ביאור:מורה נבוכים (אבן תיבון)/חלק א/פרק לא
- למהדורה הרגילה: מורה נבוכים (אבן תיבון)/חלק א/פרק לא
תמלול השיעור מפי הרב יהונתן בלאס:: [1]
תמלול החלק השיך לפרק ל"א מפי הרב יהונתן בלאס:: [2]
דע, כי לשכל האנושי השגות בכוחו וטבעו שישיגם. ובמציאות נמצאות ועניינים אין בטבעו שישיגם בשום פנים ולא בסיבה, אבל שערי השגתם נעולים בפניו. ובמציאות דברים ישיג מהן עניין, ויסכל עניינים. ואין בהיותו משיג מתחייב שישיג כל דבר, כמו שלחושים השגות, ולא ישיגום על אי זה מרחק שיזדמן. וכן שאר הכוחות הגופניות. שהאיש על דרך משל, אע"פ שהוא יכול לשאת שני ככרים, אינו יכול לשאת עשרה. ויתרון אישי המין זה על זה באלו ההשגות החושיות ושאר הכוחות הגופניות נגלה מבואר לכל אדם. אלא שיש לו גבול, ואין העניין הולך אל אי זה מרחק שיזדמן ואי זה שיעור שיקרה.
וכן הדין בעצמו בהשגות השכליות האנושיות, יש יתרון לאישי המין זה על זה בהם יתרון רב. וזה גם כן מבואר נגלה מאד לבעלי החכמה, עד שעניין אחד יוציאהו איש מעיונו בעצמו, ואיש אחר לא יוכל להבין העניין ההוא לעולם, ואפילו לימדוהו לו בכל לשון ובכל משל ובזמן ארוך לא יגיע שכלו אליו בשום פנים, אך תקצר יד שכלו להבינו. וזה היתרון גם כן אינו ללא תכלה, אבל לשכל האנושי גבול בלא ספק יעמוד אצלו, עד שיש דברים שיתבאר לאדם המנע השגתם, ולא ימצא נפשו משתוקקת לידיעתם לשערו בהימנע זה, ושאין פתח שיכנס ממנו להגיע אל זה, כסכלנו מספר כוכבי השמים ואם הם זוג או נפרד, וכסכלנו מספר מיני בעלי החיים והמקורים והצמחים ומה שידומה לזה.
ויש דברים ימצא האדם תשוקתו להשגתם עצומה, והתגברות השכל לבקש אמיתתם ולחפשׂה, נמצא בכל אומה כת מעיינת מבני אדם, ובכל זמן. ובדברים ההם ירבו הדעות ותיפול המחלוקת בין המעיינים ויתחדשו הספקות, מפני התלות השכל בהשגת הדברים ההם, כלומר התשוקה אליהם, והיות כל אחד חושב שהוא מצא דרך ידע בה אמיתת הדבר. ואין בכח השכל האנושי שיביא על הדבר ההוא מופת, כי כל דבר שנודעה אמיתתו במופת אין מחלוקת בו, ולא הכזבה ולא מניעה. אלא מסכל יחלוק המחלוקת אשר תקרא המחלוקת המופתית, כמו שתמצא אנשים חלקו בכדוריות הארץ והיות הגלגל עגול וכיוצא בזה. ואלו אין מבוא להם בזה הענין. ואלו העניינים אשר נפל בהם זה הבלבול, הרבה מאד בעניינים האלהיים ומעט בעניינים הטבעיים, ונעדרים בעניינים הלימודיים.
אמר אלכסנדר הפרדוסי [3] כי סיבות המחלוקת בענינים שלוש:
- אחד מהם, אהבת הרשות והניצוח התנצחות, המונעים האדם מהשגת האמת כפי מה שהוא.
- והשנית, דקות העניין המושג בעצמו ועומקו וקשי השגתו.
- והשלישית, סכלות המשיג וקוצר יד שכלו מהשיג מה שאפשר השגתו.
כן זכר אלכסנדר.
ובזמננו סבה רביעית, לא זכרה, שלא היתה אצלם, והוא ההרגל והלימוד. כי האנשים בטבעם אוהבים מה שהורגלו בו ונוטים אליו, עד שאתה תראה אנשי הכפר כפי מה שהם ממיעוט רחיצת ראשם וגופם, והעדר ההנאות וצוק הפרנסה, ימאסו המדינות ולא ייהנו בהנאותם, ויבחרו העניינים הרעים המורגלים על העניינים הטובים שאינם מורגלים. ולא תנוח דעתם לשכינת ההיכלות, ולא ללבישת המשי, ולא להתעדן במרחץ ובשמנים ובסמנין. כן יתחדש לאדם בדעות אשר הורגל בהם וגדל עליהם, מן האהבה והשמירה להם ולהתרחק מזולתם. ולפי זאת הסבה, גם כן ימנע האדם מהשיג האמת ויטה אל מורגליו, כמו שקרה להמון בהגשמה ובעניינים רבים אלהיים, כמו שנבאר.
כל זאת מפני ההרגל הגדול על כתובים שהתיישב להרגילם ולהאמין בהם יורו פשוטיהם על ההגשמה ועל דמיונים, אין אמיתות להם. אבל נאמרו על צד המשל והחידה, והיה זה לסיבות שאני עתיד לזוכרם להזכירם.
ולא תחשוב כי זה שאמרנוהו מקצור יד השכל האנושי והיות לו גבול יעמוד אצלו, הוא מאמר נאמר כפי התורה לבד. אבל הוא ענין כבר אמרוהו הפילוסופים גם כן, והשיגוהו השגה אמתית, מבלתי נטות אל דעת ואל סברא. והוא דבר אמתי אין ספק בו, אלא למי שיסכל הדברים שכבר בא עליהם המופת. וזה הפרק אמנם הקדמנוהו הצעה למה שיבא אחריו.
הערות שוליים
עריכה- ^ תמלול השעיעור:הפרקים האלה הם עוסקים במי צריך ללמוד את הנושאים האלה של סתרי תורה, כפי איך שהרמב״ם מגדיר אותם, ומי לא וגם איך. בפרק ל"א’, הוא אומר משהו שראינו כאשר דיברנו על נדב ואביהו. דע, כי לשכל האנושי השגות בכוחו וטבעו שישיגם. ובמציאות נמצאות ועניינים אין בטבעו שישיגם בשום פנים ולא בסיבה, אבל שערי השגתם נעולים בפניו. ובמציאות דברים ישיג מהן עניין, ויסכל עניינים. ואין בהיותו משיג מתחייב שישיג כל דבר, כמו שלחושים השגות, ולא ישיגום על אי זה מרחק שיזדמן. וכן שאר הכוחות הגופניות. שהאיש על דרך משל, אע"פ שהוא יכול לשאת שני ככרים, אינו יכול לשאת עשרה. ויתרון אישי המין זה על זה באלו ההשגות החושיות ושאר הכוחות הגופניות נגלה מבואר לכל אדם. אלא שיש לו גבול, ואין העניין הולך אל אי זה מרחק שיזדמן ואי זה שיעור שיקרה. יש דברים שכמה שהאדם יתאמץ, הוא לא יכול להשיג אותם. וגם מחשב לא יעזור לו, מדובר על השגה של הזדהות. אז אם זה דבר ששונה ממך בצורה קוטבית, אז אתה אולי יכול לתאר איפה זה, באיזה כיוון זה נמצא, אבל אתה לא יכול להרגיש את ההרגשה של דבר כזה שהוא שונה לגמרי ממך. אז תן דוגמה, הוא יגיד את זה, מביא את זה בדברי אונקלוס, בפרק ל"ז כאן, יש עניין של ופני לא ייראו. אז בסוף פרק ל"ז הוא מדבר על הפירוש של אונקלוס לפני לא ייראו. ו"פנים" גם כן הוא כלי מקום שעניינו "לפניך" או "בין ידיך", הכוונה היא שהפנים זה לא רק הפנים או המציאות, אלא זה משהו שלפני דבר אחר והרבה מה שנעשה כפי זה העניין בבורא יתברך, "לפני ה'" כלומר יש קורבנות ועבודות שעושים לפני השם, הולכים לפני השם. ולפי זה העניין גם כן הוא "ופני לא יראו" כפירוש אונקלוס, אמר: "ודקמי לא יתחזון", כלומר הקדוש ברוך הוא, אומר למשה, אתה לא יכול לראות את אלה שהם לפניי רומז שיש נבראות גם כן עצומות אי אפשר לאדם להשיגם כפי מה שהם, והם הדעות הנפרדות הכוונה למלאכים, ויחסם לשם, שהם לפניו ובין ידיו תדיר לחוזק ההשגחה בהם תמיד. ואמנם הדבר המושג אצלו, רצוני לומר: אצל אונקלוס על האמת, הם עניינים אשר הם למטה מאלו במדרגת המציאות, רצוני לומר: עצם החומר והצורה, ועליהם אמר: "ותחזה ית דבתראי", כלומר הנמצאות, אשר כאילו אני נוטה מהם ומשליכם אחרי על דרך משל, לרחקם ממציאותו יתעלה. והנה תשמע פירושי במה שביקש משה רבינו עליו השלום האדם יכול לשוחח עם מלאך, משה רבינו זה קטן עליו אפילו לשוחח עם מלאך, הוא שוחח עם מלאך רק בתחילת דרכו, אבל לחיות חיים של מלאך, אדם לא יכול. הקשר של המלאך עם הקדוש ברוך הוא שונה מהקשר של האדם עם הקדוש ברוך הוא. יש יתרונות