ביאור:תוספתא/נדרים/ב

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

תוספתא מסכת נדרים פרק שני

נדרי זירוזין, הבאי ואונסין

(א)
ר' אליעזר בן יעקב אומר: הרוצה להדיר את חבירו שיאכל אצלו

ראו משנה ג, א. הדוגמא של ת"ק שם אינה ששניהם נודרים זה כנגד זה, והתיאור שלפנינו הוא חידוש של ר' אליעזר.
נדרי זירוזין מותרים אם זוכר את הביטול שלהם בזמן הנדר.

והלה נדר שלא יאכל אצלו
אף על פי ששניהם נודרין זה נגד זה - הרי אלו נדרי זירוזין.

(ב)
נדרי הבאי: אמר 'קונם אם לא נמניתי על פסח שאליה שלו שוקלת עשרים ליטרין'

ראו משנה ג, ב. לעניין שבועות שוא ראו שבועות ג, ח.

'אם לא שתיתי יין שלוגו יפה דינר זהב', 'אם לא ראיתי נחש שעוביו כקורת בית הבד'
כשם שנדרי הבאי מותרות - כך שבועות הבאי מותרות.

(ג)
תולין להרגין לחרמין למוכסין לתרומה ולכותי ולבית המלך

ראו משנה ג, ד. הברייתא טוענת שאם הרוצח או גובה המס הוא יהודי – אין תולים לו ואין משקרים לו.

ואין תולין להן לישראל.

(ד)
'הרי נטועות האלו קרבן עד שיקציצו' 'טלית זו קרבן עד שתשרף' 'פרה זו קרבן עד שתשחט'

ראו משנה ג, ה. הנדר בתוקף, אבל לאחר שנשרפה הטלית וכו' הם יוצאים לחולין והנדר מותר.

כיון שנקצצו וכיון שנשרפה וכיון שנשחטה - יוצא לחולין.

הנאה מקבוצות אנשים, ישראל וערלים

(ה)
הנודר מישראל - אסור בגרים. מן הגרים - מותר בישראל

ראו משנה ג, ו-יא. גרים, כהנים ולויים הם חלק מישראל. ר יוסי ממליץ שלא להסכים כלל לסחור עם הנודר מישראל וכו'.

הנודר מישראל - אסור בכהנים ובלוים. מכהנים ולוים - מותר בישראל
הנודר מן הכהנים - מותר בלוים. מן הלוים - מותר בכהנים
מאוכלי השום - ר' יהודה אוסר אף בכותים, שישראל נהנין לו
לוקח ביתר ומוכר בפחות, ר' יוסי אומר: אין שומעין לו.

(ו)

אינו אומר (שופטים יד ג) 'כי אתה הולך לקחת אשה מפלשתים,

עובדי כוכבים, מגלי עריות, שופכי דמים'

ראו משנה ג, יא.
הברייתא מציגה את המילה כמצווה החלה בעיקרון גם על הגויים! – כנראה כתגובה לרדיפות הדת שהתמקדו בה.

לא נאמר אלא 'הערלים'
וכן מצינו שלא נתחתם גז"ד של עובדי כוכבים אלא על הערלה
שנאמר (יחזקאל לב כג-כה) כולם ערלים נופלים בחרב וגו'
ר' או': גדולה מילה, שכל מצוות שעשה אברהם אבינו לא נקרא שלם עד שמל
שנאמר (בראשית יז א) 'התהלך לפני והיה תמים'
ד"א גדולה מילה ששקולה כנגד כל המצוות שבתורה
שנאמר (שמות כד ח) "הנה דם הברית אשר כרת ה'"
ד"א: גדולה מילה, שאלמלא היא לא נתקיימו שמים וארץ
שנאמר (ירמיה לג כה) 'אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי'.

נדרי הנאה ומאכל

(ז)
אין בין המודר הנאה מחבירו סתם למודר הימנו מאכל

ראו משנה ד, א-ד.
אם המודר מת – פקע הנדר. אם המודר חולה – המדיר מבקרו, אבל אם המדיר חולה – אין למודר לבקרו, והשוו למשנה ד שם.
לעניין הכהן ראו משנה ג שם. לעניין הרחיצה ראו משנה ד.

אלא דריסת הרגל וכלים שאין עושין בהן אוכל נפש
המודר הנאה מחבירו ומת - מביא לו ארון ותכריכין חלילין ומקוננות, שאין הנאה למתים
מעדות עדות ממון ועדות נפשות
חולה - נכנס לבקרו. היה לו חולה - אינו נכנס ומבקרו, ושואל בשלומו אבל שואל בשלומו
היה כהן - זורק עליו דם חטאתו ודם אשמו מפני דרכי שלום
ורוחץ עמו במרחץ וישן עמו במטה
ר' יהודה אומר על הקטנה בימות החמה ועל הגדולה בימות הגשמים
רוחץ עמו באמבטי גדולה ומזיע עמו במרחץ קטנה.

(ח)
המודר הנאה מחבירו בפני שביעית - לא יורד לתוך שדהו ואינו אוכל מן הנטיעות

השוו משנה ד, ה.

בשביעית - יורד לתוך שדהו ואוכל מן הנטיעות.

(ט)
'ככר זה הקדש', ואכלה בין הוא בין חבירו - ה"ז מעל

השוואה בין נדרי איסור לנדרי הקדש. נדר הקדש שנהנה ממנו – מעל. לדעת ר' מאיר כך גם בנדרי איסור – למדיר, ור' שמעון חולק.
לסוף הברייתא ראו משנה ד, ח. אם ההפקר קדם לנדר יכול המודר ליהנות מההפקר גם לדעת ר' יוסי.

לפיכך יש לה פדיון
אם אמר 'הרי הוא עלי' ואכלה - מעל בטובת הנאתו. אכלה אחר - ה"ז לא מעל
לפיכך אין לה פדיון, דברי ר"מ. ר"ש אומר: זה וזה לא מעלו
...והלה נוטל ואוכל, ר' יוסי אוסר, שנדרו קודם להפקירו.

(י)
כשם ששניהם אסורים לדור בחצר - כך שניהם אסורין לדור במבוי

ראו משנה ה, א, דעת ת"ק.

כשם ששניהם אסורין לגדל תרנגולין - כך שניהם אסורין לגדל בהמה דקה.

(יא)

היה אחד מהן רגיל להדיר אחרים הנאה על חלקו - כופין את הרגיל למכור את חלקו

רחבה שדרך הרבים מפסקתה - הרי הוא של עולי בבל

לרישא ראו שם. לעניין עולי בבל ראו משנה ה, ה.

אין דרך הרבים מפסקתה - הרי הוא של אנשי אותה העיר.

(יב)

המודר הנאה מעירו או מבני עירו, ובא אחר וישב שם שלשים יום - מותר בו

מיושבי עירו ובא אחר וישב שם שלשים יום - אסור בו

היושב בעיר שלושים יום נחשב מיושבי העיר אבל לא מבני העיר.
אם נדר הנאה בנוכחות המודר, ונשאל להתיר את נדרו – חייב להודיע על כך למודר, אבל אם לא – אינו חייב.

המודר הנאה מחבירו בפניו - אין נשאלין לו אלא בפניו
שלא בפניו - נשאלין לו בפניו ולא בפניו.