ביאור:מכילתא דרשב"י/פרק לה

פרק לה

פסוק ב

ראו מכילתא שבתא א, קביעת יום השבת אינה תלויה בבית דין, וראו גם לעיל לא טו.
לעניין הכותב שתי אותיות כו' ראו ספרא חובה פרק ז ח.
לעניין "עד שיקבע היום" ראו מכילתא שבתא ב.
בסף הדרשה טוענים שעסקים כלכליים נקראים מלאכה והעושה אותם בשבת חייב. כך טוענים גם למעשי בית הדין, קידושין וגיטים וכתיבת דו"חות. בעניינים אלו יש הוצאה מרשות לרשות. הדין הזה אינו מפורש במשנה, ויתכן שהוא נאסר כהחמרה של חז"ל על מלאכות אלו; וראו מו"ק ג ג-ד, שבחול המועד התירו כתיבת חלק מהשטרות.
וראו בראשית רבה פז ז, שיוסף בא לחשב חשבונותיו בבית.

"שבת שבתון לה'" - שהיא אסורה^[1] לַשֵם, לא לבית דין!
"כל העושה בו מלאכה יומת" - לא בו ובחבירו.
הרי שכתב שתי אותות: אחת בשבת ואחת ביום הכפורים, וארג שני חוטין: אחד בשבת ואחד ביום הכפורים; שומע אני יהא חייב?
תלמוד לומר "כל העשה בו מלאכה יומת" - לא בו ובחבירו.
כיוצא בו שבת וכפור לפניו, ועשה מלאכה בין השמשות; יכול יהא חייב? תלמוד לומר "כל העושה בו" - עד שיקבע היום.
אין לי אלא מלאכות ותולדות, שהן אסורין; מנין לאיסור שבות? תלמוד לומר "כל מלאכה"
יכול יהוא חייבין חטאת על איסור שבות? תלמוד לומר "מלאכה" מלאכה המיוחדת - חייבין עליה, ואין חייבין על איסור שבות.
מנין למקח וממכר והלואה ופקדונות - שנקראו מלאכה? תלמוד לומר "אם לא שלח ידו במלאכת רעהו" (שמות כב, י).
מנין לדינין ולטענות ולערעורין ולכל מעשה בית דין - שנקראו מלאכה? תלמוד לומר "כנניהו ובניו למלאכה החיצונה על ישראל לשוטרים ולשופטים" (דברי הימים א כו, כט).
מנין לקידושין ולגטין שנקראו מלאכה? תלמוד לומר "אבל העם רב והעת גשמים והמלאכה של גירוש הנשים הנכריות לא ליום אחד ולא לשנים" (עזרא י, יג).
מנין לחשבונות שנקראו מלאכה? תלמוד לומר "ויבא הביתה לעשות מלאכתו" (בראשית לט, יא).

1. לכאו' צ"ל "מסורה"