וחסרונות לשתי הידיעות. המלאך יודע את הקדוש ברוך הוא רק על ידי שליחותו. כאשר הוא מקבל שליחות, אז השליחות שהקדוש ברוך הוא מטיל על המלאכיות, השליחות מגדירה את המלאך. החוכמה האלוקית והרצון האלוקי בשליחות שולטת עליו. הוא יודע, הוא חי את הרצון האלוקי אין לו רצון משלו. הרצון המאחד, את כל המלאכיות, זה הרצון לקבל שליחות. כלומר, אין אופי למלאך מחוץ לשליחות שהוא מקבל. זו לא שהקדוש ברוך הוא אומר, אני אטיל את זה על רפאל, הוא יאהב את זה, זה מתאים לו. כלומר, אותו מלאכיות, כאשר המלאכיות הזאת פועלת במים, אז יכול להיות שזה מיכאל, זה לא שיש לו זהות נפרדת, מצד שני, המלאך לא יודע את הקדוש ברוך הוא מבחוץ. בכלל, הוא לא יכלו להביט על הקדוש ברוך הוא מבחוץ, וכמו שהם אומרים זה לזה, בקדושה, אייה מקום כבודו., חיות והקודש, הם מחזיקים את הכיסא הכבוד הם עומדים צמוד הוא מעליהם, והם שואלים, אייה מקום כבודו, והם לא יודעים, הם משבחים ואומרים ברוך כבוד ה’ ממקומו, איפה שלא יהיה הוא ברוך. לכן, גם אין מוסג של אהבה בין המלאכים לבין הקדוש ברוך הוא. אהבה זה עניין של שני דברים נפרדים, שאחד רואה את השני והוא מזדהה. אבל, לכן, המלאכים עובדים באימה וביראה.עושים רצון קונם. בנוסף ספרד כתוב באהבה, אבל מסבירים שהכוונה אהבה בין מלאך אחד לשני, שמכיוון שכולם עושים את השליכות האלוקית, אז אין סתירות בין המלאכים. אחד לא רב עם השני בגלל שסופם למלא את הרצון האלוקי. אז יש יתרון לאדם שהוא יכול להסתכל ולעבוד אהבה. בברכות שלפני קריאת שמע בבוקר, זה מאוד מורגש. כלומר, שביוצר המאורות, הכל ייראה, ייראה, ייראה, ואחר כך אומרים, אהבת עולם או אהבה רבה, ואוהב את עמו ישראל, זה עניין של אהבה, שנובע גם כן מכך, הרצון אלוקי כאילו לא שולט על עם ישראל, אלא שהוא רואה ומתוך בחירה חופשית הוא מקבל את זה, וזה היתרון. אבל מה שהוא אומר כאן, זה שאף על פי שהשגתו של משה בדברים אחרים גדולה מהשגת מלאך אבל הוא לא יכול להשיג את דרך ההשגה של המלאך, בגלל שזה זר לו. הוא יכול להשיג את המלאך מבחוץ, זה לא שאתה יכול לחיות את העניין של מלאך כפי שהוא, כמו שהמלאך לא יכול לדעת איך שהאדם עושה את זה. יש יתרונות וחסרונות לכאן ולכאן המדרגה של האדם זה שהוא יכול לפעול, מתוך בחירה חופשית, וזה גם כן גורם את הצד של האהבה. אבל העניין של לדעת את זה רק מתוך זה של הביטול הטוטאלי, אין זזהות, כמו שאמרתי למלאך, הזהות שלו זה השליכות שלו, וזה ככה מסבירים, למה זה תשאל לשמי, זה בגלל שהשם שלו זה השליכות שלו. כלאמר אין הוא, מלאך, זה הרצון לשליכות. יש מדרגות שונות. המלאכים הם בתוך הנבואה ולכן הם יותר קיימים מאשר אני ואתה. בעניין הארצי, אז לנו יש שבעים שנה מאה ועשרים שנה, משהו כזה. וגם כן יש כל מיני דברים שיכולים להפריע לנו. יש לנו כוונות טובות אבל יש דברים שמונעים מאיתנו, המלאך בנבואה הוא פועל על פי אמת מוחלטת שמנחה אותו וזה לא שיכול להיות שמשהו יפריע לנו. אלא במקרים מסוימים ראינו את זה שכן, בגלל שראינו בנושא של לוט שהמלאכים קיבלו. שליחות שאי אפשר היה לקיים אותו בגלל הבעיה של לוט. ראינו, שלוט, הוא סוג של אישיות מרכבת. כלומר מצד אחד הוא גדל בביתו של אברהם ומצד שני הוא רצה לפרוש. אז כאשר הוא מקבל את הבשורה שסדום נהפכת, אז הוא יודע שזה הקדוש ברוך הוא ולא רק כוח הטבע. לא רק אלוהים. הוא יודע שזה השם המפורש בגלל שהוא גדל בבית אברהם. אבל מצד שני הוא רצה לפרוש. אז הוא חושב שהמלאכים עצמם עושים את זה. כלומר, שזה לא הקדוש ברוך הוא עושה. הוא לא רוצה לקבל את זה. יש לו גם את ההמשך שיצא ממנו גם רות המואביה וגם נעמה העמונית הוא חצי קודש, חצי שינאה לקודש. לכן, כאשר המלאכים מדברים איתו, הוא קולט את זה בשתי צורות אבל זה לא הבעיה שלהם, זה בעיה של השליחות שלהם. זה לדבר איתו. הוא לא יתפוס את זה בצורה טובה. זה בעיה שלו. בכל אופן מה שקורה בנבואה זה המוחלט. כלומר, הדברים שקורים פה זה יש כל מיני אפשרויות כמו שמאמרנו את זה בשרה. שיכול להיות שישמעאל גנב את הקמח ולכן היא לא הייתה יכולה לאפות עוגות וזה לו אשמתה. אבל בנבואה שאברהם רואה, בוודאי ששרה אופה עוגות. בגלל שזה שרה. שרה אופה עוגות. הנטיה שלנו זה לראות את העולם החומרי כעולם אמיתי ואת העולם הנבואי כדמיונות. אז צריכים להיגמל מזה. אז זה אומר שיש דברים אין בטבעו שישיגם בשום פנים ולא בסיבה, אבל שערי השגתם נעולים בפניו. ובמציאות דברים ישיג מהן עניין, ויסכל עניינים. יש דברים שאתה יכול לדעת קצת ואתה לא יכול לדעת אותם בשלמותם. זה גם כן משהו שהרמב״ם אומר. וכאשר אתה יכול לדעת חלק ולא יכול לדעת את הכל, לפעמים זה טוב לדעת את החלק, לא תמיד, אבל אתה יודע שמה שאתה מבין זה לא על בוריו בלשון של הרמב״ם, אבל כל עוד שאתה לא מרמה את עצמך להגיד שאתה תופס את זה במאה אחוז, כאשר אתה אומר אני יודע את זה באופן כללי, אתה לא מרמה את עצמך. זה לא מדויק, אבל זה בסדר. ראינו את זה כאשר למדנו את פרק ג, שנאמר על משה שתמונת השם יביט. הפרוש אומר שמשה יודע את מציאות השם. ואנחנו השוונו את זה למה שכתוב בפרק ל"ז. שם כתוב ופני לא יראו, והפירוש אומר עצם מציאותי כפי שהיא לא תיוודע. אז מה ההבדל? ההבדל הוא שיש מציאות, יש את המציאות כפי שהיא. והיינו יכולים לחשוב שטוב זה סתם מקרה שהוא הוסיף את העניין של כפי שהיא, אבל זה עקבי. גם במשנה תורה הוא אומר שהקדוש ברוך הוא לא מתגלה, לא יכול להיוודע כפי שהוא, אבל הוא יכול להתגלות. כלומר תמונת השם יביט, מדרש תנחומא אומר שזה אחוריי, זה לא פני. ופני, לא יראו, זה כפי שהוא. אדם לפעמים צריך לדעת אני יודע את זה עד גבול מסוים, ויותר מזה אני לא יכול לדעת. ואין בהיותו משיג מתחייב שישיג כל דבר, כמו שלחושים השגות, ולא ישיגום על אי זה מרחק שיזדמן. אנחנו יודעים שיש דברים קטנים שאי אפשר לראות בלי אמצעי עזר או משהו כזה, וגם עם אמצעי עזר יש דברים שאי אפשר לראות אותם בגלל הקטנות שלהם או הריחוק שלהם. יש צבעים שאנחנו לא יכולים לראות וכן שאר הכוחות הגופניות. כל כוח גופני יש לו גבול. אנחנו יודעים, שבאולימפיאדה כל פעם משפרים בחלקי שניות יש גבולות שמעבר לזה האדם לא יגיע שהאיש על דרך משל, אע"פ שהוא יכול לשאת שני ככרים, אינו יכול לשאת עשרה. ויתרון אישי המין זה על זה באלו ההשגות החושיות ושאר הכוחות הגופניות נגלה מבואר לכל אדם. אלא שיש לו גבול, ואין העניין הולך אל אי זה מרחק שיזדמן ואי זה שיעור שיקרה. וכן הדין בעצמו בהשגות השכליות האנושיות, יש יתרון לאישי המין זה על זה בהם יתרון רב. יש אנשים שיש להם יותר יכולת השכלה מאחרים זה גם כן מבואר