פתיחת התפריט הראשי

סעיף אעריכה


(א) אם אמר לה:    אבל אם לא אמר לה אינו כלום כן כתב הטור בשם הרמ"ה וכבר כתבתי פלוגתת הפוסקים אם בעינן שליחות בכתיבת הגט והרמ"ה ס"ל דבעינן שליחות וכתב דכתיב בתור' קאי על הבעל מ"ה צריך לכתוב הבעל בעצמו או שלוחו לכן אפילו אם האשה כותבת צריך הוא לצוות לה ואין חילוק בין אשתו לאחר וב"ח מאריך בזה בחנם, ודין זה תליא בפלוגת' ר"א ור"מ, לר"מ קאי וכתב על החתימה לכן אפילו אם מצא באשפה כשר ולר"א קאי וכתב על הכתיבה וברייתא שהביא בפרק מ"ש דתניא הרי הגט בטל עד שיאמר לסופר כתוב ולהעדים חתמו קשה דלא אתי' לא כר"א ולא כר"מ ואפשר דאתיא כרבי יהודה דס"ל חתימה וכתיבה בעינן לשמה כמ"ש ריש גיטין, ותוספת ס"ל דאין צריך שליחות וכתב קאי על סופר ומה שצריך לצוות בעצמו להסופר משום כשלא שמע מהבעל הוי כאלו כותב בסתם ולא לשמה, ולפירושם קשה למה תניא בברייתא זו הגט בטל הא לא הוי אלא חשש בעלמא ומדרבנן וצריך ישוב:


(ב) ותקנה אותו לבעל:    כבר כתבתי בסי' ק"כ בנייר שלה לא הקנו חז"ל לבעל אף על גב דמחוסר הקנא' בין הכתיבה לנתינ' לא הוי מחוסר מעשה כיון שאינו מעש' בגופו דומיא דקציצה הר"ן:


(ג) והבעל לכתחלה לא יכתוב:    מטעם הני דקדוקים שאיתא לקמן סי' קכ"ו:


(ד) ולכתחיל' יכתוב בידו הימנית:    לכאורה משמע בדיעבד כשר אם כתב בידו השמאלית אפילו אם אינו שולט בשתי ידיו וכן כתוב בח"מ, וכתב אף על גב אם כתב בשבת בידו השמאלית פטור ש"מ לאו כתב הוא שאני שבת דבעינן מלאכת מחשבת ועיין ב"י באורח חיים סי' ל"ב שם הביא דברי התרומ' שלמד משבת לענין תפילין ספר תורה מזוזות דבכולהו כתיב כתיבה ופוסל אפילו בדיעבד אם כתב ביד שמאלית וכן כתוב בשם הגמיי', ומ"ש בש"ע שם דכשר אם אי אפשר למצוא אחרים משום דמביא שם דהרא"ש והסמ"ג לא כתבו דפסול בדיעבד מ"ה מחלק שם בין אם אפשר למצוא אחרים בין אם א"א מ"מ נראה אפי' אם א"א מניח בלא ברכה כי ספק ברכות להקל ולא כלבוש שכ' שם דמברך עליהם נשמע דפליגו בזה הפוסקים ודעת המכשירים לא מצינו בהדיא לפ"ז משמע בגט אפילו בדיעבד פסול מיהו י"ל גט שאני דאין למידים לענין גט כמ"ש בסי' קנ"ה לענין דיו וכמ"ש בהרא"ש פ"ב דגיטין בסוגיא דמעורה, ומ"מ נראה דאינו כשר אלא במקום עיגון או בדיעבד דכבר ניתן כמו גבי שרטוט והקיף גויל וכתב אשורית בסימן קכ"ו:

סעיף בעריכה


(ה) ישראל שהמיר וכו':    כתב הרמב"ם חש"ו נכרי ועבד פסולים לכתוב חש"ו משום דהם לאו בני דעה נינהו, ונכרי כותב על דעת נפשיה, ועבד לאו בני כריתות, והא דלא כתב בנכרי נמי האי טעמא דלאו בני כריתות הוא משום דכולל שם מומר בהדי נכרי דדינו כנכרי ומומר בני כריתות הוא ואינו פסול אלא משום דכותב ע"ד נפשיה, ונראה דס"ל דא"צ שליחות גבי גט לכן לא כתב דחש"ו פסולים דלאו בני שליחו' הם לפי זה מוכח דס"ל שליחות ובני כריתות שני דברים הם אף על גב דאין צריך שליחות מ"מ צריכים להיות בני כריתות לכן עבד פסול, ותוס' בסוגיא זו כתבו דשליחו' ובני כריתות חד מלתא הוא ואם א"צ שליחות אצ"ל בני כריתו' וצריך ישוב לשיטות הרמב"ם ליישב קושי' תוס' שם דהוכיחו מקושיא דשליחות ובני כריתות חד מלתא הוא לפ"ז אם כתב כותי הגט בטל בודאי אפי' אם ישראל עומד ע"ג דהא לאו בני כריתות הוא ומומר דבני כריתות הוא אם כתב וישראל עומד ע"ג ספק הוא שמא אינו כותב לשמה כמ"ש המגיד ואפשר אפי' אין ישראל עע"ג איכא ספק שמא כותב לשמה, ועיין סימן קמ"א מ"ש בשם תוס' והרמב"ן והרשב"א ס"ל עבד כשר לכתיבת גט ולא פסלוהו אלא לשליחות וכאן א"צ שליחות מיהו קשה ממ"ש הרמב"ן דבעל צריך לצוות בעצמו משום דבעינן שליחות נשמע אם כתב עבד הוי ספק גט, ולשיטות תוס' דא"צ שליחות ובני כריתות א"כ אם כותב כותי וישראל עע"ג אינו אלא ספק שמא אינו כותב לשמה, ולדעת ר"י צריך שליחות ולרמב"ם צריך בני כריתות א"כ אם כותב /כותי/ וישראל עע"ג הוי ספק גט, ואם חש"ו כותבים ואין ישראל עע"ג משמע לכ"ע בטל דאין כותבים לשמה ואם ישראל עע"ג תליא בפלוגתא אם בעינן שליחות והוי נמי ספק גט:

סעיף געריכה


(ו) והזמן וכו':    כתב הב"י אף על גב זמן בגיטין מדרבנן מ"מ אלמוה כאלו היה מדאורייתא, והרי את מותר' לא היה בטופסי גיטין הראשונים ועיין בסימן קכ"ו מ"ש:


(ז) ויש אומרי' וכו':    היינו שיטות ר"י דס"ל דצריך שליחות בגט לכן אם כתב חש"ו אפי' הטופס וגדול עומד ע"ג ס"ל דפסול דגזרי' אטו התורף, וקשה הא בסעיף זה לא איירי כשהגדול עומד ע"ג ויותר מסתבר דהג"ה זו שייך לסעיף אח"ז דשם איירי אם גדול עוע"ג וא"ל למה לא גזרינן כשכותב הטופס על מחובר וי"ל כתיבת חש"ו שכיח יותר כ"כ ב"ח והר"ן כתב להיפוך ע"ש:

סעיף העריכה


(ח) כתבו וחתמו:    הכלל הוא בשבת וי"כ אם כתב בפרהסיא במזיד נעשה הסופר מומר אף על גב דק"ל דלא נעשה מומר אם עשה עביר' פ"א כאן הוי כל ב' אותיו' כמעש' אחר ואם כותב בי"ט לא נעשה מומר אלא נעש' רשע ובסופר ליכא פסול אם נעש' רשע אבל אם העדים רשעים פסול, ומ"מ הגט אינו בטל כיון דאיכא ע"מ כמ"ש בסי' ק"ל:


(ט) ואין לגרש בלילה:    היינו אין נותנים הגט בלילה אבל כותבין וחותמים בלילה כמ"ש בסי' קכ"ז ובחושן המשפט סי' רמ"ח הביא כמה פוסקי' דס"ל אפי' בדיעבד פסול ועיין תשו' רמ"א, ואם התפללו הקהל אפי' לא התפלל הוא הוי לילה והב"י בסי' קל"ו כתב דא"י טעם לדין זה וי"א משום דהוי דין ואין דנין בלילה והשיג על טעם זה דהא מתיר ליקח שכר מסידור הגט משום דלאו דין הוא ועיין בסדר הגט: