בנין ציון/צו
ב"ה אלטאנא, בחדש שבט תר"ד לפ"ק. לק"ק אמשטרדם יע"א. שאלה ילמדנו רבינו אודות ס"ת ישנה שנמחקו אותיותי' ותיבותי' ויש בה שמות הקדושים שרשומן ניכר שתינוק דלא חכים ולא טיפש יכול לקרותם ויש שמות שאין רשומן ניכר אם מותר להעביר עליהן קולמוס להיטיב הכתב ולחדש ע"פ כולה כדי שלא יהי' כמנומר אם ניחוש לכתב עליון מבטל התחתון והוי כמוחק השם ולכאורה לפי מה דאמרינן בשבת דף ק"ד כתב ע"ג כתב פטור אמר ר"ח מאן תנא וכו' וחכ"א אין השם מן המובחר ובגטין דף כ' אמר ר"ח גט שכתבו שלא לשמה והעביר עליו קולמוס לשמה וכו' מוכח דרב חסדא משו' ג' דינים של שבת ושל כתיבת השם ושל גט ובכולם הלכה כחכמים וכר"י ור"ל דאמרי תרווייהו דיו ע"ג דיו סיקרא ע"ג סיקרא פטור וכן פסקו הרמב"ם והטור והמחבר וכיון דכתב ע"ג כתב לאו כתיבה הוא לא הוי ג"כ מחיקה לכתב התחתון וכ"כ מהר"מ מטרני בקרית ספר פ' י"א דיו ע"ג דיו סיקרא ע"ג סיקרא פטור דאין כאן לא כותב ולא מוחק וכן מוכח בשו"ת הרא"ש הביאו הטור בי"ד סי' רע"ו וז"ל יש בו דבק באותיות השם יש לגוררו וא"צ אח"כ להעביר עליו קולמוס לקדשו כי כבר נכתב כהלכתו בקדושת השם עכ"ל ומדאמר אין צריך משמע שאין איסור בדבר רק שאין צריך ואין כאן משום מוחק גם בשו"ת חתם סופר סי' רנ"ו מתיר בפי' להעביר קולמוס על ס"ת ישנה שנמחקה גם על שמות הקדושים אבל מה שהביאני להסתפק בזה הוא מפני שראיתי בשו"ת תשב"ץ ח"ג סי' קצ"ג שכ' וז"ל ועוד יש לאסור להעביר דיו ע"ג השם דקיי"ל כתב ע"ג כתב חייב משום מוחק התחתון וכן כתבתי בתשובתי הראשון סי' קכ"ז עכ"ל ולא ידעתי מאין נובעים דבריו שכ' דקיי"ל כתב ע"ג כתב חייב משום מוחק שהרי אדרבא בדיו ע"ג דיו לכ"ע פטור ובתשובתו הראשונה אינו מדבר רק בדיו ע"ג זהב שהוא כדיו ע"ג סיקרא ואפילו בדיו ע"ג סיקרא אינו רק מדרבנן לדעת רש"י בגטין דף י"ט שפי' אהא דאמר ר"י שם וכי מפני שאנחנו מדמין נעשה מעשה ואפילו לענין שבת אם בא מעשה לידינו בזמן המקדש לא הייתי סומך על דברי להביא חולין לעזרה ע"ש ומשמע שמה שאמר שם חייב שתים היינו מכת מרדות אף שמדברי הרמב"ם נראה שחייב ב' חטאת כבר הקשה עליו בס' מעשה רוקח ורצה לבאר שגם לרמב"ם אינו חייב חטאת אבל בדיו ע"ג דיו ודאי לכ"ע אין כאן כתיבה ומחיקה והנה בברכי יוסף א"ח סי' ל"ב הביא שו"ת התשב"ץ וכתב משו"ת תרומת הדשן סי' מ"ח דנפסקת ג"כ בא"ח סי' ל"ב ס' כ"ז מוכח דלא כתשב"ץ דכ' אותיות ותיבות שנמחקו קצת אם רשומן ניכר מותר להעביר עליהן הקולמוס להטיב הכתב ולחדש ולא הוי שלא כסדרן כיון שעכשיו הכתב כשר ומה שמוסיף עליו אינו רק שלא ימחוק יותר שרי עכ"ד ואם כתב עליון מבטל ומוחק התחתון הרי הוי שלא כסדרן אע"כ דלא ס"ל כתשב"ץ אבל לפום ריהטא מרמב"ן ור"ן וריטב"א נראה כהרשב"ש כן כתב הברכי