ביאור:נחלת ה'

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זהו מאמר הגדרה, מאמר שמטרתו להגדיר במדוייק שורש, מילה או ביטוי בלשון המקרא. חלק ממיזם המילון המקראי החופשי.

ערך מילוני בוויקימילון: נחלת ה'

הביטוי נחלת ה' (או נחלתך או נחלתי) נזכר בתנ"ך פעמים רבות, במשמעויות שונות.

1. בפסוקים רבים הביטוי מתייחס לארץ ישראל - הארץ הקדושה לה', או להר המוריה - שה' בחר להקים בו את בית מקדשו:

(שמות טו יז): "תְּבִאֵמוֹ וְתִטָּעֵמוֹ בְּהַר נַחֲלָתְךָ , מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ פָּעַלְתָּ ה'; מִקְּדָשׁ ד' כּוֹנְנוּ יָדֶיךָ"- ארץ ישראל, שרובה הררית; או הר הבית.
(תהלים סח י): "גֶּשֶׁם נְדָבוֹת תָּנִיף אֱלֹהִים, נַחֲלָתְךָ וְנִלְאָה אַתָּה כוֹנַנְתָּהּ"- תן גשם בנדיבות לארץ הקודש; היא נלאה ועייפה מיובש, אבל אתה תכונן ותחזק אותה.
(תהלים עט א): "מִזְמוֹר לְאָסָף. אֱלֹהִים! בָּאוּ גוֹיִם בְּנַחֲלָתֶךָ , טִמְּאוּ אֶת הֵיכַל קָדְשֶׁךָ; שָׂמוּ אֶת יְרוּשָׁלַים לְעִיִּים"- גויים פלשו לארץ הקודש ולהר הקודש.
(ירמיהו ב ז): "וָאָבִיא אֶתְכֶם אֶל אֶרֶץ הַכַּרְמֶל, לֶאֱכֹל פִּרְיָהּ וְטוּבָהּ; וַתָּבֹאוּ וַתְּטַמְּאוּ אֶת אַרְצִי, וְנַחֲלָתִי שַׂמְתֶּם לְתוֹעֵבָה"- עם ישראל טימא את ארץ ישראל בעבירות, וגם להר הבית הכניסו תועבות.
(ירמיהו טז יח): "וְשִׁלַּמְתִּי רִאשׁוֹנָה מִשְׁנֵה עונם וְחַטָּאתָם, עַל חַלְּלָם אֶת אַרְצִי; בְּנִבְלַת שִׁקּוּצֵיהֶם וְתוֹעֲבוֹתֵיהֶם מָלְאוּ אֶת נַחֲלָתִי "
(שמואל ב כא ג): "וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל הַגִּבְעֹנִים 'מָה אֶעֱשֶׂה לָכֶם וּבַמָּה אֲכַפֵּר וּבָרְכוּ אֶת נַחֲלַת ה? "- דוד מבקש מהגבעונים לברך את נחלת ה' - ארץ ישראל - שסבלה מבצורת קשה.

2. ישנם פסוקים שבהם נחלת ה' נזכרת יחד עם עם ישראל, אך עדיין אפשר לפרש שהכוונה לארץ ישראל:

(ישעיהו סג יז): "לָמָּה תַתְעֵנוּ ה' מִדְּרָכֶיךָ, תַּקְשִׁיחַ לִבֵּנוּ מִיִּרְאָתֶךָ? שׁוּב לְמַעַן עֲבָדֶיךָ, שִׁבְטֵי נַחֲלָתֶךָ "- למען השבטים שנתת להם את ארץ הקודש.
(מיכה ז יד): "רְעֵה עַמְּךָ בְשִׁבְטֶךָ, צֹאן נַחֲלָתֶךָ ; שֹׁכְנִי לְבָדָד יַעַר בְּתוֹךְ כַּרְמֶל, יִרְעוּ בָשָׁן וְגִלְעָד כִּימֵי עוֹלָם"- העם השוכן כמו צאן בארץ הקודש.
(תהלים כח ט): "הוֹשִׁיעָה אֶת עַמֶּךָ, וּבָרֵךְ אֶת נַחֲלָתֶךָ ; וּרְעֵם וְנַשְּׂאֵם עַד הָעוֹלָם"- הושיע את עם ישראל, וברך את ארץ ישראל.
(תהלים עד ב): "זְכֹר עֲדָתְךָ קָנִיתָ קֶּדֶם, גָּאַלְתָּ שֵׁבֶט נַחֲלָתֶךָ ; הַר צִיּוֹן זֶה שָׁכַנְתָּ בּוֹ"- גאלת את שבטי ישראל, ונתת להם את ארץ הקודש ואת הר ציון שאתה שוכן בו.
(תהלים צד ה): "עַמְּךָ ה' יְדַכְּאוּ, וְנַחֲלָתְךָ יְעַנּוּ"- הרשעים מדכאים את עם ישראל והורסים את ארץ ישראל.
(תהלים קו ה): "לִרְאוֹת בְּטוֹבַת בְּחִירֶיךָ, לִשְׂמֹחַ בְּשִׂמְחַת גּוֹיֶךָ; לְהִתְהַלֵּל עִם נַחֲלָתֶךָ "- לשמוח יחד עם עם ישראל וארץ ישראל.
(מלכים ב כא יד): "וְנָטַשְׁתִּי אֵת שְׁאֵרִית נַחֲלָתִי , וּנְתַתִּים בְּיַד אֹיְבֵיהֶם; וְהָיוּ לְבַז וְלִמְשִׁסָּה לְכָל אֹיְבֵיהֶם"- ה' מאיים שינטוש את הר הקודש וארץ הקודש, וייתן אותם לאויבים.
(ישעיהו מז ו): "קָצַפְתִּי עַל עַמִּי, חִלַּלְתִּי נַחֲלָתִי , וָאֶתְּנֵם בְּיָדֵךְ; לֹא שַׂמְתְּ לָהֶם רַחֲמִים, עַל זָקֵן הִכְבַּדְתְּ עֻלֵּךְ מְאֹד"- ה' קצף על עם ישראל, וסילק את שכינתו מארץ ישראל ומהר הקודש.
(ירמיהו יב ז): "עָזַבְתִּי אֶת בֵּיתִי, נָטַשְׁתִּי אֶת נַחֲלָתִי ; נָתַתִּי אֶת יְדִדוּת נַפְשִׁי בְּכַף אֹיְבֶיהָ"( פירוט ) - ה' נטש את ארץ ישראל והר הקודש, ונתן את ידידיו בני ישראל ביד אויביהם.
ירמיהו נ יא: "כִּי תשמחי[תִשְׂמְחוּ] כִּי תעלזי[תַעַלְזוּ] שֹׁסֵי נַחֲלָתִי , כִּי תפושי[תָפוּשׁוּ] כְּעֶגְלָה דָשָׁה ותצהלי[וְתִצְהֲלוּ] כָּאֲבִּרִים" - תוכחה לבבל שבזזו את נחלת ה' - ארץ ישראל ועם ישראל.
(שמואל א כו יט): "וְעַתָּה יִשְׁמַע נָא אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ אֵת דִּבְרֵי עַבְדּוֹ: אִם ה' הֱסִיתְךָ בִי, יָרַח מִנְחָה; וְאִם בְּנֵי הָאָדָם, אֲרוּרִים הֵם לִפְנֵי ה', כִּי גֵרְשׁוּנִי הַיּוֹם מֵהִסְתַּפֵּחַ בְּנַחֲלַת ה' לֵאמֹר 'לֵךְ עֲבֹד אֱלֹהִים אֲחֵרִים'"- עם ישראל או ארץ ישראל; ראו חברה וממלכה בהגות המקראית / יהודה אליצור, תשל"ט .
(שמואל ב כ יט): "אָנֹכִי שְׁלֻמֵי אֱמוּנֵי יִשְׂרָאֵל; אַתָּה מְבַקֵּשׁ לְהָמִית עִיר וְאֵם בְּיִשְׂרָאֵל, לָמָּה תְבַלַּע נַחֲלַת ה'? "- תפגע בעיר חשובה לעם ישראל ובארץ ישראל.

