ביאור:מבנה זכריה א-ו

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.




[זכריה א ז]: "ביום עשרים וארבעה לעשתי עשר חודש, הוא חודש שבט, בשנת 2 לדריוש, היה דבר ה' אל זכריה בן ברכיהו בן עדוא הנביא, לאמור:..." :

באותו לילה ראה זכריה שמונה חזונות (א7 - ו8). בכל חזון יש סמלים מיוחדים ומשלים מיוחדים; וכל החזונות קשורים זה לזה ומתארים את חזרת השכינה לארץ יהודה בימי בית שני.

קודם-כל נקרא את כל החזונות לפי הסדר (אם כבר קראתם את החזונות - לכו ישר לסיכום] ):

בתחילת הלילה (א8):
"ראיתי הלילה, והנה איש רוכב על סוס אדום, והוא עומד בין ההדסים אשר במצולה ; ואחריו סוסים אדומים שרוקים ולבנים."
"ואומר: ' "מה אלה, אדוני ?" ';" "ויאמר אליי המלאך הדובר בי : ' "אני אראך מה המה אלה." '."
"ויען האיש העומד בין ההדסים ויאמר: ' "אלה אשר שלח ה' להתהלך בארץ." '."
"ויענו את מלאך ה' העומד בין ההדסים ויאמרו: ' "התהלכנו בארץ, והנה כל הארץ יושבת ושוקטת." '."
"ויען מלאך ה' ויאמר: ' "ה' צבאות, עד מתי אתה לא תרחם את ירושלים ואת ערי יהודה, אשר זעמת זה שבעים שנה?" '."
"ויען ה' את המלאך הדובר בי דברים טובים, דברים ניחומים."
"ויאמר אליי המלאך הדובר בי : ' "קרא לאמור: 'כה אמר ה' צבאות: 'קינאתי לירושלים ולציון קנאה גדולה. וקצף גדול אני קוצף על הגויים השאננים, אשר אני קצפתי מעט והמה עזרו לרעה. לכן כה אמר ה': 'שבתי לירושלים ברחמים, ביתי ייבנה בה, נאום ה' צבאות, וקו יינטה על ירושלים.' עוד קרא לאמור: 'כה אמר ה' צבאות: 'עוד תפוצנה עריי מטוב, וניחם ה' עוד את ציון, ובחר עוד בירושלים." '."
  • <a>
לאחר מכן (ב1):
ואש א את עיניי וארא והנה ארבע קרנות.
ואומר אל המלאך הדובר בי : ' "מה אלה?" '; ויאמר אליי: ' "אלה הקרנות אשר זירו את יהודה, את ישראל וירושלים." '.
ויראני ה' ארבעה חרשים.
ואומר: ' "מה אלה באים לעשות?" '; ויאמר לאמור: ' "אלה הקרנות אשר זירו את יהודה כפי איש לא נשא ראשו, ויבואו אלה להחריד אותם, ליידות את קרנות הגויים הנושאים קרן אל ארץ יהודה לזרותה." '.

]