נגלה מאד לבעלי החכמה, עד שעניין אחד יוציאהו איש מעיונו בעצמו, שלאדם אחד הדבר יהיה פשוט והוא לא צריך שמישהו אחר יסביר לו ואיש אחר לא יוכל להבין העניין ההוא לעולם, ואפילו לימדוהו לו בכל לשון ובכל משל ובזמן ארוך לא יגיע שכלו אליו בשום פנים, אך תקצר יד שכלו להבינו. וזה היתרון גם כן אינו ללא תכלה, גם ליתרון של אדם חכם מול אדם שאינו כזה יש גבולות אבל לשכל האנושי גבול בלא ספק יעמוד אצלו, עד שיש דברים שיתבאר לאדם המנע השגתם, ולא ימצא נפשו משתוקקת לידיעתם לשערו בהימנע זה, ושאין פתח שיכנס ממנו להגיע אל זה, כסכלנו מספר כוכבי השמים ואם הם זוג או נפרד, וכסכלנו מספר מיני בעלי החיים והמקורים והצמחים ומה שידומה לזה. אני קורא בפרק שני, ההלכה ד מהלכות יסודי התורה הוא מדבר על המלכים. מהו זה שהנביאים אומרים שראו המלאך אש ובעל כנפים. הכל במראה הנבואה ודרך חידה. לומר שאינו גוף ואינו כבד כגופות הכבדים. כמו שנאמר, כי השם אלוקיך אש אוכלה הוא ואינו אש אלא משל. כמו שנאמר, 'עושה מלאכיו רוחות משרתיו אש לוהט: ובמה יפרדו הצורות זו מזו והרי אינן גופין כלאמר קראים למלאכים גופים נפרדים אבל במה הם נפרדים אחד מהשני. לפי שאינן שוין במציאותן אלא כל אחד מהן למטה ממעלתו של חבירו. והוא מצוי מכחו זה למעלה מזה והכל נמצאים מכחו של הקבה וטובו. כאשר קוראים את זה, דבר ראשון שאומרים בוודאי הם שונים אחד מהשני, בגלל שלזה יש את השליחות הזאת ולזה יש את שליחות הזאת, אבל זה לא מפריד, אמרנו, שזה אותו כוח מלאכיות, שמקבל שליחות כל שליחות זה לא משהו שמפריד בין מלאך אחד לשני, זה הכל אותה מלאכיות, שכאשר היא מקבלת את השליחות הזאת, הוא נקרא על השם הזה, וכאשר הוא מקבל את השליחות הזאת. יש מלאכים קבועים, יש מלאך שלא משתנה, אבל זה לא הוא, כלומר, יש שליחות קבועה. זה לא הוא. כל כוח מלאכי שפועל זה הוא. לכן אליהו, מלאך הברית, יכול להיות בעשרת אלפים בריתות בעת ובעונה אחת. כלומר זה לא הוא. מלאך הברית הוא אליהו, זה הכוונה בגלל זה אצל אברהם באו שלושה מלאכים כיוון שהיו שלושה שליחויות ברגע שיש שתי שליחויות, יש שתי מלאכים. זה עצמו קובע שיש שני מלאכים. כאשר ביקרו את אברהם, אז הם היו שלוש שליחויות ברגע שאחד גמר את שליחותו, אז היו רק שתי שליחויות.. הוא מדבר על משהו אחר עכשיו, השליחויות לא נותנות משהו קבוע למלאך. להפך, השליחויות משתנות. מה קורה כאשר נגמר שליחות? מה קורה למלאך? אין שליחות הזאת עכשיו. נגיד, יש לכל יום, יש שליחות. אז היה יום כב תמוז, היו מלאכים של כב תמוז. איפה הם? מה הם עושים? אין. לא, מה שקורה? זה שהם חוזרים לנהר דינור. הם יוצאים מנהר דינור וחוזרים לנהר דינור. כלומר, זה נהר של אש. מה זה האש? אז אומרים, זה הזיעה של החיות. החיות זה מזיעות, הם נושאים את כיסא הכבוד, אבל כיסא הכבוד נושא את נושאיו. זה לא מכביד עליהם. הזיעה זה מרגש של היראה. היראה זה הרתת שהם מקבלים, דיברנו על זה שכל הפעולה של המלאכים זה מיראה בגלל שהם בעצמם יסוד של יראה. זה עניין של האש. אז לכן, כאשר נגמר הכל, הם הופכים חזרה לאש וזה להם אותו כוח, וכשתבא שליחות אחרת זה יהיה מלאך אחר, צריך להבין שזה שהעולם הרוחני משפיע על העולם הגשמי, זה פשוט. זה שהעולם הגשמי משפיע על העולם הרוחני, זה חידוש. כלומר, זה שאתה יכול לשנות עולם על ידי מעשיי המצוות שאתה עושה, זה חידוש גדול, שהקדוש ברוך הוא נתן לנו כוח ונתן, כאשר נתן לנו את תורתו. אבל זה שמה שהקדוש ברוך הוא מסדר את העולם ופועל בעולם, בעניין רוחני, שזה משפיע על מה שקורה פה בעולם הזה, זה דבר פשוט. כלומר, גם בלי מלאך. אדם סתם קם בבוקר וכואב לו הרגל, לא צריך מלאך להיאבק איתו. העניין שהרמב״ם יגיד, זה שכל הכוחות של הטבע לפי הרמב״ם מופקדים בידי מלאכים. מלאכים זה עניינים שכליים, שהם השורש של חוקי הטבע. יש שאלה גדולה, מה הם חוקי הטבע? כלומר, מי חוקק את חוקי הטבע?, פעם חשבו שיש חוק כבידה עכשיו לא כל כך חושבים שיש את זה. אז נניח יש את חוק כבידה ועוד כמה דברים, אז מה זה? יש כאלה אומרים שאין חוקים. יש תופעות, ואנחנו רוצים לסדר את התופעות בצורה הזה. זה לא שהחוקים מחייבים את החומר לפעול בצורה מסוימת, אלא זה מתאר מציאות וזה עוזר לנו. אבל אין דבר כזה חוק טבע ובוודאי שזה לא מחייב. אבל אנחנו לא חושבים ככה, אנחנו חושבים שיש חוקיות וחוקיות באמת מחייבת את העולם החומרי. אבל מה זה החוקיות הזאת? יש אחד בשם ריצ’ריד פיינמן שלפני 80 שנה נתן סדרה של הרצאות בפרינסטין, על on the nature of physical law. מה הטבע של חוק טבע? הרמב״ם ואחרים חשבו שהחוקים, זה שכל. שכל זה לא רק עובדות, שכל זה כוח חי. כלומר, האמת מופשטת, זה כוח חי, והוא פועל. אז אותו פיינמן כאשר דיבר, אמר שהקדמונים חשבו שהפלנטות סובבים בשמיים בגלל שהמלאכים דוחפים אותם. אז הוא אמר, אנחנו אומרים שהם כמעט צדקו, רק שהם לא יושבים מאחורה ודוחפים אותן, הם יושבים מקדימה ומושכים אותן. ככה אמר פיינמן. כי אנחנו קראים לזה כח המשיכה, אז מושכים ולא דוחפים. השאלה היא שיש כוחות חיים שאנחנו אומרים בשליחות הקדוש ברוך הוא, הם אחראים על החוקיות הזאת והם הסיבה לחוקיות הזאת. אז אם הכוחות האלה זה עניין של מלאכים. מה שקורה עם הכוחות האלה, ודאי משפיע, ובסופו של דבר גם נותן את אותותיו בתוך העולם החומרי. אבל אלו שאילות אמתיות. לפעמים יש לנו עניין שאומרים, אנחנו כולנו חכמים, כולנו נבונים, אבל הקדמונים לא ידעו שם דבר. וזה נכון לגבי דברים מסוימים, אבל יש דברים שהם שאלו שאלות נצחיות, שהאדם מתלבט בהם לדוגמא, מה זה חוק טבע, זה שאלה, שקיימת עד היום, יש כאלה שאומרים, מה אכפת לך, אתה יכול לבנות מכונית יותר טובה, אתה מסתדר, זה מספיק. גם בנושאים, כמו הקוונטים של היום, יש כאלה שאומרים, אנחנו לא מבינים כלום אבל מה זה חשוב, אנחנו יודעים, אנחנו יכולים לעשות את המתמטיקה, יש לנו תוצאות, התוצאות משרתות אותנו, יש לך הסבר, מה טוב, אין לך הסבר, מה זה מפריעה, אתה עושה את זה וזה עובד, זה הכל. כאשר יעקב מדבר עם המלאך, הוא בעצם מדבר עם הקדוש ברוך הוא דרך המלאך. כאשר לוט מדבר עם המלאך, הוא מדבר אל המלאך, ולא מעבר, כלומר, המלאך הוא כעין חציצה בינו לבין הקדוש ברוך הוא, לכן יש שאלה כאשר הוא מדבר אל המלאך, הוא משתמש בשם השאלה היא האם זה קודש או לא קודש? כלומר, אם הוא מדבר על הקדוש ברוך הוא, זה קודש, אם הוא מדבר על המלאך, זה לא קודש. . והכל נמצאים מכוחו של הקדוש ברוך הוא וטובו. וזהו שרמז שלמה בחוכמתו ואמר כי גבוה מעל גבוה שומר. זה שאמרנו למטה ממעלתו של חברו, אינה מעלת מקום. עכשיו, אנחנו חושבים, אבל