ביאור:מכילתא דרשב"י/פרק לא
פרק לא עריכה
פסוק יב עריכה
ראו מקבילה לדרשה על "אתה" בספרי דברים שכה. |
"ויאמר ה' אל משה ואתה דבר אל בני ישראל" - אתה! לא ע"י מלאך ולא ע"י שליח!
"כי כל העשה בה מלאכה" - עד שיעשה מלאכה גמורה.
הרי שכתב אות אחת בשחרית ואות אחת בין הערבים; וארג חוט אחד בשחרית וחוט אחד בין הערבים
שומע אני יהא חייב? תלמוד לומר "כי כל העשה בה מלאכה" - עד שיעשה מלאכה גמורה.
"ונכרתה" למה נאמר? לפי שהוא אומר "מחלליה מות יומת", אין לי אלא מזיד והתראת עדים
מזיד בינו ובין עצמו מנין? תלמוד לומר "ונכרת" - להביא את המזיד בינו לבין עצמו.
"ונכרתה" אין הכרתה אלא הפסקה מקרב עמה - ועמה שלום.
פסוק טו עריכה
השבת אינה מסורה לבית דין, ראו מכילתא שבתא א לפס' טו. |
"וביום השביעי שבת שבתון קדש לה'" למה נאמר?
לפי שהוא אומר "אלה מועדי ה' אשר תקראו אותם מקראי קדש" (ויקרא כג, ד)
יכול כשם שמועדות מסורין לבית דין - כך תהא שבת מסורה לבית דין?
תלמוד לומר "ביום השביעי שבת שבתון קדש לה'" - לשם שבת מסורה, ואין שבת מסורה לבית דין!
כך הוא אומר "שבת הוא לה' בכל מושבותיכם, כל העושה מלאכה ביום השבת" - אפילו מלאכת המשכן.
"מות יומת", שומע אני בכל מיתה?
תלמוד לומר "ויאמר ה' אל משה מות יומת האיש רגום אותו באבנים" (במדבר טו, לה) הוי אומר בסקילה!