ביאור:קידושין בשיטת הרמות/לימוד והשוואת דרכי הקידושין

[דף ג עמוד ב] בכסף. מנא לן? ותו: הא דתנן "האב זכאי בבתו, בקדושיה: בכסף, בשטר ובביאה" (משנה, כתובות ד, ד) - מנלן?

אמר רב יהודה אמר רב: דאמר קרא: "ויצאה חנם אין כסף" "ואם שלש אלה לא יעשה לה ויצאה חנם אין כסף" (שמות כא, יא)

אין כסף לאדון זה אבל יש כסף לאדון אחר, ומאן ניהו? אב.

ואימא לדידה?

הכי השתא: אביה מקבל קידושיה, דכתיב: "את בתי נתתי לאיש הזה" "ואמר אבי הנער אל הזקנים את בתי נתתי לאיש הזה לאשה וישנאה" (דברים כב, טז) ואיהי שקלה כספא?

ואימא הני מילי – קטנה, דלית לה יד לקבל קידושין, אבל נערה - דאית לה יד לקבל קידושין - תקדיש איהי נפשה, ותשקול כספא!

אמר קרא: "בנעוריה בית אביה" "אלה החקים אשר צוה ה' את משה בין איש לאשתו בין אב לבתו בנעוריה בית אביה" (במדבר ל, יז): כל שבח נעורים לאביה.

ואלא הא דאמר רב הונא אמר רב: מנין שמעשה הבת לאב? שנאמר: "וכי ימכור איש את בתו לאמה" "וכי ימכור איש את בתו לאמה לא תצא כצאת העבדים" (שמות כא, ז)
מה אמה: מעשה ידיה לרבה - אף בת נמי: מעשה ידיה לאביה: תיפוק ליה מ'בנעוריה בית אביה'! - אלא בהפרת נדרים הוא דכתיב.
הכי נמי בהפרת נדרים הוא דכתיב!

וכי תימא: נילף מיניה!

ממונא מאיסורא לא ילפינן.

וכי תימא: נילף מקנסא,

ממונא מקנסא לא ילפינן.

וכי תימא: נילף מבושת ופגם,

שאני בושת ופגם דאבוה שייך בגוייהו.

אלא מסתברא, דכי קא ממעט - יציאה דכוותה קא ממעט.

והא לא דמיא האי יציאה, להאי יציאה: התם נפקא לה מרשות אדון לגמרי, והכא - אכתי מיחסרא מסירה לחופה!

בהפרת נדרים מיהא נפקא לה מרשותיה, דתנן: "נערה המאורסה: אביה ובעלה מפירין נדריה" (משנה, נדרים י, א)

בעריכה: עריכה

והאי (שמות כא יא: ואם שלש אלה לא יעשה לה) ויצאה חנם ^[1] [אין כסף] - להכי הוא דאתא? הא מבעי ליה לכדתניא, דתניא: ’’ויצאה חנם' - אלו ימי בגרות ^[2]; 'אין כסף' ^[3] - אלו ימי נערות ^[4]'? אמר רבינא: אם כן לימא קרא 'אן ^[5] כסף'; מאי 'אין כסף'? אין כסף לאדון, זה אבל יש כסף לאדון אחר, ומאן ניהו? – אב! וממאי דדרשינן ^[6] הכי ^[7]? דתניא: (ויקרא כב יג: ובת כהן כי תהיה אלמנה וגרושה) וזרע אין לה [וש בה אל בית אביה כנעוריה, מלחם אביה תאכל; וכל זר לא יאכל בו]; אין לי ^[8] אלא זרעה ^[9], זרע זרעה מנין? תלמוד לומר: 'זרע אין לה' - עיין לה ^[10]; ואין לי אלא זרע כשר, זרע פסול ^[11] מנין? - תלמוד לומר: 'זרע אין לה' - עיין לה.' והא אפיקתיה ל'זרע זרעה'? זרע זרעה לא איצטריך קרא: דבני בנים הרי הן כבנים ^[12]; כי איצטריך קרא - לזרע פסול.

ותנא גופיה מנליה דדריש הכי ^[13]? אמרי: כתיב (במדבר כב יד: ויקומו שרי מואב ויבאו אל בלק, ויאמרו:) מֵאֵן בלעם [הלך עמנו] ^[14], ו'מֵאֵן יבמי' (דברים כה ז: ואם לא יחפץ האיש לקחת את יבמתו, ועלתה יבמתו השערה אל הזקנים ואמרה: מאן יבמי להקים לאחיו שם בישראל, לא אבה יבמי), דלא כתיב בהו יו"ד, והכא כתיב ביה יו"ד - שמע מינה: לדרשא הוא דאתא.

