ביאור:סוסים ורוחות

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

[זכריה ו א-ח]

בחזון זה רואה זכריה: "והנה ארבע מרכבות יוצאות מבין שני ההרים; וההרים הרי נחושת. במרכבה הראשונה - סוסים אדומים , ובמרכבה השנית - סוסים שחורים , ובמרכבה השלישית - סוסים לבנים , ובמרכבה הרביעית - סוסים ברודים - אמוצים ."

לדעתי הכוונה היא שהמרכבות יצאו מבין ההרים מאליהן, והסוסים לא הסיעו אותן אלא נסעו בתוכן ( "במרכבה" = בתוך המרכבה, כמו במלכים א כב לה - "והמלך היה מועמד במרכבה" ). בכל מרכבה היו סוסים בצבע אחד, פרט למרכבה הרביעית - שבתוכה היו סוסים משני צבעים: סוסים ברודים וסוסים אמוצים (לא ברור לי מהם הצבעים האלה). { ע"פ הפירוש המקובל אין כלום בתוך המרכבות, ולא ברור למה הן נועדו! }

המלאך מסביר לו מה אלה: "אלה ארבע רוחות השמיים יוצאות מהתייצב על אדון כל הארץ."

לאחר מכן רואה הנביא שהמרכבות אכן יוצאות, לכיוונים שונים: "אשר בה הסוסים ה שחורים  יוצאים אל ארץ צפון, וה לבנים יצאו אל אחריהם, וה ברודים יצאו אל ארץ התימן, וה אמוצים יצאו ויבקשו ללכת להתהלך בארץ, ויאמר: 'לכו התהלכו בארץ'!; ותתהלכנה בארץ." כלומר:

המרכבה השניה (שבה הסוסים השחורים) יצאה צפונה;

המרכבה השלישית (שבה הסוסים הלבנים) יצאה מערבה (אחור=מערב, כמו בישעיהו ט יא, וכמו בביטוי "הים האחרון" , שמשמעו הים התיכון - ע' דברים יא כד לד2, יואל ב כ, זכריה יד ח);

המרכבה הרביעית (שבה הסוסים הברודים) יצאה דרומה;

והסוסים האמוצים יצאו מהמרכבה הרביעית וביקשו להתהלך בארץ בעצמם, וה' אכן נתן להן אישור להתהלך בארץ.

המרכבה הראשונה (שבה הסוסים האדומים) לא נזכרה כאן; כנראה שהיא יצאה מזרחה, ואולי הנביא לא ראה אותה (אולי היא יצאה מהר והוא לא הספיק לראות, ואולי הוא עמד ממערב להרי הנחושת, והמרכבה הראשונה יצאה מזרחה והרי הנחושת הסתירו אותה, ואולי השמש - שהתחילה לזרוח בדיוק באותו זמן כי זה היה סוף הלילה - סנוורה אותו), ולכן הוא לא תיאר אותה.

בסוף החזון, מזעיק ה' את זכריה ואומר לו: "ראה היוצאים אל ארץ צפון -- הניחו את רוחי בארץ צפון!"

כדי להבין את החזון הזה, נשווה אותו ל חזון הראשון . בחזון הראשון ראה זכריה סוסים משלושה צבעים, שמגיעים לארץ ישראל, לאחר שה' שלח אותם להתהלך בארץ. הם באים להתייצב לפני ה', ומדווחים לו על המצב בארץ.

בחזון הזה המצב הפוך: הסוסים יוצאים מהתייצב על ה', ומתחילים שוב להתהלך בארץ.

בנוסף לכך, בחזון הזה הסוסים לא הולכים ברגל אלא נוסעים על-גבי מרכבות. ייתכן שזה הנוהל של שליחת שליחים להתהלך בארץ: מסיעים אותם על-גבי מרכבות עד לארץ שבה הם צריכים להתהלך, ושם הם יורדים מהמרכבה, מתהלכים בארץ וחוזרים בכוחות עצמם להתייצב על ה' (לפי זה, ייתכן שהסוסים האמוצים יצאו מהמרכבה שנסעה דרומה כי הם היו צריכים להתהלך בארץ שנמצאת קרוב לארץ-ישראל מצד דרום; הם נסעו עם המרכבה חלק מהדרך דרומה, ואז יצאו ממנה והתחילו את שליחותם).

כדי להבין יותר טוב את משמעות החזון הזה, נשים לב שהמרכבות יוצאות ל "ארבע רוחות השמיים" , אבל במשפט האחרון מודגשת רק אחת מארבע רוחות השמיים: "ארץ צפון" . הדבר מזכיר פסוק אחר בספר זכריה (ב10): "הוי הוי, ונוסו מ ארץ צפון -- נאום ה'; כי כ ארבע רוחות השמיים פירשתי אתכם -- נאום ה'" . הפסוק ההוא נאמר לבני-ישראל היושבים בגלות: הם מפוזרים בארבע רוחות השמיים, אבל המרכז הרוחני שלהם הוא בארץ צפון (בבל).

בנוסף לכך, המרכבות יוצאות מבין שני "הרי נחושת" ; ע"פ דברים ח ט, הרי נחושת אופייניים לארץ ישראל, שהיא "ארץ אשר אבניה ברזל, ומהרריה תחצוב נחושת" .

לפי שני הדברים האלה, נראה לי שהחזון הזה מדבר על יציאה לגלות: המרכבות עם הסוסים יוצאות מבין הרי ישראל, ומפזרות את הסוסים בארבע רוחות השמיים, ואת רוח ה' הן מביאות אל ארץ צפון ומניחות אותה שם.

{

1. אפשרות אחרת שחשבתי עליה היתה שהסוסים נשלחו עם מרכבות ריקות כדי לאסוף את הגולים ולהחזיר אותם לארץ. אבל אז היה צריך להיות כתוב בפירוש "אלה אשר שלח ה' להביא את בני ישראל לארץ" ולא סתם "אלה אשר שלח ה' להתהלך בארץ".

רוח ה' נזכרה כמה פעמים בחזונות הקודמים, החל מ החזון החמישי , ובכל מקום הכוונה לשכינת ה'. ולכן לא נראה לי שכאן הכוונה לחמתו של ה'.

"הניחו" = השאירו, כמו (ויקרא טז כג) "והניחם שם" .

}

את מי מסמלים הסוסים? מי בדיוק יוצא כאן לגלות?

יכול להיות שהסוסים מסמלים את בני ישראל עצמם. לפי זה, הנביא מנבא להם שיתפזרו בארבע רוחות השמיים, והמרכז הרוחני שלהם יהיה בבבל (כמו שאכן היה לאחר חורבן בית שני).

יכול להיות שהסוסים מסמלים מושגים מופשטים יותר שקשורים להשגחת ה' על הארץ (כמו בחזון הראשון). לפי זה, הנביא מנבא שהם יתפזרו בכל העולם, אבל רוח ה' - ההשגחה המיוחדת - תעבור לארץ צפון. זהו המשך של התהליך שתואר בחזון הקודם , שבו האיפה (שמסמלת, לפי אחד הפירושים, את משפט-הצדק שעושה ה' בגויים) עברה לארץ שנער והכינו לה שם בית.

בכל מקרה, לא ברור לי עדיין מה מסמלים הצבעים השונים של הסוסים.

לסיכום: בחזון האחרון מסתיימת התקופה של שכינת רוח ה' בארץ ישראל. ה' שוב שולח את הסוסים להתהלך בעולם, ורוח ה' עוברת לארץ צפון.

מקורות

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2001-01-01.

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/nvia/tryasr/zk-06-0108