  • לאחר מכן (ב5):
ואשא עיניי וארא והנה איש ובידו חבל מידה .
ואומר: ' "אנה אתה הולך?" '; ויאמר אליי: ' "ל מוד את ירושלים, לראות כמה רוחבה וכמה אורכה" '.
והנה המלאך הדובר בי יוצא; ו מלאך אחר יוצא לקראתו.
ויאמר אליו: ' "רוץ דבר אל הנער הלז לאמור: 'פרזות תשב ירושלים מרוב אדם ובהמה בתוכה. ואני אהיה לה, נאום ה', חומת אש סביב; ולכבוד אהיה בתוכה...." '
  • לאחר מכן (ג1):
ויראני את יהושוע הכוהן הגדול עומד לפני מלאך ה' ; והשטן עומד על ימינו לשטנו.
ויאמר ה' אל השטן: ' "יגער ה' בך, השטן! ויגער ה' בך, הבוחר בירושלים! הלוא זה אוד מוצל מאש!" '.
ויהושע היה לבוש בגדים צואים; ועומד לפני המלאך . ויען ויאמר אל העומדים לפניו לאמור: ' "הסירו הבגדים הצואים מעליו!" ';
ויאמר אליו: ' "ראה העברתי מעליך עוונך, והלבש אותך מחלצות" '.
ואומר: ' "ישימו צניף טהור על ראשו!" '; וישימו הצניף הטהור על ראשו, וילבישוהו בגדים, ו מלאך ה' עומד.
ויעד מלאך ה' ביהושוע לאמור: ' "כה אמר ה' צ-באות: 'אם בדרכיי תלך, ואם את משמרתי תשמור, וגם אתה תדין את ביתי, וגם תשמור את חצריי -- ונתתי לך מהלכים, בין העומדים האלה. שמע נא, יהושע הכוהן הגדול, אתה וריעיך היושבים לפניך, כי אנשי מופת המה: כי הנני מביא את עבדי צמח. כי הנה האבן אשר נתתי לפני יהושע -- על אבן אחת שבעה עיניים; הנני מפתח פיתוחה, נאום ה' צבאות, ומשתי את עוון הארץ ההיא ביום אחד. ביום ההוא, נאום ה' צ-באות, תקראו, איש לרעהו אל תחת גפן ואל תחת תאנה.'." '.
  • לאחר מכן (ד1):
וישב המלאך הדובר בי ; ויעירני, כאיש אשר ייעור משנתו.
ויאמר אליי: ' "מה אתה רואה?" '; ואומר: ' "ראיתי והנה מנורת זהב כולה וגולה על ראשה, ושבעה נרותיה עליה, שבעה ושבעה מוצקות, לנרות אשר על ראשה. ושניים זיתים עליה, אחד מימין הגולה ואחד על שמאלה." '
ואען ואומר אל המלאך הדובר בי לאמור: ' "מה אלה, אדוני?" ' ויען המלאך הדובר בי , ויאמר אליי: ' "הלוא ידעת מה המה אלה?" '; ואומר: ' "לא, אדוני" '. ויען ויאמר אליי לאמור: ' "זה דבר ה' אל זרובבל לאמור: 'לא בחיל ולא בכוח, כי אם ברוחי', אמר ה' צ-באות. מי אתה, הר הגדול? לפני זרובבל למישור! והוציא את האבן הראשה, תשואות חן חן לה." '.
ויהי דבר ה' אליי לאמור: ' "ידי זרובבל ייסדו הבית הזה, וידיו תבצענה; וידעת כי ה' צבאות שלחני אליכם. כי מי בז ליום קטנות, ושמחו וראו את האבן הבדיל ביד זרובבל, שבעה אלה; עיני ה', המה משוטטים בכל הארץ." '
ואען ואומר אליו: ' "מה שני הזיתים האלה, על ימין המנורה ועל שמאלה?" ' ואען שנית ואומר אליו: "'מה שתי שיבלי הזיתים אשר ביד שני צנתרות הזהב, המריקים מעליהם הזהב?" ' ויאמר אליי לאמור: ' "הלוא ידעת מה אלה?" ' ואומר: ' "לא, אדוני." '. ויאמר: ' "אלה שני בני היצהר העומדים על אדון כל הארץ." '.
  • לאחר מכן (ה1):
ואשוב ואשא עיניי ואראה והנה מגילה עפה.
ויאמר אליי: ' "מה אתה רואה?" '; ואומר: ' "אני רואה מגילה עפה, אורכה עשרים באמה ורוחבה עשר באמה." '. ויאמר אליי: ' "זאת האלה, היוצאת על פני כל הארץ: כי כל הגונב, מזה כמוה ניקה, וכל הנשבע, מזה כמוה ניקה. הוצאתיה, נאום ה' צ-באות, ובאה אל בית הגנב, ואל בית הנשבע בשמי לשקר; ולנה בתוך ביתו, וכילתו ואת עציו ואת אבניו." '.
  • לאחר מכן (ה5):
וייצא המלאך הדובר בי , ויאמר אליי: ' "שא נא עיניך וראה מה היוצאת הזאת" '. ואומר: ' "מה היא?" '; ויאמר: ' "זאת האיפה היוצאת" ', ויאמר: ' "זאת עינם בכל הארץ." '.
והנה כיכר עופרת נישאת; וזאת אישה אחת יושבת בתוך האיפה. ויאמר: ' "זאת הרשעה." ', וישלך אותה אל תוך האיפה; וישלך את אבן העופרת אל פיה.
ואשא עיניי וארא והנה שתיים נשים יוצאות ורוח בכנפיהם ולהנה כנפיים ככנפי החסידה, ותישאנה את האיפה בין הארץ ובין השמיים.
ואומר אל המלאך הדובר בי : ' "אנה המה מוליכות את האיפה?" '. ויאמר אליי: ' "לבנות לה בית בארץ שנער, והוכן והוניחה שם על מכונתה." '.
  • ובסוף הלילה (ו1):
ואשוב, ואשא עיניי ואראה, והנה ארבע מרכבות יוצאות מבין שני ההרים; וההרים הרי נחושת. במרכבה הראשונה - סוסים אדומים, ובמרכבה השנית - סוסים שחורים, ובמרכבה השלישית - סוסים לבנים, ובמרכבה הרביעית - סוסים ברודים-אמוצים.
ואען ואומר אל המלאך הדובר בי : ' "מה אלה, אדוני?" '. ויען המלאך ויאמר אליי: ' "אלה ארבע רוחות השמיים יוצאות מהתייצב על אדון כל הארץ." '. "" אשר בה הסוסים השחורים יוצאים אל ארץ צפון, והלבנים יצאו אל אחריהם, והברודים יצאו אל ארץ התימן, והאמוצים יצאו ויבקשו ללכת להתהלך בארץ, ויאמר: ' "לכו התהלכו בארץ" '; ותתהלכנה בארץ.
ויזעק אותי וידבר אליי לאמור: ' "ראה היוצאים אל ארץ צפון -- הניחו את רוחי בארץ צפון." '.