ואיצטריך למכתב קידושיה לאביה ואיצטריך למכתב מעשה ידיה לאביה ^[15]: דאי כתב רחמנא קידושיה לאביה, הוה אמינא: משום דלא טרחא בהו, אבל מעשה ידיה - דקא טרחא בהו - אימא דידה הוו; ואי אשמעינן מעשה ידיה - דקא מתזנא מיניה ^[16], אבל קידושיה - דמעלמא קאתי לה ^[17] - אימא דידה הוו? צריכא.

גופא: 'ויצאה חנם' - אלו ימי בגרות; 'אין כסף' - אלו ימי נערות. ולכתוב רחמנא נערות ולא בעי בגרות? אמר רבה: בא זה ולמד על זה ^[18] מידי דהוה א'תושב ושכיר' ^[19], דתניא: (ויקרא כב י: וְכָל זָר לֹא יֹאכַל קֹדֶשׁ תּוֹשַׁב כֹּהֵן וְשָׂכִיר לֹא יֹאכַל קֹדֶשׁ:) ’’תושב' - זה קנוי קנין עולם ^[20]; 'שכיר' - זה קנוי קנין שנים ^[21]; יאמר 'תושב' ולא יאמר 'שכיר', ואני אומר: קנוי קנין עולם אינו אוכל, קנוי קנין שנים לא כל שכן? אילו כן הייתי אומר: "'תושב' - זה קנוי קנין שנים, אבל קנוי קנין עולם אוכל" - בא 'שכיר' ולימד על 'תושב' ^[22]: שאף על פי שקנוי קנין עולם - אינו אוכל.'

אמר ליה אביי: מי דמי? התם תרי גופי נינהו ^[23]: דכי נמי כתב רחמנא 'תושב נרצע לא יאכל', והדר כתב אידך - הוה שכיר מילתא דאתיא בקל וחומר, ומילתא דאתיא בקל וחומר טרח וכתב לה קרא ^[24]!? אלא הכא ^[25] חד גופא היא; כי נפקא לה בנערות - בגרות מאי בעיא גביה ^[26]? אלא אמר אביי: לא נצרכה אלא לבגר דאילונית ^[27]: סלקא דעתך אמינא: בנערות תיפוק בבגרות לא תיפוק - קא משמע לן ^[28].

מתקיף לה מר בר רב אשי: ולאו קל וחומר הוא: ומה סימנין, שאין מוציאין מרשות אב ^[29] - מוציאין מרשות אדון, בגרות שמוציאה מרשות אב ^[30] - אינו דין שמוציאה מרשות אדון? ^[31] אלא אמר מר בר רב אשי: לא נצרכה ^[32] אלא לעיקר זבינא דאילונית ^[33]; סלקא דעתך אמינא: דאתיא סימני נערות - הוי זבינא, דלא אתיא סימני נערות - לא הוי זבינה זבינא -

עמוד ב

קא משמע לן (שמות כא יא: ואם שלש אלה לא יעשה לה) ויצאה חנם [אין כסף].

ולמר בר רב אשי דאמר 'ולאו קל וחומר הוא' - הא אמרינן 'מילתא דאתיא בקל וחומר טרח וכתב לה קרא' ^[34]? הני מילי היכא דליכא לשנויי, אבל היכא דאיכא לשנויי – משנינן.