3. אולם ישנם פסוקים שבהם אפשר לפרש את הביטוי נחלת ה' רק על עם ישראל:

(דברים ט כו): "וָאֶתְפַּלֵּל אֶל ה' וָאֹמַר 'ד' ה'! אַל תַּשְׁחֵת עַמְּךָ וְנַחֲלָתְךָ אֲשֶׁר פָּדִיתָ בְּגָדְלֶךָ, אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ מִמִּצְרַיִם בְּיָד חֲזָקָה!'", (דברים ט כט): "וְהֵם עַמְּךָ וְנַחֲלָתֶךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ בְּכֹחֲךָ הַגָּדֹל וּבִזְרֹעֲךָ הַנְּטוּיָה", (מלכים א ח נא): "כִּי עַמְּךָ וְנַחֲלָתְךָ הֵם, אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ מִמִּצְרַיִם מִתּוֹךְ כּוּר הַבַּרְזֶל"( פירוט ) - עם ישראל עדיין לא היה בארץ ישראל - ה' רק לא מזמן הוציא אותו ממצרים ביד חזקה.
(יואל ב יז): "בֵּין הָאוּלָם וְלַמִּזְבֵּחַ יִבְכּוּ הַכֹּהֲנִים מְשָׁרְתֵי ה' וְיֹאמְרוּ 'חוּסָה ה' עַל עַמֶּךָ וְאַל תִּתֵּן נַחֲלָתְךָ לְחֶרְפָּה לִמְשָׁל בָּם גּוֹיִם; לָמָּה יֹאמְרוּ בָעַמִּים אַיֵּה אֱלֹהֵיהֶם?'"
(ישעיהו יט כה): "אֲשֶׁר בֵּרֲכוֹ ה' צְבָאוֹת לֵאמֹר 'בָּרוּךְ עַמִּי מִצְרַיִם, וּמַעֲשֵׂה יָדַי אַשּׁוּר, וְנַחֲלָתִי יִשְׂרָאֵל'"- עם ישראל נזכר יחד עם שני עמים אחרים, והוא נקרא כאן "נחלת ה'" ( פירוט ).
(ירמיהו יב ח): "הָיְתָה לִּי נַחֲלָתִי כְּאַרְיֵה בַיָּעַר; נָתְנָה עָלַי בְּקוֹלָהּ, עַל כֵּן שְׂנֵאתִיהָ"- עם ישראל שאג כאריה וביזה את עובדי ה'. וכן (ירמיהו יב ט): "הַעַיִט צָבוּעַ נַחֲלָתִי לִי, הַעַיִט סָבִיב עָלֶיהָ; לְכוּ אִסְפוּ כָּל חַיַּת הַשָּׂדֶה, הֵתָיוּ לְאָכְלָה"
(יואל ד ב): "וְקִבַּצְתִּי אֶת כָּל הַגּוֹיִם, וְהוֹרַדְתִּים אֶל עֵמֶק יְהוֹשָׁפָט; וְנִשְׁפַּטְתִּי עִמָּם שָׁם עַל עַמִּי וְנַחֲלָתִי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר פִּזְּרוּ בַגּוֹיִם, וְאֶת אַרְצִי חִלֵּקוּ"

והסיבה היא, שה' הוא מעל החומר, והחיבור שלו לעולם החומר עובר דרך עם ישראל, העם הקורא את שמו בעולם. "אדם מישראל היושב בתוך עמו בקרב עדת ישראל - הריהו מסתפח בנחלת ה'. ורק ישראל לבדו הוא נחלת ה'... לא רק קהל עדת ישראל כולו נחשב לנחלת ה' כי אם כל ציבור ישראלי, כל יחידה ישראלית מוגדרת... מעמד זה קובע מעין שותפות והדדיות בין ה' לבין עם נחלתו... ישראל לבדו הוא נחלת ה'. כך עתה וכך יהיה אפילו באחרית הימים... אמור מעתה: לפי השקפת המקרא, עדת ישראל היא נחלת ה'. עדת ישראל היינו החברה הישראלית המאורגנת, הלגיטימית. ממלכת ישראל החטאה בימי קדם הייתה נחלת ה', מדינת ישראל בהווה הרחוקה מן השלמות היא נחלת ה', מלכות ישראל הנושעת בעתיד תהיה נחלת ה' ואף על פי שכל העמים יתוקנו במלכות שדי, ישראל לבדו יוסיף להיקרא נחלת ה'." ( חברה וממלכה בהגות המקראית / יהודה אליצור, תשל"ט ) .

פסוקים נוספים

(במדבר יח כ): "וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַהֲרֹן בְּאַרְצָם לֹא תִנְחָל וְחֵלֶק לֹא יִהְיֶה לְךָ בְּתוֹכָם; אֲנִי חֶלְקְךָ וְנַחֲלָתְךָ בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל"- ה' הוא הנחלה של שבט לוי.
(ירמיהו יב יד): "כֹּה אָמַר ה' עַל כָּל שְׁכֵנַי הָרָעִים הַנֹּגְעִים בַּנַּחֲלָה אֲשֶׁר הִנְחַלְתִּי אֶת עַמִּי אֶת יִשְׂרָאֵל: הִנְנִי נֹתְשָׁם מֵעַל אַדְמָתָם, וְאֶת בֵּית יְהוּדָה אֶתּוֹשׁ מִתּוֹכָם"( פירוט )
(ירמיהו יז ד): "וְשָׁמַטְתָּה וּבְךָ מִנַּחֲלָתְךָ אֲשֶׁר נָתַתִּי לָךְ וְהַעֲבַדְתִּיךָ אֶת אֹיְבֶיךָ בָּאָרֶץ אֲשֶׁר לֹא יָדָעְתָּ כִּי אֵשׁ קְדַחְתֶּם בְּאַפִּי עַד עוֹלָם תּוּקָד"( פירוט )
(תהלים ב ח): "שְׁאַל מִמֶּנִּי וְאֶתְּנָה גוֹיִם נַחֲלָתֶךָ וַאֲחֻזָּתְךָ אַפְסֵי אָרֶץ"
(תהלים קיט קיא): "נָחַלְתִּי עדותיך לְעוֹלָם כִּי שְׂשׂוֹן לִבִּי הֵמָּה"
רות ד ו: "וַיֹּאמֶר הַגֹּאֵל 'לֹא אוּכַל לגאול[לִגְאָל] לִי, פֶּן אַשְׁחִית אֶת נַחֲלָתִי ; גְּאַל לְךָ אַתָּה אֶת גְּאֻלָּתִי, כִּי לֹא אוּכַל [לִגְאָל]'" ( פירוט ).
(תהלים קכז ג): "הִנֵּה נַחֲלַת ה' בָּנִים, שָׂכָר פְּרִי הַבָּטֶן"

תגובות

יואל ב יח: "וַיְקַנֵּא יהוה לְאַרְצוֹ וַיַּחְמֹל עַל עַמּוֹ"

כי עמו נחלתו היא ארצו ארץ אחוזת יהוה

דברים לב ט: "כִּי חֵלֶק יהוה עַמּוֹ יַעֲקֹב חֶבֶל נַחֲלָתוֹ"

תהלים צד יד: "כִּי לֹא יִטֹּשׁ יהוה עַמּוֹ וְנַחֲלָתוֹ לֹא יַעֲזֹב"

-

תהלים כד א: "לְדָוִד מִזְמוֹר ליהוה הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ תֵּבֵל וְיֹשְׁבֵי בָהּ"

לכן נחלת יהוה אֵל אֱלֹהֵי הָרוּחֹת זה ברוח בנפש עמו ישראל

-- DAIAN SHEM, 2024-02-02 19:30:51

מקורות

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2024-03-07.

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/kma/qjrim1/nxlt1