ביאור:מוסר אביך א ז
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
למדנו שענייני עבודת ה' דורשים לימוד מעמיק. אם כך, מדוע אין זה מקובל ללמוד אותם?
סיבה אחת היא ירידת הדורות: מדור לדור רמת ההבנה יורדת. הספרים שהשאירו לנו חכמי הדורות הקודמים בנושא עבודת ה' כתובים בקצרה ומדברים על עניינים גבוהים, ולרוב האנשים בדורנו קשה להבין אותם.
סיבה שניה היא סערת הלב: כדי ללמוד חכמה בעיון, דרושה שלוות נפש, והלימוד בענייני המידות ועבודת ה' מעורר סערת רגשות והתלהבות. ההתלהבות רצויה רק בשלב מאוחר - אחרי שאדם כבר קנה ידיעות מסויימות, ההתלהבות עוזרת לו להפנים את הידיעות הללו בעומק ליבו; וכן בשלב מוקדם - לפני שאדם מתחיל בלימוד, הוא צריך לעורר את עצמו לתשובה ואמונה ויראת כבוד; אולם בזמן הלימוד עצמו דרושה שלוות נפש, שמחה ומנוחה.
אולם, מי שלומד לא מתוך שאיפה להגיע לאמת אלא רק מתוך תחושה של חובה ועול, אם הוא מרגיש שהלימוד מסעיר את ליבו ומעורר בו רגשות (כגון רגשות של שמחה כאשר הוא לומד על אהבת ה', או רגשות של חרדה כאשר הוא לומד על יראת ה'), הוא חושב בטעות שבזה הוא מיצה את חובת הלימוד, ואינו טורח להעמיק יותר ולהגיע לחקר האמת. בנוסף לכך, מכיוון שהספרים העוסקים בענייני עבודת ה' כתובים בקיצור, ואין בהם מקום לפלפול ולחידושים כמו (למשל) בתלמוד, הלומד חושב שהחידוש העיקרי הנובע מהלימוד הוא הרגש שמתחדש בליבו, והוא מגיע למסקנה שכל עניין יראת ה' מתמצה ברגש בלבד. הדבר גורם נזק רב ועלול להרחיק את האדם מה', כי סערת הרגשות חולפת ולא נשאר ממנה מאומה, ואז הלומד מזלזל בכל עניין יראת ה', מזניח את הלימוד בנושא זה ופונה ללמוד נושאים שבהם יש לו אפשרות לחדש חידושים שכליים.
לכן, בדורנו, כל מי שמסוגל להבין את דרכי יראת ה' מחוייב לפרש את הדברים כמיטב יכולתו ולהסביר אותם כך שגם אנשים פשוטים יבינו, עד שיוכלו גם לחדש בהם חידושים, ומתוך כך הם יפנימו את הדברים וייזהרו בהם.
בדורנו אנשים רגילים ללמוד בחריפות, הם נמשכים במיוחד ללימוד שבו יש להם אפשרות לחדש חידושים. אמנם הנטיה הזאת היא רעה ומזיקה, כי היא גורמת לכך שאנשים מזניחים את התחומים הפשוטים יותר, שבהם יש פחות עומק לעיין, כגון דיני ברכות ותפילות וכו'; אולם כאשר היא במידה הנכונה יש לה צד חיובי, כי החריצות השכלית והרצון להעמיק מקרבים את האדם אל האמת. בכל מקרה, קשה להילחם בנטיה זו, ולכן ראוי להראות ללומדי התורה, שגם בנושאי יראת ה' ישנה אפשרות לחריפות השכל ולחדש חידושים, מלבד החשיבות של הלימוד עצמו.