ותנא - מייתי לה ^[35] מהכא ^[36], דתניא: '(דברים כד א) כי יקח איש אשה ובעלה ^[37] והיה אם לא תמצא חן בעיניו כי מצא בה [ערות דבר וכתב לה ספר כריתת ונתן בידה ושלחה מביתו] - אין קיחה אלא בכסף, וכן הוא אומר: (בראשית כג יג: וידבר אל עפרון באזני עם הארץ לאמר: אך אם אתה לו שמעני) נתתי כסף השדה קח ממני [ואקברה את מתי שמה]; והלא דין הוא ^[38]: ומה אמה העבריה, שאינה נקנית בביאה ^[39] - נקנית בכסף ^[40], זו שנקנית בביאה ^[41] - אינו דין שתקנה בכסף ^[42]? יבמה תוכיח, שנקנית בביאה ואינה נקנית בכסף ^[43]; מה ליבמה שכן אין נקנית בשטר תאמר בזו שנקנית בשטר? תלמוד לומר: 'כי יקח איש' (דברים כד א) [בכסף]. הא - למה לי קרא? הא אתיא לה: 'אמר רב אשי: משום דאיכא למימר: מעיקרא דדינא ^[44] פירכא ^[45]: מהיכא קא מייתית לה? מאמה העבריה? מה לאמה העבריה שכן יוצאה בכסף ^[46] תאמר בזו שאינה יוצאה בכסף ^[47]! תלמוד לומר (דברים כד א): כי יקח איש; ואיצטריך למיכתב 'ויצאה חנם' ^[48] ואיצטריך למיכתב 'כי יקח איש': דאי כתב רחמנא 'כי יקח' - הוה אמינא: קידושין דיהב לה בעל - דידה הוו, כתב רחמנא 'ויצאה חנם'; ואי כתב רחמנא 'ויצאה חנם' - הוה אמינא: היכא דיהבה איהי לדידיה ^[49] וקידְשַתּוּ ^[50] - הוו קידושי ^[51], ^[52] כתב רחמנא ^[53] 'כי יקח ^[54]' ולא 'כי תקח ^[55]'.

'ובעלה' - מלמד שנקנית בביאה. והלא דין הוא? ומה יבמה, שאין נקנית בכסף - נקנית בביאה, זו שנקנית בכסף - אינו דין שנקנית בביאה? אמה העבריה תוכיח, שנקנית בכסף ואין נקנית בביאה. מה לאמה העבריה שאין קנינה לשום אישות ^[56], תאמר בזו שקנינה לשום אישות? תלמוד לומר: 'ובעלה'. ולמה לי קרא? הא אתיא לה? אמר רב אשי: משום דאיכא למימר: מעיקרא דדינא פירכא: מהיכא קא מייתית לה? מיבמה? מה ליבמה שכן זקוקה ועומדת ^[57] - תאמר בזו שאין זקוקה ועומדת? תלמוד לומר 'ובעלה'.

