ביאור:תוספתא/חולין/ט

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

תּוֹסֶפְתָּא מַסֶּכֶת חֻלִּין פֶּרֶק ט

זרוע לחיים וקיבה

(א)
הַזְּרוֹעַ וְהַלְּחָיַיִם וְהַקֵּבָה נוֹהֲגִין בַּכִּלְאַיִם וּבַכּוֹי.

ראו בתחילת פרקים ו, ז לעיל ובתחילת פרק י.

רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: הַכִּלְאַיִם מִן הָרָחֵל וּמִן הַגְּדִי - נוֹהֲגִין בּוֹ;
מִן הַכּוֹי - הַמּוֹצִיא מֵחֲבֵרוֹ עָלָיו הָרְאָיָה.

(ב)
הַשּׁוֹחֵט לִרְפוּאָה, לַאֲכִילַת גּוֹי, וְלַאֲכִילַת כְּלָבִים - חַיָּב בַּמַּתָּנוֹת.

המתנות הן פונקציה של השחיטה, ולא של האכילה: בהמה שהיתה ברשות השוחט בזמן השחיטה חייבת במתנות. וראו לעיל ב, טו; ה, ב; ו, ד.

(ג)

הַשּׁוֹחֵט וְנִתְנַבְּלָה בְיָדוֹ, הַנּוֹחֵר, וְהַמְּעַקֵּר, וּשְׁחִיטַת נָכְרִי - פָּטוּר מִן הַמַּתָּנוֹת.
כֹּהֵן וְגוֹי הפטורים מהמתנות שֶׁמָּכְרוּ בְהֶמְתָּן לְיִשְׂרָאֵל לִשְׁחֹט - חַיָּב בַּמַּתָּנוֹת.
נִשְׁחֲטוּ בִרְשׁוּתָן, וְאַחַר כָּךְ מְכָרוּהוּ לוֹ - פָּטוּר מִן הַמַּתָּנוֹת.

(ד)
יִשְׂרָאֵל שֶׁמָּכַר בְּהֶמְתּוֹ לַכֹּהֵן לִשְׁחֹט - פָּטוּר מִן הַמַּתָּנוֹת.

אם הכהן הוא השוחט, והבהמה ברשותו – פטור.

נִשְׁחֲטָה בִּרְשׁוּתוֹ, וְאַחַר כָּךְ מְכָרָהּ לוֹ - חַיָּב בַּמַּתָּנוֹת.

(ה)
כֹּהֵן פָּטוּר, וְהַמִּשְׁתַּתֵּף עִם הַכֹּהֵן פָּטוּר; גּוֹי פָּטוּר, הַמִּשְׁתַּתֵּף עִם הַגּוֹי פָּטוּר.

לפי המשנה (י, ג) צריך לרשום, כלומר לפרסם את השותפות, גם אם היא עם הגוי.

הַמִּשְׁתַּתֵּף עִם הַכֹּהֵן - צָרִיךְ לִרְשֹׁם; עִם גּוֹי - אֵין צָרִיךְ לִרְשֹׁם.
וּפְסוּלֵי הַמֻּקְדָּשִׁין, אֵין צָרִיךְ לִרְשֹׁם.

(ו)
אָמַר לוֹ כֹהֵן: "כֻּלָּהּ שֶׁלָּךְ וְהַיָּד שֶׁלִּי", אֲפִלּוּ "אֶחָד מִמֵּאָה בַּיָּד" - פָּטוּר מִן הַזְּרוֹעַ.

ראו בהלכה ה, וכן משנה י, ג: הערמה לפטור מהמתנות.

"כֻּלָּהּ שֶׁלָּךְ וְהָרֹאשׁ שֶׁלִּי", אֲפִלּוּ "אֶחָד מִמֵּאָה" - פָּטוּר מִן הַלֶּחִי.
"כֻּלָּהּ שֶׁלָּךְ וּבְנֵי מֵעַיִם שֶׁלִּי", אֲפִלּוּ "אֶחָד מִמֵּאָה בִּבְנֵי מֵעַיִם" - פָּטוּר מִן הַקֵּבָה.

(ז)
מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לְהַפְשִׁיט אֶת הָרֹאשׁ, אֵינוֹ רַשַּׁי לְהַפְשִׁיט אֶת הַלֶּחִי;

אפילו אם נהגו לפשוט את העור מהראש, או לבשל את הזרוע עם העור – חייב לתת אותם לכהן, או לפחות לחלל אותם על כסף ולשמרו בנפרד.

מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לִמְלֹג לבשל עם העור ולאכלו בָּעֲגָלִים, אֵינוֹ רַשַּׁי לִמְלֹג אֶת הַזְּרוֹעַ.
וְאִם יֵשׁ כֹּהֵן, נוֹתְנָן לַכֹּהֵן, וְאִם לָאו, מַעֲלֶה אוֹתָן דָּמִים.

(ח)
מָכַר לוֹ השוחט יָד כְּמוֹת שֶׁהִיא, וְרֹאשׁ כְּמוֹת שֶׁהוּא, וּבְנֵי מֵעַיִם כְּמוֹת שֶׁהֵן,

אם קנה איברים מהשוחט – המתנות על חשבון הקונה; אבל אם קנה במשקל – המתנות על חשבון השוחט. וראו משנה י, ג.

נוֹתְנָן לַכֹּהֵן, וְאֵין מַגְבֶּה לוֹ מִן הַדָּמִים הַטַּבָּח.

(ט)

לָקַח הֵימֶנּוּ בְּמִשְׁקָל - נוֹתְנוֹ לַכֹּהֵן וּמַגְבֶּה לוֹ מִן הַדָּמִים.

מַתָּנוֹת - אֵין בָּהֶן מִשּׁוּם קְדֻשָּׁה.

הכהן אינו חייב לנהוג במתנות בקדושה, אלא עושה בהן כל שיחפוץ.

אֲפִלּוּ מוֹכְרָן לְגוֹי, אֲפִלּוּ נוֹתְנָן לִפְנֵי כַלְבּוֹ. אֵין בָּהֶן אֶלָּא מִצְוַת כְּהֻנָּה בִּלְבַד.

(י)
הַמְשַׁלֵּחַ בָּשָׂר לַחֲבֵרוֹ וְהָיוּ בוֹ מַתָּנוֹת, אֵין חוֹשְׁשִׁין שֶׁמָּא מַתְּנוֹת כְּהֻנָּה הֵן.

בניגוד לקניה, קבלה במתנה של בשר אינה מחייבת את המקבל לתת מתנות.

(יא)
אֵיזֶה הוּא "הַזְּרוֹעַ"? נוֹטְלוֹ מִבֵּית הַפֶּרֶק וְכָל הַפֶּרֶק עִמּוֹ,

ראו משנה י, חטיבה |||.

כִּזְרוֹעַ שֶׁלַּמֻּקְדָּשִׁין, זרוע של קרבן, כגון בקרבן הנזיר כָּךְ זְרוֹעַ שֶׁלַּגְּבוּלִין. זרוע הניתנת במתנות לכהנים
אֵיזֶה הוּא "לֶחִי"? נוֹטְלוֹ מִבֵּית הַשְּׁחִיטָה, וְכָל בֵּית הַשְּׁחִיטָה עִמּוֹ.
"קֵבָה" - כְּמַשְׁמָע.
חֵלֶב שֶׁעַל הַקֵּבָה - נוֹתְנוֹ לַכֹּהֵן.
אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: נָהֲגוּ כֹּהֲנִים עַיִן יָפָה,
שֶׁיְּהוּ נוֹתְנִין אוֹתוֹ לַבְּעָלִים.

(יב)
"זְרוֹעַ" - זֶה זְרוֹעַ שֶׁלַּיָּמִין.

