(א) והוה ביומי אנטיוכס מלכא דיון מלך רב ותקיף הוה וחסין בשלטנותיה וכל מלכיא ישתמעון ליה:
(ב) וחוא כבש מדינן סגיאן ומלכין תקיפין ואצדי בירניתהון והיכליהון אוקיד בנורא וגבריהון באסור אסר:
(ג) הוא בנא מדינתא רבתא על ספר ימא למהוי ליה לבית מלכו וקרא לה אנטיוכיא על שמיה:
(ד) ואף בגריס תניניה בנה מדינתא אחרנתא לקבלה וקרא לה בגריס על שמיה וכן שמהתהון על דנא:
(ה) בשנת עשרין ותלת שנין למלכותיה היא שנת מאתן ותלת עשר שנין לבנין בית אלהא דך שוי אנפוהי למיסק לירושלים:
(ו) ענא ואמר להדברוהי הלא ידעתון די איתא עמא יהודאי די בירושלם בינתנא:
(ז) לדחלתנא לית אינון מקרבין ונימוסנא לא עבדין ודתי מלכא שבקין למיעבד דתיהון:
(ח) ואף אינון מסברין ליום תבר מלכיא ושלטוניא אמרין אימתי ימלוך עלנא מלכא ונשלוט בימא וביבשתא וכל עלמא בידנא אתמסר:
(ט) לית רבות למלכותא למשבק אלין על אפי ארעא:
(י) כען איתו וניסק עלהון ונבטל מנהון קימא די גזיר להון אלההון שבתא ירחא ומהילותא ושפר פתגמא בעיני רברבנוהי ובעיני כל חילוהי:
(יא) בה שעתא קם אנטיוכס מלכא ושלח נקנור תניניה בחיל רב ובעם ה(?)גיא [צ"ל סגיא?] ואתא לקרתא די יסוד לירושלם:
(יב) קטל בה קטלא סגיא ובנא פרכא בבית מקדשא באתר די אמר אלהא דישראל לעבדוהי נביאיא תמן אשרי שכינתי לעלמא. ביה באתרא נכסו ביה חזירא ואובילו מדמיה מעזרתא די קודשא:
(יג) כל קבל דנא כדי שמע יוחנן בר מתתיה כהנא רבא די דנא עובדא עבד אתמלי רגז וחמא וצלם אנפוהי אשתני ואתמליך בלביה מה די יכול למעבד על דנא:
(יד) באדין יוחנן בר מתתיה עבד ליה חרבא זארן תרתין אורכא פתיה זרתא חדא תחות לבושוהי עטפה:
(טו) לירושלם אתא וקם בתרעי קרתא וקרא לתרעיא ואמר להון אנא יוחנן בר מתתיה אתיתי למיעל קדם נקנור:
(טז) באדין עלין תרעיא ונטוריא ואמרין ליה כהנא רבא די יהוד קאים בתרעא.
(יז) ענה נקנור ואמר להון עול יעול.
(יח) אדין יוחנן הועל קדם נקנור ענה נקנור ואמר ליוחנן אנת הוא חד מן מרודיא די מרדו במלכא ולא בעיין שלם מלכותיה.
(יט) ענה יוחנן קדם נקנור ואמר כען איתיתי קדמך די אנת בעי אנא עביד.
(כ) ענה נקנור ואמר ליוחנן הן כמצביי אנת עביד סב חזירא ונכוס על פרכא ולבוש לבושא די מלכא ורכוב על סוסיא די מלכא וכחד מן רחמי מלכא תהוה.
(כא) וכנמא פתגמא התיביה יוחנן מארי אנא דחיל מן בני ישראל דילמא די ישמעון די עבדית כן וירגמונני באבנא.
(כב) כען יפקון כל אנוש מן קדמך דילמא יהודעון.
(כג) ואדין נקנור הנפיק כל אנש מן קדמוהי.
(כד) כל קבל דנא ביה זמנא זקף יוחנן בר מתתיה עינוהי לשמי מורמא וסדר צלותיה קדם רבון עלמא.
(כה) ענה ואמר אלהי אבהתי אברהם יצחק ויעקב כן אמר לא תמסרנני ביד ערלאה הדין די הן יקטלנני יהך וישתבח בבית דגון טעותיה ויאמר טעותי מסרתיה בידי.
(כו) בה שעתא פסע עלוהי פסעין תלת ותקע חרבא בלביה ורמא יתיה קטילא בעזרתא דקודשא קדם אלה שמיא.
(כז) ענה יוחנן ואמר לא תשוי עלי חובין די קטלתיה בקודשא כען כן תמסור כל עממיא די אתו עמיה לאעקא ליהוד ולירושלם.
(כח) אדין נפק יוחנן בר מתתיה ביומא דנא ואגיח קרבא בעממיא וקטל בהון קטלא סגיא.
(כח) מנין קטיליא די קטל ביומא דנן שבע מאה שבעין ותרין אלפין די הוו קטלון אלין לאלין.
(ל) במתבותא בנא עמודא על שמיה וקרא ליה מכבי קטל תקיפין.
(לא) וכדי שמע אנטיוכס מלכא די אתקטל ניקנור תניניה עקת ליה לחדא ושלח להיתיה ליה בגריס חייבא מטעי עמיה.
(לב) ענה אנטיוכס ואמר לבגריס הלא ידעתא הלא שמעתא בית ישראל מה עבדי לי קטלו חילי ובזו משריתי ורברבני.
(לג) כען הן על נכסיכון אתון רחיצין או בתיכון די לכון אינון.
(לד) אתו ונסק עליהון ונבטל מנהון קימא די גזר להון אלההון שבתא ירחא ומהילותא.
(לה) אדין בגריס חייבא וכל משרייתיה אתא לירושלם וקטל בה קטלא סגיא וגזר בה גזירת גמירא על שבתא ירחא ומהילותא.
(לו) כל קבל דנא מן די מלת מלכא מהחצפא גברא די גזר בריה איתיו גברא ואף אנתתיה וצלבונון לקבל ינקא.
(לז) ואף אנתתא די ילידת בר בתר מיתת בעלה וגזרתיה לתמניא יומין וסליקת על שורא דירושלם וברה גזירא בידה.
(לח) ענת ואמרת לך אמרין בגריס חייבא קימא קימא די אבהתנא לא פסק מננא ושבתא ירחא ומהילותא מבני בניהון לא עדיין.
(לט) ואפלת ברה לארעא ונפלת בתריה ומיתי תרויהון כחדא.
(מ) סגיאין מן בני ישראל די הוו עבדין כן ביומיא האינון ולא משנין קים אבהתהון.
(מא) ביה זמנא אמרו בני ישראל אלין לאלין אתו ונהך ונשבות במערתא דילמה נחלל יומא דשבתא ואכלו קרציהון קדם בגריס.
(מב) באדין בגריס חייבא שלח גוברין די זינא ואתו ויתיבו על פום מערתא ואמרין להון יהודאי פוקו לותנא אכולו מן לחמנא ושתו מן חמרנא ועו(?)בדנא תהון עבדין.
(מג) ענין בני ישראל ואמרין אלין לאלין דכירין אנחנא מה דאתפקדנא על טורא דסיני שתא יומין תפלה ותעבדון עבדיכון וביומא שביעאה תנוחון.
(מד) כען טב לנא די נמות במערתא מן דנחלל יומא דשבתא.
(מה) כל קבל דנא כדי לא נפקו לותהון איתבו אעין ואוקידו על פום מערתא.
(מו) ואתקטילו כאלף? גבר גבר ואנתתא.
(מז) בתר כן גזר עליהון בגריס חייבא דלא תיעול עולמתא לות בעלה אלהין עד דתיעול לות מלכא.
(מח) והות לחשמונאי עולמתא חדא והוו סבירין די ייתון יתה לות בגריס חייבא.
(מט) וכדי חזת עולמתא דהוו סבירין למעבד כן צוחת צוחא רבתא ומרירא ובזעת לבושתא ואמרת קדם אבוה ואהוה.
(נ) אחי כדין אתון סבירין למעבד עמי לממסר יתי ביד גברא ערלא ולא תעבדון אתון כמה דעבדו אבהתכון ותקניאו אתון כמה דקניאו על אחתהון דינה ודי ברא שמיא וארעא יסעדינכון על דנא.
(נא) בתר דנא נפקו חמשא בני מתתיה יוחנן וארבעה אחוהי ואגיחו קרבא בעממיא קטלא סגיא קטלו בהון והפרכינון להפרכי ימא די איתרחיצו על אלה שמיא.
(נב) באדין בגריס חייבא יתיב בספינתא וערק לות מלכא אנטיוכס ועמיה גוברין משזבי חרבא.
(נג) ענה בגריס ואמר לאנטיוכס מלכא אנת מלכא שמת טעים לבטלא מן יהוד שבתא ירחא ומהילותא וישתדור רב ומרד דעבדין בגוה.
(נד) די הן אזלין כל עממיא אמיא ולשניא לא כהלין לחמשא בני מתתיה מן אריון אנון תקיפין מן נשרין אינון קלילין ומן דובין אינון חטיפין.
(נה) כען מלכא ישפר עלך מלכי טבא ולא תגיח בהון במשרייתא אילן די הן תגיח בהון בגוברין זעירין תתפחת באנפי כל מלכיא.
(נו) להן כתוב ושלח אגרן בכל מדינת מלכותך וייתון רברבני חילייא ולא ישתאר מנהון חד ואף פיליא מלובשי שריינא להוון בהון.
(נז) אדין שפר פתגמא בעיני אנטיוכס מלכא ושלח בכל מדינת מלכותיה ואתו רברבנוהי עם מעם ומלכו ממלכו ופיליא מלובשי שריינא עמהון אתו.
(נח) תני הוי קם בגריס חייבא ואתא לירושלים פיגר שורא ונתק אבוליה ותרע במקדשא תלת עשר תרעתא ואף מן אבנא פגר עד די הוו כעפרא חושב בלביה ואמר זמנא הדא לא יכלין לי די רב חילי ותקוף ידי ואלה שמיא לא חשיב כן.
(נט) וכדי שמעו חמשה בני מתתיה קמו ואתו למצפיה די גלעד די הוה תמן שזבא לישראל ביומי שמואל נביאה.
(ס) צומא גזרו ויתיבו על קטמא למבעי רחמין מן קדם אלהי שמיא.
(סא) באדין נפל בלבהון מלכא [צ"ל מילתא?] טבא יהודה בוכרא שמעון תניניה תליתאה יוחנן רביעאה יונתן חמישאה אלעזר.
(סב) בריך יתהון אבוהון וכן אמר יהודה ברי אודה מינך כיהודה בר יעקב די הוה מתיל כאריה.
(סג) שמעון ברי אודה מינך כשמעון בר יעקב די קטל כל יתבי שכם.
(סד) יוחנן ברי אודה מינך כאבנר בן נר רב חילא דישראל. יונתן ברי אודה מינך כיונתן בר שאול די קטל פלשתאי.
(סה) אלעזר ברי אודה מינך כפינחס בר אלעזר די קני קנאה לאלה שמיא ושזיב לבית ישראל.
(סו) על דנא נפקו חמשה בני מתתיה ביומא דנא ואגיחו קרבא בעממיא וקטלו בהון קטלא סגיא ואתקטיל מנהון יהודה.
(סז) בה שעתא כדי חזו בני מתתיה די אתקטיל יהודה תבו ואתו לות אבוהון.
(סח) ואמר להון למה תבתון ענו ואמרו די אתקטיל יהודה אחנא די הוה חשיב כוות כלנא.
(סט) ענה מתתיה אבוהון ואמר להון אנא אפוק עמכון ואגיח קרבא דילמא יאבדון בית ישראל ואתון אתבריתון על אחוכון.
(ע) ונפק מתתיה ביומא דנא עם בנוהי ואגח קרבא בעממיא.
(עא) ואלה די שמיא מסר כל גברי עממיא בידיהון וקטלו בהון קטלא סגיא כל אחדי סיפא וכל נגדי קשתא ורברבי חילא וסגניא לא אישתאר מנהון משזיב וערקו שאר עמא להפרכי ימא.
(עב) ואלעזר הוה מתעסק לקטלא פיליא וטבע בפרתא דפילין וכדי תבו בעוהי ביני חייא ובין מיתיא ולא אשכחוהי ובתר כן אשכחוהי די טבע בפרת פיליא.
(עג) וחדו בית ישראל די אתמסרו בידיהון סנאיהון מנהון קלו בנורא ומנהון דקרו בחרבא ומנהון צלבו על צליבא.
(עד) ובגריס חייבא מטעי עמיה קלוהי עמא בית ישראל בנורא.
(עה) אנטיוכס מלכא כד שמע דאתקטל בגריס חייבא וכל רברבי חילא די עמיה יתיב בספינתא וערק להפרכי ימא והוה כל אתר די הוה עליל מרדין ביה ואמרין ליה ערוקא.
(עו) בתר דנא עלין בני חשמונאי לבית מקדשא ובנו תרעין מפגרין וסגרין תרעתא ודכיאו עזרתא מן קטיליא ומן סאובתא.
(עז) ובעו משח זיתא דכיא לא דלקות אנהרותא ולא אשכחו להן חדא צלוחית די הות חתימא בעזקת כהנא רבא וידעו די היא דכי כאדלקות יומא חד הוה ביה.
(עח) ואלהא די שכין שמיה תמן יהב ביה ברכתיה ואדליקו מניה יומין תמניא.
(עט) על כן קיימו בני חשמונאי קימא ותקיפו אסרא ורשמו ובני ישראל עמהון כחדא למעבד תמניא יומיא אלין יומי חדותא כיומי מועדיא די כתיבין באוריתא.
(פ) ולאדלקא בהון אנהרותא להודעא די עבדין להון שמיא נצחנין בהון לא למספד ולא למגזר צום ותענית להן כל אנש די איתי עלוהי מן קדמת דנא יודה ויצלה קדם אלהיה.
(פא) ברם חשמונאי ובנוהי ואחיהון לא גזרו בהון למשבק עבידת פולחנא מן עדנא דנא לא הוה שום רשות למלכות יון.
(פב) וקבילו מלכותא בני חשמונאי ובני בניהון מן דנא עידנא ועד חורבן בית אלהא דך מאתין ושית שנין.
(פג) על כן בני ישראל ליומא דנא בכל גלותהון נטרין ליומיא אלין וקרין להון יומי חדו מעשרין וחמשא יומא לירחא דכסלו.
(פד) ועד עלמא לא עדיין מנהון די בבית מקדשיהון כהניא ולואי וחכימהון קיימו עליהון ועל בני בניהון עדי עלמא:
קישורים
עריכה- גירסת בית המדרש: טקסט בהיברו-בוקס
- גירסת חבל נחלתו: חבל נחלתו כ כט