במדבר רבה כא ה
ה. [ עריכה ]
"צרור את המדינים" אע"פ שכתבתי (דברים כ, י): "כי תקרב אל עיר להלחם אליה וקראת אליה לשלום" לאלו לא תעשו כן (שם כג, ז) "לא תדרוש שלומם וטובתם" את מוצא במי שבא עמהם במדת רחמים לסוף בא לידי בזיון מלחמות וצרור ואיזה זה דוד (ש"ב י, ב): "ויאמר דוד אעשה חסד עם חנון בן נחש" אמר לו הקב"ה אתה תעבור על דברי אני כתבתי "לא תדרוש שלומם וטובתם" ואתה עושה עמם גמילות חסד (קהלת ז, טז): "אל תהי צדיק הרבה" שלא יהא אדם מוותר על התורה וזה שולח לנחם בני עמון ולעשות עמו חסד סוף בא לידי בזיון (ש"ב י, ד): "ויקח חנון את עבדי דוד ויגלח את חצי זקנם ויכרת את מדויהם בחצי עד שתותיהם וישלחם" ובא לידי מלחמה עם ארם נהרים ומלכי צובה ומלכי מעכה ועם בני עמון ד' אומות וכתיב (שם, ט): "וירא יואב כי היתה אליו פני המלחמה וגו'" מי גרם לדוד כך שבקש לעשות טובה עם מי שאמר הקדוש ברוך הוא "לא תדרוש שלומם" לכך כתיב "צרור את וְגוֹ'":