ביאור:מעומד/הגות/ויכוחי דת/ויכוח ברצלונה
 |
שימו לב! דף זה (או קטע זה) עדיין לא גמור והוא לא מציג את היצירה בשלמותה. דף זה (או קטע זה) נמצא כעת בשלבי הקלדה. אם יש באפשרותכם להמשיך את ההקלדה - אתם מוזמנים. |
ויכוח הרמב"ן (ויכוח ברצלונה) מהדורה מעומדת ומבוארת על פי תמליל וחלוקה לפרקים של ויכוח הרמבן באתר דעת ומקורו הוא בספרו של הרב ראובן מרגליות הנמצא באתר כתבים עבריים (היברובוקס)
וראו את עיקרי הטיעונים וטיעוני הנגד בויקיפדיה הפולמוס היהודי נוצרי
הקדמה: התלמוד על ישו עריכה
גרסינן בסנהדרין גירסתנו ב"סנהדרין" - הגירסה שלנו בתלמוד הבבלי מסכת סנהדרין היא כך:
ת"ר תנו רבנן - מארמית: שיננו אדונינו:
ה' תלמידים חמישה תלמידים היו לו לישו: מתאי, נקאי, נצר, ובוני, ותודה.
אתיוה הביאוהו (בארמית ועברית מקראית את כלומר: בא, או: יחד עִם) לְמַתִי ...את מתי. אמר להו אמר להם ישו לחכמי היהודים: מתי יהרג האם אתם חושבים להרוג את מתי?!?! הכתיב לא יכול להיות! הרי כתוב: "מתי אָבֹא מתי כבר אגיע, הלוואי שזה יקרה מהר ואראה פני אלהים?"
אמרו לו היהודים לישו: אֵין הן, כלומר כן! אכן, בהחלט. מתי יהרג! דכתיב: "מתי ימות ואבד שמו?"
אתיוה לנקאי. אמר להו אמר להם, כלומר יש"ו שאל אותם: נקאי יהרג?! הכתיב: "ונקי וצדיק אל תהרג." ?!
אמרו לו היהודים לישו: אֵין אכן כן. הן. בהחלט! נקאי יהרג! דכתיב: במסתרים יהרוג נקי.
אתיוה לנצר. אמר להו אמר להם, כלומר יש"ו שאל אותם: נצר יהרג?! הכתיב: "ונצר משרשיו יפרה!" ?!
אמרו לו: אין, נצר יהרג! דכתיב: "ואתה השלכת מקברך כנצר נתעב!"
אתיוה לבוני. אמר להו: בוני יהרג?! הכתיב: "בני בכורי ישראל!" ?!
אמר להו: אין, בוני יהרג! דכתיב בהמשך הדברים הנה אנכי הרג את בנך בכורך!.
אתיוה לתודה. אמר להו: תודה יהרג?! הכתיב: "מזמור לתודה..." ?!
אמר להו: אין, תודה יהרג! דכתיב במזמור אחר: זובח תודה יכבדנני מי ששוחט (את) תודה - מכבד אותי בזה.
וכתב ר"ש רבנו שמואל בן מאיר - הרשב"ם, נכדו של רש"י קרובים למלכות היו, והיו צריכין להשיב לכל ראיות הבל שלהן.
ועל הדרך הזה, אני כותב בדברים שהשבתי על תעתוע פראי פול,
שהקדיח תבשילו שרף את התבשיל, קדח - מלשון חימם יותר מדי ברבים בפני כולם, בפומבי בפני אדוננו המלך וחכמיו ויועציו,
ירום הודו ותינשא מלכותו.
בגרסה המובאת בנוסח המודפס של ספר הויכוח, התליינים שואלים את ישו על כל אחד מן השליחים מדוע יש להרוג אותו והוא עונה להם ומנמק את דבריו שצריך להרוג אותם. אבל בכל כתבי היד הנוסח הפוך. ישו מתחנן שלא יהרגו את חביריו, ומנסה לנמק את עיקרי הנצרות מתוך המקראות. היהודים עונים לו ו"מוכיחים" (בצורה די מגוחכת) שהשליחים (או עיקרי הנצרות) צריכים "למות". הדרשות שלהם גרוטסקיות, וכנראה לועגות לדרשות דומות של הנוצרים המעקמות את הכתובים ביותר. בסיום סיפור קדום זה התלמוד מסביר מדוע היהודים עונים לישו במקום להתעלם ממנו, והתשובה התלמודית היא שחכמי היהודים נאלצו להתווכח איתו עקב קשריהם עם השלטונות הרומיים שדרשו את זה.
ההסבר: ראשון הביאו את מַתִּי (או מַתַּי) התלמיד של ישו, אל אזור המשפט וההוצאה להורג. ישו שאל: אתם רוצים להוציא להורג את מתי? הרי כתוב בתהילים: צָמְאָ֬ה נַפְשִׁ֨י ׀ לֵאלֹהִים֮! לְאֵ֢ל חָ֥֫י ! מָתַ֥י אָב֑וֹא וְ֝אֵרָאֶ֗ה פְּנֵ֣י אֱלֹהִֽים?!
ישו מוחה וטוען שלא מגיע לתלמידו מתיתיהו בעל השם היווני מַתַּי Mathay (Mathew) למות, כי לפי המזמור הוא לא יודע מתי הוא יראה את פני האלוהים. ישו סבור שהוא לעולם לא ימות.
חכמי היהודים עונים לשאלת ישו אם להרוג את מתי ואומרים: אֵין. כלומר הן. (ובעברית כיום: אכן כן! בהחלט!) מתי יהרג. כי כתוב "מתי ימות ואבד שמו". הם מקללים את תלמידו של ישו בביטוי המקראי "ימח שמו" או "יאבד שמו". הציטוט המלא (מתהילים) הוא: אוֹיְבַ֗י יֹאמְר֣וּ רַ֣ע לִ֑י: "מָתַ֥י יָ֝מ֗וּת וְאָבַ֥ד שְׁמֽוֹ?" האויבים במזמור זה מאחלים לי מוות, ורוצים לדעת מתי כבר אפשר לשכוח ממני.
עכשיו מביאים את התלמיד נקאי. ישו שואל ומצטט מהנאמר בפרשת משפטים (שבספר שמות). הציטוט המלא: מִדְּבַר־שֶׁ֖קֶר תִּרְחָ֑ק וְנָקִ֤י וְצַדִּיק֙ אַֽל־תַּהֲרֹ֔ג! - כִּ֥י לֹא־אַצְדִּ֖יק רָשָֽׁע. שפירושו על פי פשוטם של דברים: אתה השופט אל תהיה מושחת, תהיה ישר כדי שהצדק יצא לאור.
חכמי היהודים עונים לו בדברי הרשע שבתהלים: ..."אֵין אֱלֹהִים!" - כָּל מְזִמּוֹתָיו. יֵשֵׁב בְּמַאְרַב חֲצֵרִים, בַּמִּסְתָּרִים - יַהֲרֹג נָקִי, עֵינָיו לְחֵלְכָה יִצְפֹּנוּ... הרשע הזה כל היום זומם להראות שאין אלוהים ואין צדק. הוא מחכה במארב ליד הבית, וכשאף אחד לא רואה הוא יהרוג חף מפשע (נקי). עיניו מחפשות כל הזמן את החיל - את השוד והשלל שאתה הסתרת והצפנת מפניו, ועכשיו יצליח להשיג כי הוא "צופן לך" - בודק בעיניו בתוך התיק שלך, ובצפוּנות שלך. החכמים רומזים על ישו הרואה בעצמו אלוהים.
מביאים את נצר (הנוצרי?). פירוש נצר במשל של ישעיהו הוא המשיח שיביא את הזאב לגור עם הכבש, והנמר ישב בשלווה יחד עם גדי עיזים. וכך מתחיל החזון: וְיָצָא חֹטֶר מִגֵּזַע יִשָׁי וְנֵצֶר מִשָּׁרָשָׁיו יִפְרֶה. וְנָחָה עָלָיו רוּחַ ד': רוּחַ חָכְמָה וּבִינָה, רוּחַ עֵצָה וּגְבוּרָה... כלומר מתוך גזע העץ הכרות - שהוא עם ישראל שנראה כאילו מת, עומד לצאת ענף קטן עם עלה חי, ומתוך השורשים היבשים עומד לצאת גבעול דק שיתחיל לגדול כמו פרי (יפרה). והנצר הקטן הזה יתחיל להבחין באמצעות חכמתו מה נכון ומה לא נכון לעשות...
ישו מתחנן ומבקש להציל את נצר הנוצרי: הרי התורה אומרת שהעץ למרות שהוא נראה מת, לא ימות. יתברר שהוא נשאר חי!
היהודים עונים לו מתוך נבואת ישעיהו על חורבן בבל: רֹאֶיךָ - אֵלֶיךָ יַשְׁגִּיחוּ! אֵלֶיךָ יִתְבּוֹנָנוּ: הֲזֶה הָאִישׁ מַרְגִּיז הָאָרֶץ? מַרְעִישׁ מַמְלָכוֹת? שָׂם תֵּבֵל - כַּמִּדְבָּר? וְעָרָיו - הָרָס? אֲסִירָיו - לֹא פָתַח בָּיְתָה? כָּל מַלְכֵי גוֹיִם כֻּלָּם שָׁכְבוּ בְכָבוֹד אִישׁ בְּבֵיתוֹ. וְאַתָּה הָשְׁלַכְתָּ מִקִּבְרְךָ כְּנֵצֶר נִתְעָב... איך בבל נפלת מגובה רב לבור כזה עמוק? האם זה האיש שניצח את כולם ודרס ורמס אותם? והם ממשיכים להתפלא: כולם נקברו בארץ שלהם אבל אתה תצא למלחמה ותמות רחוק מהבית, יזרקו אותך כמו שורש שצומח על השביל ומפריע, וזורקים אותו הצידה בתיעוב.
ישו מבקש שלא יהרגו את בוני בן האלוהים. בקשתו היא מתוך דברי משה אל פרעה בשם האל:
רְאֵ֗ה כׇּל־הַמֹּֽפְתִים֙ אֲשֶׁר־שַׂ֣מְתִּי בְיָדֶ֔ךָ וַעֲשִׂיתָ֖ם לִפְנֵ֣י פַרְעֹ֑ה!
וַאֲנִי֙ אֲחַזֵּ֣ק אֶת־לִבּ֔וֹ וְלֹ֥א יְשַׁלַּ֖ח אֶת־הָעָֽם.
וְאָמַרְתָּ֖ אֶל־פַּרְעֹ֑ה:
כֹּ֚ה אָמַ֣ר ד': בְּנִ֥י בְכֹרִ֖י יִשְׂרָאֵֽל!!
