בן איש חי שנה ראשונה הלכות חנוכה

בן איש חי שנה א': בראשית | שמות | ויקרא | במדבר | דברים
שנה ב': בראשית | שמות | ויקרא | במדבר | דברים

הלכות שנה ראשונה – הלכות חנוכה

פתיחה

אמר המחבר יצ"ו אזכיר עוד בפרשה זו הלכות חנוכה אשר רוב השנים אני דורש אותם בעזרת השם יתברך בפרשת וישב: (בראשית מ, י): "ובגפן שלשה שריגים והיא כפורחת עלתה נצה הבשילו אשכלותיה ענבים", נראה לפרש בסיעתא דשמיא - "גפן" אלו ישראל שנמשלו לגפן, שהוא עץ חלש ורך אך פירותיו טובים מאד שיש בהם אכילה ושתיה, כן ישראל אע"פ שהם רכים וחלשים עושים פירות טובים בתורה ומצות, גם הגפן אינה מקבלת נטיעה אחרת שלא תתערב בשאר אילנות, כן ישראל כתוב בהם (במדבר כג, ט): "הן עם לבדד ישכן" ואי אפשר שיטמע איש ישראל בסטרא אחרא ויתערב בה לגמרי, אלא סופו לצאת ממנה ויתוקן ע"י כמה גלגולים כי השי"ת חושב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח, ואמר שלשה שריגים כנגד נר"ן (נפש רוח נשמה) שנמצאים בישראל דוקא, דאומות העולם אין להם אלא נפש מן קליפה דעשיה. ותיקון של ישראל הוא שלשה מדרגות, ותחלה היא "כפורחת" - בתשובה שבהרהור הלב, ואח"כ "עלתה נצה" - תשובה במעשה, אך היא מיראה ואח"כ "הבשילו אשכלותיה ענבים" - תשובה מאהבה, שהזדונות יתהפכו לזכיות, ואפקה בלשון "בישול" לרמוז על הצניעות של התשובה כמו שנאמר: (מיכה ו, ח): "והצנע לכת עם אלהיך" שאם יעשה תשובה בצניעות יצליח בה יותר, וידוע שכל דבר המתבשל בקדרה - אם יכסו הקדרה יתבשל בטוב וגם במהרה. או יובן אומרו: "שלשה שריגים" - כנגד מחשבה ודבור ומעשה, שצריך שיהיו התורה והמצוות בשלשתם וישראל לא יהיו שלמים אלא בשלשה אלו ביחד:

נמצא שלימות התורה והמצות הוא רק בשלשה אלו, לכן התורה נקראת אור והמצוה נר דכתיב: (משלי ו, כג): "כי נר מצוה ותורה אור", והיינו כי הנר כולל שלשה דברים ביחד: הוא עצמו, והפתילה, והשמן שבתוך הנר. ואם יחסר אחד מהם לא יעשה הנר פעולתו, וכן נמי האור יש בו שלשה גוונים כנגד שלשה הנזכרים, ולכן בחנוכה נעשה להם הנס באור המנורה, שהיא משולשת: בכלי, ושמן, ופתילה. וגם האור שלה משולש בשלש גוונים. לרמוז שזכו לנס זה על אשר היתה עבודת הקודש אצלם שלימה במחשבה ודיבור ומעשה, ולכן גם יוסף הצדיק עליו השלום מפני שעבד את השם יתברך עבודה תמה בשלשה הנזכרים, נעשה לו נס בדיבת אשת פוטיפר מחמת האש שרמוז בו שלשה הנזכרים, דידוע ממה שכתוב בתרגום יונתן בן עוזיאל שהיא הביאה חלבון ביצה והניחה על המטה לחזק הדיבה, וכמו שכתב יונתן בפסוק: (בראשית לט, יד): "ראו הביא לנו איש עברי לצחק בנו", ראו דייקא. ואח"כ נבדק זה ע"י האור ונתבררו שקרים שלה ולא נהרג, וזה שנאמר (תהלים צז, יא): "אור זרוע לצדיק". "זרוע" - עוזר. "לצדיק" - הוא יוסף שנקרא צדיק בסתם. ולכן נקראת חנו כ"ה - היא תיבת אור, שהיא תיבה של חמש ועשרים שבתורה, כי מן (בראשית א, א): "בראשית" עד (בראשית א, ג): "יהי אור". תמצא תיבת אור היא תיבה של כ"ה, ולכן הנס התחיל בכ"ה לחודש, לז"א: (בראשית א, ג): "יהי אור - ויהי אור", "יהי" - עולה כ"ה. יהי בו נס של אור. ולכן בזכות שלימות העבודה בשלשה הנזכרים ניצולו מן שלשה גזירות שגזרו היונים: לבטל שבת, וחדש, ומילה. וגם זכות התורה שהיא חמש ספרים, הגן לבטל שלשה גזירות דראשי תיבות שלהם: "חמש" שהוא ראשי תיבות חדש מילה שבת. גם הנס היה בשמן, שתרגומו מש"ח ראשי תיבות הנזכרים. ולכן הנס נעשה בסוף החדש ונמשך שמונה ימים, כדי שיזדמן באלו הימין שבת וגם ר"ח, ולכן בלילה הראשונה נתקן שלשה ברכות:

הלכות

א

בליל ראשון מברכים שלשה ברכות להדליק ושעשה נסים ושהחיינו^{[מאמר מרדכי 1]}, ונתנו הפוסקים ז"ל סימן (במדבר כא, ח): "עשה לך שרף ושים אותו על נס וראה אותו וחי", גם נרמזו באותיות מספרם שהוא אותיות שלשה שגם בם סימנם שלש"ה ר"ת שעשה להדליק שהחיינו הנרות הללו וכו', ואחר שהדליק נר ראשון יאמר הנרות הללו וכו'^{[מאמר מרדכי 2]}, בנוסח המתוקן יפה שיש בו ל"ו תיבות כמנין הנרות של כל שמונת הימים, ויעמדו אשתו ובניו בשעת הברכה ובשעת הדלקת כל הנרות.

ב

אע"ג דבנרות שבת נוסח הברכה הוא להדליק נר של שבת, בנרות של חנוכה מברכין להדליק נר חנוכה ואין אומרים של כדי שיכוין המברך בראשי תבות נח"ל שהוא שם קדוש הרמוז בראשי תבות נוצר חסד לאלפים ובראשי תבות פסוק (תהלים לג, כ): "נפשינו חכתה לה׳", שגם הם ניצלו בשביל שבטחו בהשם יתברך וציפו לישועתו, ואמרתי בס"ד דלכן היה הנס בחודש כסליו דראשו וסופו כ"ו מספר שם הוי"ה, ואותיות הנשארים באמצע הם ראשי תבות לפורקנך סברית יהו"ה, שהוא תרגום של פסוק (בראשית מט, יח): "לישועתך קויתי ה'".

ג

אם לא בירך שהחיינו בליל ראשון יברך בליל שני^{[מאמר מרדכי 3]}, וגם האבל יברך שהחיינו, אבל אונן ידליק בלא ברכה ואם אפשר בשליח נכון ועדיף יותר.

ד

מצוה להניחה בטפח הסמוך לפתח אפילו בזמן הזה שמדליקין בפנים^{[מאמר מרדכי 4]}, ואם אין מזוזה בימין יניחה בימין, ואם יש מזוזה יניחנה בשמאל הנכנס, והרי שלשה מצוות ביחד כי האדם הנכנס ולובש ציצית שהוא טלית קטן שעליו וראשי תבות שלהם צמ"ח ציצית מזוזה חנוכה, ובזכות זה יבא משיח צדקינו צמ"ח שמו (זכריה ו, יב), ויתקיים פתחו שערים ויבא גוי צדיק (ישעיה כו, ב) כי ימין ושמאל תפרוצי(ישעיה נד, ג), וכשיניח החנוכה על מזוזת הפתח בשמאל יניח בלילה הראשונה את הנר בקצה השני של מנורת החנוכה שהוא הרחוק מן הפתח, ובליל שני יניח נר השני בצידו שיהיה קרוב לפתח יותר מן הראשון, ובו מתחיל להדליק עד שנמצא בליל שמיני אותו נר הנוסף יהיה סמוך לפתח ממש, ובו מתחיל להדליק כדי שיפנה לצד ימין בהדלקה בכל לילה, אבל אם אין מזוזה בימין דאז מניח החנוכה בימין יעשה להפך דמניח בליל ראשון הנר קרוב לפתח, ובליל שני מניחו בצידו וכן על זה הדרך כדי שיהיה בכל לילה פונה לצד ימין כשהוא מתחיל להדליק נר הנוסף:

