להיות שהכשפים נעשים על פי סדרי המזלות, בשעה פלונית וביום פלוני ובמעשים משונים. והחודש הזה אין לו מזל, כיון שהוא נוסף על הי"ב. ולשמע אוזן שמעתי, שגזירת המן היתה על חודש אדר שני, וכן נמצא בספרי הקדמונים. ונראה לומר בזה, דהנה המן הרשע היה מכשף גדול, ועיין בכתבי האריז"ל (פע"ח שער הפורים פ"ה). ותדע, שהיה מבחינת נח"ש הקדמוני, מנחש ומכשף, וכן כל העמלקים. והנה הש"י הפיר עצתו במה שפעל ועשה, שנפל לו הפור על חודש אדר שני, שאין בו מזל ואין שולט בו כישוף. וגם כן נזכר למעלה בגבהי מרומים שאין מזל לישראל (שבת דף קנו.), כי הם למעלה מן המזלות. ויבואר אי"ה להלן (מאמר ד סימן יא) בפסוק (אסתר ט, כו) "על כן קראו לימים האלה פורים על שם הפור". ובזה תמצא טוב טעם למה קבעו קריאת המגילה באדר שני דייקא.