ודאי שאין מעלת מקום. כי, כמה מקום תופס מלאך? כלום. אבל זה יכול להיות מקום השרות של המלאך. יש מלאכים שעושים שליחויות בעולם. עושה מלאכיו רוחות אז הם הולכים יותר מהר ממהירות האור הם נמצאים בכל מקום. הם משרתים בעולם. יש כאלה שמשרתים מעל כיסא הכבוד. כלומר, השרפים עומדים ממעל לו. כלומר, אז האם זה הופך את השרפים ליותר גבוהים מבחינת ההיררכיה מהחיות? בגלל שהחיות נושעות את הכיסא. אז לפי הרמב״ם לא? בגלל שמה שקובע זה מי מוליד את מה? לא מוליד מבחינה פיזית. אבל מי הוא הכוח היותר שורשי שממנו יוצא הדבר הבא? אז יכול להיות שהכוח היותר שורשי הוא לא משרת למעלה. הוא משרת במקום נמוך יותר, אבל השורשיות שלו היא עושה אותו יותר גבוה. הרמב״ם אומר כך, זה שאמרנו למטה ממעלתו של חברו אינה מעלת מקום. כמו אדם שיושב למעלה מחברו, אלא כמו שאומרים בשני חכמים שאחד גדול מחברו בחוכמה. שהוא למעלה ממעלתו של זה. וכמו שאומרים בעילה שהיא למעלה מהעלול. כלומר, הסיבה יותר גדולה מהתוצאה. שינוי שמות המלאכים על שם מעלתם הוא לפיכך נקראים חיות הקודש והם למעלה מהכל. למה? בגלל שאמרנו שמאיפה באים המלאכים? מנהר דינור שנעשה מהזיעה של חיות הקודש. והמלאכים האחרים יוצאים מנהר דינור וחוזרים לנהר דינור. הזיעה זה הכוח השליחות, שמקורו ביראת השם. יש כל מיני יראת השם, זה יראת השם של הכוח הנושא את הכבוד בעולם של המלאכות. אם הקדוש ברוך הוא יכול להניח את העולם, למה הוא צריך מלאכים בכלל? בגלל שמה שקורה זה בכלל, יש שאלות טובות, אבל התשובות הן ארוכות, אבל אני קורא לזה קצה המזלג. השכל של האדם מבין מדרג. האמת היא שקדוש ברוך הוא עושה את הכל., הוא ברא את המלאכים, אבל כאשר אנחנו רוצים להבין את דרך ההנהגה של הקדוש ברוך הוא בעולם, אפשר להגיד אור גדול, ואז אתה לא יודע כלום. אולי אתה יודע מה הקדוש ברוך הוא רוצה ממך, וזהו. אבל אם אני רוצה לדעת משהו, אנחנו צריכים להגיד זה דומה לזה, וזה שונה מזה. אז לכן, צריך להיות דברים שבאים בהדרגה, לא רק הדרגה של למעלה למטה, אלא גם סוג צבאים, וכדומה יש כאלה פיזיקאים כתבו שהם הגיעו למסקנה שאין שום מציאות. המציאות בכלל לא קיימת. זה קצת מצחיק, בגלל שאם אין מציאות מי זה שכתב את המאמר?, כמו שדקארט אומר, אני חושב משמע אני קיים, אז משהו כן קיים בגלל שאני יודע שאני כרגע יודע. אז הכוונה לדעת איך בנוי ההנהגה האלוקית זה חשוב. והקדוש ברוך הוא עושה את זה בצורה כזאת, זה כמו שכתוב בפרקי אבות, בפרק חמישי. שהקדוש ברוך הוא ברא את העולם בעשרה מאמרות, והרי הוא יכול לעשות את זה במאמר אחת. כדי לתת שכר לצדיקים ולעונש לרשעים. אז, למה רק עשר? שיהיה מאה אלף מיליון, אני יודע, ויתן יותר שכר. הכוונה היא שהוא מחלק את זה לעשר, בגלל שיש סדר לעולם, ואנחנו יכולים להבין איך העולם פועל כיחידה אחת. כאשר זה יחידה אחת שעשוי מחלקים, שאנחנו יכולים לבחון את היחס של אחד לשני. אם לא ככה, לא יכולנו להשיג את ההבדל בין כוח הדין וכוח החסד והרצון והחוכמה. הכל היה אור אחד גדול לבן כמו שלפני הבריאה. זאת אומרת, מה שאומר, התיקון הקבלי, כאשר מדברים על לעשות תיקון, זה לצמצם את האור לדבר שיכול להיכנס לאיזה סוג של כלי שאנחנו יכולים איכשהו לתפוס את זה. צריכים לחלק את זה כמו שמחלקים את הדבר לתינוק כדי שיוכל לאכול את זה, אם לא ככה זה מעבר ליכולת שלו אז הוא אומר, יש שינוי שמות המלאכים עכשיו מעלתם, לפי שאנחנו קוראים חיות הקודש, הם למעלה מן הכל, אופנים למטה מהם. עכשיו, למטה מהם זה לא במקום, אלא שהחיות הם הסיבה לאופנים., זה יוצא מזה, סיבה ותוצאה.האופן הוא מחובר לרגל של החיה. ככה זה כתוב. החיות הן כלליות בגלל שהן מקור של הכל. האופנים הן כלליות בגלל שהם מגשרים בין המדרגה העליונה למדרגה הנמוכה, אבל זה יותר קיצוני. זה לא שהם המקור, וערלים, זה השלישי, חשמלים, רביעי, צרפים, ומלכים, ואלוהים, ובני אלוהים, וכרובים, ואישים. האישים זה מה שנראה בדרך כלל לנביאים, כמו שרואים אותם כאישים, והכרובים זה מה שאחראי על העולם שאנחנו חיים בו בגלל שהכרובים הם… האלה ששומרים על דרך עץ החיים, ומפרידים את העולם שלנו מהעולם הגדול יותר של גן עדן. אז זה העניין של הכרובים. כל אלו עשרה השמות שנקראו בהן המלאכים על שם עשר מעלות שלהן הן, ומעלה שאין למעלה ממנה, אלא הקדוש ברוך הוא, היא מעלה הצורה שנקראת חיות. ולפיכך נאמר בנבואה שהן תחת כיסא הכבוד, והמעלה העשירית, כלומר למטה, היא מעלת הצורה שנקראת אישים, והם המלכים המדברים עם הנביאים ונראים להם במראה הנבואה, ולפיכך נקראו אישים שמעלתם קרובה למעלת דעת בני אדם, והם יכולים לשוחח איתנו. עכשיו יש לזה קצת עניין שמדברים על זה לגבי שני הנוסחים שיש בפיוט אל אדון על כל המעשים, שיש אשכנזים אומרים שרפים ואופנים וחיות הקודש, אז זה לפי המדרגה של הרמב״ם בפשטות, מלמטה למעלה, שהשרופים הם החמישי מלמעלה, וזה עולה. לאופנים שהם השני, וזמשם לחיות. הספרדים אומרים שרפים וחיות ואופני הקודש, זה לפי מקום השירות שלהם מלמעלה למטה,מקום השרפים הם על הכיסא, החיות הם אלה שנושאים את הכיסא, והאופנים הם אלה שמחוברים לרגלי החיות. אני חושב שבתיקוני הזוהר, שני הנוסחים האלה הופיעים פעם ככה ופעם ככה. וכל הצורות האלה, מה ששייך לעניין שלנו, חיים ומכירים את הבורא, ויודעים אותו דעה גדולה עד למאוד. כל המלכים יודעים את קדוש ברוך הוא אבל לא כמו שאנחנו יודעים זו צורה אחרת. כל צורה וצורה לפי מעלתה, לפי גודלה. אפילו מעלה הראשונה אינה יכולה להשיג אמיתת הבורא כמו שהוא. גם החיות לא משגים את הקדוש ברוך הוא כמו שהוא, אלא דעתה קצרה להשיג ולידע אבל משגת ויודעת יותר ממה שמשגת ויודעת צורה שלמטה ממנה וכן כל מעלה ומעלה עד מעלה עשירית הדירוג הוא לפי הקרבה האלוקית והכוח של דעת אלוקים שיש גם היא יודעת הבורא דעה שאין כח בני האדם המחוברים מגולם וצורה יכול להשיג ולידע כמותה והכל אינן יודעין הבורא כמו שהוא יודע עצמו. אז יש דעת השם את עצמו, שזה לא השם עצמו, זה דעת השם את עצמו, זה עוד מדרגה. הקב"ה מכיר אמתו ויודע אותה כמו שהיא ואינו יודע בדעה שהיא חוץ ממנו כמו שאנו יודעין שאין אנו ודעתנו אחד אבל הבורא יתברך הוא ודעתו וחייו אחד מכל צד ומכל פינה ובכל דרך ייחוד שאלמלי היה חי בחיים ויודע בדעה חוץ ממנו היו שם אלוהות הרבה אנחנו יודעים את עצמנו. איך אנחנו יודעים את עצמנו? אנחנו יודעים את עצמנו בשני דברים. דבר אחד, אנחנו אומרים, זה יד שלי, אני אומר הנה, זה אני. אבל אנחנו יודעים את עצמנו גם כן, על ידי זה כמו שאנחנו אנחנו חושבים, גם אם אנחנו חושבים על כלום, אנחנו מכירים את