ספרי במדבר לפרשת פינחס פרק כו

עריכה

פיסקה קלב

עריכה

על במדבר כו נב-נו

"וידבר ה' אל משה לאמר לאלה תחלק הארץ בנחלה במספר שמות" (במדבר כו נב-נג),

הכל במשמע: כהנים לוים וישראלים גרים נשים ועבדים טומטום ואנדרוגינוס במשמע!
כשאמר "ויאמר ה' אל אהרן בארצם לא תנחל" (במדבר יח כ) יצאו כהנים.
"בתוך בני ישראל לא ינחלו נחלה" (במדבר יח כג) - יצאו לוים.
"לשמות מטות אבותם ינחלו" (במדבר כו נה) - יצאו גרים ועבדים.
"איש לפי פקודיו יותן נחלתו" (במדבר כו נד) - יצאו נשים טומטום ואנדרוגינוס.

רבי יאשיה אומר: ליוצאי מצרים נתחלקה הארץ, שנאמר "לשמות מטות אבותם ינחלו"!


לכאורה יש סתירה בין פס' נג ("לאלה תחלק...") לפס' נה ("לשמות מטות אבותם..."). ר' יאשיה מעדיף את פס' נה, ודורש את פס' נג שבא להוציא קטנים; ר' יונתן מעדיף את פס' נג, ודורש את פס' נה: הנוחלים הם באי הארץ, אבל הם נוחלים על פי מספר יוצאי מצרים. למעשה שניהם מסכימים שהחלוקה היא לפי המספר של יוצאי מצרים, והמחלוקת היא בשאלה את מה מכנים "חלוקת הארץ", שהרי בנות צלפחד ירשו את חלקו של צלפחד שהיה מיוצאי מצרים; וראו גם תוספתא ב"ב ז ג.



הא מה ת"ל "לאלה תחלק הארץ" - מפני נשים, מפני קטנים.
רבי יונתן אומר: לבאי הארץ נתחלקה הארץ, שנאמר "אלה פקודי בני ישראל שש מאות אלף ואלף..." (במדבר כו נא)
וכתיב "לאלה תחלק הארץ"!
ומה תלמוד לומר "לשמות מטות אבותם ינחלו"? שינה הכתוב נחלה זו מכל נחלות שבתורה
שבכל נחלות שבתורה - חיים יורשים את המתים, וכאן מתים יורשים את החיים!

רבי אומר: משל למה הדבר דומה? לשני אחים כהנים שהיו בעיר; לזה בן אחד ולזה שלשה בנים


המשל ממחיש שלמעשה גם לדעת ר' יונתן נקבע גודל הנחלה רק לפי יוצאי מצרים.



יצאו לגורן - זה נטל סאה ואלו נטלו שלשה סאים, והוליכו אצל אבותיהם, וחזרו וחלקו בשוה!
כיוצא בו אתה אומר בבאי הארץ: זה נטל בית סאה ואלו נטלו ג' בית סאין, והורישו את אבותיהם,
וירשו מתים את החיים וחזרו וחלקו בשוה.

רבי שמעון בן אלעזר אומר: זה נטל חלקו וחלק אביו, וזה נטל חלקו וחלק אביו


ר' שמעון בן אלעזר מיישב את הסתירה ע"י חלוקה מתוחכמת: הוא מחשב ממוצע בין מספר יוצאי מצרים למספר באי הארץ, ולוקח בחשבון את שני הדורות.



נמצאת מקיים "לאלה תחלק הארץ בנחלה" ונמצאת מקיים "לשמות מטות אבותם ינחלו"!

"לרב תרבה נחלתו ולמעט תמעיט נחלתו" (במדבר כו נד),


חוזר לדברי ר' יאשיה ור' יונתן, שרב ומעט הן ביוצאי מצרים.



הרי שיצאו עמו עשרה בנים ממצרים, ובכניסתן לארץ נמצאו חמשה - קורא אני עליו "לרב תרבה נחלתו"
הרי שיצאו עמו חמשה בנים ממצרים, ובכניסתם לארץ נמצאו עשרה - קורא אני עליו "ולמעט תמעיט נחלתו"

"איש" - יצאו נשים טומטום ואנדרוגינוס!


ראו בתחילת הפיסקה.




"לפי פקודיו", מלמד שלא נתחלקה ארץ ישראל, אלא לכל שבט ושבט - לפי מה שהוא

וכן הוא אומר "וידברו בני יוסף את יהושע... אני עם רב עד אשר כה ברכני ה'"


לא רק החלוקה בתוך השבט, אלא גם החלוקה בין השבטים היא לפי מספר יוצאי מצרים.



מהו אומר? "ויאמר אליהם יהושע אם עם רב אתה עלה לך היערה
ובראת לך שם בארץ הפריזי והרפאים כי אץ לך הר אפרים" (יהושע יז יד-טו).

"יותן נחלתו", שומע אני מעורבבים? ת"ל: "אך בגורל... לשמות מטות אבותם" (במדבר כו נה)


הגורל נערך כך שנשמרה רציפות בתוך נחלת השבט (חוץ משבטי מנשה ודן). הגורל נעשה בסיוע רוח הקדש, ולכן לא היה ניתן לערעור.



אי בגורל, שומע אני בינו לבין עצמו? ת"ל: "על פי הגורל תחלק נחלתו" (במדבר כו נו)
שומע אני בינו לבין עצמם? ת"ל: "על פי ה'" (יהושע יט נ)
מגיד שלא נתחלקה ארץ ישראל אלא ברוח הקודש ועל פי המקום.

"אך בגורל" (במדבר כו נה) - יצאו כלב ויהושע; וכן הוא אומר "ויתנו לכלב את חברון כאשר דבר משה" (שופטים א כ)


יהושע וכלב קיבלו נחלות מוגדלות, וראו בתוספתא ב"ב ז ג, שהם קיבלו את חלקם של שאר עשרת המרגלים.



ואומר "ויתנו בני ישראל נחלה ליהושע בן נון בתוכם על פי ה', נתנו לו את העיר אשר שאל, את תמנת סרח (יהושע יט מט-נ)!

"לשמות מטות אבותם" - יצאו גרים ועבדים!


ראו בתחילת הפיסקה.




"על פי הגורל תחלק נחלתו בין רב למעט" (במדבר כו נו),


אדמת עידית של בית כור הושוותה לאדמה זיבורית של בית סאה, הגדולה בשטחה פי 4.



מגיד שלא נתחלקה ארץ ישראל אלא בשמיון בשמאות: בית כור כנגד בית סאה, ובית סאה כנגד בית כור!