ביאור:תוספתא/עבודה זרה/א

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

תוספתא מסכת עבודה זרה פרק ראשון

הקלות באיסור המגע עם הגויים בחגיהם

(א)
נחום המדי אומר: יום אחד בגליות לפני אידיהן - אסור

ראו משנה א, א. נחום המדי מיקל בחו"ל, שם התלות בגויים גדולה יותר. בברייתא יש שורה של הקלות ביחס למשנה.
ר' יהושע בן קרחה מכריע בין ר' יהודה לבין ת"ק במשנה.

במה דברים אמורים? באידיהן הקבועים
אבל באידיהן שאינן קבועין - אינו אסור אלא אותו היום בלבד
אע"פ שאמרו ג' ימים אסור לשאת ולתת עמהם, בד"א? בדבר המתקיים
אבל דבר שאינו מתקיים - מותר
אף דבר המתקיים, לקח או שמכר - ה"ז מותר
ר' יהושע בן קרחה אומר: כל מלוה בשטר אין נפרעין ממנו
ושאין בשטר נפרעין ממנו, מפני שהוא כמציל מידם.

(ב)

לא ישא אדם ויתן עם העובד כוכבים ביום אידו, ולא יקל עמו את ראשו
ולא ישאל בשלומו במקום שמתחשב

מצאו לפי דרכו - שואל בשלומו בכובד ראש.

ראו במשנה הנ"ל. הברייתא מקילה בכך שהיא עוסקת רק ביום אידו, אבל מחמירה בכך שהיא אוסרת לשאול בשלומו במקום שמתחשב. היא עצמה מתירה זאת כשפוגש את הגוי לפי דרכו "בכובד ראש", כלומר תוך הבעת הסתייגות, והשוו תענית יד ב ועוד, ומנמקת את ההיתר בדרכי שלום.
אם הפגישה היתה של אומן יהודי או של עובד בקבלנות, שאינם עובדים בשדה, בבית היהודי – מותר, אבל אם עובד כשכיר יום ביום האיד – אסור (רשב"א).
העובד בשדה הגוי ביום אידו לא ישאל בשלומו אלא בעיר אחרת.
בהמשך הברייתא מוסברים ימי האיד הנזכרים במשנה א, ג, והאיסורים בהם מצומצמים לחוגגים דתיים בלבד.
ימי חגיגות הקיסרים אסורים לכל הגויים, כי הם היו ימי חג דתיים כלליים, ובצידם היו גם ימי חג פרטיים שנגעו לחוגג בלבד: יום הולדתו, יום הבראתו ממחלה וכו'.

שואלין בשלום העובדי כוכבים באידיהן מפני דרכי שלום.
אומנין ישראל שהיו עושין אצל העובד כוכבים בביתו של ישראל – מותר
בביתו של עובד כוכבים - אסור
ר' שמעון בן אלעזר אומר: אם היה שכיר היום
בין בביתו של ישראל בין בביתו של עובד כוכבים - אסור
אם היה שכיר קבולת בביתו של ישראל – מותר; בביתו של עובד כוכבים - אסור
במחובר לקרקע, בין כך ובין כך – אסור; בעיר אחרת, בין כך ובין כך - מותר
ואע"פ שגמר את כליו לפני אידו - לא יוליכנו לו ביום אידו, מפני ששמח ביתו.
עיר אחת עושה ועיר אחת אינו עושה, אומה אחת עושה ואומה אחת אינה עושה
משפחה אחת עושה ומשפחה אחת אינה עושה - העושין אסורין, ושאין עושין מותרין
קלנדא, אע"פ שהכל עושין - אין אסור אלא לפולחין בלבד.
סטרוניא - יום שאחז בו את המלכות. קראטוסם - יום גנוסיא של מלכי עובדי כוכבים
יום של כל מלך ומלך - הרי הוא כרבים
יחיד - אפילו יום המשתה שלו ויום שנעשה בו שלטון
ר' מאיר אומר: אף יום שעמד בו מחליו אסור.

הליכה ליריד הגויים ולשיירה איתם

(ג)

יריד שבתוך הכרך - אין הולכין אותו לא לאותו הכרך ולא לעיירות הסמוכות לו
מפני שהוא כְּנראה הולך לו ליריד, דברי ר"מ. וחכמים אומרים: אין אסור אלא הכרך בלבד
יריד שבתוך הכרך, בתוך הכרך – אסור; חוץ לכרך - מותר

ושחוץ לכרך, חוץ לכרך – אסור; תוך הכרך - מותר

ראו משנה א, ד. כאן הותר לנוסע להכנס לעיר היריד כחלק מהמסע שלו.
היו גם ירידים חילוניים, שלא היו כרוכים בע"ז.
היתר ריפוי ממון (וטרינריה) מופיע גם במשנה ב, ב.
מפני שהוא כמציל מידם – ראו גם הלכה א. ההיתר הזה כולל גם היתר להיטמא בחו"ל ובבית קברות, אפילו לכהן, וכן היתר שימוש בערכאות של גויים.
היתר הטומאה הועתק גם להלכות הגלות: מותר לרדת מהארץ ללמוד תורה וכו'.
מותר להגיע ליריד לפני הזמן או אחריו.
ארבע האבקות הן בעלות משמעות הלכתית: מי שמשתתף ביריד נחשב כעובד ע"ז, ואסור לשאת ולתת עימו! האיסור על ישראל חמור מהאיסור על גויים. יהודי שהולך לבית ע"ז דינו שונה מזה של גוי, וראו גם משנה ב, ג.
יהודי לא יצטרף לשיירה של גויים ובהקשר זה מובאים גם דברי ר' אלעזר בן ריה"ג שעל היוצא לדרך להעדיף חברת צדיקים על פני רשעים, וכן דברי רשב"א על העדפת דברי הזקנים על פני דברי הילדים.
בסיום הברייתא מובאים דברי ר' יהושע על העדפת לימוד התורה על פני החכמה היוונית. והשוו מנחות צט ב, שם מיוחסים הדברים לר' ישמעאל.

