ביאור:שמות יא ה

שמות יא ה: "וּמֵת כָּל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבְּכוֹר פַּרְעֹה הַיֹּשֵׁב עַל כִּסְאוֹ עַד בְּכוֹר הַשִּׁפְחָה אֲשֶׁר אַחַר הָרֵחָיִם וְכֹל בְּכוֹר בְּהֵמָה."



הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

וּמֵת כָּל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִםעריכה

מי אמר למיעריכה

לפי תחילת הפרק אלוהים אמר את זה למשה, ככתוב: "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה, עוֹד נֶגַע אֶחָד אָבִיא" (שמות יא ה).
אולם בהמשך נאמר: "וַיֵּצֵא מֵעִם פַּרְעֹה בָּחֳרִי אָף" (שמות יא ח), כי פרעה כעס עליו ואמר לו: "וַיֹּאמֶר לוֹ פַרְעֹה, לֵךְ מֵעָלָי, הִשָּׁמֶר לְךָ, אַל תֹּסֶף רְאוֹת פָּנַי, כִּי בְּיוֹם רְאֹתְךָ פָנַי, תָּמוּת" (שמות י כח), ומשה הודיע לו מה שאלוהים אמר לו על מכת בכורות.

ניתן לסכם שאלוהים אמר את זה למשה, ומשה אמר בדיוק את המילים האלה לפרעה.
פרעה היה מודע.

מִבְּכוֹר פַּרְעֹה הַיֹּשֵׁב עַל כִּסְאוֹעריכה

אנחנו מקבלים שהמילה בכור, פונה לבן (זכר) הראשון, ראשית אונו, ככתוב: "כִּי הוּא רֵאשִׁית אֹנוֹ, לוֹ מִשְׁפַּט הַבְּכֹרָה" (דברים כא יז).

  • אולם לפי זה, אם נולדה בת ראשונה למשפחה, המשפחה יוצאת ללא מכה.
  • וכבר ידוע שבתוקפות מסוימות יעקב ראה ביוסף את בכורו, למרות שהוא היה האחרון בבניו עד הולדת בנימין. יוסף היה בכורו מאשתו האהובה, רחל, ולכן משה פסק שראשית אונו הוא הראשון, אפילו מהאם השנואה.
  • גם אלוהים וגם משה הדגישו שבכורה זה מושג משפטי - כאשר הם הוסיפו את המילים "הַיֹּשֵׁב עַל כִּסְאוֹ", "מִשְׁפַּט הַבְּכֹרָה".
  • לפי משפט הירושה, כל אח שנולד הוא בכור לאחים שאחריו. בחוקי חמורבי האח הגדול מקבל חלק שווה עם אחיו, אלא אם אביו נתן לו מתנות בחייו.

ניתן להבין שהבכור הוא זה שיורש את כיסא אביו לפי החוק והמשפט. ולאחר שבנו הבכור של פרעה מת, הבן השני עלה לגדולה וזכה להיות 'היושב על כסאו', ולכן הבן השני היה בסכנת מוות, וכל אחיו אחריו לפי התור. לכן פרעה מיהר בלילה, למרות שבכורו כבר מת ואין צורך למהר, וקרא למשה ואהרון והודיע להם שהם מרשה להם לצאת כדבריהם ולזבוח לאלוהיהם, ולברך גם אותו.

  • ייתכן שזאת הסיבה שחג פסח נחגג שבעה ימים (שמות יב טו), ובמידה ופרעה לא היה נכנע, כל יום בן נוסף היה מת בביתו.
  • ייתכן שעל סמך הפרוש הזה, הותר ליהודים להרוג את כל בני המן (ביאור:אסתר ט ז), מהבכור עד האחרון, כדי שהם לא יקבלו וישבו על כיסאו של המן, ולכן המילה "וְאֵת" מופיעה עשר פעמים, לכל בן לחוד, כשהגיע תורו למות, לאחר מות אחיו הבכור ממנו.

עַד בְּכוֹר הַשִּׁפְחָה אֲשֶׁר אַחַר הָרֵחָיִם וְכֹל בְּכוֹר בְּהֵמָהעריכה

בכור השפחה, והבהמה, לא יושב על כיסא השלטון, לכן מהם ימותו רק הבכורים. אחד בלבד.