^ ולא פירש מתי תצא
^ שהיא משתנה מנערות להיות בוגרת
^ אלא דבר אחר מוציאה:
^ ולקמיה פריך: מכי נפקא לה בנערות - בגרות מאי עבידתיה
^ בלא יו"ד, כדכתיב 'מאן יבמי'
^ יו"ד ד'אין'
^ כי האי גוונא באנפי נפשיה
^ שיעכב על בת כהן מלאכול בתרומה
^ מישראל
^ שאם מת בנה ויש לו בן - אף הוא מעכבה
^ כגון ממזר
^ נפקא לן במסכת יבמות בפרק 'הבא על יבמתו' (סב,ב)
^ דמשמע ליה אן בלא יו"ד
^ אין בדעתו לילך עמנו
^ כדיליף לעיל מ'את בתו לאמה'
^ ודעתיה על מעשה ידיה דשכיחא
^ ולא היתה דעתו עליהם לזונה בשבילם
^ מתוך שלא פירש נערות במקרא אלא מאיליו הוא למד: שאין לנו דבר אחר לתלות יציאתו בו - הוצרך לכתוב שניהם: דאי כתב חד - הוה אמינא "בגרות הוא דאשמועינן קרא", אבל נערות לא מפיק לה - בא חבירו ולמד עליו: על כרחך חד מינייהו לנערות אתא
^ האמור אצל תרומה: תושב כהן ושכיר לא יאכל קדש - למידרש הכי
^ עבד עברי הנרצע ביד כהן, ואף על פי כן אין גופו קנוי לו כשאר עבדים כנענים לאכול בתרומה
^ שלא הגיע לו עדיין שש שנים
^ דעל כרחך חד מינייהו לנרצע הוא דאתא, ומאחר שנכתבו שניהם - משמעותא דנרצע מ'תושב' אתיא, שהוא מיושב אצלו יותר מן הקנוי לשש שנים
^ נרצע ושאינו נרצע - שני גופים הם, ואפשר להיות שניהם בביתו של כהן
^ כלומר: ואפילו פירש הכתוב 'נרצע לא יאכל' וחזר ופירש על שאינו נרצע, ואף על פי שלא הוצרך לכותבו - הייתי יכול לתרץ ולומר: אף על גב דהוי שכיר מילתא דאתיא בק"ו - טרח וכתב לה קרא; לפיכך כשכתבו התם – יש לומר בא זה ולימד על זה, ואין לנו להקשות 'יכתוב נרצע בפירוש ולא יכתוב שכיר'
^ דאפקה קרא מרשותיה בנערותה
^ לא משכחת לה אָמָה יוצאה בבגרות, והיכי כתב לן קרא מידי דלא הוי? לכתוב נערות בהדיא, ותו לא
^ אילונית אין לה סימני נערות
^ ואשמועינן קרא שיוציאוה ימי בגרותה כשיהיה לה עשרים שנה
^ כדאמרינן לעיל שמעשה ידיה לאביה
^ דלא אשכחנא דזכי ליה קרא אלא נערות, דכתיב (דברים כב) 'לאבי הנערה'
^ ולקמן פריך: הא אמרן מילתא דאתיא בקל וחומר טרח וכתב לה קרא!?
^ קרא דבגרות
^ אלא ללמדנו שהאילונית נמכרת בקטנותה כשאר בנות
^ ומאי תקשה ליה אי אשמועינן קרא בגר דאילונית דתיפוק ביה
^ קידושי כסף, דיליף להו רב יהודה דלעיל מ'אין כסף'
^ נפקי ליה לתנא מקיחה דשדה עפרון
^ והצריכה הכתוב גט לפוטרה מקיחה זו, כדכתב סיפא דקרא
^ שתהא נקנית בכסף מקל וחומר
^ אם מסרה ליה לביאה לשם שפחה - אינה שפחתו בכך
^ כדכתיב מכסף מקנתו (ויקרא כה א)
^ כדיליף לקמן מ'ובעלה'
^ ולמה לי קרא
^ יבמה אינה נקנית בכסף ליבם להיות כאשתו להוציאה בגט בלא חליצה, כדיליף (לקמן יד,א) 'יבמה יבא עליה ויבמה': ביאה גומרת בה, ואין כסף גומר בה
^ ממקום שאתה בא ללמוד, דהיינו אמה העבריה
^ יש להשיב; ולהכי קאמר 'מעיקרא דדינא פירכא': שהתשובה שהשיב בתחילה: יבמה תוכיח - לאו מעיקרא דדינא אתיא, אלא ממקום אחר
^ שפודה את עצמה בתוך שש שנים אם תרצה, כדכתיב (שמות כא) 'והפדה'; והואיל וכסף חשוב בה לפדותה - חשוב נמי לקנותה
^ כדנפקא לן מ'ספר כורתה ואין דבר אחר כורתה'
^ למילף מיניה כדיליף לעיל יש כסף לאדון אחר
^ כסף
^ דאמרה ליה "התקדש לי"
^ דכיון דאשמועינן דכסף עביד אישות - מה לי כסף דידיה מה לי כסף דידה?
^ להכי
^ הדר תנא קרא זימנא אחריתי בהדיא:
^ איש
^ אשה לאיש
^ הלכך לא שייכא בה ביאה
^ לזה, מחמת קידושי המת, ואין ביאה באה אלא לגמור, אבל קנין דמעיקרא לא

[1] ולא פירש מתי תצא

[2] שהיא משתנה מנערות להיות בוגרת

[3] אלא דבר אחר מוציאה:

[4] ולקמיה פריך: מכי נפקא לה בנערות - בגרות מאי עבידתיה

[5] בלא יו"ד, כדכתיב 'מאן יבמי'

[6] יו"ד ד'אין'

[7] כי האי גוונא באנפי נפשיה

[8] שיעכב על בת כהן מלאכול בתרומה

[9] מישראל

[10] שאם מת בנה ויש לו בן - אף הוא מעכבה

[11] כגון ממזר

[12] נפקא לן במסכת יבמות בפרק 'הבא על יבמתו' (סב,ב)

[13] דמשמע ליה אן בלא יו"ד

[14] אין בדעתו לילך עמנו

[15] כדיליף לעיל מ'את בתו לאמה'

[16] ודעתיה על מעשה ידיה דשכיחא

[17] ולא היתה דעתו עליהם לזונה בשבילם

[18] מתוך שלא פירש נערות במקרא אלא מאיליו הוא למד: שאין לנו דבר אחר לתלות יציאתו בו - הוצרך לכתוב שניהם: דאי כתב חד - הוה אמינא "בגרות הוא דאשמועינן קרא", אבל נערות לא מפיק לה - בא חבירו ולמד עליו: על כרחך חד מינייהו לנערות אתא

[19] האמור אצל תרומה: תושב כהן ושכיר לא יאכל קדש - למידרש הכי

[20] עבד עברי הנרצע ביד כהן, ואף על פי כן אין גופו קנוי לו כשאר עבדים כנענים לאכול בתרומה

[21] שלא הגיע לו עדיין שש שנים

[22] דעל כרחך חד מינייהו לנרצע הוא דאתא, ומאחר שנכתבו שניהם - משמעותא דנרצע מ'תושב' אתיא, שהוא מיושב אצלו יותר מן הקנוי לשש שנים

[23] נרצע ושאינו נרצע - שני גופים הם, ואפשר להיות שניהם בביתו של כהן

[24] כלומר: ואפילו פירש הכתוב 'נרצע לא יאכל' וחזר ופירש על שאינו נרצע, ואף על פי שלא הוצרך לכותבו - הייתי יכול לתרץ ולומר: אף על גב דהוי שכיר מילתא דאתיא בק"ו - טרח וכתב לה קרא; לפיכך כשכתבו התם – יש לומר בא זה ולימד על זה, ואין לנו להקשות 'יכתוב נרצע בפירוש ולא יכתוב שכיר'

[25] דאפקה קרא מרשותיה בנערותה

[26] לא משכחת לה אָמָה יוצאה בבגרות, והיכי כתב לן קרא מידי דלא הוי? לכתוב נערות בהדיא, ותו לא

[27] אילונית אין לה סימני נערות

[28] ואשמועינן קרא שיוציאוה ימי בגרותה כשיהיה לה עשרים שנה

[29] כדאמרינן לעיל שמעשה ידיה לאביה

[30] דלא אשכחנא דזכי ליה קרא אלא נערות, דכתיב (דברים כב) 'לאבי הנערה'

[31] ולקמן פריך: הא אמרן מילתא דאתיא בקל וחומר טרח וכתב לה קרא!?

[32] קרא דבגרות

[33] אלא ללמדנו שהאילונית נמכרת בקטנותה כשאר בנות

[34] ומאי תקשה ליה אי אשמועינן קרא בגר דאילונית דתיפוק ביה

[35] קידושי כסף, דיליף להו רב יהודה דלעיל מ'אין כסף'

[36] נפקי ליה לתנא מקיחה דשדה עפרון

[37] והצריכה הכתוב גט לפוטרה מקיחה זו, כדכתב סיפא דקרא

[38] שתהא נקנית בכסף מקל וחומר

[39] אם מסרה ליה לביאה לשם שפחה - אינה שפחתו בכך

[40] כדכתיב מכסף מקנתו (ויקרא כה א)

[41] כדיליף לקמן מ'ובעלה'

[42] ולמה לי קרא

[43] יבמה אינה נקנית בכסף ליבם להיות כאשתו להוציאה בגט בלא חליצה, כדיליף (לקמן יד,א) 'יבמה יבא עליה ויבמה': ביאה גומרת בה, ואין כסף גומר בה

[44] ממקום שאתה בא ללמוד, דהיינו אמה העבריה

[45] יש להשיב; ולהכי קאמר 'מעיקרא דדינא פירכא': שהתשובה שהשיב בתחילה: יבמה תוכיח - לאו מעיקרא דדינא אתיא, אלא ממקום אחר

[46] שפודה את עצמה בתוך שש שנים אם תרצה, כדכתיב (שמות כא) 'והפדה'; והואיל וכסף חשוב בה לפדותה - חשוב נמי לקנותה

[47] כדנפקא לן מ'ספר כורתה ואין דבר אחר כורתה'

[48] למילף מיניה כדיליף לעיל יש כסף לאדון אחר

[49] כסף

[50] דאמרה ליה "התקדש לי"

[51] דכיון דאשמועינן דכסף עביד אישות - מה לי כסף דידיה מה לי כסף דידה?

[52] להכי

[53] הדר תנא קרא זימנא אחריתי בהדיא:

[54] איש

[55] אשה לאיש

[56] הלכך לא שייכא בה ביאה

[57] לזה, מחמת קידושי המת, ואין ביאה באה אלא לגמור, אבל קנין דמעיקרא לא

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]