ביאור:תוספתא/עוקצין/ב
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
תוספתא מסכת עוקצין פרק שני
עריכהמצטרף לטומאת אוכלין
עריכהרוטב שנאכל חציו וחציו קיים, כנגד האוכל – מצטרף, שלא כנגד האוכל - אין מצטרף
ביבשה, כנגד האוכל – טמא, שלא כנגד האוכל – טהור, דברי ר"מ
וחכ"א: ביבשה הכל טהור, ברוטב - כנגד האוכל מצטרף, שלא כנגד האוכל אין מצטרף
עלי סיאה אזוב וקורנית, כנגד האוכל - מצטרף
ואיזהו כנגד האוכלין? - רבי אומר: עד חלל עצם שיש עמו, שיתיבש
וכן מוח שבקולית, כנגד האוכל - מצטרף
ואיזה הוא כנגד האוכל? - אם יש שם חלל - עד חלל
אם אין שם חלל - אינו טמא אלא חיסום העליון בלבד.
ר' יהודה אומר: קולית שיש עליה כזית בשר - גורר את כולה לטומאה.
ור' ישמעאל אומר: רואין את הבשר שעליה, שאם ימתח ויש בו כדי להקיפו בחוט
עוכבו כנגדו מצטרף.
העצמות והגידין, הקרנים והטלפים - מצטרפין לטמא טומאת אוכלין, אבל לא טומאת נבלות
חיבור, וכיצד מודדים
עריכההרוטב שנתנו על גבי חתיכות להקפותן, וכן גריסין שנתנן ע"ג פרוסות ללותתן
התמרים והגרוגרות ששלקן ונעשו אום - חבור.
רבי אומר: אם ללותתן – חיבור. אם להוציא את מימיהן - אינן חבור.
הרמון תפוחה, משערה כמו שהיא תפוחה; ואם הוא חלל צריך למעך
האגוז והשקד והתמרה והמקשקשים - משערן כמות שהן.
המחתך לבשל, כיון שקרצו - אינו חבור.
לכבוש ולשלוק ולהניח על השלחן - חבור עד שיתחיל לפרק.
טומאת אוכלין
עריכהקליפי פולין וקליפי תורמוסין, זרקן - אין מטמאין טומאת אוכלין
יש קליפות שיכולות להיחשב אוכל, ויש כאלו שאפילו אם גילה דעתו שבכוונתו לאכלן אינן אוכל. |
קליפי מלפון, אע"פ שאין בהן - מטמאין טומאת אוכלין
גרעיני זיתים וגרעיני תמרים, אע"פ ששלקן לאוכלין - אינן מטמאין טומאת אוכלין
וגרעיני הריחים, אע"פ שכנסן לאוכלין - אין מטמאין טומאת אוכלין.
שלקן לאוכלין - אין מטמא טומאת אוכלין.
החרצנין והזגין, אע"פ שכנסן למשקה - בטלה דעתו
ירקות שיבשו באיביהן, כגון כרוב ודלעת שיבשו באיביהן - אין מטמאין טומאת אוכלין.
לקטן ויבשן - מטמאין טומאת אוכלין.
חיבור וחיבור לקרקע
עריכהאילן שנפשח, ובו פירות - הרי הן כתלושין. יבש ובו פירות - הרי הן כמחוברין.
הברייתא קושרת את החיבור בין החתיכות הטמאות לשאלת החיבור לקרקע. כמובן, מה שמחובר לקרקע אינו מקבל טומאה, וראו גם מעשרות ה, ב, ומשנה ג, י. |
נמוק האמצעי והצדדין קיימין - אין הצדדין חיבור זה את זה.
רמון שנמוק חציו וחציו קיים - ה"ז אינו חיבור.
נמוק האמצעי והצדדין קיימין - אין הצדדין חיבור זה לזה.
התחיל לפרק באגוזין [ולפקל] בבצלים, אע"פ שיש לפניו ק' כור - ה"ז אינו חיבור
ובן עזאי אומר: טהרו שלשתן.
מלפון שחתכו ונתנו על השלחן - חיבור עד שיתחיל לפרק.
התחיל לפרק - חתיכה וכל העולה עמה - חיבור, והשאר אינה חיבור.
פיקה התחתונה - חיבור לעצמה, ואינו חיבור לשאר החתיכות.
היו ב' או ג', והתחיל בא' מהן - זה שהתחיל בו חיבור, והשאר אינו חיבור
ובן עזאי אומר: טהרו שלשתן
וחכ"א: אפי' אמר חציו אני אוכל שחרית וחציו אני אוכל בין הערבים,
זה שהתחיל בו אינו חיבור, והשאר חיבור.
האגוזין והשקדין, אע"פ שריסס – חיבור, עד שיתחיל לפרק.
ביצה שלוקה וביצה טורמיטה, אע"פ שריסס – חיבור, עד שיתחיל לקלף.
שער שבראשי כבשים, ושער שבזקן תישים, אע"פ שפשפשן באור - עד שיתחיל לתלש.
כנפי חגבים וקשקשי דגים, אע"פ שהעביר סכין עליהן - חיבור עד שיתחיל לקלף.
עציץ נקוב שנתנו על גבי שתי יתידות, אפי' גבוה מן הארץ אמה - אינו מכשיר את הזרעים
אם יש על גב הנקב עפר כל שהוא - אינו מכשיר את הזרעים.
טבלא שיש לה לבזבזין, והטה על צדה - מכשרת את הזרעים
היה משקה בעציץ שאינו נקוב, ונפלו משקין על גבי הקישות, ונטמאת
הגדילה ויצאת חוץ לעציץ - טהורה.