פתיחת התפריט הראשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.




ישקני מנשיקות פיהו - חלום או מציאותעריכה

שיר השירים מתחיל בנשיקה:

(שיר השירים א ב): "יִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ, כִּי טוֹבִים דֹּדֶיךָ מִיָּיִן"

החתן והכלה עומדים מתחת לחופה, פניה של הכלה מכוסים בהינומה, והחתן אינו מעז ליגוע בה עד שהיא נותנת לו רשות ואומרת לו "ישקני מנשיקות פיהו"; בגוף שלישי כי היא לא רואה אותו. ואז הוא מסיר את ההינומה מפניה ומנשק אותה, והיא אומרת לו - הפעם בגוף שני - "כי טובים דדיך מיין", נשיקות אהבתך ערבות לי יותר מיין.

היא משבחת אותו על ריחו הטוב ועל שמו הטוב, על כך שכולן אוהבות אותו: "לריח שמניך טובים, שמן תורק שמך, על כן עלמות אהבוך"; ואז מבקשת ממנו שימשוך אותה וירוצו יחד אל חדר הייחוד: "משכני אחריך נרוצה", היא קוראת לו מלך, מתוך כבוד ואהבה: "הביאני המלך חדריו", ושם, בחדר הייחוד, "נגילה ונשמחה בך, נזכירה דדיך מיין, מישרים אהבוך", נשמח ונאהב באופן ישיר וללא מכשולים.

פירושים נוספיםעריכה

חלק מהפסוקים הם בגוף שלישי (יישקני, הביאני), וחלק בגוף שני (דודיך, שמניך, שמך, אהבוך, משכני, אחריך, בך) למי בדיוק היא מדברת?

1. יש אומרים שהכלה מדברת ישירות אל החתן.

 א. לפי פירושנו למעלה, בהתחלה היא מדברת בגוף שלישי " יישקני " כי פניה מכוסות בהינומה, ובהמשך היא מדברת בגוף שלישי " הביאני " כי היא מכנה את חתנה " המלך ".

 ב. ויש מפרשים שהכלה מתביישת להגיד לו ישירות שינשק אותה, ולכן אומרת " יישקני מנשיקות פיהו " כאילו היא מדברת לעצמה, כאילו הוא שומע אותה רק "במקרה". אבל כשהיא שמה לב שהוא שומע אותה ומחייך, היא מקבלת אומץ ועוברת לדבר אליו ישירות: " "ישקני - דרך צניעות פותחת בלשון נסתר... דודיך -... אומרת הרעיה לדודה..." " (דעת מקרא) .

גם בהמשך, כשהיא רוצה שהוא יביא אותה אל חדרו, שזה הרבה יותר מנשיקה, היא מתביישת להגיד את זה ישירות ולכן אומרת " הביאני המלך חדריו ", כאילו מתארת חלום, ושוב, כשהיא רואה שהוא לא מתנגד היא עוברת לדיבור ישיר " נגילה ונשמחה בך ".

המלך - פירשנו שהכוונה לחתן כלשהו, המכונה "מלך" על-שם לבושו ההדור; או שהכוונה "כשאני איתך, אני מרגישה כאילו שהמלך בכבודו ובעצמו הביא אותי אל חדריו" (דעת מקרא) ; פירושים אלה מתאימים להשערתנו, שהמגילה מתארת אהבה בין רועה צאן לבין שומרת כרמים . אך יש מפרשים שהכוונה למלך ממש, שהוא החתן בשיר זה.

השיר כולו נראה כשיר שנאמר בעת חתונה: " "אפשר ששיר זה נוסד על... שירים שנאמרו בבית המשתה של חתנים" " (דעת מקרא).

בפסוקים הבאים (פסוק 7 והלאה), היחסים בין הכלה לבין החתן הם הרבה יותר מרוחקים - היא שואלת אותו איפה הוא רועה והוא לא מגלה לה באופן ישיר. ייתכן שהפסוקים הבאים מתארים מצב שקורה, פעמים רבות, אחרי החתונה - כל אחד מבני הזוג חוזר לעבודתו, והיחסים ביניהם מרוחקים וקרירים יותר ממה שהיו בזמן החתונה ( פירוט ). וייתכן ששלושת הפסוקים שלנו הם שיר העומד בפני עצמו, שיר המתאר את שיאם של היחסים בין הכלה לבין החתן;  שלמה רצה לפתוח את שיר השירים בשיר שמתאר בתמציתיות את שיא האהבה, לפני שהוא מתחיל לתאר את הסיבוכים.

