ביאור:תוספתא/בבא מציעא/י
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
תוספתא מסכת בבא מציעא פרק עשירי עריכה
החזר הלוואה ותשלום שכר לשכיר עריכה
המלוה את חבירו סתם - אין פחות מל' יום
מנהג המדינה - ראו משנה ט, א. |
ובמדינה שהיא נוהגת פחות מכן או יתר על כן - אין משנין ממנהג המדינה
שכיר שעות ביום גובה כל היום. שכיר שעות בלילה גובה כל הלילה.
שכיר שעות בלילה וביום גובה כל הלילה וכל היום
שכיר שבת, שבוע שכיר חדש, שכיר שנה, שכיר שבוע, שבע שנים
יצא ביום - גובה כל היום; יצא בלילה - גובה כל הלילה
ועל כולן אינו עובר עליהן אלא לילה הראשון בלבד.
הכובש שכר שכיר עובר משום ה' לאוין: משום (ויקרא יט יג) בל תעשוק
(שם) ובל תגזול (שם) ובל תלין פעולת שכיר אתך עד בוקר
(דברים כד טו) ביומו תתן שכרו ולא תבא עליו השמש כי עני הוא.
אחד שכר אדם ואחד שכר בהמה ואחד שכר כלים, עובר משום שמות הללו
ר' יוסי אומר: שכר אדם - עובר משום שמות הללו
שכר בהמה ושכר כלים - עובר משום בל תעשוק
גר תושב - עובר משום בל תעשוק ומשום ביומו תתן שכרו.
המחהו אצל חנוני ואצל שולחני - הן עוברין עליו אחראים גם לתשלום בזמן ולא רק לתשלום עצמו. והוא אין עובר עליו
ואם התנה עמו מתחלה על מנת כן שלא ישלם בזמן - אף הם אין עוברין עליו והוא אין עובר עליהן
ואם אמר לאחר לשכור לו שכר אותם ע"י שליח - זה וזה אינו עובר עליו.
השכיר נשבע בזמנו ונוטל. עבר זמנו - אין נשבע ונוטל
אם יש עדים שתבעו בתוך זמנו ואפילו לאחר זמנו - הרי זה נשבע ונוטל
אמר רבי יהודה: במה דברים אמורים? בזמן שאמר לו "נתתי לך שכרך", והוא אומר "לא נתת לי"
אבל אם אמר לו "נשכרתי" והוא אומר "לא שכרתיך",
"סלע אמרתי לך" והוא אומר "שתים אמרת לי" - המוציא מחבירו עליו הראיה.
הנותן כליו לאומן לעשות וגמרה מלאכתו, אפילו הוא אצלו ג' ימים - אינו עובר עליו
החזירו לו בחצות היום, כיון ששקעה החמה - עובר עליו.
דיני המשכון עריכה
המלוה את חבירו - אינו רשאי למשכנו
ראו משנה ט, יג, וספרי דברים רעו. |
ואם משכנו בלי בי"ד - צריך לחזור לו, ועובר על כל שם ושם שיש בו.
שליח ב"ד הבא למשכן, הוא עומד מבחוץ והלה מוציא לו את המשכון
שנאמר (דברים כד יא) בחוץ תעמוד וגו'
משכנו בשני כלים, אחד שצריך לו ואחד שאין צריך לו
זה שצריך לו - נוטלו ומחזירו, וזה שאין צריך לו - נוטלו ואין מחזירו
ואם מחזירו עד עולם, למה הוא נוטלו?
רבי אומר: אומר אני, שמא תבוא שמיטה ותשמטנו, או שמא ימות הלה ונמצאו מטלטלין ביד היורשין.
אלמנה, בין שהיא ענייה בין שהיא עשירה - אין רשאי למשכן
שנאמר (דברים כד יז) לא תחבול בגד אלמנה, אחת ענייה ואחת עשירה דברי ר"י
ר"ש אומר: ענייה אין רשאי למשכן, עשירה נוטל ואין מחזיר
שלא יהא הולך ובא אצלה, שלא להשיאה שם רע.
חבל בו זוג של מספרים, צמד של פרות - חייב על זה בעצמו ועל זה בעצמו
שנאמר (דברים כד ו) לא יחבול רחים ורכב.
מה רחים ורכב מיוחדים, שני כלים המשמשין מלאכה אחת, וחייב על זה בעצמו ועל זה בעצמו
אף כל שהן שני כלים המשמשין מלאכה אחת - חייב על זה בעצמו ועל זה בעצמו
היו לו ה' ריחיים - אין רשאי למשכן אפי' אחת מהן
אם אין עושה מלאכה אלא באחת מהן - אין חייב אלא על אותה בלבד.