ביאור:מוסר אביך - מעין הקדמה
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
צורך לכתיבה רשימות ענינים לעיון וללימוד
בע"ה
ישנן מצוות רבות המחייבות את הלב - הרגשות והמחשבות. כדי לקיים מצוות אלה כראוי, כל אדם צריך לכתוב לעצמו ספר לימוד, שבו יכתוב על כל הנושאים הדרושים לו כדי לקיים מצוות אלה. הכוונה, קודם כל, לעניינים הנוגעים לו באופן פרטי - הנושאים שהוא מתקשה בהם במיוחד בעבודת הנפש שלו. אבל בנוסף לכך, כדאי לו גם לכתוב רעיונות וחידושים בנושאים כלליים הקשורים לעבודת הנפש. יהיה לו קל יותר להבין וליישם את הדברים, אם הם יבואו מתוך מחשבה יצירתית שלו. במיוחד נכון הדבר לגבי אנשים שמטבעם אוהבים לחדש חידושים שכליים - אם לא ישתמשו בכוח שכלי זה בעבודת הנפש שלהם, לא יוכלו להגיע בה לשלמות.
הנה מספר נושאים שכדאי לכתוב עליהם:
- א. אמיתת האמונה וצורתה כמו שהיא מיושבת בנפש,
- ב. אמיתת הבורא יתעלה, גדלו, השגחתו והמדות הקדושות המיוחסות לו,
- ג. אמיתת התורה אשר בידינו, קדושתה, מעלתה והאושר שהיא נותנן להוגיה ודורשיה. קדושת מצוות התורה והדרן.
- ד. אמיתת התורה שבעל-פה שציווה הקב"ה למשה רבנו ושנמסרה לחכמים דור לדור. גודל אמיתתה וקדושתה, ועוצם הצלחת ההולכים בנתיבותיה.
- ה. אמיתת חכמת הקבלה, הצלחת יודעיה ועוסקיה, ושהיא מתרוממת מעל כל חכמה וידיעה, וחובתם של אנשים סגולה לעסוק בה בטהרת לב ושמחה טהורה והצנע לכת.
כמו כן, כדי לעבוד את ה', חשוב ללמוד על מעלת נשמת האדם, ומעלת ישראל, ומעלת ארץ הקודש, וההשתוקקות הראויה לכל איש ישראל לבנין המקדש וגדולת ישראל והתרוממותם בעולם. הרי לדברי חז"ל, "עבודה בלב זו תפלה", וכדי להתפלל כראוי, צריך שיהיו ענייני התפילה קרובים אל ליבו - צריך שירגיש, שהדברים שהוא מבקש עליהם בתפילה באמת חסרים לו:
- בברכת "חננו מאיתך דעה בינה והשכל" - צריך לדעת את מעלת נשמת האדם, לאילו רמות הוא יכול להגיע, ואז יידע עד כמה חסרים לו דעה בינה והשכל.
- בברכת "גאל ישראל" - צריך לדעת את מעלת ישראל, כדי שיתפלל בלב שלם על גאולתם. ברכה זו אמנם מתייחסת גם לגאולה הפרטית של כל אדם, אך עיקר כוונתה הוא על גאולת ישראל מצד קדושתם.
- בברכת "בונה ירושלים" - צריך לדעת את מעלת ארץ הקודש, כדי שיידע עד כמה באמת חסרה לנו ירושלים.
- וכדי שיוכל להתכוון בתפילה "עלינו לשבח... על כן נקוה... לתקן עולם במלכות שדי, והאלילים ייכרתו... להפנות אליך כל רשעי ארץ" - האדם חייב לטהר את נפשו מהחומריות. "כי מה יזיקו האלילים לאשר עיניו ולבו למלאות כרסו מעדנים? ובהיות ציורי התאוה בלבבו, לא ישכיל ולא יבין!".
התפילה היא דרך טובה שבאמצעותה האדם יכול לבדוק את עצמו, עד כמה הוא מטהר את נפשו, ועד כמה הרצון שלו באמת מתאים לרצון ה'. כשאדם מתפלל, הוא חייב להיזהר שלא יימשך אחר רצונו הפרטי, כגון מאכל ומשתה וכיוצא באלה, כדי שלא יוטבע בו טבע חומרי. הוא צריך להרגיש שהדברים האמתיים, הקדושים, חסרים לו באמת; ולא להתנחם בעובדה שיש לו אוכל לשובע, ושאר הבלי העולם הזה.
"על כן יתחזק האדם ויתחכם ויראה עצה לנפשו, ומאלהי החסד והרחמים החפץ בשלמותנו, שזהו כבודו ותפארתו, נבקש ונשפך שיחנו ידריכנו בנתיבתו ויאר לנו באורו הגדול, שנדע ונשכיל מה הוא ית' דורש מאתנו ומהו הישר והטוב ללכת בדרכיו".