- וָאֹמַ֣ר אֵלֶ֗יךָ "שַׁלַּ֤ח אֶת־בְּנִי֙ וְיַֽעַבְדֵ֔נִי!" וַתְּמָאֵ֖ן לְשַׁלְּח֑וֹ?!
הִנֵּה֙ אָנֹכִ֣י הֹרֵ֔ג אֶת־בִּנְךָ֖ בְּכֹרֶֽךָ!!
בברית החדשה מסופר על ישו שנשאל אם הוא אלוהים והוא עונה שכל היהודים הם בני האל (וגם הוא) כמו שנאמר בפתיח לפרשת המאכלות האסורות: "בָּנִים אַתֶּם לד' אֱלֹהֵיכֶם. בספרים מאוחרים יותר של הברית החדשה ישו הפך להיות האל בעצמו או בנו.
היהודים עונים לישו בנך (בן האלוהים) צריך למות! ומצטטים את המשך הסיפור הזה. "הִנֵּה֙ אָנֹכִ֣י הֹרֵ֔ג אֶת־בִּנְךָ֖ בְּכֹרֶֽךָ!!"
היום הראשון עריכה
פתח הדיון ביום הראשון עריכה
צווה אותי ביום הראשון ציווה אותי... נראה שהמילים: "ביום הראשון" הפכו לכותרת והוחלפו במלים "היום הראשון". אדוננו המלך להתווכח עם פראי פול בהיכלו בהיכל המלך בפניו לפני המלך (ובפני יועציו) בברצלונה.
ואען ואומר:
אעשה כמצוות אדוני המלך אם תתנו לי רשות לדבר כרצוני.
ואני מבקש (בזה) רשות המלך ורשות פראי רמון דפינא פורט (דפינייא פואירטי) וחביריו אשר בכאן.
ענה פראי רמון (די פינייא פואירטי):
ובלבד שלא תדבר ביזיונות.
אמרתי להם:
איני רוצה אני לא רוצה להיות בדינכם לפי החוקים שלכם על זה,
אבל אלא שאומר כל רצוני בעניין הויכוח אני דורש את חופש הביטוי להגיב
כאשר אתם אומרים כל רצונכם אם אתם מביעים את הדעות שלכם,
ואני יש לי דעת לדבר בדרך מוסר אז גם לי יש מה להגיד
אבל ברצון נפשי יהיה.
ונתנו לי רשות כולם לדבר וכולם הסכימו שיש לי רשות לדבר כרצוני בחופשיות, כפי שביקשת.
קביעת הכללים והנהלים של הויכוח עריכה
הסכמה על סדר הטענות והדיונים עריכה
ובכן עניתי ואמרתי: ויכוח הגויים והיהודים בדברים רבים יש המון נושאים שאפשר להתווכח עליהם,
ממנהגי התורות (אשר) - אין עיקר האמונה תלויה בהם.
אבל איני רוצה להתווכח בחצר הנכבד הזה, אלא בדברים שכל אשר כל הדין המשפט (בבית המשפט הזה) תלוי בהם ובמלים אחרות: אני רוצה להתווכח רק על הדברים העקרוניים:
האם בא המשיח?
וענו כולם ואמרו:יפה אמרת!
ובכן הסכמנו לדבר תחילה בעניין המשיח:
- אם כבר בא כפי אמונת הנוצרים העמדה הנוצרית לפיה המשיח כבר בא,
- או אם הוא עתיד לבוא כאמונת היהודים העמדה היהודית לפיה המשיח יבוא רק בעתיד.
ואחרי כן נדבר אם המשיח הוא האלוה ממש,
או אם לעומת זאת - לפי העמדה היהודית הוא איש גמור לגמרי בן אדם רגיל נולד מאיש ואישה.
ואחר כך נדבר אם היהודים מחזיקים בתורה האמיתית או הנוצרים עושים אותה.
טענות פֿראי פּול: הוכחות מהתלמוד והמקרא שמשיח כבר בא עריכה
ואז פתח פראי פול ואמר שהוא יוכיח מן התלמוד שלנו שכבר בא המשיח - אשר הנביאים מעידים עליו.
משה נחמני: הרי חכמי התלמוד לא אימצו את הנצרות! עריכה
עניתי ואמרתי:
אבל קודם שנתווכח בזה - אני מבקש שיורני ויאמר לי: היאך זה באפשר?
כי מאז שהמלך בפרבינצה ובמקומות רבים,
שמעתי שאמר כדבר הזה ליהודים רבים, ואני תמה בו מאוד!!
ויענני בזה תענה לי בבקשה: הירצה לומר האם אתה רוצה להגיד כי חכמי התלמוד שחכמי התלמוד מאמינים בישו שהוא המשיח?!
והאמינו שהוא איש גמור ואלוה באמת ובו בזמן האמינו שהוא אלוה - כפי מחשבת הנוצרים?!
והלא דבר ידוע הוא באמת, כי עניין ישו היה בבית שני וקודם חורבן הבית נולד ונהרג.
וחכמי התלמוד היו אחר החורבן, כגון ר' עקיבא וחביריו.
ואותם ששנו המשנה: רבי ור' נתן'? - היו ימים רבים אחר החורבן,
וכל שכן ולכן ברור שגם רב אשי שחבר שחיבר את התלמוד וכתבו,
- שהיה אחר החורבן כד' מאות שנה בערך ארבע מאות שנה!
ואם היו החכמים האלה מאמינים במשיחות ישו - ושהוא אמת ואמונתו ודתו אמת,
ואם היו הם כותבים הדברים האלה אשר פראי פול אומר שיוכיח מהם כך,
אם כן היאך עמדו בדת היהודים ומנהגם הראשון?
כי הם היו יהודים! ועמדו בדת היהודים כל ימיהם!
ומתו יהודים! הם, ובניהם,
ותלמידיהם השומעים כל דבריהם מפיהם חיו ומתו יהודים - כמונו היום!!
והם אשר למדו לימדו אותנו דת משה ויהודית,
כי כל מעשינו היום על פי התלמוד,
ועל פי מה שראינו לחכמי התלמוד שהיו נוהגים ועושים מן היום אשר חובר ועד הנה.
כי כל התלמוד אינו אלא ללמדנו מנהגי התורה והמצווה,
והיאך נהגו בה האבות במקדש מפי הנביאים ומפי משה רבינו ע"ה עליו השלום?!
ואם האמינו בישו ודתו? היאך לא עשו הם כאשר עשה פראי פול?
- המבין דבריהם יותר מהם עצמם???
ענה פראי פול:
אלו דברי אריכות לבטל הויכוח, אבל על כל פנים תשמע מה שאומר.
וָאוֹמַר אַלֵיהֶם:
אבל זה ראיה ברורה אבל זאת הוכחה טובה, שלא יאמר דברים שיהיה בהם ממש שהוא מדבר שטויות!
ואשמע אותם והסיבה היחידה שאני מקשיב לשטויות כאלו... מפני שרצון היא רק בגלל הרצון של אדוננו המלך בכך.
טיעון לא יסור שבט מיהודה: איבוד השלטון היהודי מוכיח זמן ביאת המשיח עריכה
|
ברכת יעקב לבניו: אֹסְרִי לַגֶּפֶן עִירֹה הקושר ואוסר את העייר - החמור הקטן, אל שיח הגפנים וְלַשֹּׂרֵקָה בְּנִי אֲתֹנוֹ ואת בני האתון - הוא קושר לגפן המודלית הדרשה על שילה שהוא המשיח היא דרשה עתיקה שהסבירה את המילים הקשות של השירה העתיקה, ומופיעה בתלמוד. |
התחיל ואמר:
הנה הכתוב אומר כתוב בסיפור ברכת יעקב לשבטי ישראל, שבסוף ספר בראשית:
לא יסור שבט מיהודה וגו' וגומר, כלומר: וכו' ... עד כי יבוא שילה... - שהוא המשיח.
הרי שהנביא אומר כי לעולם יהיה ליהודה כוח - עד המשיח היוצא ממנו.
ואם כן היום שאין לכם לא שבט אחד ולא מחוקק, כבר בא המשיח שהוא מזרעו! ולו הממשלה!
עניתי ואמרתי:
אין כוונת הנביא לומר שלא תהיה ממלכת יהודה בטלה כלל - בשום זמן,
אלא אמר שלא תסור ותפסיק לגמרי ממנו שלא יהיה נתק גמור.
והכוונה שכל זמן שתהיה המלוכה לישראל לשתי הממלכות: ממלכת ישראל וממלכת יהודה, ליהודה היא ראויה לשבט יהודה יש עדיפות.
ואם תתבטל מלכותם של ממלכת ישראל מפני חטא, ליהודה תשוב.
והראיה לדבָרַי וההוכחה שיש לי לדברים שלי:
שכבר היו ימים רבים קודם ישו שבטלה המלכות מיהודה, - ולא מישראל,
וימים רבים בטלה המלכות גם מישראל וגם מיהודה.
שהרי בשבעים שנה שגלו לבבל לא היה ליהודה ולא לישראל מלכות כלל!
ובבית שני לא מלך מלכו ביהודה רק אלא זרובבל ובניו ימים במספר,
ועמדו אחרי כן ש"פ שנה 380 שנים עד החורבן שמלכו הכוהנים מבני חשמונאי ועבדיהם.
וכ"ש וכל שכן, כלומר: ובוודאי - כשהעם בגלות, שאם אין עַם - אין מלך.
תשובת פראי פול: היתה לכם מידה מסויימת של שלטון עד התלמוד עריכה
ענה פראי פול:
באותן הזמנים כולם אע"פ שלא היו מלכים - היה להם ממשלה.
שכך פירשו בתלמוד:
"לא יסור שבט מיהודה" ציטוט מקראי, מברכת יעקב לשבט יהודה:
אלו ראשי הגליות שֶׁבְּבָּבֶל - שרודין את העם שמרביצים לנתינים שלהם בשבט במקל ארוך,
"...ומחוקק מבין רגליו" - אלו בני בניו של הלל הילל הנשיא מסוף ימי בית שני - שמלמדין תורה ברבים.
- והיום ובימינו? אין לכם הסמיכה הידועה בתלמוד אתם היהודים כבר אין לכם את המוסדות השלטוניים שהיו בזמן התלמוד כמו סנהדרין עם שופטים מוסמכים! ונתבטלה גם הממשלה ההיא, ואין בכם היום ראוי להיקרא "רבי".
ומה שקורין אותך מאישטרי מאסטר - מורה מומחה, רבי הוא טעות, ובשקר אתה נוהג באותו השם!
