ביאור:תוספתא/מכות/ב

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

מַסֶּכֶת מַכּוֹת פֶּרֶק שֵׁנִיעריכה

רצח בשגגה וגלותעריכה

(א)
אֵלּוּ הֵן הַגּוֹלִין:


ראו משנה ב, א. חכמים שם הוא ר' יהודה כאן.



הָיָה מַכֶּה אֶת הָעֵץ וְהִכָּה העץ אֶת הָאָדָם וַהֲרָגוֹ,
אֶת הַבְּקַעַת וְהִכַּת אֶת הָאָדָם וַהֲרָגַתּוּ - הֲרֵי זֶה גוֹלֶה.
נִתָּזָה בְקַעַת מִן הָעֵץ הַמִּתְבַּקֵּעַ - הֲרֵי זֶה אֵינוֹ גוֹלֶה. דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה.
רַבִּי אוֹמֵר: בָּזֶה גוֹלֶה.

(ב)
הָיָה מְשַׁלְשֵׁל כֵּלִים מִלְּמַעְלָה לְמַטָּה,


הרישא כמשנה שם. ר' יהודה אינו מבחין בכוון המשיכה של החבית אלא האם היה יכול למנוע את הנפילה שלה.



וְנִפְסַק הַחֶבֶל אוֹ שֶׁנִּשְׁמַט - הֲרֵי זֶה גוֹלֶה.
הָיָה דוֹלֶה בְּחָבִית וְהִכָּה,
דֶּרֶךְ יְרִידָתָהּ - גּוֹלֶה, שֶׁלֹּא כְּדֶרֶךְ יְרִידָתָהּ - אֵינוֹ גוֹלֶה.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ,
אֵינוֹ גוֹלֶה עַד שֶׁיִּפֹּל כָּל הַחֶבֶל מִיָּדוֹ.

(ג)
הָיָה מַעְגִּיל בַּמַּעְגֵּילָה, וְהָלְכָה לָהּ עַל הָאָדָם וַהֲרָגַתּוּ,


ר' שמעון כר' יהודה בהלכה ב. גם ת"ק אינו מבחין בכיוון המעגילה.



הֲרֵי זֶה גוֹלֶה.
וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: אֵינוֹ גוֹלֶה עַד שֶׁיִּפֹּל כָּל הַמַּחֲלָצִין  גילגול החבל; הגלגל מִיָּדוֹ.

(ד)
טַבָּח שֶׁהָיָה מְקַצֵּב, וְהִכָּה לְאַחֲרָיו וְהָרַג - הֲרֵי זֶה גוֹלֶה.


כנראה לפנינו מדרשים על הביטוי "בבלי דעת" (דברים יט ד), המתפרש כמי של ראה את הנהרג.



לֹא הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁיֵּשׁ תִּינוֹק בָּעֲרִיסָה, וְיָשַׁב עָלָיו וַהֲרָגוֹ,
לֹא הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁיֵּשׁ אָדָם בַּבּוֹר, וְזָרַק אֶת הָאֶבֶן בַּבּוֹר,
וְהָלְכָה לָהּ עַל הָאָדָם וַהֲרָגַתּוּ - הֲרֵי זֶה גוֹלֶה.

(ה)

שְׁלִיחַ בֵּית דִּין שֶׁהִכָּה בִּרְשׁוּת בֵּית דִּין - הֲרֵי זֶה גוֹלֶה.

רוֹפֵא אֻמָּן שֶׁרִפֵּא בִרְשׁוּת בֵּית דִּין - הֲרֵי זֶה גוֹלֶה.


בניגוד לסוף משנה ב, ב.
לדברי ר' אליעזר בן יעקב ראו בתחילת המשנה הנ"ל.



הַמְּחַתֵּךְ אֶת הָעֹבֶר בַּמְּעִי,
עָשָׂה בִרְשׁוּת בֵּית דִּין וְהָרַג, את האשה - הֲרֵי זֶה גוֹלֶה.
הַזּוֹרֵק אֶת הָאֶבֶן בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְהָרַג - הֲרֵי זֶה גוֹלֶה.
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: אִם מִשֶּׁיָּצַאת הָאֶבֶן מִיָּדוֹ,
הוֹצִיא אֶת רֹאשׁוֹ מִן הַחַלּוֹן הַלָּה וְקִבְּלָהּ - פָּטוּר,
שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים יט ה) "וּמָצָא אֶת רֵעֵהוּ וָמֵת",
עַד שֶׁיְּהֵא חֲבֵרוֹ מָצוּי לוֹ בְשָׁעָה שֶׁהוֹרְגוֹ.

(ו)

אֵלּוּ שֶׁאֵינָן גּוֹלִין: נִתְכַּוַּן לְהַכּוֹת אֶת הָעֵץ וְהִכָּה אֶת הָאָדָם וַהֲרָגוֹ,

אֶת הַבְּקַעַת וְהִכָּה אֶת הָאָדָם וַהֲרָגוֹ - הֲרֵי זֶה אֵינוֹ גוֹלֶה.


ראו משנה ב, א. נראה שכל הדוגמאות הללו דומות למכונה בתלמוד "קרוב למזיד", ובהן חוסר זהירות מודגש. אין כאן דוגמא לפטור מגלות בגלל אונס, חוץ מהמקרה שתיאר ר' אליעזר בן יעקב בהלכה ה.



נָשַׁל הַבַּרְזֶל מִן הָעֵץ הַמִּתְבַּקֵּעַ - הֲרֵי זֶה גוֹלֶה. דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה.
רַבִּי אוֹמֵר: בָּזֶה אֵינוֹ גוֹלֶה.
הָיָה מוֹשֵׁךְ מִמַּטָּה לְמַעְלָה, וְנִפְסַק הַחֶבֶל אוֹ שֶׁנִּשְׁמַט - הֲרֵי זֶה אֵינוֹ גוֹלֶה.
הָיָה מוֹשֵׁךְ בַּמַּעְגֵּילָה, וְהָלְכָה לָהּ עַל הָאָדָם וַהֲרָגַתּוּ - הֲרֵי זֶה אֵינוֹ גוֹלֶה.
הָיָה מְקַצֵּב וְהִכָּה לפניו וְהָרַג - הֲרֵי זֶה אֵינוֹ גוֹלֶה.
הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁיֵּשׁ תִּינוֹק בָּעֲרִיסָה, וְיָשַׁב עָלָיו וַהֲרָגוֹ,
הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁיֵּשׁ אָדָם בַּבּוֹר, וְזָרַק אֶת הָאֶבֶן בַּבּוֹר,
וְהָלְכָה לָהּ עַל הָאָדָם וַהֲרָגַתּוּ - הֲרֵי זֶה אֵינוֹ גוֹלֶה.
שְׁלִיחַ בֵּית דִּין שֶׁהִכָּה שֶׁלֹּא בִרְשׁוּת בֵּית דִּין וְהָרַג,
הֲרֵי זֶה אֵינוֹ גוֹלֶה.

פטור מגלות וחייב בהעריכה

(ז)
הַכֹּל גּוֹלִין עַל יְדֵי יִשְׂרָאֵל, וְיִשְׂרָאֵל גּוֹלִין עַל יְדֵיהֶן,


ראו משנה ב, ג. המדרש הוא על המלה "רעהו" (דברים יט ד.)



חוּץ מֵעַל יְדֵי גֵּר תּוֹשָׁב.
גֵּר תּוֹשָׁב גּוֹלֶה וְלוֹקֶה עַל יְדֵי גֵּר תּוֹשָׁב חֲבֵרוֹ.
יִשְׂרָאֵל גּוֹלֶה וְלוֹקֶה עַל יְדֵי עֶבֶד וְכוּתִי,
וְעֶבֶד וְכוּתִי גּוֹלֶה וְלוֹקֶה עַל יְדֵי יִשְׂרָאֵל.

(ח)

עֶבֶד שֶׁגָּלָה לְעִיר מִקְלָט, אֵין רַבּוֹ חַיָּב בִּמְזוֹנוֹתָיו.

וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁמַּעֲשֵׂה יָדָיו לְרַבּוֹ.


החובה לזון את העבד היא רק במקום הרב. אבל לאשה יש זכות מזונות ברורה יותר.



הָאִשָּׁה שֶׁגָּלְתָה לְעִיר מִקְלָט, בַּעְלָהּ חַיָּב בִּמְזוֹנוֹתֶיהָ,
וְאִם אָמַר "צְאוּ לָהּ מַעֲשֵׂה יָדֶיהָ בִּמְזוֹנוֹתֶיהָ" - הָרְשׁוּת בְּיָדוֹ.

(ט)
הַסּוֹמֵא אֵינוֹ גוֹלֶה. דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה.


ראו משנה ב, ג. ר' יהודה פוטר את הסומא מכל המצוות שבתורה, וראו גם מגילה ד, ו, שם הוא פוטר אותו מקריאת שמע.



פּוֹטְרוֹ הָיָה רַבִּי יְהוּדָה מִן הַמִּיתָה וּמִן הַמַּכּוֹת.
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: הֲרֵי הוּא כַפִּקֵּחַ לְכָל דְּבָרָיו.

(י)
הַשּׂוֹנֵא אֵינוֹ גוֹלֶה, וְאֵינוֹ נֶהֱרָג אֶלָּא עַל פִּי עֵדִים וְהַתְרָאָה.

רַבִּי יוֹסֵי בֵּרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: יוּמָת מִיָּד, וְזוֹ הִיא הַתְרָאָתוֹ.
רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: יֵשׁ שׂוֹנֵא גוֹלֶה וְיֵשׁ שׂוֹנֵא שֶׁאֵינוֹ גוֹלֶה:
כְּשֶׁתִּמְצָא לוֹמַר, לְדַעַת הָרַג - אֵינוֹ גוֹלֶה; שֶׁלֹּא לְדַעַת הָרַג - גּוֹלֶה.
נִפְסַק הַחֶבֶל - הֲרֵי זֶה גוֹלֶה; נִשְׁמַט הַחֶבֶל - הֲרֵי זֶה אֵינוֹ גוֹלֶה.

(יא)

נִשְׁמַט הַבַּרְזֶל מִקַּתּוֹ אוֹ מִתּוֹךְ יָדוֹ, של שונא

אֲפִלּוּ שֶׁלֹּא כְדֶרֶךְ יְרִידָתוֹ - אֵינוֹ גּוֹלֶה.


בתחילת הברייתא המשך של דברי ר' שמעון.
להמשכם ראו משנה ב, ד.
גם מי שהרג שנים בשוגג, אפילו שלא בבת אחת – גולה.
בסיום הברייתא חוזרת לדין שבמשנה ב, א, למרות שהדברים אינם מוסכמים על כל התנאים.



לְהֵיכָן גּוֹלֶה? - לְעָרֵי מִקְלָטוֹ.
הָרַג וְהָרַג - הֲרֵי זֶה גוֹלֶה.
כְּשֶׁתִּמְצָא לוֹמַר: שְׁנֵי שׁוֹגְגִין וּשְׁנֵי מְזִידִין:
מֵזִיד עַל פִּי עֵדִים וְהַתְרָאָה - חַיָּב; שֶׁלֹּא עַל פִּי עֵדִים וְהַתְרָאָה - פָּטוּר.
שׁוֹגֵג, כְּדֶרֶךְ יְרִידָתוֹ - גּוֹלֶה, שֶׁלֹּא כְדֶרֶךְ יְרִידָתוֹ - אֵינוֹ גוֹלֶה.

(יב)

לְהֵיכָן גּוֹלֶה? - לְעִיר מִקְלָטוֹ. וּבַמִּדְבָּר - גּוֹלֶה לְמַחֲנֵה לְוִיָּה.

וּבֶן לֵוִי גוֹלֶה לְפֶלֶךְ אַחֵר.

וְאִם גּוֹלֶה לְפִלְכוֹ - הֲרֵי זֶה קוֹלְטוֹ.