לפי מערכת החזונות, זהו העתיד שצפוי לעם ישראל בימי בית שני (כדי לקרוא הסבר מפורט יותר על כל חזון - לחצו על הקישור):

  1. (א08-17) בהתחלה יחזור השפע החומרי לארץ יהודה, ויהיה לכולם אוכל ושתיה בשפע.
  2. (ב01-04) אחר-כך יחזור הביטחון, ומנהיגי העם יטילו את פחדם על הגויים שרוצים להפיץ את היהודים מארצם.
  3. (ב05-09) אחר-כך תתרבה האוכלוסיה בירושלים, עד שהשטח המוקף חומה לא יספיק לכולם.
  4. (ג) אחר-כך יתחדש הקשר הרוחני בין ה' לבין בני-ישראל: הכהן הגדול יהיה מקורב לה' כמו מלאך; ה' ידבר עם קבוצות הולכות וגדלות של נביאים מבני-ישראל, וימחה את כל עוונות ישראל.
  5. (ד) אחר-כך תשוב רוח ה' לשכון בתוך בית-המקדש בכבוד, כמו בימי המשכן.
  6. (ה01-04) אחר-כך תשוב ההשגחה הפרטית: ה' יעניש את הגנבים ואת הנשבעים לשקר, כמו שהובטח בברכות שבתורה.
  7. (ה05-11) אחר-כך יסלק ה' מישראל את הרשעה - את הגויים הרשעים ואת תרבותם, ויעביר אותה לבבל.
  8. (ו01-08) אבל כל הדברים האלה לא יימשכו לנצח: בסוף התקופה רוח ה' תעזוב את ארץ ישראל ותעבור לארץ צפון - לבבל.

"ניתן למצוא הסבר על המלאכים ושאר הדמויות הפועלות בחזונות במאמר ' המלאכים של זכריה '."

מקורות

עריכה

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2001-01-01.

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/nvia/tryasr/zk-0106