לפי הנמשל, המגילה פותחת את המגילה בתיאור השיא של היחסים בין ה' לבין כנסת ישראל: נבואה ודיבור מפה אל פה (המשול לנשיקה), ריצה מהירה ושמחה אל חדריו הפנימיים של ה' (ארץ ישראל, ירושלים, בית המקדש); שוב, שלמה רצה להתחיל מהשיא לפני שהוא מתאר את הקשיים.

2. ויש אומרים שהכלה מדברת אל עצמה, בדמיונה. היא מתארת את רצונה להתנשק עם אהובהּ, ואז מדמיינת שהוא עומד מולה והיא אומרת לו "כי טובים דודיך מיין...". וכאן הפירוש מתפצל לשניים:

 א. יש מפרשים שמדובר בנערה צעירה מעין-גדי, החולמת להגיע אל אהובה (ראב"ע) או אל המלך (שרלו) ; לפי זה:

  • "דודיך" הם רגשות האהבה שמתעוררים בה בכל פעם שהיא חושבת עליו: " "כשרגש זה גובר על האדם, חש הוא כעין שיכרון, מעין שיכרון היין. לפיכך אומרת הרעיה לדודהּ: טובים (כלומר: ערבים) דודיך מיין" " (דעת מקרא) .
  • "הביאני המלך חדריו" הוא המשך החלום - אחרי שהיא חולמת על נשיקות, היא חולמת שהוא מביא אותה אל חדריו.

 ב. ויש מפרשים שמדובר באישה מבוגרת, שנפרדה מבעלה מסיבה כלשהי, וחולמת לשוב אליו (רש"י, רשב"ם ) . לפי זה:

  • המילה "דודיך" יכולה לציין, בנוסף לרגש כללי של אהבה, גם בפרט, את הרוק העובר מפה לפה בנשיקה, ולפי זה ההקבלה " טובים דודיך מיין " מדוייקת - "אני מעדיפה לשתות את דודיך מלשתות יין" (ר' סעדיה גאון, הובא בפירוש ראב"ע) ; "אני עדיין זוכרת את דודיך מהתקופה שהיינו יחד ורוצה לשתות אותם שוב".
  • "הביאני המלך חדריו" הוא זיכרון מהעבר - היא זוכרת איך בעבר, כשהייתה נשואה למלך, היתה באה אל חדריו.

לפי שני הפירושים, המגילה מתחילה בחלום, ואז מתארת את הדרך מלאת-המכשולים בדרך להגשמת החלום.

3. ואפשר גם לשלב את שני הפירושים: הכלה נמצאת בבית המלך אך חולמת על אהובהּ, שהוא רועה צאן פשוט, ומדברת עמו מעבר לחומת הארמון: " "הרועה, דודה, עומד אחרי הדלת והמזוזה, והיא מרגשת בו על-ידי שמניו הטובים המריחים ריח טוב, והיא אומרת 'מי יתן ויקרב אלי פנים אל פנים וישקני נשיקות אהבה', משיבה פניה ללכת אליו ואומרת 'הן דודיך ואהבתך טובים לי מיין ותענוג שיש לי בבית המלך'." " (מלבי"ם) .

גם ביחסים בין איש לאשה, וגם ביחסים בין ה' לבין כנסת ישראל, צריך לפעמים לחלום, להביט אל האופק, לדעת לאן אנחנו שואפים להגיע, ורק אחר-כך להתחיל לצעוד בדרך הארוכה אל הגשמת החלום.

שלושה או ארבעה חושיםעריכה

שלושת הפסוקים בשיר מתייחסים לשלושה חושים:

  • פסוק ב - חוש הטעם - "טובים דודיך מיין" ;
  • פסוק ג - חוש הריח - "לריח שמניך טובים" ( פירוט ); ויש אומרים שגם חוש השמיעה - "שמך" (דעת מקרא) ;
  • פסוק ד - חוש המישוש - "משכני אחריך" ( פירוט ).


הקטגוריות נמצאות ב: ביאור:ישקני מנשיקות פיהו - חלום או מציאות


מקורותעריכה

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2008-04-26.


דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/ktuv/mgilot/jj-01-0204