ביאור:מוסר אביך א ו
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
יראת שמים ויראת חטא הן שתי מידות שונות הקשורות לחששו של האדם מפני עבירה:
- יראת חטא מציינת את החשש מפני הפחיתות שבנפש הנגרמת כתוצאה מהעבירה. כשאדם עושה מעשים טובים הוא שלם בנפשו, וכשאדם חוטא הוא חסר. חטא = חיסרון = פחיתות; כל חטא מקלקל את הנפש ומטיל בה מום.
- יראת שמיים מציינת את החשש מפני התרחקות מה' הנגרמת כתוצאה מהעבירה. כשאדם עושה מעשים טובים המתאימים לרצון ה' הוא קרוב אל ה' ודבק בו, אך כשהוא חוטא הוא עובר על רצון ה' וטעמו, ולכן מתרחק מה', והדבר גורם לנשמתו צער גדול.
כל זה נכון לגבי אדם פשוט, שעבורו עיקר התורה הוא רק החלק המעשי שבה, המעשים הטובים והרעים. אבל אדם נבון במיוחד רוצה גם להבין את משמעות המעשים, ולהתעמק בענייני מידות הנפש הקשורים למעשים אלו. אם לא יעשה כך, לא יוכל להגיע לשיא הקרבה והדבקות בה' כפי שהוא מסוגל, והדבר יגרום לנשמתו צער גדול. אם כך, עבור אדם כזה, "יראת שמים" מציינת גם את החשש לעזוב את ההתבוננות והעיון בענייני עבודת ה'.