תשובת משה נחמני: שלטון עצמאי חלקי בגולה אינו השלטון המובטח לימי המשיח עריכה
עניתי כמהתל בו:
אין זה מן הויכוח, אבל אינך אומר אמת.
שאין רבי - מאישטרי המושג "רבי" איננו המושג מאסטר - כלומר אדון!
כי "רב" דווקא הכינוי "רב", בלי תוספת -י בסוף המילה הוא מאישטרי הוא המורה האמן
ובלא סמיכה - נקראים "רבי" כלומר "אדוני" כינוי נימוס, או דרך הפניה של עבד אל האדון שלו בתלמוד...
אבל אני מודה כי איני מאישטרי מאסטר - רבי ולא תלמיד טוב.
- אמרתי זה בדרך מוּסַר כלומר בהצטנעות ותוך נזיפה לפול שאינו מנומס.
חזרתי ואמרתי לו:
אני אודיעך שאין הכוונה לרבותינו ז"ל לפרש הפסוק אלא במלכות ממש,
אלא שאינך מבין דין והלכה, אלא מעט בהגדות אשר הרגלת עצמך בהן.
והעניין הזה שהזכירו החכמים - הוא כי
מִשּׁוּרַת הדין לפי החוק התלמודי היהודי - אין אדם דן יחידי אי אפשר להיות שופט יחיד, צריך חבר שופטים - ויפטר מלשלם ואם הוא ישפוט בלי עוזרים, הוא יהיה חייב לשלם למי שהפסיד אלא אם כן נטל רשות מן הנשיא והוא המלך כשכתוב בתורה נשיא הכוונה למלך.
ואמרו חכמינו, חז"ל כי בזמן הגלות -
כיון שיש מזרע המלוכה מי שיהיה לו קצת ממשלה ממלכי הגויים יש יהודים מזרע בית דוד, שהשלטונות נתנו להם קצת עצמאות לפעול,
כגון ראשי גליות שבבבל ונשיאי ארץ ישראל - יש להם נתינת רשות וסמיכה.
וזה נהג בחכמי התלמוד לאחר ישו יותר מד' מאות שנה מארבע מאות שנה.
כי אין דעת חכמי התלמוד שיהיה מזרע שבט ומחוקק אשר ליהודה,
אבל אלא הנביא הבטיחו ליהודה - שיהיה מלכות ישראל שלו.
ועל מלכות גמורה הבטיחו!
ואעפ"כ נתבטלה ימים רבים כמו שהזכרתי!
כי בזמן גלות בבל לא היה בהם שבט ומחוקק כלל.
ובבית שני - כשהיה המלכות לכוהנים ולעבדיהם, לא היה לשבט יהודה שום ממשלה:
- לא ראש גלות ולא נשיא,
כי הנשיאות והראשות למלכי הכוהנים ולשופטיהם ולשוטריהם, ולאשר ישרו בעיניהם.
משה נחמני [בתשובה מנצחת]: שלטון עצמאי נותר בידי היהודים גם כשדיברו על משיח עריכה
אז ענה פראי פירי די גינובא גנואה:
זה אמת הוא, שאין הכתוב אומר אלא שלא יפסק לגמרי, אבל יכול להיות בו שביתה, באגר בלע"ז.
אמרתי למלך:
הנה פראי פירי פסק הדין כִּדְבָרַי!!
גלות רומי הארוכה היא סימן לסיום הקשר. (שלא כמו גלות בבל הקצרצרה) עריכה
אז ענה פראי פירי די גינובא איש העיר גנואה:
זה אמת הוא, שאין הכתוב אומר אלא שלא יפסק לגמרי, אבל יכול להיות בו "שביתה" - "באגר" בלעז בספרדית Beager.
אמרתי למלך:
הנה פראי פירי פסק הדין כדברי!!
אמר פראי פירי:
אני? לא פסקתי דין!
כי שבעים שנה של בבל זמן מועט הוא.
ורבים אשר זכרו הבית הראשון בספר עזרה מתועד בכי האנשים שזכרו את המקדש הראשון, כמו שכתוב בספר עזרא,
וזה יִקָּרֵא: "בטול", הוא "באגר" בלע"ז. אבל (עתה) שעמדתם אלף שנה ויותר הסרה גמורה היא.
משה נחמני: מהמקראות - מלכות יהודה לא הוסרה, ועדיין צריכה לחזור עריכה
|
דרוש ציטוט המקור המקראי או התָּנָאִי (משנה, ברייתא או תוספתא), מנוקד, ובתוספת ביאור אם צריך. |
אמרתי:
עתה אתה מתנחם כי אין הסרה בדבר החוזר, ואין הפרש בדברי הנביא בין רב למעט.
ועוד כי הזמנים שהזכרתי זמנים רבים הם.
ועוד כי יעקב (אבינו) ע"ה לא הבטיח ליהודה שיהיה לו שבט ומחוקק על שבטו בלבד
אבל אלא מלכות כל ישראל נתן לו,
כדכתיב: יהודה אתה יודוך אחיך.
וכתיב כי יהודה גבר באחיו ולנגיד ממנו.
|
וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ כָּל יִשְׂרָאֵל כִּי שָׁב יָרָבְעָם! וַיִּשְׁלְחוּ וַיִּקְרְאוּ אֹתוֹ אֶל הָעֵדָה וַיַּמְלִיכוּ אֹתוֹ עַל כָּל יִשְׂרָאֵל. לֹא הָיָה אַחֲרֵי בֵית דָּוִד זוּלָתִי שֵׁבֶט יְהוּדָה לְבַדּוֹ. |
והנה נתבטל מלכות כל ישראל משמת שלמה מאזמוֹת שלמה המלך, כדכתיב:
לא היה אחרי בית דוד זולתי שבט יהודה לבדו.
אם כן דבר ברור הוא שלא אמר הנביא אלא שלא תסור לגמרי.
והאמת הוא כי בזמן הגלות אינו נקרא לא הסרה ולא ביטול כלל, לפי שאינו מצד יהודה אלא מצד העם,
כי לא הבטיח הנביא את יהודה שלא ילכו ישראל בגלות לעולם מעולם לא הבטיח שלא יגלו. האפשרות של גלות תמיד היתה קיימת,
בעבור שיהיה הוא מלך עליהם בכל זמן הסיבה שהנביא השאיר פתוחה את אפשרות הגלות, היא כדי שהאל עצמו ימשיך למלוך עליהם גם כשאין להם מלך מתוכם.
פריי: המדרש על הערבי שאמר נולד המשיח עריכה
חזר פראי פול וטען כי בתלמוד אמרו שכבר בא המשיח,
והביא אותה הגדה שבמדרש איכה
בההוא גברא דהוא רדי, וגעת תורתיה האיש ההוא שהיה רועה, והשמיע שורו געיה.
עבר חד ערבי ואמר ליה:
בר יהודאי בר יהודאי! שרי תורתך התר ושחרר את שורך, שרי פדנך פדיונך - את הכסף שהרווחת, שרי קנקנך שחרר את קנקנך, דאיתחרב בית המקדש.
- שרא תורתיה שרא פדניה שרא קנקניה.
געת זמן תנינית.
אמר ליה: אֶסוֹר קשור את תורתך שורך אסור פדנך אסור קנקנך, דאיתיליד משיחכון שהרי נולד המשיח שלכם.
משה נחמני [בתשובה מנצחת]: זו דווקא ראיה שלפי התלמוד עדיין לא הגיע המשיח עריכה
ואען ואומר:
איני מאמין בהגדה זו, אבל ראיה היא לדברי.
אז זעק אותו האיש: ראו שהוא מכחיש בספרים שלהם!!!
אמרתי:
באמת שאיני מאמין שנולד המשיח ביום החורבן,
וההגדה הזאת או שאינה אמת או שיש לה פירוש אחר מֵסִתרי החכמים.
אבל אקבל אותה כפשטה כאשר אמרת, כי ראיה היא לי.
הנה היא אומרת כי ביום החורבן אחרי שנחרב הבית, בו ביום נולד המשיח.
אם כן אין ישו משיח כאשר אמרתם, שהוא קודם החורבן נולד ונהרג,
ולידתו קרוב למאתיים שנה קודם החורבן לפי האמת,
ולפי חשבוניכם ע"ג שנה. אז נשתתק האיש.
טענת גילים שופט המלך: סתירה בדבריך: לפי התלמוד בא, ולדבריך לא עריכה
ענה מאישטרי גילים, השופט אשר למלך, (ואמר):
אין עתה הויכוח בישו, אבל השאלה היא אם בא המשיח אם לא. ואתה אמרת שלא בא, והספר הזה שלכם אומר שבא.
משה נחמני: נולד (היה בפוטנציאל), אבל לא "בא" עריכה
אמרתי לו: אתה בוחר כמנהגכם לענות במרמה בדינין! ועל כל פנים אענה אתכם בכאן:
לא אמרו חכמים שבא, אבל אלא שנולד!
כי היום שנולד משה רבינו ע"ה עליו השלום, לא בא ולא היה גואל,
אבל כשבא לפרעה במצוותו של הקב"ה ואמר לו כה אמר ה': שלח עמי... וכו' , - אז בא.
וכן המשיח כשיבוא לאפיפיור ויאמר לו במצוות האלוהים שלח עמי, - אז יהיה בא.
ועד היום לא בא, וגם איננו משיח כלל.
כי דוד המלך ביום שנולד לא היה משיח,
אבל כְּשֶׁמְּשָׁחוֹ שמואל - היה משיח.
וביום שימשח אליהו למשיח במצוות האל, יִקָּרֵא משיח.
וביום שיבוא אחרי כן לאפיפיור לגאול אותנו אז יקרא בא.
