מורה נבוכים (אבן תיבון)/חלק א/פרק לא
דע, כי לשכל האנושי השגות בכוחו וטבעו שישיגם. ובמציאות נמצאות ועניינים אין בטבעו שישיגם בשום פנים ולא בסיבה, אבל שערי השגתם נעולים בפניו. ובמציאות דברים ישיג מהן עניין, ויסכל עניינים. ואין בהיותו משיג מתחייב שישיג כל דבר, כמו שלחושים השגות, ולא ישיגום על אי זה מרחק שיזדמן. וכן שאר הכוחות הגופניות. שהאיש על דרך משל, אע"פ שהוא יכול לשאת שני ככרים, אינו יכול לשאת עשרה. ויתרון אישי המין זה על זה באלו ההשגות החושיות ושאר הכוחות הגופניות נגלה מבואר לכל אדם. אלא שיש לו גבול, ואין העניין הולך אל אי זה מרחק שיזדמן ואי זה שיעור שיקרה.
וכן הדין בעצמו בהשגות השכליות האנושיות, יש יתרון לאישי המין זה על זה בהם יתרון רב. וזה גם כן מבואר נגלה מאד לבעלי החכמה, עד שעניין אחד יוציאהו איש מעיונו בעצמו, ואיש אחר לא יוכל להבין העניין ההוא לעולם, ואפילו לימדוהו לו בכל לשון ובכל משל ובזמן ארוך לא יגיע שכלו אליו בשום פנים, אך תקצר יד שכלו להבינו. וזה היתרון גם כן אינו ללא תכלה, אבל לשכל האנושי גבול בלא ספק יעמוד אצלו, עד שיש דברים שיתבאר לאדם המנע השגתם, ולא ימצא נפשו משתוקקת לידיעתם לשערו בהימנע זה, ושאין פתח שיכנס ממנו להגיע אל זה, כסכלנו מספר כוכבי השמים ואם הם זוג או נפרד, וכסכלנו מספר מיני בעלי החיים והמקורים והצמחים ומה שידומה לזה.
ויש דברים ימצא האדם תשוקתו להשגתם עצומה, והתגברות השכל לבקש אמיתתם ולחפשׂה, נמצא בכל אומה כת מעיינת מבני אדם, ובכל זמן. ובדברים ההם ירבו הדעות ותיפול המחלוקת בין המעיינים ויתחדשו הספקות, מפני התלות השכל בהשגת הדברים ההם, כלומר התשוקה אליהם, והיות כל אחד חושב שהוא מצא דרך ידע בה אמיתת הדבר. ואין בכח השכל האנושי שיביא על הדבר ההוא מופת, כי כל דבר שנודעה אמיתתו במופת אין מחלוקת בו, ולא הכזבה ולא מניעה. אלא מסכל יחלוק המחלוקת אשר תקרא המחלוקת המופתית, כמו שתמצא אנשים חלקו בכדוריות הארץ והיות הגלגל עגול וכיוצא בזה. ואלו אין מבוא להם בזה הענין. ואלו העניינים אשר נפל בהם זה הבלבול, הרבה מאד בעניינים האלהיים ומעט בעניינים הטבעיים, ונעדרים בעניינים הלימודיים.
אמר אלכסנדר הפרדוסי [1] כי סיבות המחלוקת בענינים שלוש:
- אחד מהם, אהבת הרשות והניצוח התנצחות, המונעים האדם מהשגת האמת כפי מה שהוא.
- והשנית, דקות העניין המושג בעצמו ועומקו וקשי השגתו.
- והשלישית, סכלות המשיג וקוצר יד שכלו מהשיג מה שאפשר השגתו.
כן זכר אלכסנדר.
ובזמננו סבה רביעית, לא זכרה, שלא היתה אצלם, והוא ההרגל והלימוד. כי האנשים בטבעם אוהבים מה שהורגלו בו ונוטים אליו, עד שאתה תראה אנשי הכפר כפי מה שהם ממיעוט רחיצת ראשם וגופם, והעדר ההנאות וצוק הפרנסה, ימאסו המדינות ולא ייהנו בהנאותם, ויבחרו העניינים הרעים המורגלים על העניינים הטובים שאינם מורגלים. ולא תנוח דעתם לשכינת ההיכלות, ולא ללבישת המשי, ולא להתעדן במרחץ ובשמנים ובסמנין. כן יתחדש לאדם בדעות אשר הורגל בהם וגדל עליהם, מן האהבה והשמירה להם ולהתרחק מזולתם. ולפי זאת הסבה, גם כן ימנע האדם מהשיג האמת ויטה אל מורגליו, כמו שקרה להמון בהגשמה ובעניינים רבים אלהיים, כמו שנבאר.
כל זאת מפני ההרגל הגדול על כתובים שהתיישב להרגילם ולהאמין בהם יורו פשוטיהם על ההגשמה ועל דמיונים, אין אמיתות להם. אבל נאמרו על צד המשל והחידה, והיה זה לסיבות שאני עתיד לזוכרם להזכירם.
ולא תחשוב כי זה שאמרנוהו מקצור יד השכל האנושי והיות לו גבול יעמוד אצלו, הוא מאמר נאמר כפי התורה לבד. אבל הוא ענין כבר אמרוהו הפילוסופים גם כן, והשיגוהו השגה אמתית, מבלתי נטות אל דעת ואל סברא. והוא דבר אמתי אין ספק בו, אלא למי שיסכל הדברים שכבר בא עליהם המופת. וזה הפרק אמנם הקדמנוהו הצעה למה שיבא אחריו.
הערות שוליים עריכה
- ^ אלכסנדר מאפרודיסיאס, מחשובי מפרשי אריסטו