ביאור:מסכת גרים - מעומד

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

מסכת גרים (מהמסכתות הקטנות)

ראה במהדורת ש"ס וילנא - הודפס בסוף כרך מסכתות עבודה-זרה והוריות. (אתר כתבים עבריים)

פרק ראשון - הרוצה להתגיר

גרים פרק א הלכה א

הרוצה להתגיר אין מקבלין אותו מיד

אומרים לו:

מה לך להתגיר? | הלא אתה רואה את האומה הזאת

נמוכה וכפופה ושפילה מכל האומות | וחולאין ויסורים באים עליהן

וקוברים בנים ובני בנים | ונהרגין על המילה ועל הטבילה ועל שאר כל הַמִּצְּוֹת

ואינם נוהגים בפרהסיא כשאר כל האומות

גרים פרק א הלכה ב

אם אמר איני כדאי - פוטרין אותו והולך.

גרים פרק א הלכה ג

קבל עליו -

הורידהו לבית הטבילה

וכיסהו במים עד מקום הערוה

ואומרים לו מקצת דקדוקי מִּצְּוֹת

על מנת שהוא נותן בשכחה ובלקט ובפיאה ובמעשר.

גרים פרק א הלכה ד

כשם שאומרים לאיש כך אומרים לאשה,

על מנת שתהא זהירה בנדה ובהדלקת הנר.

גרים פרק א הלכה ה

טבל ועלה אומרים לו דברים טובים ונכונים:

במי נדבקתָּ? אשריך! במי שאמר והיה העולם.

שלא נברא העולם - אלא בשביל ישראל,

ולא נקראו בנים למקום - אלא ישראל,

ואין חביבין לפני המקום - אלא ישראל,

כל אותם דברים שדברנו לך -

לא אמרנו לך אלא להרבות שכרך.

גרים פרק א הלכה ו

גר שמל ולא טבל, טבל ולא מל - הכל הולך אחר המילה: דברי רבי אלעזר.

רבי עקיבא אומר: אין טבילה מעקבת.

גרים פרק א הלכה ז

כל המתגיר משום אשה, משום אהבה, משום יראה: אין זה גר.

וכן היו רבי יהודה ורבי נחמיה אומרים:

כל אותם שנתגיר בימי מרדכי ואסתר - אינם גרים.

שנאמר: ורבים מעמי הארץ מתיהדים, כי נפל פחד היהודים עליהם.

- וכל שאינו מתגיר לשם שמים - אינו גר.

גרים פרק א הלכה ח

האיש מטביל לאיש,

והאשה מטבלת לאשה, אבל לא את האיש.

גרים פרק א הלכה ט

גר שנתגיר - והיו לו יינות:

ואמר: 'ברי לי שלא נתנסך מהם' -

מותר לו ואסורים לאחרים.

רבי עקיבא אומר:

מה?! אם לאחרים אסורים, אוסר לעצמו!!

אם אמר - אף גבי כל חבר: 'נעשו בטהרה' -

הרי זה נאמן.

גרים פרק א הלכה י

ישראל שהלוה לנכרי ונכרי שהלוה לישראל

ואחר כך נתגיר -

גובה את הקרן, ואינו גובה את הריבית.

רבי יהודה אומר: אם מתחילה - זקפן עליו במלוה,

גובה את הכל.

גרים פרק א הלכה יא

הא - כיצד?

נולד לבן אדם בן בכור:

עד שלא נתגיר - פטור, משנתגיר - חיב.

ואם ספק - פטור.

פרק שני - גר נימול

גרים פרק ב הלכה א

גר נימול לעולם לשמונה בדפוסים: לח'

הא - כיצד?

עד שלא טבלה אמו - נולד בן? נימול בן יומו.

משטבלה אמו - נולד? נמול לשמונה בדפוסים: לח'

גרים פרק ב הלכה ב

גר שנתגיר מהול, או ספק שנולד מהול,

צריך להטיף ממנו דם ברית - כדברי בית שמאי.

ובית הלל אומרים: אינו צריך.

גרים פרק ב הלכה ג

אמר רבי מתיא בן חרש

משום רבי שמעון:

לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על גר שנתגיר מהול, ועל תינוק שנולד מהול.

על מה נחלקו?

על תינוק שנולד מהול ביום השבת:

- שבית שמאי: דוחין עליו את השבת להטיף ממנו דם ברית,

ובית הלל אומרים: אינו צריך.

גרים פרק ב הלכה ד

עבד שטבל לפני רבו - הרי הוא בן חורין.

מעשה בבלוריא ברוריה - לפי המודפס בש"ס וילנה בעקבות החיד"א המלכה,

שטבלו מקצת עבדיה לפניה, ומקצת עבדיה לאחריה.

ובא מעשה לפני חכמים ואמרו:

אלו שטבלו לפניה - בני חורין, ולאחריה - משועבדין.

גרים פרק ב הלכה ה

כשם שישראל נכנסים לברית בשלוש בדפוסים: בְּ-ג' מִצְּוֹת,

כך גרים נכנסין: למלה, ולטבילה ולקרבן.

שנים בדפוסים: ב' מעכבין, ואחד בדפוסים: וְ-א' אינו מעכב.

רבי אליעזר אומר: גר שנתגיר צריך להפריש רביעית לקִנוֹ.

רבי שמעון אומר: אינו צריך.

גרים פרק ב הלכה ו

נפרעים מן הגרים - כדברי רבי יוסי.

רבי יהודה אומר - אין נפרעין ממנו, אלא הרי הוא כבן יומו.

גרים פרק ב הלכה ז

אמר רבי חנינה בר גמליאל:

מפני מה גרים מעונין?

- מפני שהם מחשיבים קודם לשנה וקודם לשתים 'שאגבה את חובי, ואעשה כל צרכי'.

אלו? ממון הן?!

כדבריך. אלא: שהם קוברים בנים ובני בנים.

וחלאים רעים ויסורין באין עליהם.

מפני מה מעונים?

מפני שבע מצות שנצטוו עליהם בני נח.

פרק שלישי - איזהו גר תושב

גרים פרק ג הלכה א

איזהו גר תושב?

כל שקיבל עליו שלא לעבוד עבודה זרה - דברי רבי מאיר.

רבי יהודה אומר: כל שקיבל עליו שלא להיות אוכל נבילות.

גרים פרק ג הלכה ב

רוקו ומושבו ומשכבו ומי רגליו - טמאין.

עיסתו, ושמנו ויינו טהורים.

ועובר על 'בל תונה', ו'בל תעשוק' ו'בל תלין פעולת שכיר'.

גרים פרק ג הלכה ג

אין משיאין לו, ולא נושאין ממנו נשים,

ולא מלוין אותו, ולא לוין ממנו ברבית.

גרים פרק ג הלכה ד

לֹא תַסְגִּיר עֶבֶד אֶל אֲדֹנָיו - אֲשֶׁר יִנָּצֵל אֵלֶיךָ מֵעִם אֲדֹנָיו. עִמְּךָ יֵשֵׁב, בְּקִרְבְּךָ, בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר - בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ בַּטּוֹב לוֹ, - לֹא תּוֹנֶנּוּ!

אין מושיבין אותו בספר, ולא בנוה רע,

אלא בנוה יפה, באמצע ארץ ישראל,

במקום שאמנותו יוצאת, שנאמר:

כי תצא עִמְּךָ יֵשֵׁב - בְּקִרְבְּךָ, בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר, בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ... וגו' וגומר - כלומר עד סוף הפסוק

גרים פרק ג הלכה ה

כל ערוה שישראל מְצֻוִין עליה 'מיתת בית דין' -

אין הגרים מְצֻוִין עליה.

גרים פרק ג הלכה ו

הא , כיצד איך?

היה נשוא אחות אמו ואת אחותה מאם,

רבי מאיר אומר: יוציא,

וחכמים אומרים: יְקַיֵּם אחת מהן.

גרים פרק ג הלכה ז

ישראל שבא על בת נכרי - יִדוֹן כדיני נכרי,

ונכרי שבא על בת ישראל - יִדוֹן כדיני ישראל.

גרים פרק ג הלכה ח

גר שמת והניח בן ובת שהתגיירו עמו

נכסיו ועבדיו בני חורין -

אם היו העבדים פקחין - נקנים במשיכה

מפני שאמרו: נכסים שאין להם אחריות נקנים בחזקה.

גרים פרק ג הלכה ט

רבי אליעזר אומר: לא זו בלבד!

אלא: אפילו היה מטייל בתוך שדהו, ובא אחד ואמר 'שדה שלי' - שדה שלו.

וחכמים אומרים: לא קנה עד שיחזיק.

גרים פרק ג הלכה י

זה בא מן הדרום, וזה בא מן הצפון:

זה זכה במקום הלוכו, וזה זכה במקום הלוכו - דברי רבי אליעזר.