יוסף אבל לא ידעתי פירושו שלא ראיתי בדבריהם שום משמעות ולכן ילמדני רבינו מה לעשות. עוד ילמדנו איך עושים בשמות הקדושים שקפץ הדיו רק שנשאר עוד מהדיו מעט ואותו מעט כשמעבירין בקולמוס אי אפשר שלא תעבור הדיו בקולמוס והוי פסיק רישא ולפי הנראה בתוס' ערכין דף ו' ד"ה יגוד שהמעט הנשאר יש בו ג"כ קדושת השם. גם ילמדנו איך עושין כשהיוד או ההא של השם נמחק והאותיות האחרונות כשרים איך מעבירין בקולמוס עליהן אם צריך לקדש כל השם ולהעביר הקולמוס על כל השם או סגי בתיקון אות הנמחק לבד כי לפי הנראה צריך לכתוב השם כסדר ואם מעבירין בקולמוס על האותיות הראשונות הוי שלא כסדרן א"ד הצעיר יעקב צבי במר"ה מנחם הכהן סופר סת"מ בק"ק אמשטרדם יע"א. תשובה – יזקיקני להכניס ראשי בין הרים גדולים ולהכריע למעשה במקום שגדולי הוראה אשר קטנם עבה ממתני לא רצו להכריע שהברכי יוסף אחר שהביא התשב"ץ וראיתו נגדו סיים וצריך להתיישב בדבר למעשה וגם בשו"ת חתם סופר לא כתב בפי' להתיר כמו שכ' מעכ"ת נ"י אלא כתב וקרוב לודאי שמותר להעביר קולמוס ע"ג השם הרי שרק קרוב לודאי כתב ולא ודאי גמור אכן מה אעשה אחר שהחמירו הפוסקים שלא להפסיד יריעות שיש בהן כמה שמות הקדושים אם אפשר לתקנם וגם אמרינן בכתובות פ"ב והובא בפוסקים שאסור להשהות ספר שאינו מוגה השתיקה והמשיכה בזה הוי חומרא דאתי לידי קולא לכן אמרתי אענה את חלקי וד' יצילני משגיאות. ופתח דברי אבאר כי בדיו ע"ג סיקרא הוי כתיבה ומחיקה מדאורייתא לכ"ע ולא כמו שחשב מר נ"י שלרש"י בודאי ואפשר גם להרמב"ם לא הוי רק מדרבנן שהרי ר"י ור"ל אמרו בפי' חייב שתים ואיך אפשר דהוי דרבנן ומה שרצה לפרש דחייב שתים מכת מרדות קאמר לא ידעתי איך שייך לכפול מכת מרדות שהרי אין למכת מרדות מנין קבוע אלא לפי ראות עיני ב"ד וביותר הי' אפשר לפרש דנקט חייב שתים לענין לקברו בין רשעים גמורים וכדאמרינן ביבמות (דף ל"ב) לענין חייב שתים דקתני שם אכן דוחק לומר כן במקום דהגמרא לא מפרש הכי ועוד דגם התם דאורייתא הוא אבל באמת נראה דגם לרש"י מה דקאמר חייב שתים ב' חטאת קאמר וכפסק הרמב"ם ומה דמפרש רש"י אדברי ר"י אם בא מעשה לידי לא הייתי סומך על דברי להביא חולין לעזרה יפורש ע"פ הירושלמי בגטין שם שהביא ג"כ דברי ר"י בשינוי לשון קצת וז"ל אמר לי' ר' יוחנן מפני שאנו עסוקים בהלכות שבת אנו מתירין את אשת איש עכ"ל והמפרש קרבן עדה רצה לפרש דה"ק וכי מפני שאנחנו סומכין על דעתנו להתיר חולין לעזרה דליכא כרת נתיר אשת איש שיש בו כרת ורצה ליישב בזה מה שפסק הרמב"ם חייב שתים ע"ש אבל לכאורה זה מתנגד למה דאמרינן ביבמות (דף קי"ט) מכדי הא דאורייתא והא דאורייתא מה לי איסור לאו מה לי איסור כרת ואף דבתרומת הדשן הקשה על זה ממה דאמרינן שם (דף פ"ב) בספרי ערוך לנר