ביאור:מ"ג שמות לד כג
שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָהעריכה
[מובא בפירושו לפסוק י"א] שמר לך את אשר אנכי מצוך היום. לא אמר בכל המצות שעברו אנכי מצוך, ועל כן נפרש שיאמר, שמור המצות שאנכי מצוך היום, ולא תעשה בהן כאשר עשית במה שצויתיך תחלה שעברת על הכל לעבוד ע"ז. והבטיח לגרש העמים והזהיר על ע"ז שלהם ועל בריתם, כאשר עשה בפרשה "הנה אנכי שולח מלאך לפניך" (לעיל כג כ-לג), שיחזרו אל התנאים הראשונים: והוסיף בכאן (פסוק יז) אלהי מסכה לא תעשה לך, שלא יעשו כאשר עשו בעגל אפילו במחשבת השמים לעשות אותו תייר לפניהם. והחזיר ענין שלש הרגלים לראות בהן את פני האדון ה' אלהי ישראל (פסוק כג), כאשר עשה שם, והטעם ידוע, כי בא אחר אזהרת עבודה זרה, וכבר פירשתיו בסוף וישמע יתרו (לעיל כ כב):
שלש פעמים. הזכיר בפרשה הזאת אלהי ישראל. בעבור דבר העגל:
יֵרָאֶה כָּל זְכוּרְךָ אֶת פְּנֵי הָאָדֹן יְקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל:עריכה
כל זכורך. כל הזכרים שבך
יראה כל זכורך. ולא הנקבות שהנקבות פטורות מן הראיה וכן הסומים והחגרים וכיוצא בהם. וטעם הדבר בסודה מפני שהכבוד היה נראה בענן לעיני כל ישראל, והענן ההוא היה זך ובהיר מאד כמראה של זכוכית שכל המסתכל בה נראה צורתו מתוכה ומה שבתוך הענן לא היה נראה לחוץ, ומפני שאינו דרך כבוד לשכינה שיהיו נראים אלו מתוכה לכך נפטרו מן הראיה וזהו שאמר בעלותך לראות את פני ה' אלהיך, ודרשו רז"ל סומא באחת מעיניו פטור מן הראיה שנאמר יראה כל זכורך יראה יראה כשם שבא לראות כך בא ליראות, מה לראות בשתי עינים אף ליראות בשתי עינים. וכן תמצא שקראו אברהם בשתי לשונות אלו שאמר (בראשית כב) ה' יראה בהר ה' יראה:
[כהמשך לפירושו לתחילת פסוק זה] אמר אם כן יראה כל זכורך. להודות על הטוב הנמשך ממנו אליך בדברים הטבעיים באשר הוא "אדון ישראל", והנמשך ממנו לחיי עולם באשר הוא "אלהי ישראל".
את פני האדון. כבר פירשתיו בואלה המשפטים:
את פני האדן. המסדר עניניך בדברים הטבעיים, כענין "ולאדון לכל ביתו" (בראשית מה, ח). אלהי ישראל. מסדר עניני ישראל בענינים הרוחניים אשר למעלה מן הטבע, אשר לא יאותו זולתי לנבדלים הנקראים 'אלהים', כענין "זבח לאלהים יחרם" (לעיל כב, יט), וכענין "אלהין די מדרהון עם בשרא לא איתוהי" (דניאל ב, יא). ולזה אמר על השדים "לא אלוה" (דברים לב, יז), מפני שהם בעלי חומר ומתים כבני אדם, כמו שהזכירו זכרונם לברכה. ויקראו השופטים הממחים גם כן "אלהים" (לעיל כב, כז), כי הם ישפטו לפעמים מבלעדי החושים, כענין שלמה שנאמר עליו "כי חכמת אלהים בקרבו לעשות משפט" (מלכים א ג, כח), וכאמרו "ולא למראה עיניו ישפט ולא למשמע אזניו יוכיח" (ישעיה יא, ג). ולזה נקרא האל יתברך "אלהי האלהים" (דברים י, יז), מסדר עניני המסדרים הבלתי טבעיים, והם הנבדלים מחומר, "ואדני האדנים" (שם), מסדר עניני המסדרים הטבעיים, והם הגרמים השמימיים.
[מובא בפירושו לפרק כ"ג פסוק י"ז] האדון ה'. והארץ שלו שלא יחמוד איש את ארצך בעלותך לראות כמו שמפורש בפ' כי תשא. שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך ואת פני האדון ה' אלהי ישראל. וסמיך ליה כי אוריש גוים מפניך והרחבתי את גבולך ולא יחמור איש את ארצך בעלותך לראות וגו'. וכן בכל מקום לפי ענין המעשה (בהקב"ה) שבפרשה קורא את הקב"ה וגם רבותינו דרשו הנה האדון ה' צבאות מסעף פארה בכל מקום שאתה תוצא את הלשון הזה מוציא דיורין ומכניס דיורין:
הרבה מצות בתורה נאמרו ונכפלו ויש מהם שלש פעמים וארבע לחייב ולענוש על מנין לאוין שבהם ועל מנין עשה שבהם: