ביאור:תוספתא/כלים/בבא מציעא/ז
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
תוספתא מסכת ב"מ דכלים פרק שביעי
עריכהשיעורי הטומאות
עריכהמלא תרווד רקב שאמרו - ישנו מעיקר אצבעותיו ולמעלה דר"מ
גוש מארץ טהרה גוש מבית הפרס, וגוש מארץ טהרה וגוש מארץ העמים
שיעורן כפיקה גדולה של סקאין, שהוא כחותם המרצופין
וישנו בצד העליון של מגופת החבית הלחמיות
ר' טרפון אומר: עפר בית הפרס - כדי לחפות בו עצם כשעורה.
האגרוף שאמרו, ר' טרפון פושט ראשי אצבעותיו ומראה
רבי עקיבה קופץ ראשי אצבעותיו ומראה
רבי יהודה מניח אצבעו על גודלו, כופל חוזר ומוריד
רבי יוסי אומר: ישנו כראש כרים גדול של צפורי
אחרים אמרו משמו: טפח ושליש טפח, וכך היו משערין עד שלא יבא בן בטיח.
מידות יין ושמן - שיעורן כפיקה גדולה שלהן
ואי זו היא פיקה גדולה שלהן? הנכנס דרך פיהם
בד"א? מלמטה, אבל מן הצד - הרי אלו טמאים, מפני שהן מקבלים מן הנקב ולמטה.
תחלתן אין מקבלים טומאה עד שיפח ויגם
נגממו - שיעורן במה שהן. ר' שמעון אומר: נודות - שיעורן במשקין.
טומאה ומקום הגידול
עריכההעושה כלים מן הגדל בים - טהורין
ראו משנה יז, יג-יד, וכן ספרא שמיני פרשה ו י. |
חיבר להן מן הגדל בארץ - כדרך חבורן לטומאה
אבל לא כלי גללים כלי אבנים וכלי אדמה
דבר שכליו מקבל טומאה – טמא, ודבר שאין כליו מקבל טומאה - טהור
ר' יהודה אומר: כלי ים ראויים לטומאה וטיהרום, לכשתמצא להן עילה יהו טמאין
כלי זכוכית ראויים לטהרה וטימאום, לכשתמצא להם עילה יהו טהורים
העושה כלים מעצמות העופות - טהורין
חיבר להן מן הגדל בארץ, אפילו חוט ואפילו משיחה, דבר המקבל טומאה - טמא
א"ר יוחנן בן נורי: מפני מה שנה כנף העוז מכל הכנפים להחמיר?
אלא כל הכנפים, המקבלות – טמאות, ושאין מקבלות - טהורות.
ביצת הנעמית המצופה – טמאה, לפי שאינה אלא במעמד הציפוי הופך אותה לכלי קיבול
ר' שמעון בן אלעזר אומר משום ר"מ: אף ביצת תרנגולת מצופה מקבלת כל שהוא טמאה
ולא הוזכרו כנף העוז וביצת הנעמית, אלא בהווה.
טומאת כלי קיבול
עריכההעושה כלים מדבר שהוא מעמיד – טמא. מדבר שאינו של מעמיד - טהור.
או שהתקינן לכף - טהורין.
הרימון והאלון והאגוז שחקקום תינוקות, או שהתקינן לכף מאזנים - טמאות
מכת של פחמי שיש בו בית קבלת אבר מתקן כיתות להכנת מחטים שאפשר לשים בו שומן כדי להבדיל בין המחטים – טהור. כדרכו מלמעלה - טמא.
שפופרת שחתכה ונתן בה המזוזה, ואח"כ נתנה בכותל, אפילו שלא כדרך קבלתה - טמאה
קבעה בכותל במסמר כדרך קבלתה – טמאה, שלא כדרך קבלתה - טהורה
נתנה בכותל ואח"כ נתן בה את המזוזה - כדרך קבלתה טמאה, שלא כדרך קבלתה טהורה
קבעה, אפילו כדרך קבלתה - טהורה.
קנה מאזנים והמחוק, שיש בהן בית קבול מתכות, והאסל שיש בו בית קבול מעות
וקנה עני שיש בו בית קבול מים, ומקל שיש בה בית קבול מזוזה ומרגליות
ועל כולן אמר רבן יוחנן בן זכאי: אוי לי אם אומר, אוי לי אם לא אומר
אם אומר - עכשיו מלמד אני את הרמאין לרמות
אם לא אומר - עכשיו אני מונע את התלמיד ומטמא את הטהרות
דבר אחר, שלא יהו הרמאין אומרין אין חכמים בקיאין במעשיהן.
מפני מה תחתית של צורפי זהבים טמאה? מפני שמכניס לתוכה גרוטאות
ושל נפחין - הרי זו טהורה; ואם התקינה להיות מכניס לתוכה גרוטאות - הכל מודין שהיא טמאה.
משחזת שיש בה בית קבול שמן, ופנקס שיש בה בית קבול שעוה
כולן אין טמא, אלא המשמש את הצורך.
מחצלת מאימתי מקבלת טומאה? משיחסם ויקנב
ר' יהודה אומר: משיקשר ראשי המעדנין שלה, שלא היו דבלולין יוצאין הימנה
כל שלצורך המעדנין – טמאה; כל שלא לצורך המעדנין - טהורה.
שפופרת הקנה מאימתי מקבלת טומאה? משיחסם ויקנב
ר' יהודה אומר: משיוציא את הככיי מתוכה
הקרן מאימתי מקבלת טומאה? משתגמר מלאכתה
רבן שמעון בן גמליאל אומר: משיוציא את הככיי מתוכה.
הקרויה. מאימתי מקבלת טומאה? משתגמר מלאכתה
רבן שמעון בן גמליאל אומר: משיוציא את בני מעיין מתוכה
וכולן שמצאן חתוכין ומקונבין – טמאין. מצא גולמיהן - טהורין, בידוע שאינן כלום.