השוואה בין זרוע החולין לבין שוק המוקדשים, ראו ויקרא ז לג. וראו משנה י, חטיבה |||. לשיטת ר' יהודה אין דמיון בין הזרוע לשוק.

אַתָּה אוֹמֵר זֶה זְרוֹעַ שֶׁלַּיָּמִין, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא שֶׁלַּשְּׂמֹאל?
הֲרֵי אַתָּה דָּן: הוֹאִיל וְשׁוֹק מַתָּנָה לַכֹּהֵן, וּזְרוֹעַ מַתָּנָה לַכֹּהֵן,
מַה שּׁוֹק אֵינוֹ נוֹהֵג אֶלָּא בַיָּמִין,
אַף זְרוֹעַ לֹא יִנְהֹג אֶלָּא בַיָּמִין.
שׁוֹק - מֵאַרְכֻּבָּה וּלְמַטָּה. דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה.
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: מֵאַרְכֻּבָּה וּלְמַעְלָה.

מתנות כהונה נוספות

(יג)

אֵיזֶה הוּא "חָזֶה"? שניתן לכהן מהשלמים כָּל שֶׁרוֹאֶה משחק מילים: חזה – חוזה אֶת הָאָרֶץ

מִלְּמַעְלָה וְעַד שֶׁמַּגִּיעַ לַצַּוָּאר, מִלְּמַטָּה עַד שֶׁמַּגִּיעַ לַכֶּרֶס,

ראו ויקרא ז לד, וכן ויקרא ג ט. האליה מוקטרת על המזבח והחזה ניתן לכהן.

חוֹתְכוֹ וְנוֹטְלוֹ מִבֵּין שְׁתֵּי דְפָנוֹת מִכָּן וּמִכָּן.
וְאֵי זֶה הוּא "אַלְיָה"? חוֹתֵךְ וְיוֹרֵד עַד שֶׁמַּגִּיעַ לֶעָצֶה,
נִכְנָס לִפְנִים מִן הֶעָצֶה עַד שֶׁמַּגִּיעַ לַפֶּרֶק, חוֹתֵךְ וְנוֹטֵל אֶת כֻּלָּהּ.

(יד)

וְאֵלּוּ הֵן אֵמוּרִין: שְׁתֵּי כְלָיוֹת, וְיוֹתֶרֶת הַכָּבֵד, וְאַלְיָה.
וְאֵלּוּ הֵן הַחֲלָבִים: (ויקרא ג ג)
"הַחֵלֶב הַמְכַסֶּה אֶת הַקֶּרֶב", זֶה הוּא חֵלֶב הַחוֹפֶה אֶת הַכֶּרֶס.
"וְאֶת כָּל הַחֵלֶב אֲשֶׁר עַל הַקֶּרֶב", זֶה חֵלֶב שֶׁעַל הַדַּקִּין. דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָה.
רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: חֵלֶב שֶׁעַל הַקֵּבָה. וַחֲכָמִים לֹא הוֹדוּ לוֹ.
"שֶׁעַל הַכְּסָלִים" - זֶה חֵלֶב שֶׁבֵּין הַפְּקוֹקָלוֹת,
שֶׁהוּא מְחַטֵּט אַחֲרָיו בְּכָל מָקוֹם שֶׁהוּא וְנוֹטְלוֹ, דִּבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי הַגָּלִילִי.
רַבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר: לְהָבִיא חֵלֶב אֲשֶׁר עַל הָעֹקֶץ.
רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: חֵלֶב תּוֹתֵב קְרוּם וְנִקְלָף.
רַבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר: קְרוּם וְנִקְלָף אֲסוּרִין.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: קְרוּם שֶׁעַל הַכֻּלְיָא אָסוּר, וְחַיָּבִין עָלָיו.
גִּידִים שֶׁבַּכְּלָיוֹת וּבַמֻּקְדָּשִׁין - אֲסוּרִין, וְאֵין חַיָּבִין עֲלֵיהֶן.