בית שמואל על אבן העזר קלו
סעיף א
עריכה(א) ה"ז גט פסול: אף על גב בקדושין אם לא היה עסוקי' בקדושין ונתן בשתיקה אין חשש קידושין ובסי' כ"ז כתבתי אפי' אם היה כוונתם לשם קידושין לא מהני שאני גט דאע"ג שלא אמר כלום מ"מ לשון הגט הוא לשון הבעל אבל בקדושין אפילו אם מקדש בשטר והוי כאלו הוא מדבר מ"מ אין ניכר אם דעתה ג"כ לקידושין והא דאינו בטל הגט כשלא אמר כלום מדאוריי' דכתיב ונתן ביד' ספר כריתות דפי' הקרא הוא שנתן לתורת כריתות ואם נותן לתורת כריתות י"ל אפי' אינו מדבר כלום כשר מדאורייתא, מיהו הטור והר"ן כתבו אם אינו מדבר כלום בטל מדאורייתא וכ"כ בש"ג פ' הזורק והיינו אם אין עסוקים באותו ענין:
סעיף ג
עריכה(ב) ויש מי שאומר וכו': בסימן כ"ז סתם ופסק כדיעה קמייתא אם אמר הריני אישך אינו כלום אפי' אם היו מדברי' מעסקי קידושין וברי"ו משוה דינים אלו להדדי ואפשר המחבר ס"ל שאני גיטין אף על גב שאומר איני אישך איני בעלך מ"מ בגט כתב והרי את מותרת גם שאר לשונות אשר הוא מדבר דהוא פוטר אותה כמ"ש בסמוך לשון הגט הוא לשון הבעל לכן היא ספק מגורשת לפי זה אם מקדש בשטר נמי הוי ספק קידושין מיהו נראה עיקר כדיעה קמייתא ואינו גט אפי' לפוסלה לכהונה וכן בקדושין אינה מקודשת וכן אם אומר הרי את ב"ח אפילו אם היה מדבר עמה מעסקי גיטין אינו גט וכן בסמוך כשאומר שהוא ש"ח אף על גב דהיו עוסקים מעסקי גיטין לא הוי גט כלל ועיין בסמוך:
סעיף ה
עריכה(ג) הגה ובלבד שתדע וכו': כאן שייך הגה זו וכ"כ תוספות פ' המגרש דצריך שיאמר הוא או העדים בעת הנתינה דזאת גיטה ומתני' פ' הנזקין קמ"ל אף ע"ג דאמר לה ה"ז ש"ח לא בטל הגט כשאמר לעדים שהוא הגט ועדים יאמרו לה מיהו הרמב"ם והטור ס"ל דא"צ שיאמרו העדים לה שהוא הגט וכ"כ בעל המאור ודי אם הבעל מוציא מפיו השילוחים ויאמר לה או להעדים לכן לא כתבו שהעדים יגידו לה והסוגיא קמ"ל כשאמר לעדים שהוא הגט די לפ"ז תוספות והרמב"ם שני דיעות הם ולא ה"ל להרב רמ"א להביא בפשיטות דברי תוס' על דברי המחבר ואם אמר לה באותו מעמד אחר שאמר שהוא ש"ח אמר שהוא גיטה מהני ש"ג פ' הזורק:
סעיף ו
עריכה(ד) אלא בפני האחר: הנה תוס' ר"פ כל הגט וב"ב דף קס"ז כתבו לר"מ אפי' שניהם הם לפנינו בעת הגירושין א"י לגרש משום דבעינן שיהא מוכח בגט מי הוא המגרש וצריך לכתוב סי' ולר"א א"צ שיהא מוכח בתוכו ומ"מ צריכים לגרש זה בפני זה ולכאור' קשה איך פסק בפשיטות דיכול לגרש בפני האחר הא קי"ל דהגט צריך להיות כשר לכ"ע לר"מ ולר"א ואפשר דלא קי"ל כתוס' אלא כדעת הר"ן בפרק כל הגט דכתב אפי' לר"מ א"צ שיהא מוכח מתוכו מיהו נראה הי"א שהביא הרב רמ"א ס"ל כשיטו' תוספות דבעינן שיהיה מוכח מתוכו לכן כתב שיכתוב סימן ודוקא סי' מהני אבל לגרש בפני אחר לא מהני ופליג על דיעה קמיית' בתרתי חדא דצריך דוקא סי' ולא מהני אם מגרש בפני האחר השני אפילו אם שמות הנשים אינו שוין צריך לכתוב סימן לפ"ז מ"ש בהג"ה לכן נהגו ליתן הגט ברבי' אין מדוקדק דהא לדעת הש"ג לא מהני אם מגרש בפני השני אלא צריך סימן, וכבר כתבתי בסימן ק"ל אפילו להפוסקים דס"ל דבעינן מוכח בתוכו מ"מ אם כבר ניתן הגט תנשא בו כמו בגט שאין עדים חתומים בו כלל דקי"ל אם ניתן לה תנשא, ועיין תשו' ש"י סי' ל"ו שם פסק אפילו אם ניתן הגט צריכה גט אחר ועיין בדק הבית מ"ש בשם הריטב"א בענין שני יב"ש איך שולחים גט לנשיהם:
(ה) אף על פי שאין שמות הנשים שוות: והא דלא מהני שמות הנשים בסימן משום דיש לחוש שמא קידש אשה במקום אחר ואפי' בזה"ז דאיכא חר"ג שאל ישא ב' נשים חיישי' שמא עבר חר"ג כמ"ש בתשו' ש"י שם:
(ו) ולכן נהגו וכו': הא דכתב לכן וכו' על דעה זו משום לדעת המחבר כשאין שמות הנשים שוין אין חשש ולי"א אפי' אין שמות האנשים /הנשים/ שוין מ"מ מגרשים ברבים:
סעיף ז
עריכה(ז) יקנה לה אותו רשות: ולא שייך לומר מה שקנתה האשה קנה בעלה משום דאמרי' גיטה וחצרה באין כאחד ש"ס והא דהתירו טפי הקנין מטלטול הגט משום קנין התירו חז"ל בעלמא בצוואת שכ"מ גם אינו ניכר כ"כ ועיין בהרא"ש ובהר"ן ולכאורה קשה הא א"א לכתוב בשבת וע"כ איירי דנכתוב בע"ש א"כ גט מוקדם הוא דכתב בע"ש וא"ל דאיירי דמוסר הגט לשליח חדא דל' הטור והמחבר לא משמע כן ועוד דהא מוכח מתוספות והמ' דלא איירי דמוסר לשליח דאל"כ ל"ק הקושי' דהקשו מהא דבעל אינו אוכל פירות כמה שמתרץ הר"ן קושיא זו דאיירי בשליח א"כ ע"כ תוס' ס"ל דלא איירי כשאומר לשליח ואפשר דאיירי דהכינו גט בע"ש והיו כותבים בו הזמן כאלו הי' נכתב בשבת וא"ל א"כ מאוחר הוא דלאו מאוחר הוא כיון דלא מסר עד שבת כמ"ש בסימן קל"ב או י"ל בגט ש"מ אית ליה קלא ולא /והוי/ כמו גט הנותן לשליח שוב ראיתי בע"ש באורח חיים סימן ל"ט הקשה קושיא זו ותירץ דאיירי על ידי שליח וליתא גם כתב בשם מהרש"ל דאין ליתן הגט אלא יקנה לה הבעל מקום שמונח הגט ואישתמט' מיני' הש"ס וכל דברי הפוסקים בסי' זה או י"ל דנכתב הזמן בשבת זו או חודש זה כתב הר"ן דאין מגרשים ע"י קנין אגב להקנות לה הגט אלא דוקא מחמת חצירה מגורשת ולא הוי כטלי גיטך מע"ג הקרקע משום כיון מרשותו בא לרשות' הוי נתינה מעלייתא תוס' ר"פ הזורק:
(ח) וי"א דבזה"ז כותבים: ואז אסור לגרש ע"י קנין דהא קנין אסור וטלטול זה מותר ובבדק הבית הקשה על דעה זו דהא האי עובדא בש"ס ש"מ דתקיף ליה עלמא היה בפני רבא והורה דאסור לטלטל הגט ובימי רבא ניתנה תורה בע"פ לכתוב ולמה הורה לאסור שלא לטלטל לכן השמיט דיעה זו: