ביאור:תוספתא/מועד קטן/ב

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


תוספתא מסכת מועד קטן פרק שניעריכה

גזירות חכמים במועדעריכה

(א)
כל אלו שאמרו מגלחין במועד - מותר לספר בתוך שלשים יום של אבל


ראו משנה ג, א.
וראו לקמן הלכה ה: אבל שהגיע רגל בתוך השלושים שלו – מסתפר לכבוד הרגל. ואם הסתיימו השבעה במועד – מתגלח במועד.



אף על פי שהתירו לו לספר - לא יספר ברשות הרבים
אבל מספר הוא בצנעה בתוך ביתו.

(ב)

כל אלו שאמרו מכבסין במועד - מותר לכבס בתוך שלשים יום של אבל

אע"פ שהתירו לו לכבס - לא יוליך כליו לכובס


ראו הלכה א.
אין להפליג בים בלי אישור של חכמים, כי יש בכך סיכון רב.
רבי מכריע כאן, כמו בפרק א הלכות ג, ה.



אבל מכבס הוא בצנעה בתוך ביתו
כשם שאסור לספר ולכבס - כך אסור ליטול צפרנים, דברי רבי יהודה
ורבי יוסי מתיר
וכן היה רבי יהודה אומר: הבאין מחוף הים מערי החוף, כגון צור וקיסריה וממדינת הים - אסורין לכבס ולספר
וחכמים מתירין
אמר רבי: נראין דברי רבי יהודה בזמן שלא נטל רשות, ודברי חכמים בזמן שנטל.

(ג)
אין כותבין שטרי אריסות וקבלנות במועד


ראו משנה ג, ד. שם הדגש הוא על הסופר, וכאן ההנחה שאדם כותב לעצמו.
והשוו לעיל א, ו.



רבי יהודה מתיר, שמא יקדמנו אחר
כותב אדם חשבונותיו במועד, ומחשב אדם יציאותיו במועד
ומקבלין קיבולת עבודה בקבלנות במועד למוצאי מועד
ובלבד שלא ימנה ולא ימדוד ולא ישקול כדרך שעושה בחול.

קבורה ואבלות במועדעריכה

(ד)
הקובר את מתו שני ימים קודם הרגל


ראו משנה ג, ה: התוספתא והמשנה הנ"ל בדעה שאם קבר פחות משלושה ימים לפני הרגל לא בטלה גזירת שבעה, והיא דעת בית שמאי.
הקובר ברגל - מנחמים אותו ברגל למרות שאינו יושב שבעה, ומשלימים את שבעת ימי הניחום לאחריו. האבל עצמו נוהג אבלות שבעה ימים לאחר הרגל, למרות שלא מנחמים אותו בכולם.



מפסיק את כל הרגל, ומונה חמשה אחר הרגל
ורבים מתעסקין בו, מנחמים אותו לאחר הרגל ומלאכתו נעשית על ידי אחרים
עבדיו ושפחותיו עושין בצנעה אצל אחרים
ג' ימים מתוך הרגל - מונה שבעה אחר הרגל
ארבעה ראשונים - רבים מתעסקין בו; שלשה אחרונים - אין רבים מתעסקין בו
לפי שאמרו: הרגל עולה לו שיתעסקו בו הרבים
ומלאכתו נעשית ע"י אחרים. עבדיו ושפחותיו עושין בצנעה אצל אחרים.

(ה)
שמנה ימים קודם לרגל - מספר בערב הרגל


"שאף על פי" אינו הסבר להלכה הקודמת אלא עניין בפני עצמו.
בית הלל קבעו שאם קבר את מתו אפילו שעה לפני הרגל - אינו יושב שבעה אחריו.
שבת אינה מפסקת, כאמור במשנה ג, ה.



אם לא ספר בערב הרגל - אסור לספר עד שיעברו עליו שלשים יום
שאף על פי שאין הרגל עולה לספירת שבעה - עולה לספירת שלשים
מי שקיים כפיית המטה שלשה ימים קודם לרגל - לא יכפה אחר הרגל
ר"א בן יעקב אומר אפילו יום אחד
ר"א בר' שמעון אומר בש"א ג' ימים, ובה"א אפילו שעה אחת
ובערב שבת זוקף את מטתו ובמוצאי שבת כופה, אפילו לא נשתייר לו אלא יום אחד בלבד
אין אבל רשאי להתאבל בתוך המועד, אבל נוהג בצנעה בתוך ביתו.

רפואה ווטרינריה במועדעריכה

(ו)
שותין מי זבלים ומי דקלים וכוס עקרין במועד


מותר להכין במועד כוס של עיקרים ולשחוק סממנים לתוכה, ולשתותה. ביו"ט אסור לשתות אפילו כוס שהיתה מוכנה או כוס של מי זבלים ומי דקלים.
גם וטרינריה מותרת במועד.



שבראשונה היו אומרים: אין שותין מי זבלין ומי דקלין וכוס עקרין במועד
עד שבא ר"ע ולמד ששותין מי זבלין ומי דקלין וכוס עקרין במועד
מקיזין דם לבהמה לחיה ולעופות, ואין מונעין רפואה מן הבהמה במועד
בהמה שתבעה את הזכר אין מרביעין אותה, אבל מורידין אותה לבקרות מותר להעמיד אותה באיזור הזכרים והם כבר ירביעו אותה
חמורה שתובעת את הזכר מרביעין אותה, בשביל שלא תצטנן
ושאר כל הבהמות מורידין אותן לבקרות, ואין מרביעין במועד
ואין מרביעין בחול בבכור, ובפסולי המוקדשין.

היתרים במועדעריכה

(ז)
דנין דיני ממונות ודיני נפשות ודיני קנסות


בניגוד לדיני יו"ט, שבו אין דנים (ראו ביצה ה, ב) – במועד דנים וכו'.
הנעליים היו מוכנות מעיו"ט למכירה על האימום, אבל אין להכין נעליים חדשות במועד.
לגבי המכבש ראו שבת כ, ה.
בעניין החנויות ראו משנה ב, ה.



ושורפין את הפרה, ועורפין את העגלה, ורוצעין עבד עברי
ופודין את הערכין ואת החרמים ואת ההקדשות ואת מעשר שני
ומפרקין מנעל מן האמוס, ובלבד שלא יחזיר
מכבש של כובסים מגהץ מקצועי שהתירו קודם למועד – נוטלין הימנו בגדים ואין מחזירים לו,
ושל בעלי בתים – מחזירין לו, ואין צריך לומר שנוטלין הימנו
חנויות פתוחות לסטיו - פותח ונועל כדרכו. לרשות הרבים - פותח אחת ונועל אחת.

(ח)

ערב יום טוב האחרון של חג - יוצא ומעטר את השוק, בשביל יום טוב האחרון של חג

יושבין על ספסל של גויים בשבת,


היתרים שאינם מובנים מאליהם, כולל פתיחת השוק לקראת יו"ט אחרון.
הוזכרה כאן ישיבה על ספסל של גויים (שמוכרים בו סחורה) בשבת, ושתי הקלות הקשורות לבניו של ר"ג.
לעניין סנדלי הזהב השוו תוספתא שבת ה, י.



שבראשונה היו אומרים אין יושבין על ספסל של גויים בשבת
ומעשה ברבן גמליאל, שהיה יושב על ספסל של גויים בשבת בעכו
אמרו לו: לא היו נוהגין להיות יושבין על ספסל של גויים בשבת
ולא רצה לומר להם מותרין אתם, אלא עמד והלך לו
מעשה ביהודה והלל בניו של רבן גמליאל, שנכנסו לרחוץ בכבול
אמרו להם: לא היו נוהגין להיות רוחצין שני אחין כאחד משום אשת אח
לא רצו לומר להם מותרין אתם, אלא נכנסו ורחצו זה אחר זה
שוב מעשה ביהודה והלל בניו של רבן גמליאל, שהיו יוצאין בקורדקיסין של זהב בשבת בבירי
אמרו להם לא היו נוהגין כן, להיות יוצאין בקורדקיסין של זהב בשבת
לא] רצו לומר להם מותרין אתם, אלא שלחום ביד עבדיהם.

(ט)

חכם שמת - הכל קרוביו. הכל קורעין, הכל חולצין, והכל סופדין, והכל מברין עליו

ואפי' ברחובה של עיר


ראו משנה ג, ז.
לעניין החלילים ראו ב"מ ו, א.
עינוי וטיפוח ראו משנה ג, ח.



אין מוליכין חלילין לבית האבל אלא לבית המשתה ולבית השמחה, במקום שנהגו
איזהו הספד? - זה שעל הלב; שנאמר (ישעיהו לב יב) על שדים סופדים
טיפוח – בידים; קילוס - זה פישוט זרועות.