וחנויות המוכללת לו מכל מקום - הרי אלו אסורות.
עובר אדם בשיירה ממקום למקום, ונכנס לכרך שהיריד בתוכו
ואינו חושש מפני שהוא נראה כהולך ליריד.
יריד שנתנה מלכות, ושנתנה מדינה, ושנתנו גדולי מדינה - מותר
אין אסור אלא יריד של עבודת כוכבים בלבד.
הולכין ליריד של עובדי כוכבים ומתרפאין בהן רפוי ממון, אבל לא רפוי נפשות
לוקחין מהן בתים שדות וכרמים, בהמה עבדים ושפחות - מפני שהוא כמציל מידם
וכותב ומעלה בערכים. כהן מטמא להעיד עליהן בחוצה לארץ
כשם שמטמא בחוצה לארץ כך מטמא בבית הקברות
מטמא לתלמוד תורה, מטמא לישא אשה
ר' יהודה אומר: אם יש לו ממי שילמד הרי זה לא יטמא, ואם לאו ה"ז יטמא
ר' יוסי אומר: אע"פ שיש לו ממי ילמד – יטמא, שלא מכל אדם זוכה אדם ללמוד, אלא ממי שזכה לו
אמרו על יוסף הכהן שהיה מטמא ויוצא אצל ר' יוסי לציידן.
לא יצא כהן לחוצה לארץ, ואפילו לישא אשה, אא"כ הבטיחוהו.
תגרין שהקדימו זמנו של יריד או שאיחרו זמנו של יריד – מותר. אין אסור אלא זמנו של יריד בלבד.
ארבע אבקות הן: אבק רבית, אבק שביעית, אבק עבודת כוכבים, אבק לשון הרע.
אבק של רבית: לא ישא אדם ויתן בהלואתו של חברו, מפני אבק רבית.
אבק שביעית: לא ישא אדם ויתן עם העובד כוכבים בפירות עבודת כוכבים, מפני אבק שביעית.
אבק עבודת כוכבים: לא ישא אדם ויתן עם העובד כוכבים ביום אידו, מפני אבק עבודת כוכבים.
אבק לשון הרע: לא ישא אדם ויתן בטובתו של חברו, מפני אבק לשון הרע.
ישראל הולכין ליריד - מותר לשאת ולתת עמהן, ובחזירה – אסור, מפני שנהגו בעבודת כוכבים
והעובד כוכבים - בין בהליכה בין בחזרה מותר.
עובדי כוכבים ההולכין לתרפות - אסור לתת ולשאת עמהן, ובחזירה - מותר
מפני שהוא כעבודת כוכבים שהניחוה עובדיה
וישראל - בין בהליכה בין בחזרה אסור.
לא יטייל ישראל עם שיירה של גויים, אפילו לצאת, אפילו מקדים, אפילו מחשיך
אפילו מתיירא מפני עובדי כוכבים, מפני ליסטים, מפני רוח רעה
שנא' (דברים ו יד) לא תלכו אחרי אלהים אחרים.
ר' אלעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אומר: אם ראית צדיק שיצא לדרך
ואתה מבקש לצאת לאותו הדרך - הקדים על ידך שלשה ימים או אחר על ידך שלשה ימים
כדי שתצא עמו, מפני שמלאכי השרת מלוין אותו
שנא' (תהלים צא יא) כי מלאכיו יצוה לך וגו'
ואם ראית רשע שיצא לדרך ואתה מבקש לצאת לאותו הדרך
הקדים על ידך שלשה ימים או אחר ע"י ג' ימים, כדי שלא תצא עמו בדרך
מפני שמלאכי שטן מלוין אותו; שנאמר (תהלים קט ו) הפקד עליו רשע ושטן יעמוד על ימינו.
רבי שמעון בן אלעזר אומר: אם יאמרו לך ילדים "בנה בית המקדש" אל תשמע להן
ואם יאמרו לך זקנים "סתור בהמ"ק" שמע להן
מפני שבנין ילדים סתירה, וסתירת זקנים בנין. וראיה לדבר רחבעם בן שלמה.
שאלו את ר' יהושע: מהו שילמד אדם את בנו ספר יוני?
אמר להן: ילמד בשעה שאינה לא יום ולא לילה, שנאמר (יהושע א ח) והגית בו יומם ולילה.

היתר מכירה לגויים בכמויות גדולות

(ד)
מכולם היה מוכר להם חבילה. וכמה היא חבילה?

הברייתא מתיחסת למשנה א, ה. היא מתירה למכור כמויות גדולות של החומרים המנויים שם.
ר' יהודה התיר במשנה הנ"ל למכור תרנגול לבן בין תרנגולים אחרים. כאן הוא מתיר גם למכור אותו לבדו, אם אמר לו הגוי למה הוא זקוק לו.

ר' יהודה בן בתירה אומר: בלבונה אין פחות מג' מנין
מוכר לתגר או מוכר לבעל הבית. אם היה תגר חשוד - אסור למכור לו
מוכר לו חזירין, ואינו חושש שמא מוכר לעבודת כוכבים
מוכר לו יין, ואינו חושש שמא מנסכו לעבודת כוכבים
ואם פירש לו - אפילו מים ומלח אסור למכור לו
מוכר לו תרנגול לבן בין התרנגולין. אמר ר' יהודה: בד"א? בזמן שאמר לו "מכור לי תרנגול" סתם
אבל אם פירש לו מפני שהוא חולה או למשתה בנו - ה"ז מותר.