נבואת "הנה ישכיל עבדי" ומדרש הפגישה עם אליהו עריכה
גילים: נבואת ישעיה "הנה ישכיל עבדי" - האינה על ישו המשיח? עריכה
|
(נבואת הגאולה האחרונה של ישעיהו) מַה נָּאווּ עַל הֶהָרִים רַגְלֵי מְבַשֵּׂר? מַשְׁמִיעַ שָׁלוֹם! מְבַשֵּׂר טוֹב! מַשְׁמִיעַ יְשׁוּעָה! אֹמֵר לְצִיּוֹן: "מָלַךְ אֱלֹהָיִךְ!". קוֹל צֹפַיִךְ נָשְׂאוּ קוֹל, יַחְדָּו יְרַנֵּנוּ! כִּי עַיִן בְּעַיִן יִרְאוּ בְּשׁוּב ה' צִיּוֹן. פִּצְחוּ! רַנְּנוּ יַחְדָּו חָרְבוֹת יְרוּשָׁלִָם! כִּי נִחַם ה' עַמּוֹ, גָּאַל יְרוּשָׁלִָם! חָשַׂף ה' אֶת זְרוֹעַ קָדְשׁוֹ לְעֵינֵי כָּל הַגּוֹיִם, וְרָאוּ כָּל אַפְסֵי אָרֶץ אֵת יְשׁוּעַת אֱלֹהֵינוּ. {ס} סוּרוּ סוּרוּ צְאוּ מִשָּׁם צאו מהגלות...כִּי לֹא בְחִפָּזוֹן תֵּצֵאוּ, וּבִמְנוּסָה לֹא תֵלֵכוּן, כִּי הֹלֵךְ לִפְנֵיכֶם ה', וּמְאַסִּפְכֶם אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל. {ס} הִנֵּה יַשְׂכִּיל עַבְדִּי, יָרוּם וְנִשָּׂא וְגָבַהּ מְאֹד. כַּאֲשֶׁר שָׁמְמוּ עָלֶיךָ רַבִּים, כֵּן מִשְׁחַת מֵאִישׁ מַרְאֵהוּ, וְתֹאֲרוֹ מִבְּנֵי אָדָם. כֵּן יַזֶּה גּוֹיִם רַבִּים, עָלָיו יִקְפְּצוּ מְלָכִים פִּיהֶם, כִּי אֲשֶׁר לֹא סֻפַּר לָהֶם - רָאוּ, וַאֲשֶׁר לֹא שָׁמְעוּ - הִתְבּוֹנָנוּ. |
טען אותו האיש:
הנה פרשת הנה ישכיל עבדי מספרת עניין מיתת המשיח ובואו ביד
ונתנו אותו עם הרשעים כאשר היה בישו.
אתה מאמין שתדבר אותה פרשה במשיח?
משה נחמני: הנבואה בפירושה הפשוט היא על בני ישראל עריכה
אמרתי לו: כפי המשמעות האמיתי אינה מדברת אלא בעם ישראל בכללם,
שכך קורין אותם הנביאים תדיר, ישראל עבדי, יעקב עבדי.
אמר פראי פול:
ואני אראה אוכיח לך מדברי החכמים שלכם שהיא מדברת במשיח.
משה נחמני: אין משיח שנהרג במדרשים היהודיים עריכה
אמרתי לו:
ואמת הוא כי רבותינו ז"ל בספרי ההגדות דורשים אותו על משיח,
אבל לא אמרו מעולם שיהרג ביד שונאיו.
כי לא תמצא לעולם בשום ספר מספרי ישראל לא בתלמוד ולא בהגדות
- שיהרג משיח בן דוד לעולם,
- ולא שימסר ביד שונאיו
- ולא שיקבר בין הרשעים,
כי אפילו המשיח שעשיתם לכם לא נקבר.
ואני אפרש לכם הפרשה אם תירצו, בפירוש טוב ומבואר
ואין שם כלל שיהרג, כאשר היה במשיחכם.
ולא רצו לשמוע.
השופט גילים: בתלמוד: אליהו מפנה את רבי יהושע בן לוי למשיח עריכה
חזר אותו האיש ואמר כי בתלמוד מפורש שרבי יהושע בן לוי שאל לאליהו מתי יבוא המשיח,
והוא ענה אותו: שאל למשיח עצמו.
אמר: והיכן הוא?
אמר: בפתח דרומה בין החולים.
הלך שם ומצאו. ושאל לו כו'.
אם כן כבר בא! והוא ברומה ישו המושל ברומא - כלומר הדת הנוצרית!
משה נחמני: מהמדרש מוכח שלא בא. ולגבי הלידה - זהו מדרש שצריך להבינו ולא פשט עריכה
עניתי לו:
והלא מפורש מכאן שלא בא, שהרי שאל לאליהו מתי יבוא.
וכן שאל אליו בעצמו לפי הסיפור שאל ישירות את המשיח "מתי אתי מר מתי אדוני מגיע?"
אם כן לא בא עדיין!!
אבל נולד כפי פשוטי אלו ההגדות, ואיני מאמין בכך.
התערבות המלך עריכה
שאלת המלך: אם נולד מזמן, איך לא מת בינתיים עריכה
אז ענה אדוננו המלך:
שאם נולד ביום חורבן בית המקדש שיש יותר מאלף שנים ולא בא עדיין,
איך יבוא? (כי) אין בטבע האדם שיחיה אלף שנים.
משה נחמני זורם: נולד בזמן התלמוד, וחי חיים ארוכים כמו מתושלח עריכה
אמרתי לו:
כבר היו התנאים שלא אתווכח עמך ולא תענה בויכוח הסכמנו הרי שאתה המלך לא תשתתף בויכוח!...
אבל כבר היו בראשונים אדם אדם הראשון ומתושלח - קרוב לאלף שנים,
ואליהו המדבר במדרש וחנוך - יותר מכאן,
כי החיים - לאל!!
אמר המלך:
ואנה הוא היום?
אמרתי:
אין זה מצרכי הויכוח ולא אענה לך.
ואולי תמצאנו בשערי טוליטולה? אם תשלח שם איש אחד מהרצים שלך, אמרתי כמהתל.
אז עמדו משם, ונתן המלך זמן לחזור לויכוח ביום השני הבא.
היום השני עריכה
פתיח ליום השני עריכה
היום השני
ביום ההוא הלך המלך לקלישטרויש אשר בעיר ונתקבצו שם כל אנשי העיר, גויים ויהודים.
והיו שם ההגמון וכל הגלחים וחכמי הצעירים והדורשים, וקם אותו האיש לדבר.
אמרתי לאדוננו המלך: אדוני, שמעני!
ויאמר לי: ידבר הוא תחילה! כי הוא התובע...
אמרתי: הניחוני לברר דעתי בעניין המשיח, ואז יוכל להשיב על ברור.
האם המשיח הגיע כבר עריכה
לפי התלמוד נולד בזמן החורבן. איך חי עד עכשיו עריכה
אין האגדות כפשוטן - אלא הן מציגות רובד משמעות עמוק עריכה
קמתי ואומר:
שמעו עמים כולם!
פראי פול שאלני אם כבר בא המשיח שדברו בו הנביאים, ואמרתי שלא בא.
והביא ספר אגדה שאמר בו כי ביום שחרב בית המקדש בו ביום נולד.
ואמרתי אני שאיני מאמין בזה.
אנחנו? - יש לנו שלושה מינין של ספרים,
האחד הוא הבבלי"ה, וכולנו מאמינים בו אמונה שלמה.
והשני הוא נקרא תלמוד, והוא פירוש למצוות התורה,
- כי בתורה יש תרי"ג מצוות ואין בה אחת שלא נתפרשה בתלמוד, ואנחנו מאמינים בו בפירוש המצות.
עוד יש לנו ספר שלישי הנקרא מדרש, רוצה לומר שרמוני"ש צרמוניות - נאומים.
כמו שאם יעמוד ההגמון ויעשה שרמון Sermon - דרשה, ואחד מן השומעים היה טוב בעיניו? - וּכְתָּבו אז הוא יכול לרשום את הנאום ששמע.
וזה הספר מי שיאמין בו - טוב, ומי שלא יאמין בו - לא יזיק כלומר: לא חייבים לקבל את כל מה שכתוב בו.
ויש לנו חכמים שכתבו שהמשיח לא יולד עד קרוב לזמן הקץ שיבוא להוציאנו מן הגלות.
על כן איני מאמין בזה הספר במה שאמר שנולד מיום החורבן.
ועוד, אנו קורין אותו ספר: הגדה, רוצה לומר ראסיונאמינטו,
רוצה לומר שאינן אלא דברים שאדם מגיד לחבירו.
האגדה שהבאתם מוכיחה שישו הוא לא המשיח התלמודי עריכה
|
למנצח, מזמור לדוד: ה' בְּעָזְּךָ יִשְׂמַח מֶלֶךְ וּבִישׁוּעָתְךָ מַה יָּגֶיל מְאֹד. תַּאֲוַת לִבּוֹ נָתַתָּה לּוֹ וַאֲרֶשֶׁת שְׂפָתָיו בַּל מָנַעְתָּ! {סֶּלָה}. כִּי תְקַדְּמֶנּוּ בִּרְכוֹת טוֹב, תָּשִׁית לְרֹאשׁוֹ עֲטֶרֶת פָּז! חַיִּים שָׁאַל מִמְּךָ? נָתַתָּה לּוֹ אֹרֶךְ יָמִים - עוֹלָם וָעֶד!! גָּדוֹל כְּבוֹדוֹ בִּישׁוּעָתֶךָ, הוֹד וְהָדָר תְּשַׁוֶּה עָלָיו... (תהלים 21) |
אבל אני מקבל אותה הגדה כפשוטה כמו שאתם חפצים בה,
מפני שהיא ראיה מפורשת שאין ישו שלכם משיח! כאשר אמרתי לכם,
שהוא לא נולד באותו היום אבל אלא כבר עבר כל עניינו של ישו מזמן מרובה.
נניח שהאגדה הזו אמיתית עריכה
המשיח יכול לחיות אלף שנה עריכה
ואתה אדוננו המלך שאלת והקשית לי יפה שאלת שאלה טובה מהם מתוך האגדות, שאין שהרי אין במנהג האדם לחיות אלף שנה!
ועכשיו אברר לך תשובה לשאלתך:
הנה אדם הראשון חיה אלף שנה פחות ע' שנה.
והנה מפורש בכתוב כי בעוונו מת, ואילו לא חטא חיה) יותר ויותר או לעולם.
והגויים והיהודים כולנו מודים שחטאו ועונשו של אדם הראשון יתבטל לימות המשיח.
אם כן ראוי הוא המשיח לחיות אלף ואלפים או לעולם!
וכן המזמור אומר חיים שאל ממך וגו'
וזה מבואר ועכשיו העניין ברור!!
המשיח נמצא בגן עדן, וביקר ברומי כדי לתכנן את חורבנה עריכה
עוד שאלת אדוננו המלך: "אנה הוא עומד?"
מפורש הוא בכתוב כי אדם הראשון מעמדו היה בגן עדן שבארץ,
ובחטאו נאמר: "וישלחהו ה' אלהים מגן עדן."
אם כן זה שהוא פטור מעונשו של אדם - עומד שם בגן עדן,
וכן אמרו חכמים בספר ההגדות שהזכרתי.
אמר המלך: והלא אמרתם באותה הגדה כי הוא ברומה ברומא.
אמרתי לו: לא!! אלא שנראה ברומה אי זה יום, כי הגיד אליהו לאותו חכם שימצאנו שם באותו היום, - ונראה ואכן נראה שם. והיה ראותו שם מפני טעם מוזכר בהגדות, ואיני רוצה להגידו והעדפתי לא להגיד אותו בפני עמים רבים כאלה.
והיה העניין שלא רציתי לומר להם מה שאומר בהגדה -
שהמשיח יעמוד ברומה עד שיחריב אותה, כמו שמצינו במשה רבינו ע"ה עליו השלום שנתגדל בביתו של פרעה עד שנפרע ממנו והטביע כל עמו בים.
וכמו שנאמר בחירם מלך צור, "ואוציא אש מתוכך - היא אכלתך." וזהו שאמר ישעיה: "שם ירעה עגל ושם ירבץ וְכִלָה ספיחיה.
ובפרקי היכלות אמר: עד שיאמר אדם לחברו רומא תושפל עד כדי כך שמישהו ימכור לחברו את העיר רומא ויגיד... "הילך הרי לך, או: קח לך, כלומר: אני מוכר לך את רומי וכל מה שבתוכה העיר רומא וכל מה שבתוכה בפרוטה במחיר של פרוטה (אגורה) אחת יחידה", ויאמר והאיש שמנסים למכור לו יגיד: "אינה מתבקשת לי לא צריך, כלומר: היא לא שווה אפילו את האגורה הזו".
וכל זה אמרתי למלך בינו לביני.
אם המשיח בא החטאים והענשים היו אמורים להתבטל עריכה
שאלתי: האתם מודים לִדְבָרִי, שחטאו של אדם בטל בזמן המשיח.
ענה אדוננו המלך וגם פראי פול:
כן. אבל לא כאשר אתה סבור,
כי העניין הוא שהיו כולם נכנסים בגיהנום בעבור אותו העונש,
ובימי המשיח ישו נתבטל - שהוציאם משם.
ואען ואומר:
אומרים בארצנו, הרוצה לכזב ירחיק עדיו.
והרבה עונשים כתובים באדם וחוה:
- ארורה האדמה בעבורך,
- וקוץ ודרדר תצמיח לך,
- בזיעת אפיך תאכל לחם... ,
- כי עפר אתה ואל עפר תשוב - כלומר תמות
וכן באישה: בעצב תלדי בנים...
והכל קיים גם היום!!
וכל הנראה ונרגש - לא נתכפר בזמן משיחכם.
אבל גיהנום שאינו כתוב בו אתם אומרים שנתכפר,
בעבור שאין אדם יכול להכחיש אתכם.
שלחו מכם אחד! ויבוא ויגיד!!
ועוד, חלילה לאל,
שאין עונש גיהנם לצדיקים בשביל חטא אדם הראשון אביהם,
כי נפשי קרובה לנפש אבי כמו לנפש פרעה בשווה,
ומפני חטאו של פרעה לא תכנס נפשי בגיהנום.
אבל העונשים היו בגוף לפי שגופי מאבי ומאמי,
וכאשר נגזר על שניהם והיו בני מות,
היו תולדותיהם לעולם בני מות בטבע.
על משמעות המילה משיח עריכה
עמד אותו האיש ואמר:
עוד אביא ראיה שכבר עבר זמן המשיח...
משיח - הוא מלך אנושי עריכה
אמרתי אני:
אדוני המלך, שמעני!
אין הדין והאמת והמשפט שלנו עיקרו במשיח,
כי אתה שווה לי יותר ממשיח.
אתה מלך והוא מלך.
אתה מלך גוי, והוא מלך ישראל,
כי משיח אינו אלא מלך בשר ודם כמוך.
|
שכרי כמאמין יהודי בתוך קושי ושיעבוד, גדול מאשר תחת שלטון עצמי תומך |
וכשאני עובד את בוראי ברשותך בגלות
ובעינוי ושעבוד חרפת העמים אשר יחרפונו תמיד,
שכרי מרובה!
אני עושה עוֹלָה קרבן מושלם לאלהים מגופי,
ובזה אזכה לחיי העולם הבא יותר ויותר.
אבל כשיהיה מלך ישראל מתורתי מושל בכל העמים,
ועל כורחי יש לי לעמוד בתורת היהודים,
אין שכרי מרובה כל כך.
עיקר הויכוח הוא על אלוהותו של המשיח עריכה
אבל עיקר הדין והמחלוקת שבין היהודים ובין הנוצרים
הוא במה שאתם אומרים בעיקר הא-לוהות דבר מר מאוד.
ואתה אדוננו המלך נוצרי בן נוצרי
ושמעת כל ימיך גלחים
ומלאו מוחך ומוח עצמותיך מדבר הזה
ושב אצלך מתוך אותו הרגילות.
|
אמונתכם באלוהותו של ישו המתחיל כתינוק ונשפט ונהרג - אינה הגיונית ומנוגדת לדברי הנביאים |
אבל הדבר אשר אתם מאמינים, והוא עיקר אמונתכם,
לא יקבל אותו השכל, והטבע אינו נותן!
והנביאים - מעולם לא אמרו כן!
גם הפלא אינו יכול להתפשט בדבר ההוא,
כאשר אבאר בראיות גמורות במקומו ובשעתו,
שיהיה בורא השמים והארץ חוזר בבטן יהודית אחת
ויגדל בו ז' חודשים ויולד קטן,
ואחר כך יגדל ואחר כך יימסר ביד שונאיו
וישפטוהו משפט מות, וימיתוהו,
ואחר כך תאמרו שחיה וחזר למקומו הראשון.
- לא יסבול דעת יהודי ושום אדם.
ולחינם והבל תדברו דבריכם,
כי זה הוא עיקר מחלוקתנו.
אבל אם אתם רוצים לבזבז זמן, בסדר, מצדי... נדבר גם מן המשיח כאשר הוא רצונכם.
חזרה לדיון בשאלה אם המשיח כבר הגיע או לא עריכה
ישו לא היה מלך עריכה
אמר פראי פול:
ותאמין שבא?
אמרתי:
לא. אבל {{{2}}} אני מאמין ויודע שלא בא,
ולא היה אדם מעולם שאמר ולא שיאמרו עליו שהוא משיח זולתי ישו,
ואי אפשר לי במשיחותו..
שהנביא אומר במשיח: "ומשלו מים עד ים ומנהר עד אפסי ארץ",
והוא לא היה לו ממשלה, אבל אלא בחייו היה נרדף מאויביו ומתחבא מפניהם,
ולבסוף נפל בידם ולא היה יכול להציל עצמו,
איך יושיע כל ישראל?
ואף אחרי מותו לא היה לו ממשלה,
כי ממשלת רומה אינה בעבורו.
אבל קודם שהאמינו בו
הייתה עיר רומא מושלת ברוב העולם,
ולאחר שבאו באמונתו הפסידו ממשלות רבות.
ועתה עובדי מוחמד יש להם ממשלה יותר מהם.
וכן הנביא אומר שבזמן המשיח
לא ילמדו עוד איש את רעהו ואיש את אחיו לאמר דעו את ה'
כי כולם ידעו אותי וכו'.
ואומר: "כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים".
ואומר: "וכתתו חרבותם" וכו' ו..."לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה".
ומימי ישו ועד הנה כל העולם מלא חמס ושוד,
והנוצרים שופכים דמים יותר משאר האומות,
והם גם כן מגלי עריות,
וכמה יהיה קשה לך, אדוני המלך, ולפרשיך אם לא ילמדו עוד מלחמה.
ועוד אמר הנביא במשיח "והכה ארץ בשבט פיו".
ופרשו בספר ההגדה אשר ביד פראי פול:
אומרים למלך המשיח: מדינה פלונית מרדה בכך, אומר: יבוא הגובאי ויחריב אותה,
אמרו לו: אפרכיה מרדה בך, אומר: יבוא עורב ויכלה אותה.
ולא היה זה בישו.
ואתם עבדיו, טוב לכם סוסים מזוינין, ולפעמים כל זה איננו שווה לכם.
ועוד אביא לכם ראיות הרבה מדברי הנביאים.
המשיח חשוב יותר מהמלאכים עריכה
צעק אותו האיש ואמר: כן דרכו של היהודי הזה משה נחמני לעולם לעשות אריכות דברים הוא מדבר יותר מדי ולא מבינים כלום, ואני יש לי לשאול.
אמר לי המלך: שתוק! כי הוא השואל... (ושתקתי)
אמר:
הנה החכמים שלהם אמרו במשיח שהוא נכבד מהמלאכים. ואי אפשר להיות אלא בישו שהוא האלוה בעצמו!
והביא מה שאמרו בהגדה:
"ירום ונשא וגבה מאוד"
ירום - מאברהם,
ונשא - ממשה,
וגבה - ממלאכי השרת.
אמרתי לו:
וחכמינו אומרים זה תדיר בכל הצדיקים: גדולים צדיקים יותר ממלאכי השרת.
ואמר משה רבינו למלאך: במקום שאני יושב אין לך רשות לעמוד.
ובכלל ישראל אמרו ובעניין כלל ישראל, כלומר אמרו על עם ישראל כולו: חביבין ישראל יותר ממלאכי השרת וכו'.
אבל הכוונה לבעל ההגדה הזאת ב"משיח" - לומר כי אברהם גייר גויים והיה דורש לאומות אמונתו של הב"ה, וחלק על נמרוד ולא פחד ממנו.
ומשה עשה יותר ממנו, שעמד בשפלותו כנגד פרעה המלך הגדול והרשע, ולא נשא לו פנים במכות גדולות שהכהו, והוציא ישראל מידו.
ומלאכי השרת מזדרזים בעניין הגאולה,
כמו שאמר: "ואין עמי מתחזק בכל אלה כי אם מיכאל שרכם".
ואומר: "ועתה אשוב להלחם עם שר פרס".
והמשיח יעשה יותר מכולם, "ויגבה לבו בדרכי ה'".
ויבוא ויצווה לאפיפיור ולכל מלכי העמים בשם הא-ל שלח עמי ויעבדוני.
ויעשה בהם אותות ומופתים גדולים ורבים ולא יירא מהם כלל,
והוא יעמוד בעירם רומא עד שיחריב אותה.
ואפרש הפרשה כולה אם תרצה...
ולא רצה.
משיח מתפלל על ישראל עריכה
|
האגדה שפול מביא על יסורי המשיח וצערו היתה מוכרת לרמב"ן, ולכן "הסביר אותה". בתלמוד הבבלי על פרק חלק במסכת סנהדרין על פי הכתוב ברות ובישעיהו: פרשת הברכות והקללות (ספר דברים): בָּנֶ֨יךָ וּבְנֹתֶ֜יךָ נְתֻנִ֨ים לְעַ֤ם אַחֵר֙ וְעֵינֶ֣יךָ רֹא֔וֹת וְכָל֥וֹת אֲלֵיהֶ֖ם כׇּל־הַיּ֑וֹם, וְאֵ֥ין לְאֵ֖ל יָדֶֽךָ! נבואת דניאל (פרק 9 על פי החלוקה הנוצרית): ...וּבִין בַּדָּבָר וְהָבֵן בַּמַּרְאֶה. וְתֵדַע וְתַשְׂכֵּל מִן מֹצָא דָבָר לְהָשִׁיב וְלִבְנוֹת יְרוּשָׁלִַם |
עוד הביא הגדה שאומרת על המשיח שהוא מתפלל על ישראל שימחול להם הב"ה
וקבל עליו ייסורין, אבל אמר לפניו:
"על מנת כן אני מקבל ייסורין! - שתחיית המתים תהיה בימי!!
ולא המתים בדורי בלבד - אלא כל המתים שמתו מאדם הראשון ועד הנה!
ולא המתים בלבד - אלא אפילו אותן שהשליכו בים ונטבעו,
או שאכלו אותם הזאבים והחיות!!
והנה ייסורין שקבל עליו משיח הוא הריגתו של ישו, שקבל עליו מדעת עצמו.
אמרתי:
אוי למי שאינו מתבייש!
שֶׁכָּל זה שהרי את כל זה לא עשה ישו.
ולא החיה מתים שמאדם עד הנה, ולא עשה דבר מכל זה.
ועוד שתפילה זו מורה שהוא אדם ולא אל, ואין בידו להחיות.
אבל ייסורין הללו אינם אלא צערו שהוא מצטער על שהוא מתאחר מאוד ורואה עַמוֹ בגלות, ואין לאל ידו ביטוי מקראי (מפרשת הקללות בספר דברים) שמשמעותו שאינו יכול, ומשחק מלים עם המילה אל במשמעות אלוה,
ורואה והצער שלו הוא בגלל שהוא רואה עובדים מאמינים ומקיימים טקסים פולחניים ללא אלוהים לבן אדם שאינו אלוהים.
והכופרים בו ואילו לדעתי, מי שכופר בישו ועושים "משיח אחר" {{{2}}} - נכבדים מעַמו.
נבואת דניאל על שבעה "שבועים" עריכה
חזר ואמר:
הנה דניאל אמר:
שבועים שבעה נחתך על עמך ועל עיר קודשך
לכלה הפשע ולהתם חטאת ולכפר עוון ולהביא צדק עולמים ולחתום חזון ונביא ולמשוח קודש קודשים.
ו"שְבוּעִים שִׁבעים" - הם של שָׁנִים,
והוא ת"כ 420 שנה שעמד בית שני עם ע' 70 שנה של גלות בבל,
ו"קודש קדשים" - הוא ישו.
אמרתי לו:
והלא ישו קודם הזמן הזה היה יותר משלושים "שבועים" לחשבוננו,
שהוא האמת שהעידו עליו יודעיו ומכיריו בני דורו.
ואפילו לחשבון שלכם היה קודם יותר מעשרה שבועים.
אמר:
כן היה.
חישוב הקץ בנבואת דניאל עריכה
אבל בכתוב האחד שאמר: ותדע ותשכיל מן מוצא דבר להשיב ולבנות ירושלים עם משיח במקור: עד משיח נגיד שבעים ושבעה נגיד...
הוא משיח הוא נגיד!
והוא ישו!!!
אמרתי:
גם זאת טעות מפורסמת. כי הכתוב מחלק השבועים שבעים אשר הזכיר ומונה מהם
- דע משיח נגיד שבועים שבעה, ואחרי כן מונה שבועים ששים ושנים לבנין רחוב וחרוץ, ואחרי כן מונה שבוע אחד [וחצי השבוע] שיגביר ברית לרבים, ונשלמו השבועים שבעים. וישו שאתה קורא משיח נגיד לא בא לשבועים שבעה, אבל לאחר ששים שבועים ויותר לחשבונך.
ופרש לי הפרשה כולה לפי שיטתך ואשוב מענה, כי לא תוכל לפרשה בשום עניין בעולם. אבל אינך בוש לדבר במה שלא ידעת. אבל אני אודיעך כי משיח נגיד, זרובבל, ובא לזמן שבועים שבעה, כי כן מבואר בכתוב.
אמר: ואיך יִקָרֵא משיח.
אמרתי:
גם כורש נקרא משיח.
ואברהם ויצחק ויעקב אמר בהם "אל תגעו במשיחי".
ולכך אמר בו "נגיד" - שלא תינשא מלכותו, אבל הוא נכבד ונשא,
כמו "נדיבי עמים נאספו - עַם אלוהי אברהם".
והנה אודיע לך כל הפרשה בפרוש מבואר
אם תרצה אתה וחבריך אלה ללמוד,
או יש לך לב חשק להבין.
ואני אומר לפני אדוננו המלך והעמים כולם שאין בפרשה הזאת
ולא בכל דברי דניאל קץ לביאת המשיח אלא בסוף הספר.
כי כן מבואר בכתוב שאמר
כל הנאמר לו בפרשה זו ובפרשיות אחרות היה מתפלל תמיד לדעת הקץ,
ובסוף אמרו לו הקץ בפסוק שאמר: "ומעת הוסר התמיד ולתת שקוץ שומם ימים - אלף ומאתים ותשעים."
ועתה אפרש לעיני העמים פירוש זה הפסוק,
אעפ"י שיקשה ליהודי אשר בכאן.
הוא אומר כי מעת שהוסר עולת התמיד עד שיתן משומם השקוץ שהסיר אותה,
והוא עם רומה המחריב הבית,
יהיו שָנִים: אלף ומאתים ותשעים,
כי "ימים" הנזכרים בכאן, הם שנים.
כמו: "ימים תהיה גאולתו",
וכן: "מימים ימימה",
וכן: "מימים או עשור".
ואח"כ אמר דניאל: אשרי המחכה ויגיע לימים אלף שלש מאות שלושים וחמישה.
הוסיף חמישה וארבעים שנה.
והעניין כי לזמן הראשון יבא המשיח ויתן השקוץ העובד ללא אלהים - משומם וכלה מן העולם.
ואחרי כן יקבץ נידחי ישראל אל מדבר העמים,
כמו שנאמר "והולכתיה המדברה ודברתי על לבה".
ויביא ישראל לאדמתם כעניין שעשה משה רבינו ע"ה הגואל הראשון,
ויהיו מ"ה שנים.
ואחר כן ינוחו ישראל על אדמתם, וישמחו בה' אלוהיהם ובדוד מלכם,
ואשרי המחכה לימים הטובים ההם.
והנה יש עתה מזמן החורבן אלף ומאה ותשעים וחמישה שנים.
אם כן יחסרו מן המספר שאמר דניאל צ"ה שנים.
ואנו מקווים שיבוא הגואל לזמן ההוא, כי הפירוש הזה נכון והגון הוא.
וקרוב להאמין בו.
45 יום שהגואל נעלם עריכה
ענה פראי פול:
הנה אמרו החכמים בהגדה:
אילין יומיא יתיריא אלו הימים הנוספים מה אינון מה הם?
אלו ארבעים וחמישה יום שהגואל נגלה ונכסה מהם.
מה משה הגואל הראשון נגלה ונכסה מהם?
אף הגואל האחרון יתגלה ונכסה מהם!
וכיון שהזכירו יום, הם ימים ממש ולא שנים.
אמרתי:
המדרש תפס לשון הכתוב, והזכיר ארבעים וחמישה ימים - שהם שנים,
כדאמרי רבנן שמו שאומרים חכמינו (הרבה פעמים, על הלשון של המשנה): "לישנא דקרא נקט הוא בחר להשתמש בלשון המקרא".
אמר פראי פול שאין יהודי בעולם שלא יודה כי פירוש יום - יום ממש! אלא שהוא כלומר אני משנה דברים כרצונו.
וצעק למלך והביאו יהודי אחר שמצאו ראשון, ושאלוהו: מהו יום בלשונכם. אמר: דיאה.
אמרתי אני:
אדוני המלך, היהודי הזה ראוי להיות שופט מן פראי פול אבל לא ממני,
כי יום נאמר בלשון הכתוב על הזמן, כגון "ביום הכותי כל בכור".
ובקבוץ ימים - אמר על השנים. ובכאן אמר הכתוב על השנים.
והיה זה לצורך כי בקש לסתום העניין כאשר אמר לו המלאך פעמים:
סתום הדברים וחתום הספר עד עת הקץ - ישוטטו עד העת שישוטטו רבים ותרבה הדעת.
אבל אני מדבר בדברי חכמה עם מי שאינו יודע ואינו מבין,
וראוי שישפטו לו הכסילים.
ענה פראי ארנאל די שיגורה:
ראו כי גירונימוש פי' ימים בכאן הם ימי העם.
שמחתי בדבריו. אמרתי:
יכולים אתם להכיר מדבריו כי אין הימים בכאן כפשוטן בשאר המקומות,
ולכן הוצרך לעשות בהם פירוש.
ואני סבור כי ימי העם שאמר הם שנים,
כי העם אומר גם בספרדית "ימים רבים יש מן המעשה", והוא על השנים הרבים.
חזר אותו האיש ואמר:
הנה חכמיהם אמרו שהמשיח נכנס בג"ע,
ואומר שם בהגדה:
משיח למה?
מפני שראה אבותיו עובדי ע"ז עבודה זרה - ופרש מדרכם ועבד להקב"ה.
וגנזו לגן עדן.
ולעגתי עליו ואמרתי:
זו ראיה שלי שהוא בן עובדי ע"ז עבודה זרה - איש גמור בן אדם, בשר ודם, ולא אלוה!!
והחזיק לו הקב"ה טובה כשפרש מדרכי אבותיו ולא עבד ע"ז כמותם.
הזה יאמר על אלוה - עצמו?!
ולקחתי הספר שלו וקראתי לפניהם ההגדה מתחילה.
והיא אומרת כי י"ד 14 הם שנכנסו בגן עדן בחיים,
ומונה בהם סרח בת אשר, ובתיה בת פרעה.
וְאִלוּ היה ישו והוא האלוה כדעתכם? אינו עם הנשים בגן עדן,
אבל אלא בשמים כיסאו והארץ הדום רגליו?!! חלילה וחס!!
אבל שהוא כִּדְבָרַי: שהוא עומד בגן עדן,
בביתו של אדם הראשון קודם שחטא,
כי זה דעת החכמים בספר הגדה. וזה מבואר ברור, בלי ספק!
ואז עמד אדוננו המלך והלכו להם.
היום השלישי עריכה
ביום החמישי אחר כך, ערך אדוננו המלך מקום הויכוח בהיכלו ואמר שיעשה בצנעה.
וישבנו על פתח ההיכל.
המשיח האגדי והמשיח הטבעי עריכה
ופתח פראי פול בדברי הבל לא היה להם עניין ואחר כן:
אני אביא ראיה מחכם גדול שלהם לא היה להם כמותו היום ד' מאות שנה,
ושמו מאישטרי משה די גיפטי,
והוא אומר כי המשיח ימות וימלוך בנו אחריו.
ואינו כאשר אמרת שלא ימות כדרך בני אדם. ושאל שיביאו לו ספר שופטים.
אמרתי לפניהם:
אין בספר ההוא כן. אבל אני מודה שיש מחכמינו אומרים כן,
כאשר הזכרתי תחילה, שדעת ספרי הגדה כי נולד ביום החורבן ויחיה לעולם.
ודעת בעלי הפשט שיולד קרוב לקץ הגאולה, ויחיה שנים רבות במספר,
וימות בכבוד וינחיל כתרו לבנו.
וכבר אמרתי כי בזה אני מאמין,
ואין בין העולם הזה לימות המשיח בעניין זה - אלא שעבוד מלכיות בלבד.
והביאו הספר אשר שאל ובקש ולא מצא.
ולקחתי הספר מידו ואמרתי שמעו דברי הספר שהוא מביא.
וקראתי להם מתחילת הפרק:
המלך המשיח עתיד לעמוד להם לישראל ובונה בית המקדש ומקבץ נידחי ישראל.
אמר פראי ארנל די שיגורה: הוא מכזב מפיו.
אמרתי: עד הנה היה חכם גדול שאין כמותו, ועתה הוא מכזב?
וגער בו המלך ואמר: אין ראוי לבזות החכמים.
ואומר למלך: איננו מכזב, כי אני אוכיח מן התורה ומן הנביאים שכל מה שאמר הוא אמת:
כי המשיח - עליו לקבץ נידחי ישראל ונפצות יהודה שנים עשר שבטים.
- ומשיחכם ישו לא קבץ מהם איש, ולא היה בזמן הגלות!
והמשיח יש לו לבנות בית המקדש בירושלים,
- וישו לא עשה בו לא בנין ולא הריסה.
והמשיח ימשול בכל העמים,
- והוא לא משל אפי' על עצמו.
וקראתי להם פרשת "והיה כי יבואו עליך כל הדברים האלה הברכה והקללה אשר נתתי לפניך",
וגמר הפרשה עד "ונתן ה' אלוהיך את האלות האלה על אויביך ועל שונאיך אשר רדפוך".
ופרשתי להם כי אויביך - הנוצרים, ושונאיך - הישמעאלים, שתי האומות אשר רדפונו.
ולא ענה דבר. ועמדו להם.
היום הרביעי עריכה
למחר ביום השישי ערכו מערכות בהיכל
וישב המלך במושבו כפעם בפעם אל מושב הקיר בכיסאו.
ושם היה ההגמון ושרים רבים ג'ילס דיסרגון ופירי ברגה ופרשים רבים וכל מגרשי העיר ומדלת העם.
זכותי לקבל יום אחד שבו אני אהיה השואל עריכה
ואומר למלך: אין רצוני להתווכח עוד.
אמר המלך: ולמה?
אמרתי:
הנה רוב הקהל בכאן, וכולם מנעוני וחלו פני על זה,
כי הם יראים מאוד מהאנשים האלה הדורשים, שמטילין אימה על העולם,
וגם כי גדולי הגלחים והנכבדים בהם שלחו לי אמר שלא אעשה כן עוד.
וגם פרשים רבים מבני ביתך, אדוני המלך, אמרו לי כי אני עושה רעה לדבר בפניהם כנגד אמונתם.
גם פראי פירא די גינובא, חכם הצעירים, אמר לי שאין הדבר טוב.
גם מגרשי העיר אמרו לקצת היהודים שלא אעשה כן.
ואמנם כי כן היה.
אבל בראותם רצון המלך גמגמו כולם ואמרו שאעשה כן. וארכו הדברים בינינו על זה.
וסוף דבר אמרתי שאתווכח.
אבל הדין נותן שאשאל אני יום אחד ופראי פול יענה אותי, הואיל ושאל לי ואני עניתי ג' ימים.
אמר המלך: על כל פנים ענה אתה אותו.
- והודיתי.
המשיח הוא אדם עריכה
עמד ושאל: המשיח שדברו בו הנביאים אתה מאמין שיהיה איש גמור ואלוה ממש?
אמרתי:
הנה מתחילה התנינו שנדבר תחילה על המשיח אם בא כמו שאתם אומרים,
ואחר כך נדבר אם הוא האלוה עצמו.
והנה לא הוכחת שבא, לפי שסתרתי כל הראיות של הבל שהבאת.
ובזה זכיתי בדיני, כי עליך להביא הראיה, וכן קבלתם עליכם.
ואם לא תודו שזכיתי בדין זה,
אני מקבל עלי להביא ראיות גמורות בדבר אם תשמעוני.
ואחר שיתבאר שאין ישו שלכם משיח,
אין לכם להתווכח במשיח שעתיד לבוא עלינו אם הוא אדם גמור או מה יהיה.
ואמרו חכמי השופטים אשר שם כי הדין עמי בזה.
אמר לי המלך: ענה על כל פנים!
אמרתי:
באמת כי המשיח יבוא יהיה איש גמור, בן איש ואישה מזיווג שניהם כמוני,
ויהיה מיחס דוד וזרעו כמו שכתוב "ויצא חוטר מגזע ישי
המזמור "שב לימיני" עריכה
|
לְדָוִד, מִזְמוֹר |
אמר:
הנה המזמור אומר מזמור לדוד נאום ה' לאדוני שב לימיני וגו'.
ומי הוא זה שיאמר לו דוד המלך אדוני ראו הערה בצד, מלבד האלוה, והיאך ישב אדם על ימין האל?!
אמר המלך:
יפה הוא שואל, שאילו היה המשיח איש גמור מזרע דוד ממש,
לא יאמר לו דוד אדוני.
ואלו היה לי בן או נכד מזרעי, אפי' ימשול בכל העולם לא אומר לו אדוני.
אבל ארצה שיאמר לי הוא: "אדוני!", וגם שינשק את ידי.
הפכתי פני לפראי פול ואמרתי:
האתה היהודי החכם שמצאת החידוש הזה ונשתמדת בעבורו?
ואתה הוא האומר למלך לאסוף לך חכמי היהודים להתווכח עימהם על החידושים שמצאת?
וכי לא שמענו דבר זה עד הנה?
הלא אין גלח ותינוק שלא יקשה ליהודים זאת הקושיא?
והשאלה הזאת מיושנת מאוד!!!
אמר המלך: אבל ענה עליה!
אמרתי:
ועתה שמעוני.
הנה דוד המלך הוא היה המשורר שעשה המזמורים ברוח הקודש,
ועשה אותם כדי שיזמרו בהם לפני מזבח ה'.
והוא עצמו לא היה משורר אותם ולא רשאי לעשות כן, שאסור לו בדין התורה,
אבל היה נותן המזמורים ללוויים שישוררו בהם.
וכן כתוב מפורש בדברי הימים.
אם כן על כורחו היה עושה המזמור בלשון שהיה ראוי ללוי שיאמר.
ואִלו אמר: "נאום ה' לי" - היה אומר הלוי שקר,
אבל ראוי ללוי שיאמר בהיכל: "נאום ה' לאדוני, לדוד! שב לימיני".
וטעם הישיבה - לומר שהב"ה שהקודש ברוך הוא יגן עליו בימיו ויצילהו ויגביר אותו על אויביו.
וכן היה, כי הוא עורר חניתו על שמונה מאות חלל בפעם אחת.
היש בפרשים האלה אשר לפניך שיעשה כן בגבורתו? וזה הוא "ימין האל".
וכן כתוב בדוד, וימינך תסעדני.
וכן: ימין ה' עושה חיל, ימין ה' רוממה.
וכתוב במשה רבינו ע"ה עליו השלום: "מוליך לימין משה זרוע תפארתו".
והוא אמר במפלת פרעה: ימינך ה' תרעץ אויב.
ועוד כי הכתובים ידברו כן במקומות, ואת יפתח ואת שמואל, נשי למך, וכן הם על כל דברי משה רבינו בתורה.
אבל בכאן עכ"פ בהכרח אמר כמו שזכרת.
ודעו כי המזמורים נעשו ברוח הקודש, והם נאמרים על דוד ועל בנו היושב על כיסאו,
והוא המשיח, כאשר העניין היה בדוד במקצת - יהיה במשיח בנו בכללו,
כי ימינו של הקב"ה יסעדנו לדוד, עד שיגבר על אויביו סביביו,
ויסיענו למשיח עד שֶׁיָּשִׂים כל האומות הדום רגליו, - שכולם אויביו,
כי שעבדו בעמו, וכפרו בביאתו ובמלכותו, ומקצתם עשו משיח אחר!
והנה ראוי לשורר במזמור הזה במקדש בימי דוד ובימי המשיח בנו,
כי הוא נאמר על כסא דוד ועל ממלכתו!
ענה פראי פולו:
היאך הוא יכול לומר דבר זה, שהחכמים שלהם אומרים שמן המשיח מדבר, שהדברים כפשוטן שיושב לימין האל?!
והביא הגדה ופול ציטט מתוך אגדה שאומרת לעתיד לבוא הקב"ה מושיב משיח לימינו ואברהם לשמאלו.
אמרתי:
גם זו כדברי, שכבר אמרתי כי הכוונה קצתה על דוד ועיקרה בשלמות על המשיח.
ובקשתי הספר ונתנו לי.
ואמרתי: ראו שהיה גונב הדבר! שההגדה הזאת אומרת
"לעתיד לבוא הב"ה מושיב משיח לימינו ואברהם לשמאלו,
ופניו של אברהם מתכרכמות, ואומר:
בן בני יושב לימינו של הב"ה ואני לשמאלו?
והב"ה מפייסו וגו'...
הנה בכאן מפורש שאין המשיח אלוה נכבד ממנו, ולא היו פניו מתכרכמות כלל.
וכן אומר "בן בני", לא "בן בתי".
וישו כפי דבריכם - לא היה בן בנו של אברהם כלל.
והישיבה לימינו במשיח כמו הישיבה לשמאלו באברהם, שניהם אנשים גמורים.
וכן מוכרח שאין ישו משיח, לפי שאומר לעתיד לבוא,
וחכמים האומרים כן - היו אחריו כחמש מאות שנה!!
אבל פראי פול אוכל ראשו וסופו מביא דברים מקוטעים וחותך את ההתחלה והסוף ואינו בוש!
המדרש "והתהלכתי בתוככם" עריכה
חזר והביא ראיה ממדרש שאמרו:
וְהִתְהַלַּכְתִּי֙ בְּת֣וֹכְכֶ֔ם... - מָשְׁלוּ אמרו משל למה הדבר דומה?
למלך שיצא לטייל עם אריסו בפרדסו, והיה אותו אריס מיטמר מתחבא, מתבייש מלפניו.
אמר לו המלך מה לך ליטמר? הריני כיוצא בך אני בדיוק כמוך!.
כך עתיד הקב"ה לטייל עם הצדיקים לעתיד לבא בגן עדן
וצדיקים רואין אותו ומזדעזעין מלפניו.
והב"ה אומר להם: מה לכם מזדעדזעין מלפני, הריני כיוצא בכם.
יכול לא יהא מוראי עליכם? ת"ל והייתי לכם לאלוהים ואתם תהיו לי לעם.
כיוון שאמר והריני כיוצא בכם - א"כ חזר איש כמותם!!
אמרתי:
כל מה שמביא, כנגדו הוא מביא!
כי זה העתיד להיות היה בגן עדן. וישו לא טייל עם הצדיקים בגן עדן בהיותו איש,
אבל בורח כל ימיו מפני רודפיו.
אבל המדרש הזה הוא משל. כמו שמתחיל: "משל למה הדבר דומה?...".
ועניינו: כי הצדיקים בעולם הזה אינם יכולים להשיג אמיתת הנבואה,
ואינם יכולים לראות בזיו הנקרא גלוריא"ה, כמו שאר "במראה אליו אתוודע".
ואפילו משה רבינו בתחילת נבואתו מזדעזע, שנאמר: "ויסתר משה פניו כי ירא..." וגו'.
אבל לעתיד תהיה נפשם נקיה מכל חטא ומכל כיעור,
ויהיה להם רשות להסתכל באספקלריא המאירה, כמו משה רבינו ע"ה
שאמר בו: "ודבר ה' אל משה פנים אל פנים, כאשר ידבר איש אל רעהו וגו'.
ואמרו "הריני כיוצא בכם" על דרך משל. שלא יהיו מזדעזעין ויראים, כמו שאינם יראים זה מזה.
והוא לשון שאמר הכתוב על משה: "כאשר ידבר איש אל רעהו",
כי לא חזר האלוהים איש בהיותו מדבר עם משה!
ולשון חכמים הוא, כמו שאמרו בילמדנו בספר "מדרש ילמדנו" שנקרא כך כי הוא מתחיל במילים "ילמדנו רבנו...":
אם תעשה מצוותי הרי אתה כיוצא בי.
וכן לשון הכתוב בסיפור על עץ הדעת בספר בראשית: "והייתם כאלוהים יודעֵי..."
וכן באותו הסיפור: "הן האדם היה כאחד ממנו"
וכן "והיה הנכשל בהם ביום ההוא - כדוד, ובית דוד כאלוהים. - ולא שיהיו שווין בדמיון!!
ורוח אלהים מרחפת על פני המים - זה רוחו של משיח עריכה
חזר אותו האיש וטען כי אמרו בבראשית רבה:
ורוח אלוהים מרחפת על פני המים, זהו רוחו של משיח.
אם כן אינו איש אלא רוח אלוהים.
אמרתי: אוי למי שאינו יודע כלום וסבור שהוא חכם ובקי!
הנה שם אמרו עוד: ורוח אלוהים מרחפת - זה רוחו של אדם הראשון.
האמור אמרו שיהיה אלוה?
ומי שאינו יודע מה למעלה ומה למטה בספרים, הופך דברי אלוהים חיים.
אבל הדורש שדרש "זהו רוחו של משיח", פתר קריא במלכיות, ואמר: לשון הכתוב בכאן - ירמוז בעתידות.
ואמר:
והארץ הייתה תוהו - זו בבל, שנאמר "ראיתי את הארץ והנה תוהו".
ובוהו - זה מדי, שנאמר "ויבהילו להביא את המן".
וחושך - זו יוון, שהחשיכו עיניהן של ישראל בגזירות.
על פני תהום - זו מלכות הרשעה.
ורוח אלהים - זה רוחו של משיח.
באיזה זכות?
מרחפת על פני המים - בזכות התשובה שנמשלה למים.
הנה המדרש מעביר ד' מלכיות ומלכות הרביעית שהוא רומא,
ואחרי כן מביא רוח אלוהים שהוא המשיח - אדם גמור מלא חכמה,
מלא רוח אלוהים כמו בצלאל, שנאמר בו "ואמלא אותו רוח אלוהים..." וגו',
ויהושע - נאמר בו "ויהושע בן נון מלא רוח חכמה...".
וזה מבואר שעל המשיח העתיד לבוא אחר מלכות רביעית אמרו כן.
ולא יכולתי להגיד לו עניין המדרש, כי הוא רמיזות,
ידרשו אותם מסמך הלשון, לא שיהיה עיקר הכתוב בזה,
ברוב מקומות של בראשית רבה, כמו שאמרו "ויצא יעקב".
אמרתי זה להראות לכולם שאינו יודע לקרות בספר שהביא, כי טעה בקריאת הלשון.
ועמד המלך ועמדו כולם.
סיכום - על הספר והויכוח בבית הכנסת עריכה
זה עניין הויכוחים כולם. לא שיניתי בהם דבר לדעתי.
אחרי כן בו ביום עמדתי לפני אדוננו המלך ואמר יישאר הויכוח,
כי לא ראיתי אדם שאין הדין עמו שטען אותו יפה כאשר עשיתי.
ושמעתי בחצר כי רצון המלך והדורשים לבוא בבית הכנסת ביום השבת.
ונתעכבתי בעיר ח' ימים.
הויכוח בבית הכנסת עריכה
ישו אינו המשיח עריכה
ובבואם שמה לשבת הבאה עניתי לאדוננו המלך כהוגן כראוי,
כי דרש מאוד לאמר: כי הוא ישו המשיח.
ועמדתי על רגלי ואמרתי:
דברי אדוננו המלך בעיני נגידים ומעולים ונכבדים,
שיוצאים מפי נגיד ונעלה ומכובד אין כמוהו בעולם,
אבל לא אשבח אותם שהם אמת.
כי יש לי ראיות ברורות ודברים מאירים כשמש שאין האמת כדבריו.
אבל אינו ראוי לחלוק עמו.
אבל דבר אחד אומר שאני תמה מאוד עליו,
כי הדברים שהוא אומר באוזנינו להאמין בישו שהוא משיח,
ישו עצמו הוא המביא הדבר לאבותינו,
והוא אשר נשתדל לומר אותו להם,
ובפניו הכחשוהו הכחשה גמורה וחזקה,
והוא היודע והיכול לאמר דברים יותר מן המלך כפי סברתכם שהוא אלוה!
ואם אליו לא שמעו לו אבותינו הרואים אותו ויודעים בו,
איך נאמין אנחנו ונשמע בקול המלך שאין לו ידיעה בדבר אלא שמועה רחוקה
ששמע מבני אדם שלא ידעו בו ולא היו מארצו כאבותינו היודעים ועדים?
אין להאמין בשילוש הקדוש עריכה
אחרי כן קם פראי רמון דיפנייא פורטי ודרש בעניין השילוש ואמר שהוא חכמה וחפץ ויכולת.
ואמר בבית הכנסת: וגם המאישטרי הודה בזה בגירונא לדברי פראי פול.
עמדתי על רגלי ואמרתי:
האזינו ושמעו קולי, יהודים וגויים!
שאלני פראי פול גירונא: אם אני מאמין בשילוש.
אמרתי לו: מהו השלוש, שיהיו שלושה גופים גסים כבני אדם האלוהות?
- אמר: לא.
...ושיהיו שלושה דקים כגון נשמות או שלושה מלאכים?
- אמר: לא.
...או שיהיה דבר אחד נמזג משלושה, כגון הגופים הנמזגים מד' יסודות?
- אמר: לא.
...אם כן מהו השלוש?
אמר: החכמה והחפץ והיכולת.
ואמרתי שאני מודה שהאלוה חכם ולא טיפש, וחפץ בלא הרגשה, ויכול ולא חלש.
אבל לשון שילוש? טעות גמורה!
שאין החכמה בבורא - מקרה, אבל הוא וחכמתו אחד והוא וחפצו אחד והוא ויכולתו אחד.
אם כן החכמה והחפץ והיכולת הכל אחד.
וגם אם היה מקרים בו, אין הדבר שהוא אלוהות שלושה, אבל הוא אחד - נושא מקרים שלושה.
ואדוננו המלך אמר בכאן משל שלמדוהו הטועים!
אמר: כי ביין ג' דברים, גוון וטעם וריח, והוא דבר אחד.
וזה טעות גמורה כי האודם והטעם והריח ביין דברים חלוקים ימצא זה בלא זה,
כי יש אודם ולבן וגוונים אחרים, כן בטעם ובריח.
ועוד כי האודם אינו היין ולא הטעם ולא הריח,
אבל עצם היין הוא הדבר הממלא את הכלי.
והנה הוא גוף נושא שלושה מקרים חלוקים - שאין בו שום אחדות!
ואם נמנה כן בטעות, על כורחנו נאמר רבוע, הדבר שהוא אלוה וחכמתו וחפצו ויכולתו ימנו - והנה הם ארבעה!
ועוד יש לכם לומר חמוש! כי הוא חי, והחיות בו כמו החכמה. ויהיה גדרו: חי חכם חפץ יכול ועצם האלוהות - חמישה.
כל זה טעות מבואר!!!
אז עמד פראי פול ואמר כי הוא מאמין בייחוד גמורה, ועם כל זה יש בו שלוש,
והוא דבר עמוק מאוד שאין המלאכים ושרי מעלה מבינים אותו.
עמדתי ואמרתי:
דבר ברור הוא שאין אדם מאמין מה שאינו יודע, אם כן המלאכים אינם מאמינים בשלוש.
ושתקוהו חבריו.
ועמד אדוננו המלך וירדו מן התיבה והלכו להם.
ולמחר עמדתי לפני אדוננו המלך ואמר לי: שוב לעירך לחיים לשלום.
ונתן לי שלוש מאות דינרים, ונפטרתי ממנו באהבה רבה.
האל יזכני לחיי העולם הבא אמן.