כבר יישבתי ואין להאריך ולענ"ד פי' דברי ר' יוחנן ע"פ מה דאמרינן בשבת (דף קכ"ב) מעשה דר"ג וזקנים קמ"ל וכן אמרינן בכמה דוכתי' מעשה רב הרי דאפילו בדינים הנוהגים בזה"ז אם אמרו תנאים ואמוראים הלכה לא הי' ברור כ"כ כאלו עשו מעשה ע"פ הלכה דבשעת מעשה עוד דקדקו ובררו יותר וזה ג"כ כוונת ר"י במה שאמר מפני שאנו עסוקים עתה בה' שבת לענין קרבנות מה שהוא רק להלכה ומדמין מלתא למלתא נתיר ג"כ אשת איש שהוא הלכה למעשה וזה ג"כ דברי רש"י אם בא עתה מעשה לידי לא הייתי סומך על דברי להתיר למעשה להביא חולין לעזרה עד שהייתי מדקדק ומברר עוד ועל כן למעשה לא נסמוך אף שלהלכה פסקנו דחייב שתים ולכן א"ש ג"כ דפסק הרמב"ם חייב שתים דלהלכה ודאי ר"י ור"ל אמרו כן. ועפ"ז נתברר דלענין דיו ע"ג סקרא לכ"ע הוי איסור דאורייתא בשבת אבל לענין דיו ע"ג דיו לכאורה אין זה כתב לכ"ע אכן אחרי עיון נראה דיפה דן הברכי יוסף שמהראשונים משמע כתשב"ץ ולא בלבד שמשמע כן אלא גם הראה לנו בזה מקום מוצא דין דהתשבץ שהרי בשבת (דף ק"ג) הקשו התוספ' לרב אחא בר יעקב דס"ל דרק בשם כתב ע"ג כתב לא נחשב כתיבה אבל בשאר מקומות הוי כתיבה א"כ מתניתן דשבת דכתב ע"ג כתב פטור דלא כמאן ותרצו דגם לראב"י דוקא כשכתב אחרון מתקן כלום כגון בגט ס"ל דהוי כתיבה אבל בלא"ה לא וכן כתבו התוספ' ג"כ בגטין דף י"ט והרמב"ן הקשה ג"כ קושית התוספ' ותירץ די"ל דראב"י מוקי למתניתן בסקרא ע"ג כתב דלכ"ע לאו כתיבה הוי א"נ סבר איהו שאני לשמה משבת דגבי שבת מלאכת מחשבת בעינן ולא אהנו מעשיו שכבר נכתב עכ"ל ויש נפקותא בין תירוץ התוס' לתירוצי הרמב"ן דלתי' התוספ' לראב"י אליבי' דרבנן כתב ע"ג כתב בכ"מ לא הוי כתיבה ורק לגבי גט מפני שכתב אחרון מתקן הוי כתיבה אבל לתירוצי הרמב"ן הוי אפכא דלראב"י אליבי' דרבנן בכ"מ כעג"כ הוי כתיבה ורק לענין שבת לא הוי כתיבה דלא הוי מלאכת מחשבת כיון דלא מהני מידי ולתירוצו הראשון אפילו גבי שבת דיו ע"ג דיו הוי כתיבה ורק סקרא ע"ג דיו לא והנה הרשב"א בגטין הביא פלוגתא לענין פסק הלכה דהר"ח פסק לחומרא כראב"י דעכ"פ לחומרא חיישינן לי' אבל הרמב"ם פסק כר"ח ע"ש ובזה מבואר שיטת התשבץ די"ל דס"ל כתירוץ הרמב"ן דלראב"י אליבי' דרבנן בכ"מ כתב ע"ג כתב הוי כתיבה חוץ מבשבת וגם ס"ל כשיטת הר"ח והרשב"א שפסק כראב"י לחומרא לכין כתב דכתב ע"ג השם הוי מחיקה כמו דכתב ע"ג זהב והו כתיבה אפילו לענין שבת כמו כן הוי לחומרא כתיבה ג"כ דיו ע"ג דיו לענין מחיקת השם ומסתמא לזה כוון ג"כ הברכי יוסף כי הר"ן בחידושיו כתב ג"כ כרמב"ן ומסתמא ג"כ הריטב"א אשר אין כעת בידי ואם אמנם זאת שיטת התשב"ץ נלענ"ד להלכה כיון דהתוספ' בשני המקומות לא כתבו כן אלא דרק לענין גט פליג ראב"י אבל בכ"מ ס"ל דכעג"כ לא הוי כתיבה ובאמת