ביאור:תוספתא/בבא קמא/א

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

תוספתא מסכת בבא קמא פרק ראשוןעריכה

עקרונות הנזיקיןעריכה

(א)
כל שחייבתי בשמירתו חייבתי בנזקו - זה השור והבור


ראו משנה א, ב. הברייתא נסוגה מהגישה המכלילה שבמשנה ומפרשת אותה לפי ארבעה אבות נזיקין.
שחייבתי בשמירתו – אש נחשבת כמזיק בידים.
במקצת נזקו – ראו משנה ה, ה.
חייבתי בתשלומי נזקו – ראו מכילתא משפטים יב.
שור של הקדש, בני ברית – ראו משנה ד, ג.
נכסי הפקר אינו משלם מהם. רשות המיוחדת למזיק – משנה ה, ג.
נכסין המיוחדים – אם הוזק ברשות השומרים – כאילו הוזק ברשות בעה"ב.
מיטב שדהו – ראו מכילתא דרשב"י משפטים עמ' 196: "זה בנין אב לכל המשלם קנס...", ובסוף המשנה א, ב.



הכשרתי במקצת נזקו כהכשר כל נזקו - זה הבור
חייבתי בתשלומי נזקו - מלמד שהבעלים מטפלין בנבילה
נכסין שאין בהן מעילה - פרט לשור של ישראל שנגח לשור של הקדש
ושור של הקדש שנגח לשור של ישראל
נכסין שהן של בני ברית - פרט לשור של ישראל שנגח לשור של כנעני
נכסין המיוחדין - פרט לנכסי הפקר
חוץ מרשות המיוחדת למזיק - פרט לשהזיק שור ברשותו
ורשות הניזק והמזיק, וכשהזיק חב המזיק - כגון חצר השותפין והבקעה
נכסין המיוחדין - שהן חוץ מרשות המיוחדת למזיק ורשות הניזק והמזיק.
והשומר חנם והשואל נושא שכר והשוכר, שהזיק שור ברשותו
מועד משלם נזק שלם, ותם משלם חצי נזק
אחד נזקי אדם ואחד נזקי בהמה - שמין להם מן העידית
שנאמר (שמות כב ד) מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם.

(ב)
שום כסף - אין אומרים תצא פרה בטלית ולא טלית בפרה אלא שמין אותן כספים


ביאור למשנה א, ג.
הברייתא מוסיפה למשנה את הכלל שלכתחילה שמים דווקא מנדל"ן (שיש בו אחריות), וכן את הדגש על פסול בי"ד של הדיוטות, וראו סנהדרין א, א.



שוה כסף - מלמד שאין ב"ד שמין אלא מדבר שיש בו אחריות
תפס הניזק במטלטלין - שמין לו מהן בפני ב"ד, ואפילו מן היתומים. והוא - שתפס מחיים בחיי המזיק
בפני ב"ד - מלמד שאין חייב עד שיעמוד בדין, ולא בב"ד הדיוטות
על פי עדים - מלמד שכל דבר שהוא קנס - אין משלם על פי עצמו
בני חורין ובני ברית - יצאו עובדי כוכבים, ועבדים, ופסולי עדות
נשים בכלל הנזק - אע"פ שלא דבר הכתוב אלא באיש - סופנו לרבות את האשה
הניזק והמזיק בתשלומין - לשלם חצי נזק.

גובה התשלום ומידת האחריות של הבעליםעריכה

(ג)
חמשה תמין וחמשה מועדין. ר' מאיר אומר אף הצבוע


ראו משנה א, ד. הברייתא מפרשת חמישה מועדים – לחיות בר: הזאב וכו', ולא לנזקי השור השונים.
בסוף הברייתא מופיע הדין שבמשנה ב, א.



ר' אלעזר אומר אף הנחש
במה דברים אמורים? בזמן שבאו מן המדבר
אבל הימרות חיות תרבותיות - מועד משלם נזק שלם, תם משלם חצי נזק
והנחש - בין כך ובין כך מועד לשלם
הבהמה אינה מועדת לא ליגח ולא ליגוף ולא לישוך ולא לרבוץ ולא לבעוט על כולן משלמת חצי נזק
בין ברשות הרבים ונתזו צרורות מתחת רגליה ונפל על הכלי ושברתו, משלמת חצי נזק
היתה מהלכת כדרכה ברשות היחיד ודרסה על הכלי ושברתו, וניתז הימנו חרס ושבר כלי אחר
על הראשון משלם נזק שלם ועל האחרון משלם חצי נזק.

