ביאור:מ"ג שמות לד כא
שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי תִּשְׁבֹּתעריכה
ששת ימים תעבוד. עבודת קרקע כדכתיב כי תעבוד את האדמה. עובד אדמתו ישבע לחם: בחריש ובקציר תשבות. שהיא חשובה ועריבה לבריות. וכל שכן שאר מלאכות:
ששת ימים תעבד וביום השביעי תשבת. גם כן תהיה הצלחתך כשתעבוד ששת ימים, כאשר תשבות בשביעי.
והזכיר השבת באמצע הרגלים, כי סמך אותו לחג המצות ולקדוש הבכורות, בעבור שכולם זכר למעשה בראשית, כי ביציאת מצרים אות ומופת בו, כאשר פירשתי בעשרת הדברות (לעיל כ ב). ועוד, כי הכתוב אמר שיש גם בשבת זכר ליציאת מצרים, כמו שאמר בעשרת הדברות האחרונות (דברים ה טו) וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים ויוציאך ה' אלהיך משם על כן צוך ה' אלהיך לעשות את יום השבת. ושם אפרש בעזרת הש"י ויתרומם:
ששת ימים. ככה כתוב בראשונה: [שמות כ"ג י"ב]
ששת ימים תעבוד וביום השביעי תשבות. הזכיר מצות שבת באמצע הרגלים כי סמך אותו לחג המצות ולקדוש הבכורות לפי שבכולם זכר למעשה בראשית. ונאמר בחריש ובקציר תשבות כלומר אפילו בזמן חריש וקציר שהם עקר חיי האדם בעבודת האדמה תשבות ביום השבת ולא תעשה בו מלאכה, כן פירש הרמב"ן ז"ל:
[מובא בפירושו לפסוק י"ח] וצוה כאן על כללות המועדים, אולי כי לצד שנאמר בעגל (לעיל ל"ב ד') אלה אלהיך אשר העלוך וגו' וכל המועדים תלוים ביציאת מצרים, לזה חזר ה' על הדברים כדי שיקבלו עליהם הפרטים שיש נגדיות להם במשמעות מאמר הכפירה, וזה אחד מפרטי התשובה הצריכין, והזכיר שמירת שבת לפי שהם עבדו ע"ז שהיא שקולה כנגד כל התורה כולה לזה אמר ה' מצות שבת שהיא גם כן שקול כנגד כל התורה שבזה יתוקן המעוות, ועיין מה שכתבתי בתחילת פרשת ויקהל:
[מובא בפירושו לפסוק י"ח] את חג המצות תשמר. אחר שאסר אלהי מסכה (פסוק יז), אשר בם חשבו עושיהם להשיג חיי שעה, הזכיר מצוות אשר מהן ימשכו מיני הצלחות מדמות באביב בקציר ובאסיף ובעסקי הקנינים, וסדר אותן בזאת הפרשה על הסדר שבו נתנו לישראל . הראשונה מהן היא "חג המצות.. למועד חדש האביב", אשר בה יברך האביב. שנית, ענין הבכורות (פסוקים יט כ), אשר בם יברך המקנה, והיא המצוה שהיתה אחר חג המצות תכף בצאת ממצרים (פרק יג). שלישית, היא מצות השבת (פסוק כא) שנתנה במרה, ובו יברכו ימי המעשה, כאמרו "ששת ימים תעשה מעשיך" (לעיל כג, יב), ועמה דבר על השנה השביעית המברכת השנים, כאמרו "שש שנים תזרע" (לעיל כג, י). רביעית, היא חג הקציר אשר בו שבועות חקות קציר ישמר לנו. חמישית, חג האסיף שבו יברך האסיף, כאמרו "כברכת ה' אלהיך אשר נתן לך" (דברים טז, יז). ואחר אלה המצוות הזכיר מצוה כוללת לשלשת הרגלים והיא "יראה כל זכורך" (פסוק כג), ואחר כך הזכיר מצוות מיחדות לחג המצות "לא תשחט על חמץ.. ולא ילין" (פסוק כה). ואחר כך הזכיר מצוה מיחדת על הרב לחג הקציר והיא "ראשית בכורי אדמתך" (פסוק כו), כאמרם זכרונם לברכה: מעצרת ועד החג מביא וקורא (בכורים פ"א מ"ו), ואחר כך הזכיר מצוה מיחדת על הרב לחג הסכות, והיא "לא תבשל גדי" (שם), כי אז זמן הגדיים, כמו שאמרו קצתם זכרונם לברכה: באחד בתשרי ראש השנה למעשר בהמה (ראש השנה פ"א מ"א).
בֶּחָרִישׁ וּבַקָּצִיר תִּשְׁבֹּת:עריכה
בחריש ובקציר תשבות. למה נזכר חריש וקציר יש מרבותינו אומרים על חריש של ערב שביעית הנכנס לשביעית וקציר של שביעית היוצא למוצאי שביעית ללמדך שמוסיפין מחול על הקדש (ר"ה ט) וכך משמעו ששת ימים תעבוד וביום השביעי תשבות ועבודת ו' הימים שהתרתי לך יש שנה שהחריש והקציר אסור ואצ"ל חריש וקציר של שביעית שהרי כבר נאמר (ויקרא כה) שדך לא תזרע וגו' וי"א שאינו מדבר אלא בשבת וחריש וקציר שהוזכר בו לומר לך מה חריש רשות אף קציר רשות יצא קציר העומר שהוא מצוה ודוחה את השבת:
בחריש ובקציר תשבות. על דרך הפשט הזכיר חריש וקציר, שבהם עיקר חיי האדם.
בחריש ובקציר תשבות. שהיא חשובה ועריבה לבריות. וכל שכן שאר מלאכות:
בחריש ובקציר תשבת. וכן כשתשבות אחת לשבע שנים בחריש ובקציר, וזה בשבתות השנים הנקראים גם כן "שבת לה'" (ויקרא כה, ב), תצליח בחריש ובקציר, כאמרו "ושש שנים תזרע את ארצך ואספת את תבואתה" (לעיל כג, י).
וטעם בחריש ובקציר. שהם עיקר חיי האדם. אמר ענן ימחה שמו כענן. כי זה על משכב האשה. והלא תכסהו בושה. כי אם אמרנו כי ביד הגבר החריש. הלא במלת קציר יחריש:
ולא הזכיר בפרשה הזאת שנת השמיטה. כי היום הידוע השלם היא תנועת הגלגל העליון ממזרח למערב בעשרים וארבעה שעות. ויום השמש הוא שלש מאות וששים וחמשה ימים וקרוב מרביעית יום. כי הוא תקופת השמש מתחלת מערב עד שובה אל מקומה. וחכמי המזלות יבינו זה: