ביאור:תוספתא/נידה/ג
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
תוספתא מסכת נידה פרק שלישי
עריכהכתמים בבגדים
עריכהכל הנשים שאמרו חכמים דיין שעתן - כתמן מטמא למפרע
דין הכתם חמור מדין העד. וראו גם משנה ב, ג. בעניין הקטנה מודים כולם שאם לא הגיע זמנה לראות – אין הכתמים נחשבים למפרע, ואילו אם הגיע זמנה לראות – הכתמים נחשבים כבכל אשה. |
חוץ מן הקטנה שאין ראיה, שאין לה כתמים, דברי ר"מ
וחכ"א: כל הנשים שאמרו, כתמן - כראייתן
וקטנה ראייה - יש לה כתמים.
כל אשה שיש לה וסת - כתמה מטמא למפרע
שאם תראה שלא בשעת וסתה - מטמא מעת לעת.
רבי מאיר אומר: החמירו בכתם יתר מן הראיה העד
שהכתם מטמא למפרע, אפילו כמה ימים והראיה אינה מטמאה אלא מעת לעת.
ראתה כתם ואח"כ ראתה דם - הרי זו חוששת משום זוב, דברי ר"מ
וחכ"א: אין חוששת משום זוב.
הרואה כתם, אם יש בו שלש טיפין לג' ימים - ה"ז חוששת, דברי ר"מ.
יהודה בן אגרא אומר משום ר' יוסי: בין כך ובין כך הרי זו חוששת.
אמר רבי: נראין דברי ר' יהודה בן אגרא בזמן שלא בדקה, ודברי חכמים בזמן שבדקה
רבי חנינא בן אנטיגנוס אומר: בין כך ובין כך אינה חוששת
תלתה כתמה באחרות - דין הוא שתתלה כתמה בעצמה.
פעמים שהכתמים מביאין את האשה לידי זיבה
גם חכמים מודים שאם החליפה שלושה בגדים בשלושה ימים, ושלושתם מוכתמים – חוששת משום זוב. |
כיצד? לבשה שלושה חלוקין הבדוקים לה, וראת עליהן שלש טיפין לג' ימים
או שראת כתם ואח"כ ראת שני ימים טמאין - הרי זו חוששת
ראתה מייד
עריכהאיזה שיעור וסת? צ"ל אותיאוס
ראו משנה ב, ג, כחכמים. |
משלו משל: למה הדבר דומה? לעד שהיו נתונין בצד השקוף
כיון שיצא השמש כינוי לאיבר המין הגברי ונכנס העד מיד - זהו וסת.
אחר זמן שאמרו - אחר זמן לקינוח, ולא אחר זמן לבדיקה.
אחר זמן כדי שתרד מן המטה ותדיח את פניה.
פירשו רבי אליעזר בר צדוק: כדי שתושיט ידיה, ותטול העד מתחת הכר או מתחת הדלוסקוס.
תוך זמן הזה - טמאין ספק, ופטורין מן הקרבן, וחייבין אשם תלוי.
אחר הזמן הזה - ר' יהודה בנו של רבי יוחנן בן זכאי אומר: בועלה נכנס ומקטיר בהיכל.
מעוברת ומניקה - בועלה טהור
כל אשה שיש לה וסת, ושאר כל הנשים - מטמאות במגע
וטהורות לבעלה. בד"א? בזמן שהניחה טהורה.
אבל הניחה טמאה - עד שתאמר טהורה אני לו.
דם החדר ודם הפצע
עריכהדם הנמצא בפרוזדור - שורפין עליו את התרומה, וחייבין על טומאת מקדש וקדשיו.
והיוצא מן החדר, אם ידוע שדם מכה פצע – טהור
ואם לאו - ספק דם החדר ספק דם המכה - טמא.
ר"א בר"ש אומר משום ר"מ: דם היוצא מן החדר, אע"פ שבידוע שדם המכה - טמא
ורבותינו אומרים: דם המכה טהור
נמצאת אומר ג' ספיקות באשה: בבשרה - ספק טהור ספק טמא - טמא.
בבגדיה - ספק טהור ספק טמא - טהור. למגעות ולהסטות - הולכין אחר הרוב.
מראות הדמים
עריכהשחור כחרת, עמוק מכאן – טמא. דיהא מכאן, ואפילו ככחול - טהור.
לא מתחלת ברייתו הוא משחיר, שלא שנעקר המשחיר
למה זה דומה? לדם המכה. משנעקר הוא משחיר.
קרן כרכום - כברור שיש בו, בעליון ולא בתחתון, כלח ולא כיבש, כרואה בצל ולא כרואה בחמה.
כמימי אדמה כיצד? מביא אדמה מבקעת בית כרם, ומציף עליה מים, דברי ר"מ
ר' יהודה אומר: מבקעת סכני. ר' יוסי אומר: מבקעת יוטבת
ר"ש בן אלעזר אומר משום ר"מ: אף של בקעת גנוסר וכיוצא בהן.
ומשערין אותן עכורים, ואין משערין אותן צלולים
צללו - יחזיר ויעכרם שנית, שאין שעור למים ולעפר
כמו בשני חלקים מים ואחד יין, מן השרוני הדומה לכרמלי, חדש ולא ישן.