שיטת הרמב"ן צ"ע דאם יש לחלק בין שבת לשאר מקומות מנ"ל לר"ח בשבת שם דמתניתן דלא כר' יהודה דלמא התם לענין שבת גם ר"י מודה ועכ"פ התוס' לא ס"ל חילוק זה וגם במה שע"פ דברינו התשבץ ס"ל כשיטת ר' חננאל דהלכה כראב"י לחומרא לא מסכים להלכה דרוב הפוסקים פסקו סתמא כרבנן אליבי' דרב חסדא והטור אהע"ז סי' קל"א לא הביא דעת רבינו חננאל אלא כתב סתמא דאינו גט וכן פסק סתמא בש"ע שם אף שהביא שיטת ר"ח ג"כ לא הביא רק בשם י"א אחר שכתב שיטת הרמב"ם בסתם הרי דאפילו לענין איסור אשת איש החמור לא חששו הפוסקים לשיטת ר"ח כש"כ לענין ל"ת דמחיקת השם ולכן כיון דאפילו לראב"י אליבי' דהתוס' ליכא כתיבה ע"ג כתיבה בשאר מקומות וגם רוב הפוסקים לא פסקו כראב"י לחומרא הכי נקטינן דליכא כעג"כ בכתיבת השם וממילא לא הוי ג"כ מחיקה וכאשר מסכים זה ג"כ עם פסק התה"ד דפסקינן כוותי' דמותר להעביר קולמוס ע"ג תפילין אף דבעינן כסדרן. גם יש לצרף לזה מה שכתבו הפוסקים דמחיקת השם לצרוך תיקון אינו מחיקה והביאו ראי' מהא דתנינן במסכת סופרים דטפת דיו שנפל על הכתב מותר למחקו שלא הי' כוונתו אלא לתקן והר"י רצה להביא ראי' מזה לענין נגיעה באלפין ואף שהמרדכי חולק עליו היינו דוקא כיון שהשם עדיין לא נכתב כתקונו בקדושה אבל כשהשם כבר נכתב כתקונו מודה ג"כ דאם אירע דבר הפוסלו שמותר למחוק לצורך תקון וגם בשו"ת חתם סופר סי' רס"ו הסכים כן להלכה ולכן נ"ל שמותר להעביר קולמוס גם על שמות הקדושים ולתקנם ואפילו על אותיות שהכתב עדיין קיים. ומטעם זה נ"ל ג"כ דאין חשש מה שכתב מעכ"ת שאם יעביר הקולמוס על אות שנמחק ונשאר עוד מעט דיו שאפשר שימחקו והוי פסיק רישא דאפילו ימחוק הוי לצורך תקון וגם כבר כתב בחתם סופר סי' רע"א בכה"ג להתיר דלא הוי מחיקה רק גרם מחיקה דשרי יע"ש ובלא"ה נ"ל דבכה"ג דנמחק האות כבר ולא נשאר רק מעט דיו דלא שייך עוד מחיקה דבמסכת סופרים לא אמרינן רק דאסור למחוק אות משמות הקדושים והכא אין עוד אות שכבר נמחק ומה שהזכיר מעכ"ת מתוספ' דערכין לא ראיתי שום ראי' משם ומה שחשש מעכ"ת נ"י עוד דהוי ע"י העביר קולמוס כתיבת השם שלא כסדרן ולפי הנראה צריך לכתוב השם כסדר – לא ידעתי מאין נראה לו כן כי בפוסקים לא ראיתי הזכרה מזה שיש לכתוב השם בס"ת כסדר רק בשו"ת גינת וורדים הביא כן בשם גדול א' ובאמת ראיותיו חלשים ובשו"ת רדב"ז ב' אלפים קס"א כתב בפי' שא"צ לכתוב אותיות השם על הסדר וחכם א' הביא ראי' לזה מבר קמצר שהי' כותב ד' אותיות השם כאחד וגנוהו חכמים שלא רצה ללמד ואי בעינן כסדרן הרי כתיבתו פסולה היתה שא"א לצמצם שלא ישלים האות האחרון רגע קודם הראשון אע"כ דאין קפידא להיות כסדרן והיא ראי' גדולה שא"צ לדקדק בזה ולכן נלענ"ד שמותר להעביר הקולמוס גם על השמות הקדושים ולחדשם הקטן יעקב.