ביאור:תוספתא/נדרים/א

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

תוספתא מסכת נדרים פרק ראשוןעריכה

לשונות הנדר והשבועהעריכה

(א)
האומר 'ימינה' - הרי זו שבועה; 'שמאלה' - הרי זו שבועה


הביטויים מתפרשים לחומרה: ימינה ושמאלה מתפרש כהרמת יד ימין או שמאל ושבועה, על סמך דניאל יב ז. בשם – נשבע בה'; לשם – קיצור של קרבן לה'.



'בשם' - ה"ז שבועה; 'לשם' - ה"ז קרבן.

(ב)
'כנדבת רשעים' - לא אמר כלום, שאין רשעים מתנדבין


ראו משנה א, א, כר' יהודה. מחלוקת על הערכת הנזירות, וראו גם מבוא למסכת נזיר.



'כנדבת כשרים' - ר' יהודה אומר: נדר בנזיר
שחסידים הראשונים היו מתנדבין נזירות
שאין המקום מספיק להביא שגגה על ידיהם
היו מתנדבין נזירות בשביל שיביא קרבן
ר"ש ב"ג אומר: 'כנדבת כשרין' - לא נדר בנזיר
שחסידים הראשונים לא היו מתנדבין נזירות
שאם ירצה להביא עולה – יביא; שלמים – יביא; תודה וארבעה מיני לחמים - יביא
לא היו מתנדבין נזירות מפני שהן צריכין כפרה
שנאמר (במדבר ו יא) 'וכפר עליו מאשר חטא על הנפש'.

פרשנות הנדרעריכה

(ג)
האומר 'איני נודר' - הרי זה מותר; 'כבר הייתי נודר' - ה"ז אסור


אם סירב לאכול ואמר שאינו נודר – לא נדר, אבל אם שיקר שכבר נדר – הרי נדר עכשיו.
את הנדרים מפרשים מכלל לאו הן, אבל אם אמר מה שישאר לאחר שאוכל יהיה קרבן – יכול לאכול ומה שישאר יהיה אסור לו.



'קרבן אם טועמו אני' – מותר; מה שישאר לאחר שאטעם יהיה קרבן – מותר לו לטעום 'לא קרבן ולא טועמו אני' מתפרש אם אוכל יהיה קרבן - אסור.

(ד)
רשב"ג אומר: האומר 'מוהה' ודאמר 'מוהי' - הרי אלו כנוין לשבועה.

נדרים כסנקציהעריכה

(ה)
וכן היה רבן שמעון ב"ג אומר: שנים שהיו נודרים זה נגד זה


נודרים נדרים הפוכים, כבדוגמא. והשוו נזיר ה, ה, דעת בית הלל.



אמר אחד מהן לחבירו 'ככר זה קרבן אם טועמו אני' אמר לו חבירו 'אין קרבן אם טועמו אתה'
'הריני נזיר אם אוכל ככר זו' אמר לו חבירו 'איני נזיר אם אוכלנו' כל שבטלו דבריו - אסור.

האסור והתפסתו במותרעריכה

(ו)
ר' יהודה אומר: האומר 'ירושלים' לא אמר כלום


ראו משנה א, ג-ד.
אם אמר "קרבן עולה שאיני אוכל" אנו תולים שהתכוון שאינו אוכל את העולה, אבל לא התיחס למזון שלפניו, אלא אם אמר "כקרבן עולה".



עד שיתכוון וידיר כנגד קרבנות ירושלים
מודים חכמים לר' יהודה באומר 'קרבן עולה' 'מנחה' 'חטאת' 'תודה' ו'שלמים' שאיני אוכל לך, שמותר
שלא נתכוון לידור, אלא לקרבן עצמו.

(ז)
'ירושלים' 'לירושלים' 'בירושלים' 'היכל' 'להיכל' 'בהיכל'


בניגוד לדעת ר' יהודה בהלכה ו. הלשון "אימרא" נראית מנוגדת גם לדעת חכמים שם.
ר' יעקב הוא התנא של הלכה ג לעיל, שלומד מכלל לאו הן. חכמים חולקים עליו.
אם אמר לשון איסור, אבל לא אמר את מה הוא אוסר – מותר.



