ביאור:קהלת י א
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
סכלות יקרה
עריכהאדם שעוסק רוב זמנו בחכמה - האם הוא יכול להרשות לעצמו להתעסק מדי פעם בשטויות?
על-פי קהלת:
(קהלת י א): "זבובי מות יבאיש יביע שמן רוקח, יקר מחכמה מכבוד סכלות מעט"
זבובי מוות = זבובים מתים;
יבאיש = יעלה ריח רע;
יַבִּיעַ = יעלה בועות של ריקבון;
שמן רוקח = שמן שנרקח במיוחד לצורך רפואי או לריח טוב;
זבובי מוות יבאיש יביע שמן רוקח = כשזבובים מתים, אם אפילו אחד מהם נופל לתוך שמן רוקח, הוא גורם לו להסריח ולהירקב, והורס את כולו.
הזבובים הללו הם משל לדבר קטן שהורס דבר גדול וחשוב: " "כגון בימי החורף, שאין בזבובין כח והם קרובים למות ... אם בא לתוך שמן רוקח ומתערב בבשמים - הוא מבאישו והוא מעלה קצף... ונראה בו כמין אבעבועות ... הרי דבר קל שהפסיד דבר חשוב." " (רש"י) .
יקר = כבֵד;
יקר מחכמה מכבוד סכלות מעט = סכלות מעטה וקטנה עשויה להיות כבדה ומשפיעה יותר מחכמה רבה ומכבוד רב.
כמו זבוב מת אחד שהורס קערה שלמה של שמן יקר, כך מעשה שטות אחד עשוי להרוס חכמה וכבוד שאדם חכם צבר במשך כל החיים. (ע"פ דעת מקרא) .
הפסוק מדבר על חכמה ועל סכלות, אבל חז"ל פירשו אותו בפרט על עבירות ועל מצוות: " "הרי שהיה אדם זה שקול במחצה עבירות ומחצה זכיות, ובא ועבר עבירה אחת והכריעתו לכף חובה, נמצאת סכלות זה, שהוא דבר מועט, יקר ושוקל וכבד יותר מכל החכמה והכבוד שהיה בו, שהרי הכריע את כולם." " (רש"י, וכן רשב"ם) .
פירוש זה מתאים לפסוק הקודם (קהלת ט יח): "...וחוטא אחד יאבד טובה הרבה".
פירושים נוספים
עריכההמסר העולה מהפסוק הקודם ומהפסוק שלנו הוא " מעט מן החושך דוחה הרבה מן האור " - מעט רע הורס הרבה טוב;
לפיכך אפשר לפרש את פסוקנו באופן אחר:
יקר = נכבד וחשוב ;
יקר מחכמה מכבוד סכלות מעט = לפעמים, מעט שטות יכולה להיות חשובה ונכבדה יותר מכל החכמה והכבוד של האדם, כי השטות פותחת את מעיינות היצירתיות שבאדם וגורמת לו לקבל רעיונות חדשים ולראות דברים מוכרים בצורה מקורית; וכידוע, הרבה תגליות מדעיות חשובות התגלו בטעות (ע"פ הרב קוק, אורות הקודש סא) .
אולם לפי זה לא ברור איך לפרש את המשל " זבובי מוות יבאיש יביע שמן רוקח ":
- אולי יש לפרש את המילה יַבִּיעַ מהשורש נבע - אולי בגופם של זבובי מוות מבאישים ישנו חומר שיכול לתרום לאיכותו של שמן רוקח (לא ניסיתי...); כך גם מעט סכלות תורמת לאיכותה של החכמה.
-
- ואולי יש לפרש את המילה יַבִּיעַ במשמעות של דיבר וחיווה - אולי הכוונה, שכאשר זבובים מרחפים מעל מקום מסויים, הדבר מלמד שיש שם גויה (שהרי אלו זבובי מוות , זבובים שאוהבים גויות), ועל הגויה היה מקובל לשים שמן רוקח , כמו שנאמר למשל על אסא מלך יהודה: (דברי הימים ב טז יד): "ויקברהו בקברתיו אשר כרה לו בעיר דויד, וישכיבהו במשכב אשר מלא בשמים וזנים מרקחים במרקחת מעשה, וישרפו לו שרפה גדולה עד למאד": אם כך, זבובי מוות מבאישים כאילו מביעים ואומרים שבמקום שהם נמצאים בו יש שמן רוקח ; כך גם הסכלות מלמדת על חכמה שמסתתרת מאחריה.
מקורות
עריכהעל-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2008-09-24.
תגובות
עריכה
מאת: רמי ניר
כאמור - גורס קהלת (קהלת ז א): "טוֹב שֵׁם מִשֶּׁמֶן טוֹב, וְיוֹם הַמָּוֶת מִיּוֹם הִוָּלְדוֹ".
לפי-כך, זבובי מוות הם דווקא זבובים חיים, שיכורים מריקבונה של גווית בעל חיים, ומחול מעופם סביב הגוויה מביע את המציאות המבאישה.
אם-כן, שֶׁמֶן רוֹקֵחַ במציאות זו טוב וגם יָקָר מִשֶּׁם טוֹב, כי לגוויה המבאישה כבר אין חיים.
ועל כל הרעיון הזה, " מֵחָכְמָה מִכָּבוֹד סִכְלוּת מְעָט ", כלומר, " מְעָט סִכְלוּת ", וגם הרבה סִכְלוּת וודאי לא תהיה " יקרה מֵחָכְמָה מִכָּבוֹד ".
- מאת: רמי ניר
- ההגיון מציע הצעה הגיונית - כדלקמן:
- יש דרך של חכמה להרחיק את מחול מעופם של זבובי מוות משאיפתם להביע מציאות מבאישה , אם מניחים את הגוויה "במשכב אשר מלא בשמים וזנים מרקחים במרקחת מעשה".
- ואז הזבובים , שאין בהם אלא מעט סכלות , אינם נמשכים אל הגוויה, ובוודאי גם ניתן לקבור אותה בכבוד ( יקר ), ואם רוצים אפשר גם לעשות לגוויה הרוויה ב שמן יקר , "שרפה גדולה עד למאד".
הקטגוריות נמצאות ב: ביאור:סכלות יקרה
דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.
קיצור דרך: tnk1/ktuv/mgilot/qh-10-01