ביאור:מוסר אביך ד ב
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
כתוב בתורה (דברים ד לט): "וידעת היום, והשבות אל לבבך, כי ד' הוא האלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת, אין עוד". בעל חובת הלבבות למד מהפסוק הזה, שישנה חובה לעשות חשבון נפש - לחשוב על כל המחוייבויות שלנו כלפי ה', ולבדוק אם עשינו אותן כראוי. אמנם, בקריאה ראשונה הפסוק מדבר רק על ידיעה שכלית ולא על מחוייבויות מעשיות, אולם יש בו גם רמז למעשים: המילה "שמים" רומזת לשכל, והמילה "ארץ" רומזת למעשים:
- ה' הוא האל היחיד בשמים - ולכן ראוי שכל מחשבותינו יהיו למען כבודו;
- ה' הוא האל היחיד בארץ - ולכן ראוי שכל מעשינו יהיו למען כבודו.
חשוב להדגיש את הנקודה הזאת, כי יש אנשים שחושבים שכבוד ה' הוא רק בעניינים שכליים: הם לומדים על כבוד ה', ומרגישים את כבוד ה' בליבם, וחושבים שמעבר לזה אין צורך בעבודה מעשית (ראו למעלה ג ג). אבל הרעיון הזה הוא מזיק מאד.
אמנם ישנה חשיבות רבה למחשבות שכליות על כבוד ה', אבל עבודת ה' העיקרית היא במעשים, ולימוד התורה העיקרי הוא בהלכות המעשיות, שהן קודש לה'.
אם האדם אינו מרגיש התגלות לב במעשים הללו, הרי זה רק מפני שעדיין לא התרגל לדבוק ברצון ה'. אבל מי שהתרגל לדבוק ברצון ה', מייד כשיתחיל לעשות דבר המתאים לרצון ה' ירגיש התעלות גדולה. הרי כל העיונים וכל החכמות שבעולם נועדו רק להבין מהו רצון ה' (ראו למעלה א א), ולכן, כשאדם עושה את רצון ה' בפועל, מעלתו גדולה הרבה יותר ממעלתם של האנשים שרק לומדים מהו רצון ה'!
נחזור לפסוק: כשהאדם משיב אל לבבו, שה' הוא האלהים היחיד בארץ (ולא רק בשמים), הוא מבין שעליו לעשות מעשים טובים המתאימים לרצונו, ולא לעשות מעשים רעים המהווים מרידה ברצונו. "ואם כן, איך אפשר לעשות אף כדבר קטן נגד רצון אדון כל, שכל חיי העולמים הוא רק רצונו הגדול יתברך שמו!"