עצמנו גם כסובייקט, לא רק כאובייקט. אצל הקב״ה, איך שהקב״ה, הדעת של הקב״ה מתגלה אלינו. בגלל שזה לא שקב״ה הוא ברא את המושג דעת, זה לא שהקב״ה הוא דעת. אבל כאשר מדברים על הדעת של הקדוש ברוך הוא, זה גם כן החיים. כלומר, החיים של כל שכל זה דעתו את עצמו. כאשר הוא יודע את עצמו, הוא חי. אפילו אם הוא לא יודע שום דבר אחר, יש לו תודעה. דעת הדבר את עצמו, שכל של עצמו, זה תודעה. כלומר, זה סוג של מה שיש בראש, כאשר אתה לא חושב על כלום. זה הסוג של תודעה, והוא לא חושב על כלום, אבל זה חיות. אבל אנחנו מתפתחים כל הזמן. אצל הקדוש ברוך הוא, החיים והדעת זה אותו דבר. אז לכן, הרמב"ם אומר הוא וחייו ודעתו ואין הדבר כן אלא אחד מכל צד ומכל פינה ובכל דרך ייחוד נמצאת אתה אומר הוא היודע והוא הידוע והוא הדעה עצמה הכל אחד ודבר זה אין כח בפה לאומרו ולא באוזן לשמעו ולא בלב האדם להכירו על בוריו זה סוג של חוש הומור של רמב״ם לדעתי, בגלל שהוא אומר את זה אבל זה לא מנע ממנו לכתוב את זה ואנחנו לומדים את זה ולפיכך אומר חֵי פרעה וחֵי נפשך בגלל שיש פרעה ויש את החיים של פרעה. יש את נפשך ויש את החיים של נפשך.ואין אומר חֵי ה' אלא חַי ה' שאין הבורא וחייו שנים כמו חיי הגופים החיים או כחיי המלאכים, אנשים לפעמים מתנלנלים ואומרים שלא אומרים חי העולמים. חי העולמים כן אומרים. מלך אל חי העולמים. זה בסדר גמור. בגלל שהוא נותן חיות לעולם. לא אומרים חיי השם. דניאל מדבר על שהוא חי, בספר דניאל, כתוב שהוא חיי העולמים. אז אני כן רק רוצה לחזור לדבר אחד. למה המלאכים לא יודעים את השם על בוריו? הוא אמר שאפילו מעלה ראשונה אינה יכולה להשיג אמיתת הבורא כמו שהוא, אלא דעתה קצרה להשיג ולדע. למה האדם לא יכול לדעת את הקדוש ברוך הוא על בוריו? הוא אומר שאין כוח בני אדם המחוברים מגולם וצורה יכול להשיג ולידע כמותם. אז אנחנו לא יכולים להשיג את זה בגלל שיש לנו גוף. אז החיות וגם כל המלכים לא משיגים אותו בגלל שהשכל שלהם קצר מלהשיג אותו. אנחנו לא יכולים להשיג אותו לא בגלל בעיה של השכל אלא בגלל שהשכל נמצא בגוף. הביה בזה זה ששכל בשנמצא בגוף הוא שכל שמתפתח. אנחנו אמורים ללמוד כל הזמן ולהשתנות. והשכל האלוקי כפי שהוא מתגלה הןא לא משתנה. ואני חייב להדגיש, שכל זה לא הקדוש ברוך הוא, שכל זה דבר נברא. הקדוש ברוך הוא ברא את השכל אבל איך שהחיים האלוקיים נראים לנו הם נראים קבועים ולא משתנים. ולכן אנחנו לא יכולים להזדהות איתו. המלאכים לא יכולים להזדהות איתו בגלל הקיצור של השכל שלהם. אז כן, יש גם מסלולים. יש דברים שאנחנו לא יכולים להבין. אבל אנחנו יודעים על קיומם, אאנחנו גם יכולים לתאר את השפעתם ומה הם עושים ומה תרומתם לכל מיני דברים. אבל להזדהות איתם, להגיד, אני יודע ממש מה זה. ידיעה של הזדהות זה מעבר לנו. אז הוא ידבר על זה גם כן בהמשך כאשר הוא ידבר על אלה שנכנסו לפרדס ואלה שנזוקו ורבי עקיבא שלא ניזוק. אז בפרק ל"ב הוא ידבר על העניין הזה. אנחנו לא יכולים להזדהות עם המלאכים. כי אין ביטוי טוטלי של הזהות שלנו עם הרצון האלוקי. אנחנו כן יכולים להזדהות עם תלמידי החכמים. עם משה רבנו, עם דוד המלך. שהם כביכול הופעה של הקדוש ברוך הוא. כלומר, שהמידות האלוקיות מתגלים מתוך המעשים שלהם, והם עושים את כל מה שהם עושים מתוך געגוע וכמיה למי שכל אלה הם רק מידות והתגלויות שלו. לא משתחוים כמובן למידות או משהו כזה זה סוג של אלילות..למה הרמב"ם כתב את הדברים האלה במשנה תורה? יש כאלה שאומרים, שכל החיות האלה, זה בגלל שהרמב״ם היה אריסטוטלי והלך אחרי זה, והוא מתכוון לגלגלים של אריסטו. אבל הרמב״ם לא ככה, הוא אומר בסוף, בגלל שהוא כתב משנה תורה. הוא חייב לכתוב את זה. לכן הוא כתב גם כל מיני הלכות שבזמנו וגם בזמננו לא רלוונטיים עדיין. כמו, הקורבנות וכאלה, בגלל שזה משנה תורה, הוא חייב לכתוב על כל חלקי התורה. יש סודות התורה, הוא צריך לכתוב עליהן איכשהו. הוא אומר בסוף, מה שנתתי לך פה זה על קצה המזלג, אי אפשר להגיד יותר, אבל הוא עשה את זה הוא רק נגע בזה נגעתי בזה. יש לו פרק א’ פרק ב’ שזה עניין של מעשה המרכבה, על קצה המזלג, והוא יעשה הרבה יותר במורה הנבוכים. ופרק ג’ זה עניין של הגלגלים, הוא מדבר עליהן. וזהו,
- ^ תמלול השעיעור:אמרנו שהרמב״ם אמר בתחילת השיחה שהוא ידבר גם על מעשה מרכבה, ומעשה בראשית, דברים שהם סיתרי תורה, ולכן לא כולם יכולים ללמוד את זה והוא הולך לדבר על הנושא של מי יכול ללמוד ומי אסור ללמוד את הדברים האלה. בפרק ל, הוא דיבר על זה שעושים את ההשוואה בין לימוד לאכילה, הוא הביא את הפסוק, אכול דבש הרבות לא טוב, כלומר שיש דברים שהם טובים מאוד, אבל לאכול יותר מדי זה לא טוב. בפרק ל, הוא אומר שכמו שבחושים, מישהו שמתאמץ לראות משהו שמעבר ליכולתו, זה פוגע זה מחליש את העיניים, והוא לא יוכל לראות משהו שהוא כן היה יכול לראות לפני ההתאמצות. נמשיך לקרא וכן הדין בעצמו בהשגות השכליות האנושיות, יש יתרון לאישי המין זה על זה בהם יתרון רב. וזה גם כן מבואר נגלה מאד לבעלי החכמה, עד שעניין אחד יוציאהו איש מעיונו בעצמו, ואיש אחר לא יוכל להבין העניין ההוא לעולם, ואפילו לימדוהו לו בכל לשון ובכל משל ובזמן ארוך לא יגיע שכלו אליו בשום פנים, אך תקצר יד שכלו להבינו. וזה היתרון גם כן אינו ללא תכלה, אבל לשכל האנושי גבול בלא ספק יעמוד אצלו, עד שיש דברים שיתבאר לאדם המנע השגתם, ולא ימצא נפשו משתוקקת לידיעתם לשערו בהימנע זה, ושאין פתח שיכנס ממנו להגיע אל זה, כסכלנו מספר כוכבי השמים ואם הם זוג או נפרד, וכסכלנו מספר מיני בעלי החיים והמקורים והצמחים ומה שידומה לזה. כל אחד יש לו את היכולת שלו, וגם יש יכולת אנושית. כלומר, אדם לא יכול לעבור אותו, דיברנו בנושא הזה, ראינו במשנה תורה, שגם המלאכים הם לא יודעים את הקדוש ברוך הוא, את מציאותו כפי שהוא. ובכל אופן, המלאכים מבינים את זה בצורה אחרת מאשר בן אדם, והרמב"ם אומר שדעת כל מלאך, אפילו הגבוה ביותר, שזה החיות הקודש, לפי איך שהרמב״ם ממיין אותם, אפילו הוא לא יכול לדעת את המציאות האלוהית כפי שהיא, בגלל שדעתן חסרה. והאדם לא יכול להגיע אפילו למה שהאישים, שזה המדרגה הנמוכה של המלכים בהיררכיה שמתאר הרמב״ם, בגלל שהאדם נמצא בגוף. כלומר, אדם הוא שכל בגוף. אז הוא לא כותב שדעתו חסרה כלאמר אצל האדם, זה לא הבעיה של הדעת, הבעיה היא שהדעת שלו מחוברת לגוף. ולכן, אנחנו תמיד לומדים, אנחנו אף פעם לא נחים, גם אם אנחנו לא מתאמצים, אנחנו כל הזמן לומדים דברים חדשים ויש אינפורמציה חדשה שנכנסת, אדם משתנה. אז לכן, אנחנו לא יכולים להבין משהו שהוא שלם לגמרי ולא יכול להשתנות. אם אנחנו מדברים על הקדוש ברוך הוא, איך שהוא מתגלה כשכל, אמרנו כמה וכמה פעמים שהקדוש ברוך הוא לא שכל, הוא ברא את השכל, אבל הוא מתגלה בתור שכל, אבל גם איך שהוא מתגלה כשכל זה משהו שמעבר לשכל האנושי. עד שיש דברים שיתבאר לאדם המנע השגתם, ולא ימצא נפשו משתוקקת לידיעתם לשערו בהימנע זה, ושאין פתח שיכנס ממנו להגיע אל זה, יש דברים שכל אחד יודע שהוא לא יוכל להגיע, ולכן אין לו סקרנות לדעת את התשובה. ועכשיו הוא נותן דוגמאות שהן ממש מצחיקות כסכלנו מספר כוכבי השמים ואם הם זוג או נפרד כלומר, האם מספר הכוכבים בשמיים זה זוגי או אי זוגי, וכסכלנו מספר מיני בעלי החיים והמקורים והצמחים ומה שידומה לזה. . כסוכלינו מספר כוכבי השמיים, אם והם זוג או נפרד. כלומר, האם מספר שמיים כוכבים זה זוגי או איזוגי? קשה לה עכשיו דבר על מישהו יהכפת לו אם זה זוגי או איזוגי. אבל, באמת, מה זה מעניין? אבל, הנה, יתן דוגמה למשהו שלא מעוניין לי. ידבר מה שאני מדבר. הוא מספר מיני בעלי החיים המקוריים והצמחים, ומה שידמה לזה. כמה סוגים של בעלי חיים יש מישהו מרגיש שהחלום שלו, זה לדעת בדיוק מה המספר הצמחים והחיות. זה לא עניין שיש לו ערך. למה אני אומר את זה? בגלל שבעמוד ס"ג, אני אומר כך, זה בפרק ל"ד. הוא אומר שיש דברים שאנשים יש להם, כן סקרנות, אף פי שזה קשה מהם מאוד לדעת אותם. הסיבה השלישית, כלומר, מה שקשה ללמוד דברים, זו הסיבה השלישית אורך ההצעות. כלומר, אומרים, תראה, אתה יכול ללמוד, אבל יש הרבה הקדמות. יקח כמה שנים, תלמד אותם, ואחר כך נוכל לדבר. זאת אומרת, הסיבה השלישית, אורך ההצעות\הקדמות, כי לאדם בטבעו תאוה לבקשת התכליות אנשים רוצים להגיע לשורה התחתונה, זה הכוונה לתכליות, והרבה פעמים יכבד עליו ויניח ההצעות. הוא אומר, אני לא רוצה לדעת את כל ההקדמות. אני רוצה תחלס. ודע, שאילו היה האדם מגיע אל אחת מן התכליות מבלתי ההצעות הקודמות לה, לא היו הצעות, אבל היו טרדות ומותרים גמורים. כלומר, אם הייתה אפשרות להגיע להבנת התכלית בלי לדעת את ההקדמות, אז לא היו הקדמות. וכל איש, אפילו הפתי שבאנשים, כשתעירהו כמו שמעירים הישן ותאמר לו: הלא תכסוף עתה לידיעת אלו השמים כמה מספרם ואיך תכונתם ומה יש בהם, ומה הם המלאכים, ואיך נברא העולם כולו, ומה תכליתו לפי סידורו קצתו עם קצתו, ומה היא הנפש ואיך התחדשה בגוף, ואם נפש האדם תיפרד, כלומר, אם הנפש שלו קיים גם כן כאשר הויא לא בתוך הגוף ואם תיפרד איך תיפרד, ובמה זה ואל מה זה, ומה שידומה לאלו החקירות – הוא יאמר לך כן בלא ספק, ויכסוף לידיעת אלה הדברים כפי אמתתם כוסף טבעי. הוא יגיד כן, אני באמת רוצה לדעת את הדברים האלה אלא שהוא ירצה להניח הכוסף הזה ולהגיע לידיעת כל זה בדבור אחד או שני דברים שתאמרם לו לבד. אלא שאתה אילו הטרחתו שיבטל עסקיו שבוע מן הזמן עד שיבין כל זה – לא יעשה, אז בניגוד למה שהוא אומר כאן בפרק ל"א שאין לאדם סקרנות לדעת את מספר כוכבי השמים ואם הם זוג או נפרד ואילו בפרק ל"ד הוא אומר שאם יעירו אדם באמצע הלילה וישאלו הלא תכסוף עתה לידיעת אלו השמים כמה מספרם הוא יענה שכן נראה שמה שהוא אומר בפרק ל" שיש דברים שהאדם לא ימצא נפשו משתותקקת לידיעתם כסוכלנו, מספר כוכבי השמיים, ואם הם זוג או נפרד. כלומר, זה לא מעניין אותנו, בפרק ל"ד הוא מדבר על מספר הרקיעים שאת זה אדם משתוקק לידע כיוון שמספר הרקיעים עשוי ללמד על עקרון כללי בתנועותם ובדרך השפעתם , ואילו כאן הוא מדבר על מספר הכוכבים בשמים והאם זה זוגי או אי זוגי שזה נראה חסר משמעות ולא יותר מטרוויה פיקנטית, אבל נחזור לפרק ל וכסכלנו מספר מיני בעלי החיים והמקורים והצמחים ומה שידומה לזה.. ויש דברים ימצא האדם תשוקתו להשגתם עצומה, והתגברות השכל לבקש אמיתתם ולחפשׂה, נמצא בכל אומה כת מעיינת מבני אדם, ובכל זמן. יש שאלות שמתרידות את האדם, בכל תרבות כמעט בכל דור, ובדברים ההם ירבו הדעות ותיפול המחלוקת בין המעיינים ויתחדשו הספקות, כלומר יש מחלוקות, בשאלות הפילוסופיות מה התחלת האדם, מה מטרתו של האדם וכדומה מפני התלות השכל בהשגת הדברים ההם, כלומר התשוקה אליהם, והיות כל אחד חושב שהוא מצא דרך ידע בה אמיתת הדבר. מכיוון שהשאלות הקיומיות של האדם זה דבר שאנשים באמת רוצים לדעת, אז כל מי שהתעסק בזה חושב שיש לו איזה דרך לדעת איך לעשות את זה, והם מתווכחים אחד מהשני ואין בכח השכל האנושי שיביא על הדבר ההוא מופת, אין אפשרות להוכיח את הדבר בצורה הלוגית כי כל דבר שנודעה אמיתתו במופת אין מחלוקת בו, ולא הכזבה ולא מניעה. אלא מסכל\טיפש יחלוק המחלוקת אשר תקרא המחלוקת המופתית, כמו שתמצא אנשים חלקו בכדוריות הארץ כלומר יש כאלה שחושבים שהארץ אינו כדורית והיות הגלגל עגול וכיוצא בזה. ואלו אין מבוא להם בזה הענין. כלומר יש אנשים שאתה מוכיח להם, והם אומרים, בטח יש אנשים אחרים שומעים אחרת, אתה שואל אותו האם קראתה דעות שאומרות אחרת הוא אומר לא אבל בטח יש, אז איך אפשר לשכנע אם אחד כזה ואלו העניינים אשר נפל בהם זה הבלבול, הרבה מאד בעניינים האלהיים ומעט בעניינים הטבעיים, ונעדרים בעניינים הלימודיים. כלומר, המחלוקות שהן רציניות, בעניינים מתמטיים כמעט אין, בעניינים הטבעיים יש פחות, ובעניין האלוקיים יש המון. בענינים המתמטיים, אז כבר אקלידוס ואחרים הביאו הוכחות, וגם האקסיומות היו די פשוטות. לגבי העניינים הטבעיים מה שנקרא פיזיקה וביולוגיה, לרמב״ם יש דעה מיוחדת בנושא המטרה של המדע התאורטי. הרמב״ם, הרמב״ם מחלק את זה בין שני דברים, הוא אומר את זה בחלק שני, יש את הדברים הפרקטיים שזה פשוט אם זה לא עובד זה לא עובד אם זה עובד, אז בסדר, יכול להיות שאפשר לעשות משהו שיעבוד יותר טוב , אבל זה עובד. בדברים התיאורטיים, הוא אומר שאנשים מנסים למצוא איזו תיאוריה שמסבירה את התופעות שנראות לעיניים, אבל אנחנו לא יודעים שהיא נכונה, בגלל שיכול להיות כמה וכמה תיאוריות שהיו מסבירים את אותם תופעות, והנטיה היא כפי מה שדיברנו על זה, קוראים לזה תערו של אוקאם. זהו עיקרון פילוסופי שאומר שכאשר ישנם מספר הסברים אפשריים לתופעה מסוימת, יש להעדיף את ההסבר הפשוט ביותר, כלומר זה שמניח את המספר המועט ביותר של ישויות או הנחות. יש מחלוקת גם כן בין החוגים הלא יהודיים, האם זה בגלל שהקדוש ברוך הוא לא עושה דברים מיותרים, ולכן זה כך, או שזה סתם בגלל שכל עוד שלא הוכחתי שיש דברים שיש שש דברים מעורבים, אבל אני יודע בוודאי שיש שלוש דברים מעורבים אז הולכים לפי השלוש. אומר הרמב״ם, יכול להיות שהתאוריה הנכונה היא דווקא התאוריה היותר מורכבת שיש בה יותר הנחות. אבל אנחנו לפחות יודעים שזה יכול להיות כך, הרמב״ם אומר שבעל התכונה, הכוונה האסטרונום לא מתיימר להגיד אני יודע את האמת, הוא אומר לך זה מסביר את התופעות שאני רואה. אחר כך הוא יראה משהו אחר שהוא לא ראה קודם, אז הוא יגיד, או, זה משנה את התמונה, אמנם מה שאמרתי הסביר את כל התופעות שהיו ידועות אז, עכשיו יש איזה משהו שנכנס למיקס, אז אני צריך לשנות גם את התיאוריה שזה יכלול גם כן את הדבר החדש שמגיע, ומכיוון שאף פעם לא נדע את כל מה שנמצא בעולם, אז תמיד המדע התיאורטי יתפתח והרמב"ם לא רואה שיהיה לזה סוף. אז הרמב״ם מאד סקפטי לגבי כל תיאוריה מדעית, בנושא הזה הוא די מודרני, ראינו שהוא מביא שיש שתי שיטות מה סדר הכוכבים בשמיים יש כאלו שאומרים שנוגה וכוכב נמצאים יחד עם כוכבי הלכת האחרים, יש כאלה שאומרים שנוגה וכוכב יותר קרובים לכדור הארץ מאשר השמש וכל האחרים הם מעל השמש, אז הוא אומר יהיה איזה דבר שיהיה, אני בוחר להשתמש בשיטה שכל כוכבי הלכת נמצאים ביחד וזה מאיר לי משהו בנושא האמונה אברברנל תוקף אותו ושואל איך אפשר להגיד יהיה אשר יהיה על דבר כזה חשוב, אולי זה לא נכון חוץ מזה באמת זה לא נכון כי כל המודרניים אומרים כמו הדעה השניה. אברבנאל באלף חמש מאות או משהו כזה מדבר על המודרניים .את הדעה השנייה דרך אגב הרמב"ם כתב במשנה תורה. כי לדעת הרמב"ם זה באמת לא חשוב בגלל כמו שהוא אמר שאפשר לראות את זה ככה ואפשר לראות את זה ככה ואם שיטה מסוימת עוזר לי להבין משהו בענין של אמונה אז למה לא להשתמש בזה. הרמב"ם אומר שאפשר להוכיח דברים שהם לא נכונים לדוגמא התיאוריות של אריסטו לא נכונות ככה הוא אומר. לאריסטו היה חשוב להגיד שהגלגלים הם עיגולים לא אליפסות וכדור הארץ ממש באמצע אנחנו אומר הרמב״ם יודעים שזה לא נכון אפילו בזמנו ידעו שזה לא נכון. אז אפשר לדעת מה לא נכון מה שכן נכון אי אפשר לדעת טוב אמר אלכסנדר הפרדויסי עכשיו הוא נותן סיבות למחלוקת למה אנשים חולקים אחד עם השני אם אין לאף אחד הוכחה לוגית אמר אלכסנדר הפרדוסי כי סיבות המחלוקת בענינים שלוש: אחד מהם, אהבת הרשות והניצוח, אנשים אוהבים לריב. משמעם לכן רבים אחד עם השני, זה יותר מעניין המהר"ל בפרקי אבותו, אומר שאין קשה כמו המחלוקת ואין משהו שהאדם אוהב כמו המחלוקת המונעים האדם מהשגת האמת כפי מה שהוא. והשנית, דקות העניין המושג בעצמו ועומקו וקשי השגתו. יכול להיות, שבאמת זה נושא קשה מאוד, אנשים חושבים שהם תפסו איזה משהו, וחלק אולי כן תפסו משהו אבל יש מקום שם למחלוקת. והשלישית, סכלות המשיג וקוצר יד שכלו מהשיג מה שאפשר השגתו. אמנם הנושא לא כל כך קשה, אבל האנשים שרבים הם אנשים טיפשים כן זכר אלכסנדר. היה יוני מהמאה ה2 לספירה אחד מהפרשנים החשובים של אריסטו ובזמננו סבה רביעית, לא זכרה, שלא היתה אצלם, והוא ההרגל והלימוד. כלומר, אנשים במשך זמן, התרגלו שדבר מסוים הוא האמת. אז יש סוג של אנרציה שקשה לאנשים לשנות את מה שהם למדו כי האנשים בטבעם אוהבים מה שהורגלו בו ונוטים אליו, עד שאתה תראה אנשי הכפר כפי מה שהם ממיעוט רחיצת ראשם וגופם כי אין שם הרבנ מים, והעדר ההנאות וצוק הפרנסה, ימאסו המדינות ולא ייהנו בהנאותם, הם לא רוצים לעבור לגור בעיר איפה שהם יוכלו להתרחץ ולהינות מכל הדברים ויבחרו העניינים הרעים המורגלים על העניינים הטובים שאינם מורגלים. ולא תנוח דעתם לשכינת ההיכלות, ולא ללבישת המשי, ולא להתעדן במרחץ ובשמנים ובסמנין הם מעדיפים להיות ביחד עם הפרות והתרנגולים. כן יתחדש לאדם בדעות אשר הורגל בהם וגדל עליהם, מן האהבה והשמירה להם ולהתרחק מזולתם. ולפי זאת הסבה, גם כן ימנע האדם מהשיג האמת ויטה אל מורגליו, כמו שקרה להמון בהגשמה ובעניינים רבים אלהיים, כמו שנבאר. אני חושב שהסיבה הזאת לא היתה קדם בגלל שהיתה נאמנות לתורת אריסטו. כלומר, היה הרבה פחות ביקורת על אריסטו, קיבלו את תורת אריסטו כאמת. הוא בדק, הוא עשה, הוא הגיע להרבה ידיעות, אז איך אפשר לחלוק על אריסטו. אז הרמב"ם בדק והוא חולק על אריסטו בכמה דברים אבל גם כאשר נראה שהרמב"ם באמת חולק על אריסטו, חלק גדול מהמפרשים של הרמב״ם, מנסים להראות שהוא לא ממש חולק עליו, בגלל שאריסטו היה נחשב למומחה בדברים האלה. בין אריסטו לרמב״ם עברו קרוב 1,500 אריסטו עצמו היה שובר מוסכמות, הוא היה חלוץ, אבל התורה שלו הייתה תורה מאוד שמרנית. לשיטתו העולם לא משתנה. וזה גם הקסם של זה. הוא אמר, כל המינים שאתה רואה כאשר אתה קם בבוקר, תמיד היו, ואתה לא צריך לדאוג בם גם תמיד יהיו.אמנם יש שינויים קטנים י הרי געש ודהרים כאלו אבל בסך הכל עולם כמנהגו נוהג ויש בזה הרבה קסם. אבל בגלל הנאמנות לתורת אריסטו במשך מאות שנים הוא היה בריקס על ההתפתחות של המדע. נמשיך ולפי זאת הסבה, גם כן ימנע האדם מהשיג האמת ויטה אל מורגליו, כמו שקרה להמון בהגשמה ובעניינים רבים אלהיים, כמו שנבאר.. כאן זה לא רק הרגל, בילדות אדם חושב את הדברים כגשמים, ומה שלא גשמי הוא לא אמיתי, ולכן כיוון שהאלוה הוא אמיתי, אז כנראה שהוא גם כן גשמי. בגלל זה היתה ביקורת על הרמב״ם אמרו שהוא לא ממש מאמין באלוהים. בגלל שהוא אמר שהקדוש ברוך הוא לא גשמי, אנשים היו אומרים, הרמב"ם אומר שאלוהים, לא תופס מקום, והוא לא גשמי ואין לא שום תכונה של משהו גשמי אז הוא סתם אומר שהוא מאמין באלהים אבל הוא לא. לכן, עובדי עבודה זרה כמעט ולא עבדו את המלאכים. הם עבדו את הגלגלים, את הכוכבים. בגלל שמלאך זה גם כן סוג של משהו רוחני. אז זה היה קשה להם, את השמש את הירח ואת הכוכבים רואים, דברים כאלה הם עבדו, זה בסדר, אבל המלאכים, זה היה קשה להם. הרמב״ם אומר שהמתפלספים, אצל העובדי עבודה זרה, כלומר, בדור השני של עבודה זרה, מה שנקרא הצבא, הם היו חושבים שרוח הגלגל זה האלוה, והגלגל זה הגוף של האלוה. וככה הם אמרו, אבל לא שכל, שכל זה תכונה של הנפש ככה הם אמרו. נמשיך כל זאת מפני ההרגל הגדול על כתובים שהתיישב להרגילם ולהאמין בהם הם למדו את התורה, ולא פרשו להם שמה שכתוב, יד השם, עיני השם, וכל דברים האלה, שזה לא עניין גשמי. יורו פשוטיהם על ההגשמה ועל דמיונים, אין אמיתות להם. אבל נאמרו על צד המשל והחידה, והיה זה לסיבות שאני עתיד לזוכרם. למה הקדוש ברוך הוא דיבר במשלים שכביכול יכולים להטעות את האנשים למה הוא לא נתן מורה נבוכים במקום תורה. אבל התשובה כמובן, בגלל שרוצים לחנך גם כן את הילדים, וגם את האנשים, בתחלת הדרך, ואחר כך להסביר שיש ראייה יותר עמוקה של הדברים. לא שהתורה תינתן רק לאליטה ולא תחשוב כי זה שאמרנוהו מקצור יד השכל האנושי והיות לו גבול יעמוד אצלו כמו שהוא אמר בהתחלה, הוא מאמר נאמר כפי התורה לבד. אבל הוא ענין כבר אמרוהו הפילוסופים גם כן, והשיגוהו השגה אמתית, גם הפילוסופים ידעו שיש גבולות שאדם לא יוכל להשיג מבלתי נטות אל דעת ואל סברא כלומר, שהוא יצטרך להסתמך על סברה, ולא על הוכחה. והוא דבר אמתי אין ספק בו, אלא למי שיסכל הדברים שכבר בא עליהם המופת.. גם כאן הוא מתכוון לאריסטו. הטענה שלו זה שאריסטו לא טען שהעולם קדמון. כלומר, אריסטו אמר שמכל הראיות שהוא רואה, הדברים נוטים יותר לדעתו שהעולם קדמון. אבל החסידים של אריסטו בחרו שלא להבין את אריסטו, בגלל שאם אריסטו אמר את זה, הוא לא יכול לטעות. הרמב״ם, נראה אחר כך, גם כן, בפרק ה’. הוא עוקץ את אריסטו בגלל שהוא חושב שאריסטו גם לא הבהיר את הנקודה מספיק בכוונה כדי שהחסידים שלו לא יבחינו בזה. כלומר, הוא לא מצטער שהחסידים שלו קיבלו את זה כאמת. למה אריסטו היה מוכן לקבל שהעולם קדמון. הרמב״ם מלמד זכות על אריסטו בכמה דברים, ואני חושב שזה זכות. הרמב״ם אומר שמה שהדאיג את הפילוסופים הגדולים יותר מכל דבר אחר זה העניין של צדיק ורע לו רשע וטוב לו. והשאלה שהם שאלו זה אם הקדוש ברוך הוא יודע הכל, והקדוש ברוך הוא הוא כל יכול אז למה יש כל כך הרבה דברים רעים שקורים בעולם? כלומר, העניין הוא שאם אתה אומר שהוא הכול יודע והוא הכול יכול, והעולם הוא לא שלם בגלל שיש טרגדיות שקורות, אז יוצא שבורא העולם הוא רשע. כדי לא להגיד שהבורא הוא רשע. אריסטו אמר שהדרך הטובה ביותר לצאת מזה זה לאמר שהאלוה לא יודע כלום. לא היתה בריאה והוא לא ידע שום דבר. הסיבה הראשונה של אריסטו, לא יודע כלום, אריסטו ידע שזה בעיה, אריסטו לא היה טיפש, אריסטו אומר, כאשר אני רואה אדם ער, ואני רואה אדם ישן, אז את מי אני מעריך יותר את האדם הישן כל הזמן או האדם הער? בוודאי את אדם הער, בגלל שהשכל שלו עירני, הוא פועל, הישן לא עושה כלום, אבל אם כן, למה אני מעריץ את הסיבה הראשונה שלא יודעת כלום, אז הוא אומר שיש שני צדדים של שכל. יש עניין של שכל שיודע דברים ובזה הסיבה הראשונה מקבלת אפס כי הסיבה הראשונה של אריסטו לא יודעת כלום, , אבל יש שכל שהוא סיבה לכל הדברים, בגלל ששכל זה לא רק היכולת לראות ולנתח, שכל, זה אמת רוחנית מופשטת, שכל החומר וכל מה שנמצא בעולם, מסתעף ממנו, אז לכן הוא סיבת כל דבר, כלומר, זה סוג של גנרטור שהכל יוצא ממנו, וכיוון שהעולם פועל כהשלכה של המציאות של הסיבה הראשונה, אז צזה ריך להיות כוח עצום כדי שכל העולם יצא ממנו, זה מה שהוא אומר. יש שאלה נוספת שאריסטו שואל על עצמו, הוא אומר, יוצא שהנבראים יותר טובים מהסיבה הראשונה, בגלל שהסיבה הראשונה הוא לא מוסרי, הוא גם לא אנטי מוסרי, הוא סתם שם. אבל הגלגלים, לפי דעתו של אריסטו, הכוכבים והשכלים הנפרדים, שזה הלשון שלו למלאכים, הם יודעים מה שיש בעולם, והם פועלים מתוך חוכמה כדי להרבות שפע בעולמות, אז הם פועלים בצורה מוסרית, ואילו הסיבה הראשון לא פועל בכלל, אז איך הוא פותר את זה? הוא אומר שהסיבה הראשונה לא יודע כלום, אבל הוא שמח בקיומו. וזה שהוא שמח בקיומו השמחה זה סוג של רצון, כיוון שהרצון, לפי אריסטו, הוא שאיפה לפעול בהתאם לטבע האמיתי שלנו ולממש את הפוטנציאל שלנו. הסיבה הראשונה, בהיותה מושלמת, מממשת את הפוטנציאל שלה דרך פעילות שכלית טהורה והתבוננות עצמית, ולכן השמחה שלה היא כעין רצון, כי היא מבטאת את המימוש המלא של טבעה וקיומו זה מה שגורם לכל המציאות וזה כעין מוסרי,. והרמב״ם אומר, מה פתאום. אדם, קם בבוקר, הוא מסתכל על הידיים, ועל הרגליים, ואומר, אני מאוד שמח שיש לי ידיים ורגליים. אבל זה שיש לו ידיים ורגליים זה לא בגלל השמחה שלו, זה לאחר מעשה, הוא שמח שזה כך שיש לו ידיים ורגליים. אי אפשר לבלבל כמו שאריסטו עשה, ואמר שהשמחה של הסיבה הראשונה בקיומו, זה כאילו רצון שמביא לבניין מתוך רצון וזה כעין מוסרי, אריסטו הבין את הבעיתיות בדברים שלו אבל הוא היה מוכן לבלוע את הצפרדעים, רק לא להגיע למצב שהוא יאלץ להגיד שהקדוש ברוך הוא יודע, ויכול. והוא רואה את הבדואי, שנוסע ברוורס בלי להסתכל, והולך לדרוס את הילד הקטן שלו, שנמצא מאחור, הוא יודע את זה, הוא רואה את זה, ולא עוצר את זה. זה לא יכול להיות? כי בן אדם שהיה שם, אם הוא היה יכול הוא לא היה מרשה לזה לקראת, הוא היה מונע את זה. אל כזה הוא אל רשע, אז כדי לא להגיע למסקנה כזו הוא העדיף לעגל פינות ולהתעלם מחוסר ההגיון שבדברים. אריסטו לא היה אדם דתי, הוא אמר שיש אלוה אבל האלוה הוא בכלל לא קשר למה שקורה. והוא לא יודע שום דבר ממה שאתה עושה. אז חבל על הזמן לעבוד אותו זה לא יתרום לך שום דבר. אבל הוא המליץ לתלמידים שלו להיות חלק מהחברה. כלומר, הם לא יתקבלו בחברה אם הם לא יתנהגו כלפי חוץ כאנשים מאמינים באלים וגם כדי שלא יסקלו אותם. בלי קשר צריך להיות מוסרי כי אם אתה לא מוסרי, זה קשה לך להשיג אמיתות. בגלל שאם אדם רודף אחרי היצרים שלו, אז זה מטה את מחשבתו, האלוה הוא סימטרי, והוא מסודר. אם אתה לא ככה, אם אתה רודף אחרי הדברים החומריים, אז אתה מתרחק מהסיבה הראשונה. לפי אריסטו השמחה והחיים זה אותו דבר. כלומר, החיים זה שמחה. גם, לפי הרב זצ"ל, כל חי שמח, כולל החידקים., הוא כותב, גם הבצילים, הוא אומר כאשר הם עושים לאדם את הכאב בגרון, או אני לא יודע מה, הם שמחים. אז מי שרוצה יכול לסגור את העיניים ולראות את הריקוד של החיידקים. עוד מעט תביא את הרופאים להאג על השמדת עם למי שנותן להם אנטיביוטיקה שגומר את הריקוד של החיידקים. אבל, , עצם זה שיש חיים, החיים זה שמחה. והרב זצ"ל גם כן מדבר על כך, שאנחנו לא יכולים להיות שמחים בשמחה של החיידקים. כלומר, אנחנו עצובים מכיוון שיש לנו יותר חיים, בגלל שיש לנו יותר דעת. זה משהו כזה. אבל הוא אומר שזה לא שני דברים. הוא חי. הסיבה הראשונה, חי. הוא חי בדעתו. כלומר, אין לו משהו מעבר לזה שהוא יודע את עצמו. החיות של הסיבה הראשונה, לפי אריסטו, זה שהוא יודע את עצמו כסובייקט ולא כאוביקט. אריסטו חשב, כמו שאתה אומר . אבל זה לא בחירה. אין לו בחירה. הוא לא בחר לעשות שהכל יצא ממנו. זה נתון. זה אחד מהדברים שהרמב״ם תוקף אותו. הוא אומר, אריסטו אומר, השכל, השכל, אבל מה שבאמת שולט בכיפה זה הטבע,. בגלל שאריסטו אומר, למה יוצא כך מהשכל? בגלל שזה טבע של שכל. השכל לא גזר שזה יהיה הטבע של השכל. זה הטבע קבע. הוא אומר את זה. גם הפילוסופים גם כן, והשיגוהו השגה אמתית, מבלתי נטות אל דעת ואל סברא. והוא דבר אמתי אין ספק בו, אלא למי שיסכל הדברים שכבר בא עליהם המופת. וזה הפרק אמנם הקדמנוהו הצעה למה שיבא אחריו.. טוב.
- ^ אלכסנדר מאפרודיסיאס, מחשובי מפרשי אריסטו