ה

מניחה למעלה משלשה טפחים, ומצוה להניחה למטה מעשרה טפחים, ובדיעבד אם הניחה למעלה מעשרה יצא, ועל פי הסוד טוב להניחה מעט למעלה משבעה^{[מאמר מרדכי 5]}, ואם הניחה למעלה מעשרים אמה לא יצא ידי חובה^{[מאמר מרדכי 6]}

ו

צריך להדליקה במקום הנחתה, ואפילו אם בעל הבית חולה ושוכב על מטתו אין מביאין לו נרות חנוכה להדליקה אצל מטתו ויניחו אותה אח"כ במקומה, כי צריך להדליקה במקום הנחתה, ולכן אם אינו יכול לקום להדליק במקום הנחתה יעשה שליח להדליקה במקום הנחתה, ויכול החולה לברך והשליח ידליק בחדר ההוא לפניו תכף ומיד וכאשר העלתי בס"ד בתשובה בספרי הקטן רב פעלים^{[מאמר מרדכי 7]}.

ז

זמן ההדלקה הוא בצאת הכוכבים, וכשהגיע הזמן לא יאכל ולא ילמוד עד שידליק, ואם התחיל לאכול או ללמוד פוסק ומדליק אם לא הדליק בצאת הכוכבים ידליק ויברך כל זמן שבני הבית נעורים, אבל אם ישנים ידליק בלא ברכה, מיהו די בשנים נעורים^{[מאמר מרדכי 8]}.

ח

צריך שיתן בה שמן שידליק לפחות חצי שעה, ואם לא היה בה שמן שיעור הדלקה חצי שעה בשעה שהדליקה, אפילו אם הוסיף בה שמן אחר ההדלקה לא יצא ידי חובתו, ואם בירך והדליק ואח"כ הרגיש שלא היה בה שמן יכבנה ויוסיף בה שמן ויחזור וידליקנה אך לא יברך פעם שנית, על כן כל אדם יתן עיניו קודם ברכה לראות אם יש בה שמן כשיעור, כי יזדמן שאשה הניחה שמן כשיעור ונשפך מן הנר ע"י איזה מקרה לכך יראה תחלה ואח"כ יברך וידליק.

ט

אם הדליקה וכיבה הרוח אם הניחה במקום שליטת הרוח שאינה יכולה לעמוד בו לא יצא ידי חובתו, וצריך שיניחנה במקום הראוי וידליקנה בלא ברכה, אבל אם הניחה במקום שאינו שולט הרוח וקרה לה מקרה וכבתה אינו זקוק מן הדין להדליקה, ואם החמיר להדליקה ברוך יהיה.

י

הדליק נר חנוכה ושכח ולא בירך אם עדיין לא גמר הנרות יברך ברכת להדליק וידליק הנשארים, אע"פ דאלו הנשארים הן מן ההידור אבל אם גמר הדלקת כל הנרות ואח"כ נזכר אפילו שנזכר תוך כדי דיבור לא יברך ברכת להדליק, משום דאיכא פלוגתא בזה וספק ברכות להקל, אבל ברכת שעשה נסים וכן ברכת שהחיינו יברך אותם אפילו שלא נזכר אלא עד שגמר הדלקת כולם כן העליתי בס"ד בתשובה בספרי הקטן רב פעלים^{[מאמר מרדכי 9]}. ואם הדליק נר אחד וקודם שהדליק השאר נשפכו, או אם טעו ולא הזמינו נרות הצריכים לאותה לילה ששכחו מהם נר אחד ולא הרגיש בזה אלא עד שבירך, לא ישיח אלא ימתין עד שיביאו לו האחד המשלים המנין וידליקנו, ואם שח לא יברך.

יא

מדליקין בבית הכנסת ומברכים^{[מאמר מרדכי 10]}, אך צריך המדליק להדליק בביתו גם כן ולברך. והמדליק בליל ראשון בבית הכנסת שבירך "שהחיינו" גם כן, אם הוא אכסנאי אינו מברך בביתו "שהחיינו", מפני שכבר בירך בבית הכנסת דקימא לן ספק ברכות להקל. וכן אם חל ליל ראשון של חנוכה בליל שבת דמברכין בו "שהחיינו", וכבר הדליק בביתו ובירך "שהחיינו", ובא להדליק בבית הכנסת וכל הקהל שהיו בבית הכנסת כדי להתפלל ערבית כבר הדליקו בביתם ובירכו שהחיינו בביתם, לא יברך "שהחיינו" בהדלקת בית הכנסת מפני שכבר הוא וכל הקהל בירכו "שהחיינו" בביתם, דמספקא לן בדבר זה בספרי הקטן מקבציאל ולא איפשיט לן וספק ברכות להקל. ועיין להרב זרע אמת ([או"ח] סי' צ"ו) והביאו הרב מחזיק ברכה ז"ל (או"ח סימן תרעא אות ח).