'מזבח' 'למזבח' 'במזבח' 'אימרא' 'לאימרא' 'באימרא'
'דירים' 'לדירים' 'בדירים' 'עצים' 'לעצים' 'בעצים'
'אישים' 'לאישים' 'באישים' 'בזיכין' 'לבזיכין' 'בבזיכין'
כולן '...שאני אוכל לך' – אסור. '...לא אוכל לך' - מותר
'חולין' 'לחולין' 'בחולין' בין '...שאוכל לך' ובין '...שלא אוכל לך - מותר
'לא חולין קודש שאוכל לך' – אסור
'חולין שאוכל לך', 'לא יאכל לך' – מותר; 'לא אוכל לך' - מותר
'לא לעולה' 'עולה אוכל לך' - ר' יעקב אוסר וחכמים מתירין
'הרי הוא עלי', אף על פי שלא הזכיר קרבן - ה"ז נדר
'קרבן' 'כבשר אמי' 'כבשר אחותי' 'כערלה וכלאי הכרם' – מותר, שלא הקדיש כלום.

נודר מהמצווה וממה שאין בו ממשעריכה

(ח)
הנודר מן התורה - הרי זה מותר; מן הכתוב בתורה - אסור


אם נדר שלא יעסוק בתורה ובא לשאול – הרי כבר עסק בתורה. אבל אם נדר שלא יקיים דבר מהתורה – הנדר חל. הלשון "מן התורה ומן הכתוב בה" מתפרשת כאילו נדר מן הכתוב בתורה בלבד.



מן התורה ומן הכתוב בה - אסור.

(ט)

איזו הוא איסור הכתוב בתורה? מה משמעות "לאסור איסר?" האומר 'הרי עלי שלא לאכול בשר' 'שלא לשתות יין'
'כיום שראיתי את ירושלים חריבה' ו'כיום שנהרג בו פלוני' - אסור.

(י)
חומר בנדרים מבשבועות, שהנדרים נוהגין ברשות ובמצוה - משא"כ בשבועות


ראו משנה ב, א-ב, וכן שבועות ג, ו. בהמשך יש דוגמאות לנודר מן המצווה, ולנודר בדבר שאין בו ממש. אם נדר בפיו או בידיו – נדר בדבר שיש בו ממש.



חומר בשבועות מבנדרים, שהשבועות נוהגת בדבר שיש בו ממש ובדבר שאין בו ממש
משא"כ בנדרים
בנדרים כיצד? אמר 'קונם סוכה שאיני עושה' 'לולב שאיני נוטל' 'תפילין שאיני נותן'
אסור בנדרים ומותר בשבועות
כיצד? אמר 'קונם שאני ישן' 'שאני מדבר' 'שאיני מהלך' - אסור בשבועות ומותר בנדרים.
'קונם פי מדבר עמך' 'ידי עושה עמך' 'רגלי מהלכת עמך' - אסור בנדרים ואסור בשבועות.

מתי אין נשאלים בנדריםעריכה

(יא)

סתם נדרים להחמיר: 'מה ראיתה לידור?' אמר 'איני יודע, אלא שראיתי חבריי שהיו נודרין כך' - אסור
מי שנדר ועבר על נדרו - אין נשאלין לו עד שינהג איסור כימים שנהג בהן היתר, דברי ר"מ

אמר ר' יוסי: במה דברים אמורים? בזמן שנדרו לזמן מרובה


ראו משנה ב, ד.
דעת ר' יוסי כנראה נסבה על נזירות.
ביהודה "תרומה" היא תרומת הלשכה, שהמותפס בה אסור. בגליל זו תרומה לעניין אחר. "חרמים" ביהודה הם חרמי כהנים ובגליל הם לבדק הבית. וראו משנה שם.



אבל בזמן שנדרו לזמן מועט - דיו שלשים יום
ר' יהודה אומר: סתם תרומה ביהודה אסורה
ר' אלעזר ב"ר צדוק אומר: סתם חרמין בגליל - אסורין, וביהודה - מותרין.