(ד)
בהמה שנכנסה מאיליה לרשות היחיד והזיקה בידה וברגלה


נזקי רגל (גם בקרן בדרך הילוכה) ושן – ראו משנה ב, א-ב, וכן משנה ו, א.
בדרך כלל אכילת חיטים מזיקה לבהמה. אם אכלה ולא ניזקה – אין מקום לתבוע את בעל החיטים, וגם הוא לא יכול לתבוע את בעל הבהמה, שהרי לא נהנתה.
אבל אם לא אכלה כדרכה אלא מרשות היחיד או ממקום משונה – משלמת מה שהזיקה.
אם היו ירקות ארוכים שחלקם ברשות הרבים – דינם כמונחים ברה"ר, אפילו אם חלקם ברשות היחיד.



ובקרנה ובעול שעליה ובמשוי שעל גבה ובעגלה כשהיא מושכת - משלמת נזק שלם
והמזיק בכרמלית משלם נזק שלם
בהמה שהיתה מהלכת כדרכה ברשות הרבים נפלה לגינה ונהנית - משלמת מה שנהנת
מצד הרחבה ומתוך החנות - משלמת מה שהזיקה
כיצד משלמת מה שנהנית? - אומדין כמה אדם רוצה לשלם כדי להאכיל את בהמתו מה שאכלה היא
אינו ראוי להאכילה. שאינה רגילה לאכול פירות או חיטה וכו'. לפיכך אם אכלה חטין הראויות לה הרי זו פטורה
שינתה ואכלה - משלמת מה שהזיקה
כיצד שינתה ואכלה? היתה קופתו מופשלת לאחוריו ברשות הרבים
פשטה פרה פיה לתוכה ואכלה משלמת מה שהזיקה
משאוי שעליו ארוכים שנתן על פתח החנות חציו בפנים וחציו בחוץ
פשטה פרה פיה לתוכו ואכלה - ה"ז פטורה.

(ה)

בהמה שאכלה אוכלין שאין ראויין לה, ושתתה משקין שאין ראויים לה
וכן חיה שאכלה אוכלין שאין ראויין לה ושתתה משקין שאין ראויים לה

טרפה את הבהמה ואכלה את הבשר


המשך דיני שן ורגל: האריה (חיה) אכל את הבשר לאחר שהרג את הבהמה, ולא לפני כן, כדרכו; החמור לא אכל שעורים אלא כרשינים, והפרה לא אכלה כרשינים אלא שעורים וכו', והכל נעשה ברשות הניזק – משלמים למרות השינוי נזק שלם, כמו בהלכה ד.
סומכוס מוסיף גם נזק שהחזיר גרם לא באכילה אלא בעצם הנבירה בחטמו.



חמור שאכל כרשינין, פרה שאכלה שעורין,
חזיר שאכל חתיכת של בשר, כלב שליקלק את השמן - משלמין נזק שלם.
בהמה מועדת לילך לשבר למעך את האדם ואת הפירות ואת הכלים
בין שהזיקה ברגלה בדרך הילוכה ובגופה בדרך הילוכה
חמור במשאו שעליו בדרך הילוכו
סומכוס אומר חזיר שהיה נובר והזיק בחוטמו - משלם נזק שלם.

התשלום ומקום הנזקעריכה

(ו)
ארבעה כללים היה רבי שמעון בן אלעזר אומר בניזקין


ראו מכילתא משפטים פרשה יד.
לדברי ר' טרפון ראו משנה ד, ט, וכן במשנה ב, ה, וכן גם דעת ר' מאיר בהלכה ז לקמן.
לדברי חכמים ראו משנה א, ד.



כל מקום שיש רשות לניזק ולא למזיק - חייב בנזק שלם
למזיק ולא לניזק - פטור מן הכל
לזה ולזה, כגון חצר השותפין והבקעה - על השן ועל הרגל פטור,
על נגיחה ועל נגיפה על נשיכה ועל רביצה ועל בעיטה, מועד משלם נ"ש ותם משלם חצי נזק
כל מקום שאין רשות לא לזה ולא לזה, כגון חצר שאינה של שניהם
על השן ועל הרגל משלם נזק שלם
על נגיחה ועל נגיפה על נשיכה ועל רביצה ועל בעיטה מועד משלם נזק שלם ותם משלם חצי נזק
רבי אלעזר ורבי שמעון אומרים, רבי טרפון היה אומר: על הכל משלם נ"ש
וחכמים אומרים: על השן ועל הרגל משלם נזק שלם,
על נגיחה ועל נגיפה על נשיכה ועל רביצה ועל בעיטה - מועד משלם נזק שלם ותם משלם חצי נזק.

(ז)

שור המזיק ברשות הניזק. כיצד? - נגח נגף נשך רבץ בעט, רבי מאיר אומר: משלם נ"ש

וחכ"א: על השן ועל הרגל משלם נ"ש


ראו משנה א, סוף ד, וכן דעת ר' טרפון במשנה ב, ה.



על נגיחה ועל נגיפה על נשיכה ועל רביצה ועל בעיטה - מועד משלם נזק שלם ותם משלם חצי נזק.