בנין ציון/צז
ב"ה אלטאנא, יום ו' כ"ז כסליו שנת תר"ט לפ"ק. שאלה – אם מותר להניח ס"ת בלוי' שאי אפשר לתקן עוד בארון הקדש אצל ספרי תורות כשרות. תשובה – שאלה זו כבר נשאלה בשו"ת נודע ביהודה ח"א (א"ח סי' ט') והשואל רצה להתיר מטעם לוחות ושברי לוחות מונחים בארון אבל הגאון המחבר ז"ל השיב לו שראי' זו אינה כלום ששם הארון מתחלה נעשה לשם כך להניח בו גם שברי לוחות ופשיטא דתנאי מועיל בתחלה אבל לא שייך זה בס"ת שנפסל גם מסיק שיש איסור אפילו יש קדושה בס"ת שבלה שמא יקרא בו ע"ש אכן במכ"ה נעלם ממנו שדין זה כבר הוזכר בספר חסידים (סי' תתקל"ד) להתיר וז"ל שם לוחות ושברי לוחות מונחים בארון אם יש ספר תורה במקצתם קרועים ומחוקים ישים עם ספר תורה בארון ואם בא לגנוז יריעות של ס"ת לא יתכן שיהיו בארון בין העמודים על יריעות ויגנזו במקום אחר ופן יהו מושלכים עכ"ל הרי בפי' שהתיר לשים ס"ת פסולה עם הכשרות רק שחילק בין ס"ת שלמה שבלה ליריעות שבלו והתיר מטעם לוחות וש"ל מונחים בארון מה שדחה בנ"ב בשתי ידים ובאמת מה שהשיב על זה ששם מתחלה נעשה גם לשברי לוחות והוי כמו התנה לענ"ד אין זה תשובה דעכ"פ מדצוה הקב"ה להשים השברים אצל הלוחות בארון א' מוכח דלהשברים קדושה כמו להשלמים וא"כ ה"ה בס"ת ועוד כיון דכבר נהגו העם להשים הס"ת הפסולים אצל הכשרים בארון הקדש הוי כמו התנה בתחלה גם בארון הקדש כמו גבי ארון דלוחות ואף דאמרינן במגילה (דף כ"ו) ס"ת שבלה גונזין אותו אצל ת"ח וכ"פ בא"ח (סי' קנ"ד) ובי"ד (סי' רפ"ב) זה דוקא אם אין לו מקום להניחו וצריך לגנזו קמל"ן היאך יגנזו אבל אם רצה להניחו בארון הקדש במקום מיואד זהו גניזתו. גם מה שכתב בשו"ת נ"ב הנ"ל לאסור מטעם שמא יקראו בו והביא ראי' ממה דנפסק בש"ע י"ד (סי' רע"ט) דאסור להשהות ספר שאינו מוגה יותר מל' יום אלא יתקן או יגנוז לענ"ד תמו' שהרי דין זה נובע ממה דאמרינן כתובות (דף י"ט) אתמר ספר שאינה מוגה אר"א עד ל' יום מותר לשהותו מכאן ואילך אסור משום שנאמר אל תשכן באהליך עולה ע"ש הרי בפי' דהטעם דוקא משום אל תשכן שלא יקרא הטעיות אבל לא מטעם שמא יקרא בו ויחזיקו לכשר ועוד שהרי רש"י פי' שם דספר שאינו מוגה היינו תורה נביאים וכתובים וכ"כ הש"מ שם בשם שאר ראשונים והרי בהם ודאי איך שייך גזירה דשמא קרא דמה איסור יש לקרות בנביאים וכתובים שאינם מוגהים אע"כ דהטעם דוקא משום כיון דיש לתקן והוא קורא הטעיות מקרי עולה ואסור לשכון באהלו וכן משמע הלשון ספר שאינו מוגה משמע שראוי להגיהו ולתקנו אבל כיון דאי אפשר לתקן והוא אינו רוצה לקרות בו אין כאן עולה דמה לו לעשות ולכן גם מה שהוסיף הרמב"ם ואחריו הש"ע דיתקן או יגנוז הפירוש כיון שאפשר לתקן אם גנזו הרי שהרחיק העולה מביתו אבל לא שצריך לגנוז מה שאי אפשר לתקן והוא אינו קורא בו מטעם שמא יקרא בו בצבור ועוד הרי לזה יש תקנה שיניח הס"ת הפסולים במקום מיוחד באה"ק וכמנהג הרבה קהלות וזהו בעצמו גניזתם ולכן אין כאן חשש רק מטעם כבוד ס"ת הכשרים ולזה מהני הטעם של הס"ח דלוחות ושברי לוחות מונחים בארון. הן אמת דזה בעצמו ששברי לוחות היו מונחים בארון א' עם הלוחות השלמים אינו מוסכם מכל דמצינו בזה פלוגתא בירושלמי דשקלים (פ"ה) דלר' יהודה בן לקיש ב' ארונות היו ואותו ארון שהיו מונחות בו השברי לוחות לא הי' בו קדושה כ"כ והי' יוצא עמהם למלחמה אבל לרבנן ארון א' הי' וכבר הזכיר גם רש"י בחומש בפ' עקב דעת ריב"ל וע"ש ברמב"ן וגם הספרי ס"ל כן דב' ארונות היו דאיתא שם וארון ברית ד' נוסע לפניהם זה שיוצא עמהם במחנות והיו בו שברי לוחות עכ"ל וגם במדרש תנחומא פ' עקב ס"ל כן ע"ש ולפ"ז אין ראי' מהא דשברי לוחות שמותר להניח ס"ת בלוי עם הכשרים בארון א' אכן מגמרא שלנו נראה דפשיטא דארון א' הי' ללוחות וש"ל ושאין פלוגתא בזה שהרי בב"ב (דף י"ד) שקיל וטרי לר"מ מנ"ל דשברי לוחות מונחים בארון ע"ש ומה פריך דלמא באמת ס"ל כאידך מ"ד שלא היו מונחים בארון אע"כ מוכח דגמרא שלנו ס"ל דליכא פלוגתא בזה ועוד דגם בירושלמי ריב"ל דס"ל דב' ארונות היו הוא יחיד נגד רבנן דס"ל דבארון א' מונחים והלכה כרבים ולכן מה שנוהגים בהרבה קהלות שאינם גונזים הס"ת שבלו רק מניחים אותם באה"ק במקום מיוחד ומוציאים אותם בש"ת להרבות ההקפה יש להם לסמוך על הס"ח שהתיר כנלענ"ד הקטן יעקב.