יב

שמן זית מצוה מן המובחר, ואם הניח השמן תחת המטה לא ידליקו בו נר חנוכה ולא נר שבת, משום דכל מידי דאכילה שורה עליו רוח רעה תחת המטה, וכיון דנמאס לאכילה נמאס למצוה, משום הקריבהו נא לפחתיך, אבל אם השמן הוא מר דאינו בר אכילה אינה שורה עליו רוח רעה ושרי^{[מאמר מרדכי 11]}.

יג

אין להדליק קצת נרות משמן וקצת משעוה, כדי שלא יאמרו שני אנשים הדליקו ועוד אין בזה הידור מצוה, ולכן טוב שגם גוף הנרות יהיו שוין בגודלן ומראיהם ומינם משום הידור מצוה^{[מאמר מרדכי 12]} , וטוב שזה נר הנוסף שקורין שמש יעשהו משונה מנרות חנוכה, כדי שיהא ניכר שאין זה בכלל נר חנוכה וכן אני נוהג.

יד

אסור להשתמש לאורה בין תשמיש קדושה בין תשמיש חול, אבל לנר הנוסף ^{[מאמר מרדכי 13]} מותר ויש מחמירין גם בנר הנוסף^{[מאמר מרדכי 14]}, וכפי הסוד אם נהנה מאורה עושה פגם גדול שיתאחזו החיצונים באור העליון וכנזכר בדברי רבינו האר"י ז"ל [פרי עץ חיים ריש שער חנוכה], וכל זה הוא רק בזמן שיעור המצוה.

טו

סומא אשתו מדלקת, ואם אין לו אשה ישתתף בפריטי, ואם יש לו בית בפני עצמו ידליק ע"י סיוע של אדם אחר אך לא יברך.

טז

המנהג פה עירינו יע"א הבן אף על פי שהוא גדול, לא ידליק בעודו בחור אלא יסמוך על אביו, ואם נשא אשה ידליק בחדר שלו שהוא ישן שם, אך לא יברך אלא יעמוד אצל אביו כשהוא מברך ויכוין לברכות של אביו ואח"כ הולך ומדליק בחדרו.

יז

שנים או שלשה בעלי בתים שאוכלין כל אחד בפני עצמו ודרים יחד ישתתפו בפריטי כדין אכסנאי, וידליקו כל אחד לילה אחת בידיו.

יח

טוב ליתן לאחד מבניו הקטנים להדליק בידם נר הנוסף^{[מאמר מרדכי 15]} כדי לחנכם במצות, שגם בזה הנר הנוסף יש קצת מצוה, וכן אני נוהג וראוי לעשות כך, אבל לא יתן להם להדליק מנרות של חיוב^{[מאמר מרדכי 16]}ודלא כמאן דהתיר בזה.

יט

קטן שהגיע לחינוך לא ידליק בשביל אחרים, ואין מדליקין נר חנוכה מנר חנוכה על ידי אמצעי.

כ

נר חנוכה מדליק קודם נר שבת, ואע"פ שהאיש הוא המדליק נר חנוכה והאשה מדלקת נר שבת, תמתין אשתו שלא תדליק נר שבת עד שידליק הבעל נר חנוכה, ויש בדבר זה טעם ע"פ הסוד כנזכר בדברי רבינו האר"י ז"ל שאם ידליקו נר שבת קודם, עושה פגם חס ושלום, מיהו אם השבת הוא בליל שביעי או שמיני שיש נרות הרבה והאשה רוצה למהר מחמת הזמן שלא נשאר עת מרווח, אז תוכל להדליק נר שבת אחר שהדליק הבעל נר אחד בלבד ולא תמתין עד שידליק הכל, וצריכין להזהר בערב שבת שיתפלל מנחה ואח"כ מדליקין, ולא יעשה מנהג בורים שמדליקין נר חנוכה ואח"כ מתפללים דהוי תרתי דסתרי^{[מאמר מרדכי 17]}.

כא

במוצאי שבת בבית הכנסת מדליקין נר חנוכה ואחר כך מבדילין, אבל בבית מבדיל ואחר כך מדליק נר חנוכה וזו הדרך הנכונה יותר.

כב

בחנוכה אין הולכים לבית הקברות ביום יארצייט [=אזכרת יום השנה] כנהוג , ומי שיש לו יארצייט בתוך ימי חנוכה ילך קודם חנוכה, אבל הולכין להשתטח על קברות הצדיקים זיע"א, וכן המנהג פה עירינו שהולכין על מצבת אדונינו יהושע כהן גדול בתוך ימי חנוכה בערב ראש חודש:

כג

ביום כ"ד כסליו ילמדו בספר חגי סימן ב' בעשרים וארבע וכו' עד סוף הספר, ויש סגולה לשמירה לומר כל לילה אחר הדלקת נר חנוכה שבעה פעמים ויהי נועם וכו', ומזמור יושב בסתר^{[מאמר מרדכי 18]}וכנזכר בספר מועד לכל חי [כז, יג] יעוין שם.

כד

אוכלין מאכלי חלב בחנוכה זכר לנס שנעשה בחלב שהאכילה יהודית את האויב שהיה ממלכי יון והמעשה הובא בספר חמדת הימים [חנוכה פרק ב], ונס זה נעשה קודם נס העקרי של חנוכה בכמה שנים, אך הואיל ואותו אויב היה ממלכי יון וגם הוא היה רוצה להעבירם על דת לכך עושין לנס זה גם כן זכר בימי חנוכה, על דרך שאמרו לאכול זרעונים בפורים זכר לנס של דניאל עליו השלום וחבריו עליהם השלום (דניאל א). ונראה לי בס"ד לרמוז טעם בחלב לשלשה מצות שגזרו לבטלם שהם חודש שבת ומילה ומסרו ישראל עצמן עליהם, דאות ח' דחלב הוא אות ראשונה של חודש, ואות ב' דחלב הוא אות שנית של שבת, ואות ל' דחלב הוא אות שלישי של מילה:

כה

במזמור ארומממך ה' כי דליתני^{[מאמר מרדכי 19]} שאומרים קודם ה' מלך בשחרית אין צריך להתחיל לומר מזמור שיר חנוכת הבית לדוד ככתוב בסידורים, ובנוסח על הנסים יאמר חשמונאי בחיריק כמו שכתב הפרי חדש ז"ל [או"ח תרפא], גם יאמר "לשכחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך", גם יאמר "וקבעו שמונת ימי חנוכה אלו".

כו

בכל שמונת ימי חנוכה יאמרו בית יעקב ומזמור היום, ואחריו מזמור שיר חנוכת הבית^{[מאמר מרדכי 20]}, וקודם מזמור היום יאמר היום יום פלוני בשבת, ולא יסיים לומר שיר שהיו הלוים אומרים על הדוכן כדרכו בשאר ימים, ופה עירינו בגדאד יע"א היה מנהגם שלא לומר בחנוכה בית יעקב ולא מזמור של היום אלא אומרים מזמור חנוכה דוקא, ומזה כמה שנים תהילות לאל עשיתי המנהג לומר בית יעקב ומזמור היום גם כן כנזכר לעיל ונתיישב זה המנהג בעזרת השם יתברך.

כז

צריכין הנשים להזהר שלא יעשו מלאכה בעוד שהנרות של חנוכה דולקות^{[מאמר מרדכי 21]}. כי כן קבלו עליהם מזמן קדמון ומפורש ב"בית יוסף" וב"לבוש" [או"ח תרע] טעמים על מנהג זה, ואנא עבדא אמרתי טעם ע"פ הסוד כי מצינו מפורש בדברי רבינו האר"י ז"ל בשער הכונות [דף קח ע"ג] שיש תוספת קדושה אל המלכות העליונה בחנוכה כמו ענין ראש חודש, דבחנוכה מקבלת הארותיה מן ההוד ע"י עצמה שלא ע"י בחינת התפארת, שאינה טפילה אל בחינת התפארת כמו בימי החול, ולכן מאחר שהנשים מושרשים הם במלכות שיש לה תוספת בחנוכה, על כן עשו תוספת לעצמן באיסור עשיית מלאכה להתקדש בכך בשעת הדלקת הנרות דוקא והוא טעם נכון בעזרת השם יתברך. וכתב בשולחן גבוה [או"ח תרע ס"ק ו] ראוי שיזהרו הנשים שלא לעשות כבוד ומעשה מחט וכן שאר מלאכות ביום ראשון וביום אחרון של חנוכה וכמו שכתוב בראש חודש יעוין שם, ועיין מועד לכל חי סימן ז"ך אות ס"ה יעוין שם וכך אני דורש בציבור שטוב להזהר בזה, ורק לאותם הנשים שפרנסתם ע"י מלאכה אין להחמיר בזה, ושאלתי להרב הגאון החסיד מהר"א מני נר"ו להודיעני מנהג עיר הקודש תוב"ב בדבר זה וכתב לי שמנהגם לעשות מלאכה בכלל מימי חנוכה, אמנם יש להם קבלה שאם אשה נפלה בסכנה תדור נדר לא לעשות מלאכה בחנוכה ותנצל, ויש נודרים יום אחד ויש נודרים שני ימים כפי מה שירצו אך הנשים הבאים מחוץ לארץ כל אשה אינה משנה מנהג שהיה לה בחוץ לארץ עד כאן דבריו נר"ו.