וחכמים אומרי: זה וזה לא קנה - עד שיחזיק.

גרים פרק ג הלכה יא

היו עליו כְּתוּבַת אשה ובעלי חיים,

ואמרה האשה: 'אלו - שלי,ואלו - כְּתוּבָתי': זכתה.

- 'אלו - כתובתי, ואלו - שלי': אין לה אלא כתובתה.

גרים פרק ג הלכה יב

וכן בעל חוב שאמר: 'אלו - שלי, ואלו - חובי': זכה.

- 'אלו - חובי, ואלו - שלי': אין לו אלא חובו.

גרים פרק ג הלכה יג

היו לו שני עבדים - רועי בקר,

ובא אחד ואמר: 'עבדים הללו והצאן - שלי הם': הרי אלו שלו.

ואם העבדים פקחין, אומרים: 'אנו בני חורין, והצאן שלפנינו - שלנו.'

פרק רביעי

גרים פרק ד הלכה א

וגר לא תונה, ולא תלחצנו...

לא תונה לו - בדברים

ולא תלחצנו - בממון:

אל תאמר לו:

אמש היית עובד בל, קורס, נבו, ועד עכשיו חזירך בין שיניך,

אתה עומד ומדבר עמי?!

ומנין להונאתו?

שהוא יכול לומר: 'כי גרים הייתם'!

מכאן היה רבי נתן אומר: מום שבך, אל תאמר לחברך.

גרים פרק ד הלכה ב

רבי אלעזר בן יאיר אומר:

לפי שסורו רע, הזהיר עליו הכתוב במקומות הרבה:

• וגר לא תונה ולא תלחצנו
• וגר לא תלחץ
• ואתם ידעתם את נפש הגר

הוא - שסורו רע, הזהיר עליו הכתוב במקומות הרבה.

גרים פרק ד הלכה ג

חביבין הגרים -

שבכל מקום מכנה אותם כישראל,

שנאמר: מלאכי אהבתי אתכם אמר ה'

ישעיהו ואתה ישראל - עבדי יעקב אשר בחרתיך!

ונאמר אהבה בישראל - שנאמר: אהבתי אתכם - אמר ה'.

ונאמר אהבה בגרים - שנאמר: ואוהב גר לתת לו לחם...

נקראו ישראל עבדים -

והגרים, שנאמר: ישעיה להיות לו לעבדים

נאמר רצון לישראל - שנאמר: תצוה והיה על מצחו תמיד לרצון

ונאמר רצון בגרים - שנאמר: ישעיהו שם עלתיהם וזבחיהם לרצון על מזבחי.

נאמר שמירה בישראל = שנאמר: תהלים ה' שומרך

ונאמר שמירה בגרים - שנאמר: תהלים ה' שומר את גרים.

נאמר שירות בישראל - שנאמר: ואתם - כהני ה' תקראו, משרתי אלהינו יאמר לכם

ונאמר שירות בגרים - שנאמר: ובני נכר הנלוים על ה' לשרתו

חביבין גרים - שלא מל אברהם אבינו - לא בן עשרים, ולא שלושים - אלא בן תשעים ותשע שנה.

שאילו מל אברהם אבינו בן עשרים ובן שלושים - לא היה גר שנתגיר מן עשרים שנה ומעלה, או בן שלושים שנה ומעלה.

אלא: הקדוש ברוך הוא היה עמו ובא - עד שהגיע לתשעים ותשע שנה - שלא לנעול דלת בפני הגרים.

אברהם אבינו קרא עצמו גר - שנאמר: גר ותושב וגו'

דוד מלך ישראל קרא עצמו גר - שנאמר: כי גר אנוכי עמך...

וכן הוא אומר: כי גרים אנחנו לפניך... וגו'

חביבה ארץ ישראל שמכשרת גרים:

היה בארץ ישראל ואמר גר אני - מקבלים אותו מיד.

ובחוצה לארץ - אין מקבלים אותו אלא אם כן היו עדיו עמו.

וחביבה ארץ ישראל שהיא מכפרת עונות ופשעים:

שנאמר: וכל יאמר שכן חליתי,

וכן אתה מוצא בארבע כיתות העומדים לפני הקדוש ברוך הוא,

שנאמר:

זה יאמר - לה' אני! - זה: שכלו למקום ולא נתערב בו חטא.

וזה יקרא בשם יעקב! - אלו גרי הצדק,

וזה יכתוב ידו לה'! - אלו בעלי תשובה

ובשם ישראל יכנה! - אלו יראי שמים.

סליק מסכת גרים