כח

ירבה בסעודת שבת של חנוכה יותר משאר שבתות, וכל שכן אם חל בו ראש חודש גם כן, וכן ירבה בראש חודש טבת שהוא בתוך ימי חנוכה בשביל פרסום הנס, ומנהגינו להדליק שמן למאור לכבוד נשמת רבי מאיר בעל הנס זיע"א ביום ראש חודש טבת^{[מאמר מרדכי 22]}, ויזהר בהלל של חנוכה כי אפילו בחג המצות אין אומרים הלל גמור וכאן אומרים הלל גמור שמונה ימים, על כן יאמר אותו בכונה ובשמחה רבה.

מאמר מרדכי - פסקי מרן הרב מרדכי אליהו

^{הארות והערות מספרי הרב מרדכי אליהו על ספר בן איש חי הלכות בעריכת ר' שלו שבתאי יצ"ו}

1. ואחרי סיום כל הברכות ידליק את הנרות (ולסברת המקובלים אחר שמברך להדליק ידליק נר ראשון אך רק המקובלים המברכים בכוונות יעשו כן).(מאמר מרדכי - למועדים וימים נח, ג).
2. אחר שהדליק נר אחד לפחות יאמר 'הנרות הללו אנחנו מדליקים', ויש נוהגים לומר הנרות הללו רק אחר שסיים להדליק את כל הנרות. (מאמר מרדכי - למועדים וימים נח, כא).
3. או בשאר הלילות כשיזכר. אם נזכר שלא בירך שהחיינו תוך חצי שעה מההדלקה יברך בעת שנזכר. (מאמר מרדכי - למועדים וימים נח, ז).
4. מצוה להניח הנרות בטפח הסמוך לפתח מבחוץ. (מאמר מרדכי - למועדים וימים נח, לד).
   נוהגים להדליק בבית בפנים ליד דלת הכניסה, ואם חלונו סמוך לרשות הרבים ואינו גבוה עשרים אמה (כעשרה מטרים) ידליק שם. (דרכי הלכה על הקיצוש"ע גאנצפריד, סימן קלט ס"ק ו).
   בבית קומות הפונה לרשות הרבים יניח את הנרות בחלון הפונה לרשות הרבים ובלבד שיהיו הנרות בתוך עשרים אמה מרשות הרבים (9.6 מטר). ולכן בבנין שנמצא בגובה רשות הרבים אפשר להדליק נרות חנוכה בחלונות של הדירות שבקומה שניה ושלישית כיון שהם ניכרים מרשות הרבים ויש בזה פרסום הנס.
   צריך להדליק במקום שבו יש פרסום הנס הגדול ביותר גם לבני הבית וגם לבני רשות הרבים, ובני רשות הרבים עדיף.
   יש מסתפקים אם עדיף להדליק בחלון הבית לפרסום הנס או בפתח הבית להיות מוקף במצוות, ומחמת חיבוב מצוה מדליקים בשני המקומות אחרי שברכו בפתח הבית, ותבוא עליהם ברכה.
   הגר בבנין הגבוה עשרים אמה מרשות הרבים כגון שגר בקומה רביעית וגובה החלון יותר מעשרים אמה מרשות הרבים - מניח החנוכיה בטפח הסמוך לפתח, ואם הניחה על שולחנו יצא, ואם יש פרסומי ניסא בחלון - ידליק אחר כך שוב בחלון בלי ברכה - ותבא עליו ברכה.(מאמר מרדכי - למועדים וימים נח, סע' לז-מ).
5. ולכן לכתחילה יניח החנוכיה באופן שהלהבות תהיינה בגובה ז' טפחים – 56 ס"מ מהקרקע (מאמר מרדכי - למועדים וימים נח, מב).
6. וגם כאן מודדים ממקום הלהבה ולא ממקום החנוכיה (מאמר מרדכי - למועדים וימים נח, מד).
7. [הערת העורך: עדיין לא זכינו לאורה של תשובה זו, אבל בחלק ד (או"ח סימן יד) ציין לתשובה זו, עיין שם]
8. שנים נעורים כוונתו שעוד אדם מלבד המדליק. (עיין מאמר מרדכי - למועדים וימים נח, נח שכתב וז"ל: "עבר זמן ההדלקה יכול להדליק בברכה רק אם אחד מבני הבית ער ואם אין מישהו אחר עמו ידליק בלא ברכה"; ועיין קול צופייך מקץ תשס"ב גליון מס' 153 שכתב כן משם ספר 'מעשה ניסים' לרב ניסים כצו'רי מה' אהבת שלום עמ' קיז).
   אמנם אם מדליק בפתח ביתו או בחלון הסמוך לרחוב, וחלון ביתו בתוך 10 מטרים מהכביש, ויש שם עוברים ושבים, יכולה להדליק בברכה עד עמוד השחר. (מאמר מרדכי - למועדים וימים נח, נח).
9. [הערת העורך: עדיין לא זכינו לאורה של תשובה זו].
10. כשעברתי לגור ליד בית כנסת "טוויג", באתי להתפלל שם והיה חנוכה, והגבאי הזמין אותי להדליק את החנוכייה בברכה. בתחילה תמהתי על הדבר [אמרתי להם שאנו נוהגים שהגבאי מדליק את החנוכיה], והגבאי ראה שאני תמה ושאל אותי מדוע אתה תמה, הרי אבי היה מגיש את הנר בעצמו למרן בעל ה"בן איש חי" זיע"א והוא היה מדליק בבית הכנסת בבגדד בברכה. אמרתי, אם כך היה נוהג ה"בן איש חי" ע"ה, אין לתמוה ואפשר לנהוג כמותו.(קול צופייך, מקץ תשס"ח, גליון מס' 428; סיפור זה הובא בשינוי מועט גם בקול צופייך, וישלח תשנ"ט, גליון מס' 16; קול צופייך, שופטים תשס"ה, גליון מס' 327; קול צופייך, וירא תשס"ז, גליון מס' 379).
    כמו כן נוהגים להדליק נרות חנוכה, בלי ברכה, בבית הכנסת בבוקר, כמו המנורה שהיו מדליקים בבית המקדש. ונוהגים להדליקם בעת שאומרים מזמור 'ארוממך'. (עיין לשונו במאמר מרדכי - למועדים וימים ס, יא; ועיין שם גם בפרק נח סעיף קכח).
11. טוב שידליק בשמן זית הראוי לאכילה ולא בשמן זית למאור שאפשר שיש בזה מן הזלזול להדליק בשמן פגום אך על כל פנים שמן זה עדיף על שמן שומשמין וכד' שאינם מזיתים, משום שלמעשה גם שמן למאור ראוי לאכילה ורק משום שמירת יתר משרד הבריאות פוסלו לאכילה. (מאמר מרדכי - למועדים וימים נח, עא; ועיין מאמר מרדכי שיעורי י"ג אלול עמ ריד).
12. אך על צבע הנרות אין להקפיד כיום כי אין דרך בני אדם להקפיד על זה (סידור קול אליהו עמ' תשעו סעיף ג).
13. הנר הנוסף שנזכר בסעיף זה כוונתו ל"שמש". (עיין מאמר מרדכי - למועדים וימים נח, פה; וציין שכן פירש הרב ניסים כצו'רי בעל "מעשה ניסים" [בירחון מקבציאל גליון לו עמ' צט]).
14. אמנם אין להחמיר לצורך מצווה (עיין מאמר מרדכי - למועדים וימים נח, פה).
15. הנר הנוסף שנזכר בסעיף זה כוונתו ל"שמש". (עיין מאמר מרדכי - למועדים וימים נח, קד שכתב וז"ל: "טוב ליתן לאחד מבניו מהקטנים להדליק בידם את ה'שמש' כדי לחנכם במצוות, כי גם בשמש יש קצת מצוה. אבל לא יתן להם להדליק נרות של חיוב" עכ"ל).
16. נרות של חיוב – כוונתו לנרות ההידור שמוסיפים בכל יום (כן מוכח מדברי הגר"מ אליהו שיובאו לקמן).
    אם מישהו מבני הבית הגיע לגיל מצוות, אפשר ליתן לו להדליק את נרות ההידור, ואף על פי שבעלמא המתחיל במצוה אומרים לו גמור, כאן שהחיוב להדליק מוטל גם על שאר בני הבית הגדולים וגם הם חלק ממצות הדלקה זו, יכולים לסיים המצווה. ואם ישנה סיבה מיוחדת יכול ליתן גם לגדול, שאינו מבני הבית, להדליק. (מאמר מרדכי - למועדים וימים נח, קה).
    אם רוצה לתת לבנו הקטן שידליק את אחד הנרות בחנוכיה, לא יתן לו להדליק את הנרות שמוסיפים בכל יום, אלא את השמש. ואם הקטן חפץ להדליק בחנוכיה משלו – מותר לנהוג בזה כמו אחינו האשכנזים שכל אחד ואחד מדליק לעצמו. אנחנו בביתנו נהגנו שילד עד גיל שלש עשרה, וילדה עד גיל שתים עשרה, מדליקים חנוכיה לבד, ומברכים על ההדלקה מדין חינוך. וכשהם נעשים בני מצוה – אינם מדליקים כלל. (קול צופייך, וירא תשס"ז, גליון מס' 379).
17. אם רואה שלא יספיק להתפלל מנחה בציבור – מוטב שיתפלל ביחיד, וידליק נרות חנוכה ואחר כך תדליק האשה נרות שבת, ויזדרז להגיע לבית הכנסת לשמוע חזרת הש"ץ ולענות קדושה וכו'. (כן פרסם הרב זצ"ל כמה פעמים בשיעורי קול צופייך, ועתה נדפס גם במהדורת כיס של הספר מאמר מרדכי - למועדים וימים, שנת תשע"ד, פרק נח סעיף קיד. וכן בספר מאמר מרדכי-שבת א' פרק יא סע' לא-מא, ועיין שם בהערה לט שכן כתב).
18. דהיינו שיאמר מתחילת 'ויהי נועם' עד סוף מזמור 'יושב בסתר' כולו שבע פעמים. (סידור קול אליהו עמ' תשע"ד סעיף ב; ועיין קול צופייך מקץ תשס"ו גליון מס' 339; וכן נהג הרב זצ"ל בביתו למעשה, ולא כאותם שחשבו שאומרים פסוק 'ויהי נועם' ז' פעמים, ואת המזמור רק פעם אחת).
19. נוהגים להדליק נרות חנוכה, בלי ברכה, בבית הכנסת בבוקר, כמו המנורה שהיו מדליקים בבית המקדש. ונוהגים להדליקם בעת שאומרים מזמור 'ארוממך'. (עיין לשונו במאמר מרדכי - למועדים וימים ס, יא; ועיין שם גם בפרק נח סעיף קכח).
20. יאמר 'הושיענו' לאחר מזמור היום, ולאחריו יאמר 'מזמור שיר חנוכת הבית'. (עיין מאמר מרדכי - למועדים וימים ס, יב; וכן מפורש בדברי הבן איש חי בספר הנדפס מחדש "מקבציאל" (פרשת וילך אות סו) עיין שם).
21. הנשים צריכות להזהר שלא יעשו מלאכה בעוד שנרות חנוכה דולקים ובעיקר יש להזהר בחצי שעה הראשונה שהנרות דולקים. ויש מחמירות לא לעשות מלאכה כל עוד שהנרות דולקים אפילו אחרי חצי שעה. ואם יש להן סיבה מיוחדת יכולות להתנות שאין הם מקצים את הנרות למצוה אלא רק לזמן חיוב חצי שעה ואחר כך תעשינה מלאכה. (מאמר מרדכי - למועדים וימים נט, ג)
    מלאכות שמותרות בחול המועד כגון: להדליק אש – מותר לעשות (קול צופייך וישלח תשס"ב, גליון מס' 151).
22. דהיינו מלבד הנר שמדליקים כל ליל ראש חודש. (עיין מאמר מרדכי - למועדים וימים נט, יג). אמנם בטבריא עושים את ההילולא לכבוד רבי מאיר בעל הנס ביום י"ד באייר, ויתכן שהם צודקים בתאריך, אבל בחנוכה מדליקים לכבודו שמן למאור כיון שנעשה בחג זה ניסים וגם ר' מאיר עשה ניסים, וזו מעלה טובה וחשובה. (קול צופייך מקץ תשס"ו, גליון מס' 339).